ולכל העוזי-ברוכים שחושבים שרק פתיחת השורות והקמת "מפלגת מחנה פתוחה" תציל את המפד"ל מכְּלָיה:
א. תפסיקו להביא ראיות מבחירות 2013. תוציאו לעצמכם מהראש שהבית היהודי הצליחו רק בגלל פריימריז או פתיחת השורות. זה פשוט קשקוש. אמנם, אולי הרעיונות האלו סייעו להצלחה, אבל בודאי ובודאי שהם לא הסיבה המרכזית. בבחירות 2013 הגענו להישג של 12 מנדטים מסיבה אחת ויחידה, סיבה פשוטה מאין כמותה שתומצתה בשלוש מילים: "משהו חדש מתחיל".
ככה זה בפוליטיקה. הציבור עוד לא מכיר את הטעויות הפוליטיות של המנהיג החדש; החרד"לים לא הכירו מספיק את בנט הליברל ומצביעי כחול לבן עתידיים לא ידעו שיום יבוא והם ישנאו את ביבי ולא יסכימו להצביע לשום מפלגה שתתמוך בו.
זה בדיוק מה שקרה גם עם גנץ. מהבדיקות שאני עשיתי, בסקר האחרון של גנץ לפני הנאום הראשון שלו הוא קיבל 15 מנדטים (!). הכיצד? פשוט מאוד; הוא לא הספיק לעשות טעויות. יש לאנשים תמימות, ונאיביות, ותקווה חדשה שאותה הם תולים במפלגה התורנית.
מנסיוננו הפוליטי קצר השנים, אפשר לומר בוודאות: האופוריה הזו לא נמשכת זמן רב. (נסו לבדוק בסקרים כמה שווה עכשיו מפלגתו של בני גנץ...) כל מפלגה חדשה שקמה ללא אג'נדה ברורה שמבדילה אותה מהשאר - סופה להתפרק או להירקב בספסלים האחוריים של האופוזיציה.
ב. בהקשר זה. להקים "מפלגת מחנה פתוחה" תהיה מכת מוות למפד"ל. זה בדיוק הליכוד2. הליכוד יטען - ויש לומר שלא מעט בצדק - שהוא מפלגת המחנה הפתוחה האמיתי. כהרגלו, הוא ינפנף בדתיים לאומיים שלו, במסורתיים שנמצאים בשורותיו. נאמר את זה בשפה מעט ישיבתית - אם נפעל כך, אזי ההבדל בין הליכוד ל"ימינה" ישאר רק הבדל כמותי, ולא הבדל איכותי. כאשר ימינה טוענים שרק הם באמת "ימין האידיאולוגי"- הציבור לא קונה את זה. גם אם זה נכון, הציבור לא רואה בעין יפה הקמת מפלגה מתחרה שלא חולקת (לפחות רשמית) על שום ערך. לא כלכלי. לא דתי. לא מדיני.
ג. מבחינתי, אחת הטעויות הכי גדולות של ימינה זה ההמלצות על נתניהו. אמנם עכשיו אולי טיפה מאוחר מדי בשביל לתקן את הנזק, אבל הדברים צריכים להיאמר. ההמלצה על נתניהו בדיוק מחזקת את מה שנתניהו רצה להשיג בדעת הציבור - אם אני כ"כ גרוע ולא אידיאולוגי - למה אתם ממליצים עליי? הציבור לא מבין את כל הניואנסים האלה (גם אם הם נכונים) - להקים מפלגת ימין "אידיאולוגי" ובד בבד להמליץ על מפלגת הליכוד ה"לא אידיאלוגית" על מנת "לאזן" אותה.
הדיבור כל הזמן היה צריך להיות ענייני (כמו ליברמן ופייגלין, שבעניין הזה דווקא צדקו לדעתי) - נמליץ על מי שיתמוך במירב דעותינו. זה היה לוקח הרבה מצביעי כחול לבן חזרה אל הבית. זה היה מאפשר לימינה מרחב תימרון יותר גדול במשא ומתן הקואליציוני. וגנץ - עם רצונו העז להיות ראש ממשלה - היה נותר לימינה תפקידים הרבה יותר משמעותיים ממהצעות המעליבות של נתניהו.
חשוב לי לציין, לדעתי, עיקר הדיבור על "מי להמליץ" הוא לא פוליטי בכלל. הוא ערכי. אבל ממילא הציבור רואה את האמת הגדולה שהמפלגה תייצג, ובזכות זה המפלגה תרוויח גם הון פוליטי.
ד. אנחנו נמצאים בתקופה מאוד ארוכה של מאבק בין המפלגות הגדולות. מטבעם של דברים, זה מקטין את המפלגות הקטנות. וזה בדיוק מה שקרה גם בצד השני למפלגת האבודה ז"ל. אני מאמין, שבתקופה שאחרי נתניהו, המאבק הזה ישכך קמעא, ויהיה ניתן להקים כאן מפלגה לתפארת. רק מה? צריך סבלנות. וזה בדיוק מה שחסר לראשי מפלגת ימינה. ס-ב-ל-נ-ו-ת. תפסיקו לרוץ להקים מפלגות חדשות. תפסיקו להאמין שצריך תמיד להיות על הגלגל.
מההיבט הזה, אני דווקא שמח שהם הלכו לאופוזיציה. אולי סוף סוף הם הפנימו שהם נדרשים לסבלנות.
ה. לסיום, אני יהודי מאמין. אני לא יכול שלא לומר משהו תיאולוגי. ואני מאמין שמי ששם על עצמו להפריד את הדת מהמדינה - סופו לקבל את עונשו. כל מי ששם על עצמו טייטל של הפרדת הדת מהמדינה, ימצא את עצמו בחוץ. כך קרה עם פייגלין, ליברמן ולפיד.
נכון, בנט (וקל וחומר סמוטריץ') הוא לא לפיד ולא ליברמן. אבל הישיבה באופוזיציה היא זמן לחשבון נפש:
מה הם הערכים שלנו? מה מטרת המפלגה? האם אנחנו הליכוד2, או שאולי יש לנו איזה ערך אמיתי משל עצמנו?
לי אישית יש סט שלם של ערכים - לאומיים, יהודיים, דתיים. אני רוצה להאמין שגם לכם יש את הערכים האלו.
