פרשתי את כנפיי
ודאתי אל-על
הרחק ממערבולת
התככים, השקרים והסודות
של בני האדם הקטנים.
לראשונה בחיי
הרגשתי חופשיה.
חופשיה באמת.
נותנת דרור לרגשותיי
לא מחשבת ללא הרף צעדיי
השארתי מאחור את אחותי הגדולה
ואת אבא שלא מפסיק להאשים
את אמא שרק רוצה "בטובתי"
אבל אף פעם לא רואה
גם אותי
את הקשיים בבית הספר
ואת ה"חברות" מהכיתה
דאתי על עבר הרוח
שלחשה לי ברכות,
הבטחה.
נשאתי מבטי מבלי למצמץ
אל שמש בוהקת
שהאירה את יומי
ויכולתי לה
יכולתי לה באמת
כמו שמעולם לא יכולתי בחיי
הייתי אני
חופשיה
ציפור דרור מאושרת
לא כלואה בגוף
לא כלואה ללא דרך
הייתי אני
כמו שלא הייתי
זה שנים.
24/05/20
17:04

