הוא אומר שהוא לא יודע להגדיר בדיוק. לדעתי חסר בעיקר את ההתרגשות, הגעגוע.. אני יותר מחכה שניפגש, ואצלו זה קיים אבל ממש רק לפעמים. מצד שני, באמת אכפת לו ממני ואני יודעת שהוא משקיע בשבילי ומוכן לעשות הרבה כדי שיהיה לי טוב.

וזה באמת ממש לא פשוט והרבה פעמים חשבתי להפסיק את הקשר כי הסבלנות שלי מתחילה להיגמר.. השאלה אם אני מחכה למשהו שיגיע או שזה בזבוז זמן ובינתיים אני רק מגדילה את הכאב שיבוא אחרי הפרידה.

בתור משתמשת חדשה הערוץ לא מאפשר לי שיחות בפרטי, אז מי שיכול להגיב כאן בשרשור אודה לו מאוד מאוד

תודה!

אתה אומר שזה מזכיר לך את עצמך, הכוונה שהרגשת במקום שלו? אם יש לך סיפור דומה שאתה מוכן לשתף אולי זה יעזור לי להבין אותו יותר

אני ממש מעריכה את הנכונות שלך לנסות לברר מה מפריע כדי להתקדם..

אני אגיד לך מה דעתי:

בגדול אני חושבת שאתם כבר הרבה זמן בקשר

ומי שצריך לעשות עבודה בעניין הוא מי שמעכב שזה -הוא, במידה והוא רוצה לעשות עבודה..

שילך ליועץ/מטפל או לא יודעת מה אבל שיקבל החלטה,שיראה שהוא עושה משהו. מה הוא עושה?

מתישהו צריך לקבל החלטה.

אני לא יודעת אבל  אני קוראת אותך והמצב שלך מתסכל..

כאילו מה את כבר יכולה לעשות? את הרי לא המטפלת שלו..

ומה זה לא הרגש חסום? מה חסר לו? מה הוא מחפש?..

עם כל הכבוד לפתיחות וזה משהו כאן  מרגיש לי לא ממש הוגן כלפייך..

ואת, מה איתך? 

לא איכפת לך להמשיך איתו במצב הזה עוד הרבה זמן? כי זה נשמע כמו מצב שיכול להמשיך נצח- מצב שמצד אחד יש בו טוב ולא רוצים להפסיד אותו ומצד שני יש חוסר ולא רוצים לוותר ..

מה את רוצה?

נראה לי שאת צריכה להיות אקטיבית בדבר הזה ,לפי מה שנכון לך.

בהצלחה ממש.

לכן,
אולי נמשיך להיפגש ולצאת עוד ונבדוק ונראה ונדע? 
התנהלות כזו, זה כמו לפתוח את התנור כל 20 שניות
כדי לבדוק אם העוגה אפויה.

הבדיקה התמידית, רגש אתה פה? הגעת?

מבריחה אותו רחוק
זה מן פרדוקס כזה....

כשיש קשר כ"כ טוב, מפרגן, פתוח 
ושניכם מתאימים
ואין אהבה
יש משהו שחוסם את האהבה
וזה - לא תמיד משהו מודע.

לרוב, זה פחד.

פחד מקשר גופני, פחד מחשיפה, פחד מאיך המשפחה תקבל אותו / אותה
פחד משינויים. ועוד הרבה אופציות. 

עוד נק', עד כמה בחיים בכלל הוא הטיפוס המרגיש עמוק, מתלהב, מסוגל בכלל להרגיש אהבה,
מסוחרר מהתרגשויות?
כי מי שבחיים בכללי, אדיש קצת,
כנראה לא יתאהב עד מעל לראש
האהבה אצלו תורגש בצורות אחרות.

ולגבי מה לעשות?

נשמע שאין מנוס מליווי מקצועי
כי זה ברור שמשהו חוסם אותו
ואיש מקצוע ידע לדייק מה החסם
והוא יבין אם זה משהו שאין לו אפשרות לחיות איתו
או שבעזרת עבודה, הוא ישתחרר ממנו
ופתאום - הוא ירגיש אהבה.

אל תוותרו על הקשר הנפלא הזה,בהמשך המתנה פאסיבית לאהבה
שתבוא לבקר.
יש הרבה דרכים לפרק את המחסום 
וגם אם ההחלטה וההבנה תהיה,
שבאמת המחסום בלתי ניתן לפירוק,
ותאלצו להיפרד,
זה יקרה מתוך הבנה והשלמה של מה באמת היה חסר בקשר הזה (אם היה)
ובהצלחה רבה!

ואחרי חצי שנה של קשר טוב
יש מקום להעלות את האופציה,

ברגישות ובשיחה פתוחה.
מה אתה רוצה מבחינת ההמשך?

עד כמה חשוב לך שהקשר שלנו יצליח?

שנעבור את המשבר הזה?

מה דעתך... מתאים לך?

וכו'.

אבל, אם הוא לא מוכן להתייעץ
(ואני מתכוונת מישהו שמתמחה ברווקות לחתונה, לא כל רב חכם הוא הכתובת במקרה הזה)
היא יכולה להתיעץ ולהחליט מה לעשות בעניין

יש הרבה בנות שנפרדו, בכאב גדול מאד

מבחורים שלא הצליחו להחליט
שנשארו תקועים באותה נק'
שתפסו רגליים קרות ועוד.

והיא תצטרך להתחזק בהבנה של מה נכון לה לעשות

כשהוא לא משתנה בכלל.

מנית פה שורה של פחדים, וכולם נשמעים לי נורמליים, לא משהו חריג.

איפה עובר הגבול בין משהו בגדר הסביר לבין הצורך בסיוע מקצועי?

האם זה הפרמטר של הזמן?

האם זה התאמה מרובה ללא אהבה?

או אולי משהו אחר...

ועוד משהו:

לגבי "הבנה והשלמה של מה באמת היה חסר בקשר הזה (אם היה)"

נגיד ובמקרה הנ"ל הבחור מדייק את החסם שלו, וזה משהו שלא נעים לו לשתף. נגיד (תיאורטי לחלוטין, לא מכירה את השואלת) הוא מגלה שהוא לא מסוגל להשלים עם המראה שלה ומתבייש להכיר אותה למשפחה שלו. למה שהוא ירצה להגיד לה את זה? הרי אני מניחה שהיא די תיפגע מזה. ואז הוא יצטרך להמציא איזה משהו אחר, ולא יהיה פה הבנה והשלמה. מה עושים במקרה כזה?

אבל זה לא תמיד משפיע על הקשר. בן או בת זוג יכולים להיות מסורים מאוד ומתחשבים והכל גם אם יש בעיה רגשית כלשהי.

אבל כן, השילוב בין השנים - קרי בעיה רגשית ומידות טובות - מאוד נדיר.

מכיר זוג כזה שהאישה לא יכולה לנשום בלי הבעל (הוא השידוך הראשון שלה, והיא יצאה עם לא יותר מ5 בחורים), והבעל עבר כל-כך הרבה בשידוכים שהוא סוג-של מת מבפנים אז הרגשות שלו בקושי יוצאים.

אבל הם זוג מאוד טרי וממה שהבנתי זה משתנה לאט לאט.

השמועה אומרת שזה קורה בכל מצב, לא יכול להעיד עדיין. אין לי מספיק נסיון חיים

או ששאלת שאלה רטורית?

אבל אולי באמת אשים ציטוט שיהיה יותר מובן

עריכה: אי אפשר לערוך, אבל תזרום 

חיבור לרגשות זה דבר חשוב.

מי שלא בוכה גם לא יצחק וירקוד.

עת לכל חפץ

ע"ע פירושו של הרב קוק בעין אי"ה שמדברים על "הנעלבים ואינם עולבים" ומדייק שהם אנשים רגישים שנעלבים ועצם זה יש להם אפשרות להעלב ולהתגבר על כך זאת המעלה שלהם - 

"לא אמר מי שמעליבים אותם ואינם עולבים, כי אז היה אפשר להכניס בכלל גם את אותן שהושפלה נפשם עד למדרגת ההמתה הרוחנית, באופן שהחוש המרגיש את רגשי ההנאה של הכבוד ורגשי הצער של העלבון נ(ת)טמטם אצלם, ובאמת לא זוהי דרכה של תורה, כ"א שהנשמה תהיה חזקה, כח החיים יהיה במילואו, הרגש של הרגשת הכבוד ומכאוב העלבון הטבעי יהיה במלא בנינו הנפשי, במדה הראויה לאדם מצד צלם אלוקים אשר לו, המופיעה על מעלת נשמתו שהיא כבודו, אבל בכל המעמק של ההרגשה הברורה בצער העלבון, עד שהם נעלבים, בכ"ז רגש המוסר ואהבת הבריות, גם אותם שהעוו את דרכם והעבירו את הדרך עליהם, הוא חזק כל כך עד שהם אינם עולבים, דוקא עם אותו המכאוב הגדול שנפשם מציירת בעלבונם הם משתמשים בו לעצור ברוחם, שלא להיות הם מזיקים ומכאיבים את אחרים אע"פ שהם הם עולביהם עצמם. זאת היא גבורת הקודש של החיים"

עין איה על שבת ט פג – ויקיטקסט

לכן צריך לבכות, ואז אח"כ לקום. אבל לא לבכות בכלל זה טמטום הלב, בטח שזה לא יתרון.

זה נראה לי ברור

אז קודם כל זו פוזיציה בעייתית כי כביכול את שואפת להפוך למשהו מאוד מאוד שלילי על פי השיר, את שואפת להיות נשואה וכאמור השיר הזה לא מאיר נשואים באור חיובי.

דבר שני זה שרווקים לפעמים רואים את הנשואים בצורה כזו ששכחנו את איך זה להיות רווק ואנחנו רוצים שרווקים יפסיקו להיות בררנים זה לפעמים מתוך רצון לעזור, אנחנו לא היינו בררנים אף פעם, ולא מבינים כל כך את הצורך ברשימת המכולת של החברים שנשארו רווקים וכשמציעים הצעה והיא נפסלת או סתם מנסים לשוחח על העניין, אנחנו מואשמים בניתוק ובחוסר רגישות וטאקט וששכחנו איך זה להיות רווקים, לא, לא ממש שכחנו, פשוט אף פעם לא היתה לנו ממש רשימת מכולת, אף פעם לא היה לנו מחסומים רגשיים בעניין, אנחנו רוצים לעזור לאלה שנשארו רווקים אבל אנחנו מואשמים בהתנשאות אז מוטב אולי שנעזוב אתכם בשקט כדי לא להפריע.

ואז אנחנו מואשמים שאנחנו לא עוזרים מספיק.

ודבר אחרון, נישואין זה לא ארמונות מפוארים לרוב, יש הרבה מאוד התעסקויות שיש כנשואים ואין לרווקים, הרבה פעמים דווקא ההפך, הרווקות היא זו שהופכת אותך לפריווילג בלי צרות פרנסה, עצמאות, גידול ילדים ועוד.

וגם באמת צריך להבין את החשיבות בלהתעסק בשידוכים, כן יש כאלה שיש להם קושי בלמצוא, אבל באמת חושבת שכחלק מתיקון העולם והמוסר האנושי שידוכים זה צריך להיות נחלת הכלל.

אולי אני לא מספיק עמוק במגזר, אבל בסביבתי נפוץ ומקובל מאוד להציע חברים לחברים.

האם אני עושה את זה הרבה? לא. הצעתי כמה פעמים ולא התקדם גם לדייט, אבל מבחינתי לפעמים צץ לי מישהו למישהי ושואלת אם רלוונטי, ולפעמים חברה מבקשת או חושבת אקטיבית על מישהי / מישהו ספציפי אם מכירה משהו שיכול להתאים.

אולי כי בסביבתי לא הולכים לשדכנות בתשלום. אבל נפוץ שמציעים, וגם שמבקשים

הכי כיף כשמבקשים (כי אז יודעת שזה זמן רלוונטי ושיש רצון; וגם תזכורת טובה)

גם חבריי מהמגזר החילוני שואלים ומציעים

השיר עוסק בכאב ותסכול

לק"י

אני באמת לא מתעסקת בכלל בשידוכים.

אבל אני לא מחלקת עיצות לנישואים, לא מתנסה על רווקים, לא חושבת שתמיד הם "אשמים" ברווקותם, לא חושבת שהכל טוב ונפלא בנישואים.

אם הכותבת התכוונה בעיקר לחלק של לעזור לחברים למצוא חתן/ כלה, אז פספסתי את זה.

וברור שכל הכללה פה היא מתוך עמדה מסויימת שאפשר מאוד לגלות הבנה כלפיה.

התוכן ביחס לנשואים פחות רלוונטי לשאלה להבנתי.

השאלה אם הזדהת עם התחושות התסכול והכאב של הכותבת, אם את יכולה להזדהות. 

השיר לא נכתב ביחס לחווית הנשואים, ולכן השאלה לא פנתה מההיבט הזה.

אמממ תאמת שפעם רווק שהציע לי הצעה אמר לי תוך שנייה, אחרי שהסברתי לו למה זה לא בדיוק מה שאני מחפש ירה לעברי - "אין את מה שאתה מחפש". שאלתי את עצמי, איך האבצע שלו קלה על ההדק לירות כזאת טענה בלי שהוא מכיר אותי בכלל, וגיליתי שלצערי השיפוטיות כלפי רווקים יכולה להעשות גם על ידי הרווקים עצמם אחד כלפי השני.

אני יכול להגיד שבאמת בנאדם שהוא נשוי הוא נמצא בעמדה שונה.

בע"ה כשאתחתן אז אני אשתדל לזכור שאני לא מבין מאה אחוז את הכאב של הבדידות, למרות שברור לי שהייתי בו לא מעט. עצם הפוזיציה היא פוזיציה אחרת. המודעות לפוזיציה היא מה שעושה את ההבדל.

השאלה המשעשעת הזו כאילו הכריחה אותי לענות בשאלה...

האם באמת נראה לכם, רווקים יקרים, שהנישואין הם איזה פעולה קטנה של מתן טבעת ופתאום הכל נהיה פשוט יותר?

(לא רוצה להיות שיפוטי, אבל לפעמים אני חושב שחלק מהבעיה של רווקים/ות שאני מכיר וגם של כמה חברים כאן, נובעת בדיוק מחוסר ההבנה של הבעיה שהעליתי. וזו גם הסיבה העיקרית שאני משתדל לא להגיב כאן).

בכל מקרה שתהיה לכולנו המון הצלחה!

אבל זה עדיין משהו שאנחנו רוצים. לא הייתי חוזרת להיות רווקה, ומאותה הסיבה רווקים רוצים להתחתן, עם כל הקשיים שמגיעים עם זה, וזה קשה כשזה מתעכב.

נגיד והיתה לי כזאת.

למה אתה לא פותר לי את הבעיות הרפואיות שלי?

למה אתה לא פותר לי את הבעיות בחינוך ילדים שלי?

למה אתה לא פותר לי את הבעיות החברתיות שלי?

למה אתה חושב שזה תפקיד "הנשואים" לדאוג לכך שהרווקים יתחתנו?

אני כרווק לא ביקשתי עזרה מנשואים בעניין זה ובוודאי לא ביקשתי מהם לשים יד על הלב ולהודות שהם לא עוזרים מספיק לרווקים, כרווק זה אף פעם לא היה נחשב בעיני דבר שנשואים צריכים לעזור לי בזה או כל דבר אחר.

אנשים שרצו לשדך לי רווקים או נשואים קיבלתי בשמחה אם היה רלוונטי אבל להאשים נשואים שהם עסוקים במורכבויות שלהם? למה שהם יתעסקו במורכבויות שלך, למה שכל אדם, נשוי או רווק או גרוש או אלמן יתעסק במשהו שהוא לא המורכבות שלו אם יש לו כזאת?

קח אחריות על החיים שלך למען ה', אנחנו "הנשואים" אין לנו תפקיד לחתן את כל מי שלא הצליח.

אני לא פתחתי עסק לשדכנות ולא גביתי ממך דמי רישום וכנ"ל כל "הנשואים", זה לא התפקיד או המקצוע שלנו לפתור לך את בעיית הרווקות.

ומי אמר שאנחנו טובים בזה? אולי אנחנו לא יודעים לשדך, אולי ניקח על עצמינו לשדך לך מישהי ותתגרשו אחרי שבועיים ואז הרסנו את החיים שלך ושלה גם, מה אתה מפיל עלינו תפקיד שאנחנו לא טובים בזה וייתכן גם שנהרוס לך ולגרושתך את החיים, זו אחריות.

בשורה התחתונה, אתה אחראי לפתירת כל הבעיות שלך, אתה מוזמן להתייעץ ולהעזר באנשי מקצוע ובעלי ניסיון אבל חד משמעית לא להפיל עליהם את האחריות לפתרון בעיותך-מכל סוג שהוא- עליהם, אתה הוא זה שרוצה להתחתן, אתה הוא זה שתחליט עם מי להתחתן ואתה לא יכול לדרוש מאנשים עם מורכבויות לפתור את בעיותך-מכל סוג שהוא- רק בגלל שהם כבר פתרו מורכבות אחת שאתה עדיין לא פתרת.

אתה אחראי לפתרון בעיותך- כל בעיותך באשר הן.

אגב, אתה היית רוצה לכשתתחתן שמישהו ידרוש ממך לעזוב את מורכבויותך ולטפל בבעיית הרווקות שלו? היית מוצא בזה היגיון לעזוב את החשבונות, העניין עם החינוך ילדים, העניין הרפואי והחברתי ולעסוק בבעיית הרווקות של אדם אחר כמחווה לרצון טוב והוא גם ידרוש ממך לשים יד על הלב ולשאול מתי בפעם האחרונה עזרת לרווק?

(ובחינם).

שאתה לא לוקח אחריות על בעיותיהם הכלכליות, הרפואיות, החברתיות ובחינוך ילדים.

מכיר את הספר ועמך כולם צדיקים? אני ממליץ עליו מאוד. הוא מלמד הסתכלות אחרת על כל ענייני הנפילות.

הנטיה להלל כל רגע של נפילה כאילו הוא עיקר הסיפור פה- זאת מלכודת! מלכודת שגורמת להיות כלוא יותר חזק בדמיונות של היצר הרע. ויותר מזה- היצר הרע יכול לגרום לך לחשוב שזה עיקר מי שאתה.

יש בך מלא כוחות אדירים שצריך לתת להם הרבה יותר מקום בחיים שלך, דרך המון עשייה חיובית, ויעדים גדולים בקדושה.

אשריך💪

הכוונה ביוזמה- החברים המהממים האלו שמתקשרים או מציעים להיפגש באופן יחסית תדיר. יש לי חברה שיש לה רשימה וכל שישי עושה סבב, כמה שמספיקה, וממשיכה בשישי הבא מאיפה שהפסיקה.

זה לא רק קומץ החברות הכי טובות (למרות שגם זה משמח)

ונעלמו, חברה בדיוק התקשרה והציעה. בלה בלה.

אין מה לעשות יש אנשים שמקשים

מורידים את הרמה בשביל כולם.

אין נאמנות.

מסוגלות להתכתב ולדבר ולהתלהב בערב.

בבוקר והנה היא נעלמה.

אני לא לפני הרבה זמן הייתי כל כך תמים שלא הכרתי את זה דיברתי עם מישהי(וזה היה דרך מישהו שהכיר ביננו)וקבענו שלחתי לה הודעה והיא לא ענתה..

אני בלי ווטסאפ וכו' אז ממש לא הבנתי חשבתי שהפל' לא עובד אולי היא לא קוראת הודעות סמס...

התקשרתי גם לא ענתה חשבתי הפל' שלי הלך...

ואז גיליתי שיש שם לדבר  הזה מאז כבר היו עוד כמה דברים דומים...

הייתה לי פעם שהתפניתי לבית חולים בפתאומיות בלי טלפון ולבסוף הייתי יותר מחודש בלי טלפון איני יודע כמה שיחות שלא נענו

לומר פשוט שלא מתאים?