יש כאן מישהי שגרה רחוק מההורים?הריון ולידה2
איך מסתדרים? מי שומר על הילדים?
ממש אשמח לשמוע טיפים ועצות.
ממש קשה לי
גרה רחוק. אין עזרה מההורים. גם לא אחרי לידה.נביעה
מתחשלים.

לא פשוט...
אבל זה המצב...
וואומיואשת******
באמת ככה את רואה את זה? חוץ מענין אחרי לידה שזה באמת קשה ולא לשוט בלי עזרה
אבל ביום יום זה - קשה ולא פשוט אבל מתחשלים? כאילו לגור ליד ההורים ולהיעזר בהם על בסיס יומי זה הבייסיק ומי שאין לה את זה מתחשלת? כי אני מה זה לא רואה את החיים ככה.
אולי לא הבנתי אותך נכון
אני גרה רחוקרעותוש10
מי שומר על הילדים ? גן בית ספר...
כשצריך נסיעות כמעט ולא יוצאת
אם זה משהו רפואי זה בייבי סיטר או בערב כשבעלי נמצא...
אם יש שכנה טובה- טוב שכן קרוב מאח רחוק, אפשר להיעזר הדדית בלקיחה מהגן או בייבי סיטר קצר אחרי צהריים

לא לקחתי בחשבון את הוריי כחלק מהענין של הבאת הילדים לעולם
הם מקסימים, מארחים בשמחה תמיד, קונים לנו דברים לפעמים או מתנות לילדים.
משני הצדדים כמעט ולא עשו לי בייבי סיטר- רק אצלם בבית לזמן קצר נגיד כשילדתי או נגיד הלכתי לרופא כלשהו כשהיינו אצלם בחופש
התכוונתי - מי שומר עליהם אחרי הגן. אם עובדים בערב.הריון ולידה2
מניחה שזה לא ככ אופציה לאנשים שגרים רחוק מההוריםנקודה טובה
אאכ רק אחד מהם עובד בערבים והשני גומר כשנגמר הגן..
ואם צריך להוציא את הילד מוקדם מהגן...?הריון ולידה2
אז את יוצאת מוקדם מהעבודהסיה
זה מה שאני עושה
אם אין אני לי מי לי
אין לי מי שיוציא את הילדים מהמסגרות!!!
נס שאני יולדת בבוקר כך שעד ארבע בעלי יכול ללכת להוציא
פעם אני פעם בעלי.מיואשת******
לפי מה שמסתדר, לפי מי שיכול באותו יום.
ואם זה קבוע אז מוצאים צהרון או מטפלת או שכנה בתשלום
צהרון, בייביסיטר שאוספת, הורים של חברים מהגןיעל מהדרום
לק"י

יוצאים חד"פ מוקדם מהעבודה.
צהרון/ בייביסיטר/ אמא של ילד אחר מהגן.44444
היום כבר הרבה סבתות עובדות כך שגם אם הן קרובות אז הן לא יכולות לעזור בזה.

אני מלכתחילה בחרתי מקום מגורים עם פתרונות של צהרונים פרטיים שאפשר להעזר בהם גם במצב חד- פעמי.

הפתרונות לחופש היה פקטור משמעותי בבחירת מקום מגורים.
ההורים שלנו לא צעירים וגרין רחוק אחד מהשני ככה שתמיד יהיה אחד רחוק. לקחנו בחשבון שהם לא יהיה פתרון לכל החיים ולא ישארו בני 60 +לנצח.....
יש לי חברות שנתקלות בבעיה בכיוון השני- הורים צעירים שעובדים.
סקר תענו ותפיצו https://forms.gle/zJ1cB6iFvhD3eUU9A19781978

     סקר תענו ותפיצו    https://forms.gle/zJ1cB6iFvhD3eUU9A

אז מה הקשר להורים? תצאי ותוציאי את הילדיםבתאל1
זה מה שעושים.
אותי הביאו לקחת את הילדה כשעבדתי מחוץ לעיר... בתחבורה ציבורית... על כלום.
לא עובדים בערבסיה
לי אין מי שיוציא מהגן ואין עזרה בכלל
זה ממש קשה
שמירה בתורנות ביני לבין בעלי
גם קשה למצוא ביבי ביטר וגם יש גדולים שהם לא מידי גדולים לשמור על קטנים אבל מתנגדים לביבי סיטר אז בכלל תוקע
פשוט לא עובדים בערבבתי 123
כשזה לתקופה קצרה או לימודים זה משהו אחד
אבל אם את מתכוונת לעבודה קבועה ?
אם אין סבתא פנויה שיכולה לשמור על הילדים בשמחה באופן קבוע או מטפלת קבועה לא נראה לי שזו אופציה ששני בני הזוג יעבדו עד שעה מאוחרת
שניכם עובדים ערב?באורות
נשמע כמו מציאות מאוד מאתגרת..
עובדים ולומדים, באמת מאוד מאתגרהריון ולידה2
וואי, זה באמת מאד קשה.רינת 29
אבל נשמע לי כמו משהו שאמורים לחשוב עליו מראש.
יש כל מיני אופציות איך להסתדר:
למשל שאחד מבני הזוג יקח הפסקה מהלימודים וימשיך אחרי שהשני יסיים (לדעתי עדיף שהאשה תסיים קודם ללמוד כי אח"כ מגיעים עוד ילדים ובסוף היא לא תסיים לעולם).
אולי לקחת הלוואה ולהוריד שעות בעבודה?
אם זה קבוע אז גם כשיש הורים קרובים לא מסתמכים עליהם בדר"כ...44444
לוקחים בייביסיטר.
לגבי העניין הכלכלי- צריך לבחון את המקרה שלכם למשל לפצל תואר וכד'....
בייביסיטר.....טארקו
לא עובדים בערבאורי8
לפעמים היו לי השתלמויות / אספות הורים ובעלי שמר או ההפך. במקרים מיוחדים ביקשנו מחברים טובים ובמקרים ממש מיוחדים אמא שלי באה, ביקשתי ממנה רק כשממש לא היתה בררה, כי זה היה מאמץ גדול בשבילה, אחרי יום עבודה+ נסיעה.
זו לא אופציה...הריון ולידה2
סתם שאלה..... ההורים שלך מעולם לא השתמשו בבייביסיטר?44444
ההורים שלי השתמשו מלא בבייביסיטריות....
זה נראה לי הכי טבעי לקחת בייביסיטר.
סבא וסבתא שלי ז"ל גרו יחסית קרוב אבל הם מעולם לא עשו עלינו בייביסיטר חוץ ממקרים מיוחדים. זה גם היה רלוונטי מעט מאד שנים מסיבות בריאותיות.
בייביסיטר44444
אם במילא ההורים מגיעים מידי פעם אחה"צ אז מנסים לכוון את זה לזמןשצריך בייביסיטר אבל שגם יהיה זמן לפגוש אתכם.

בדר"כ מביאים בייביסיטר.
גם הורים קרובים לא תמיד יכולים לשמור על נכדים. יש להם חיים משלהם ולפעמים מסיבות בריאותיות.
הילדים במעון/גן+צהרוןנופנופ

ואם אני צריכה לצאת בעלי חוזר 

ביביסיטרשירוש16
זה הפרנסה שלהם.

וברצינות - מאז החתונה גרנו רחוק מההורים של שנינו.
כל שבת אצל ההורים זה שעה וחצי-שעתיחם נסיעה באוטובוס כל כיוון.
כך שאין מה לדבר על שירותי בייביסיטר קבועים בהתנדבות.

כרגע יש לי רק ילד אחד ואני איתו בבית כל היום.
ברגע שאתחיל לעבוד מתכננת לשים אותו במעון או משפחתון (בעדיפות למשפחתון פרטי עם לא יותר מ5 ילדים. עבדתי בעבר בתחום.. זה העדפה שלי).

טיפים-
אין לי ממש. קצת/הרבה קשה - כי כל יציאה מהבית זה תיכנון שלם.
התינוק כבר ישן לילה שלם אז לא רלוונטי לקחת אותו איתנו ובייביטיסר בערב זה שיקול כלכלי שיוצא (לנו) יקר מאוד.

הטיפ היחיד שאני בעצמי מתקשה ליישם - להתחבר לשכנים וחברות בסביבה. להכיר אותם. אחרי זה קל יותר לבקש עזרה פה ושם.
שמירה כמה דקות כדי לרדת למכולת
חצי שעה - שעה כדי ללכת למקווה
לפתוח את הדלת ולבקש מהשכנה ממול להשגיח דקה על תינוק ישן כי שכחתי משהו למטה בבניין

אני אישית הייתי כבחורה שומרת על ילדים כשההורים שלהם עבדו בצהרים.
בהתחלה הם הזמינו אותי לכמה ערבים כשהילדים איתם. לתת לי הדרכה ולוודא שאני יודעת את העבודה.
אחרי כמה ימים הם חזרו לעבוד צהרים ואני שמרתי על הילדים.
שוב, לא מדובר על שמירה של 5 או 6 שעות כל יום על 6 או 7 ילדים.
אלא יותר בכיוון של 1 עד 5 ושמירה על גג 4 ילדים. כשנולדו עוד ילדים הם כמובן הצטרפו לשמירה...
אם את או בעלך יכולים להוריד שעות עבודה כך שלפחות אחת מיכם יחזור סביבות 2 הבייתה. ושאר הימים תחזרו מאוחר יוצא 2 ימים שצריך השגחה של שעה ו3 ימים של 4 שעות (שוב, אין לי מושג עד איזה שעות אתם עובדים..)
כמובן שמדובר בשיקול כלכלי.
תחשבו אם שעה נוספת ביום שווה את הבייביסיטר שעולה לכם בהתאם.

בהצלחה!
נשמע שגרתם ליד ואז עברתם?נועה נועה
כי נראה לי מי שחי במציאות כזאת מלכתחילה מוצא פתרונות ובעיקר לא מכיר מציאות אחרת.
אנחנו רחוקים מההורים, עד עכשיו הסתדרנו עם זה כי בעלי אברך והוא היה מוציא את הילדים מהמסגרות עד שאני חוזרת. עכשיו הוא בצבא, אז הגדולה הולכת אחרי הגן לשכנים והקטן לחברים שגרים ליד המעון. בכל מקרה אני מגיעה עד 4 וחצי, לא היינו צריכים פתרונות פסיכיים למלא שעות.
בסוף צריך לבחור: או פתרונות בתשלום או לעבוד פחות. אין פתרונות קסם. והאמת היא שגם מי שגרים ליד ההורים לפעמים צריכים למצוא פתרון חיצוני, לא תמיד זה מסתדר.
אני.וסליחה אבל השאלה מוזרה לימיואשת******
מה זה איך מסתדרים? הילדים שלי הם אחריות ההורים שלי?
אנחנו מביאים ילדים אנחנו מגדלים אותם אנחנו מסתדרים איתם. מלבד אחרי לידות מעולם לא הייתי ״בנויה״ על עזרה מההורים. ולא מגיסות צעירות ולא מאחייניות.
יש אבא ואמא
יש גן ומטפלת ובית ספר
יש צהרונים
יש בייביסיטר בתשלום

זה כיף ונחמד לקבל מדי פעם איזה אחרי צהרים מאמא או להשאיר אצלה ילדים, אבל לא ברמה שצריך לגור קרוב ביום יום.
כנ"לבאורות
ואנחנו גרים קרוב אל שני זוגות ההורים. פעמים בודדות קיבלנו עזרה
מצטרפת.חדשה ישנה
בכלל לא חשבתי על האופציה לשים את הילדים בתור בייביסיטר אצל ההורים שלי או של בעלי באופן יומיומי...
רק כשהייתי צריכה ללדת נעזרתי בהם. והם מקסימים והכל, אבל הם כבר גידלו מספיק ילדים, מספיק התאמצו. הנכדים זה כדי להנות

אנחנו לא עובדים בשעות שאין מי ישמור על הילדים, מלכתחילה. פשוט לא לוקחת משרה של שעות ערב, כי זה בלתי אפשרי.
יש לי השתלמויות לפעמים, אז עושה תורנויות עם בעלי ואם אין ברירה אז יש בייביסיטר. אבל בגדול באמת לא יוצאת בכלל בשעות האלה.
ממש מסכימה עם - נכדים זה בשביל להנותמיואשת******
אני אשמח לעזור לילדות שלי כמיטב יכולתי יום אחד אבל הי, אני עובדת מספיק קשה היום. אני לא מתכוונת להוציא ילדים מהגן לעשות מקלחות ולהשכיב ולהאכיל באופן *קבוע* כל החיים שלי. תודה רבה
^^ממש ככה.טארקו
ההורים שמחים לעזור במקרי קצה.
למשל כשהייתי מאושפזת הם שמרו עליו בשמחה

באופן קבוע ברור שלא. יש בייביסיטר אם צריך..

לא גרים קרוב אבל גם לא רחוק- כחצי שעת נסיעה
אבל אנחנו בתחבצ אז זה לוגיסטיקה משמעותית לנסוע..
נראה לי שזה ממש עניין של מנטליות.הריון ולידה2
אצלנו זה ממש נפוץ. גם במשפחה וגם בקהילה.
כללל החברות שלי גרות ליד ההורים ונעזרות בהם בשמחה, כך שאין צורך לזלזל.

דבר שני - נראה לי שלא ממש הבנתן.
לא התכוונתי לזה שההורים מוציאים כל יום את הילדים מהמסגרות ומקלחים ומאכילים ומרדימים אותם.
התכוונתי לזה שאם את נתקעת בעבודה או שהילד ח"ו לא מרגיש טוב וצריך להוציא לפני או שיש חופש או שביתה או שנתנו לך משמרת ערב ואי אפשר להחליף ובעלך בעבודה או שיורד מבול ואת בלי רכב צריכה לאסוף את הילדים או אלף דוגמאות אחרות. יש לי עוד אם צריך

אז במצבים כאלה משפחה קרובה זה מאסט.
מי שיש לה משפחה קרובה לידה, תעיד על כך...

נניח במעבר דירה - לארוז את כל הבית ולפרוק את כל הבית ולנקות ולסדר ולארגן ולהחזיר דברים למקום וקניות ועוד ועוד.
זה ממש עוזר שיש משפחה קרובה.

זהו
אז ההורים שלי לא גמישים בכללטארקו
הם בני פחות מ50, עם משרות מלאות ועסוקים
הם ממש לא פנויים להוציא ילד מהגן מוקדם או לשמור במשמרת ערב....

וגם ההורים של בעלי די צעירים

נכון שאנחנו גרים לא קרוב, אבל הם לא היו זמינים יותר אם היינו גרים קרוב- הם פשוט עסוקים.
טוב, זה משהו אחר. אני מדברת על מצבהריון ולידה2
שההורים כן יכולים ורוצים לעזור.
כיף לכם שההורים כאלה צעירים...
אלף דוגמאות זה גם אלף פעמים שהם עוזרים לא?מיואשת******
אני לא מזלזלת
משפחה קרובה זה כיף וטוב
אבל שוב, לא ברמה של עזרה יומיומית
אם נתקעת והכלב אכל את המפתחות של האוטו לצאת מוקדם אז זה מאד עוזר. אבל ברמה של להסתדר בצורה יומיומית זה לא משהו שצריך לקרות. ואם יש הרבה משפחות כאלו זה לא אומר שזה צורת חיים נכונה. בעיני. כל השכונה שלי משפחות לא כאלו. וכל האחים שלי גם. ושל בעלי.
הורים הם אנשים עם חיים משלהם. אם פעם בשבוע הם עוזרים לבת אחת שנתקעת, ובהנחה שיש להם שבע ילדים שזה מספר די ממוצע, אז מה עם העבודה של האמא? אחרי כל החיים שהיא יצאה מוקדם לאסוף אך הילדים שלה היא תמשיך לצאת מוקדם לנכדים שלה? לא נורמלי בדום צורה. מצטערת
את יוצאת מנקודת הנחה שזה עול וניצול.הריון ולידה2
אני מדברת על מצב שבו הם רוצים ויכולים לעזור.
אני דווקא חושבת שרב ההורים רוצים לעזורמיואשת******
אבל כשיש משפחה ברוכה ומנסים לעזור לכולם הרבה פעמים זה גולש לעול. וכשיש ילדים שמצפים לעזרה הזו באוטומט כי ״אי אפשר היום להסתדר בלי זה״ כמו שכתבו פה איפשהו בשרשור הזה אז לפעמים זה גולש לניצול.

כשההורים רוצים ויכולים ולכל הצדדים זה טוב זה נהדר.
לפעמים באמת אי אפשר להסתדר בלי זה.הריון ולידה2
לא לכולם יש כסף לבייביסיטר ובואי אני אגלה לך שאם אני אחכה לזמן שיהיה לי כסף לבייביסיטר ולרכב ולשאר דברים אחרים שיקלו לי מאוד על החיים, אז חבל......

לפעמים ההורים רוצים לעזור. למשל במקרה שלי ההורים ממש רוצים שנגור לידם כדי שיוכלו לעזור ואיפה שהוא זה שאנחנו גרים רחוק קצת מבאס אותם בגלל זה.
ומי שאין לו הורים או שהם בחו"ליעל מהדרום
לק"י

חייבים להסתדר.
לעבוד פחות שעות למשל. לפעמים אין מה לעשות.

ברור שאם גרים ליד ההורים והם רוצים לעזור, אז זה מעולה.
מסכימה איתך לגמרי.הריון ולידה2
מהצד של בעלי אין אופציה לעזרה, מהסיבות שכתבת.
מסכימהאמא שלה
ההורים שלי הכי רוצים לעזור, וכולם יחסית גרים קרוב אליהם.
רק מרוב שזה ברור שהם עוזרים, ונותנים את הרכב ועושים קניות, ושומרים על הנכדים וקופצים לסידורים.. אמא שלי (שגם עובדת!) הרבה פעמים על סף קריסה, ולפעמים מרוב שהעזרה לכל האחים שלי ככ מובנת מאליה, לי לא נשאר מקום לבקש, בפעמים המעטות שאני ממש חייבת עזרה ומעיזה לבקש (סוף תשיעי, אחרי לידה, מילואים שהתנגשו עם אסיפת הורים.. באמת נדיר).
וגרים בישוב צעיר, הבנות בתיכון שקיימות בדכ לא בבית.. וגם אם כן, לא אשאיר אותן לבד עם חמישה או שישה ילדים קטנטנים בשעות ארוחת ערב והשכבה, לא נראה לי הוגן לאף צד).
אז גם זאת נקודה שצריך לשים לב אליה.. כמה כל האחים מבקשים וכמה ההורים מפרפרים אצל כולם
את תגלי שכשאין עזרה לומדים להסתדר לבד עם כל המצבים שתיארתמחכה_ומצפה

ואף עם מצבים יותר בעייתיים.

ברור שנחמד ונוח וקל משפחה קרובה שמתייצבת בכל פעם שמצייצים, אבל זה ממש לא מאסט.

 

ברגע שזו לא אופציה בכלל - מיד מוצאים פתרונות אחרים.

ברגע שזו כן אופציה (אפילו רק בראש שלך, כי ככה זה אצל כל החברות שלך) - אז נראה לך בלתי אפשרי בלי הורים צמודים לכל שטות שהיא (מעבר דירה? ברצינות? בחיים ההורים שלי לא לקחו חלק בשום מעבר דירה שהיה לי. לפרוק ולארוז? קניות בזמן מעבר דירה (או בכלל)? זה לדעתי חריג אפילו במשפחות עם הורים צמודים).

 

שנינו עובדים במשרה מלאה פלוס פלוס. ההורים (של שנינו) - בכלל ביבשת אחרת. 

ואיך אתם מסתדרים?הריון ולידה2
תודה שהגבת!
דווקא מעבר דירה זה הגיוניאביול
ילדים מסתובבים בין הרגליים זה מקשה מאוד
תראי אני ממנטליות שהורים *מאוד* עוזרים והם באמת עוזריםרעותוש10
אבל לא ברמה יומיומית כזאת, אם זה הציפיות וזה מתאים להורים תגורו לידם...
רק שתדעי שגם לזה יש מחירים לעצמאות לזוגיות ותכף תגלי שגם לחינוך ילדים...
תוכלי לפרט?הריון ולידה2
^^^^^^44444
אני גרה במקום שבו להרבה יש הורים שגריםם ממש קרוב אליהם- 10 ד' הליכה.....
ואני לא מקנא בכלל....
לא הייתי רוצה קרבה כזו.....
יש לזה המון יתרונות אבל גם חסרונות....

אצלינו אחד ההורים גר בעיר קרובה וזה אידיאלי בעיני..... אז נכון שאי אפשר ל"הקפיץ" אותם כי נתקעתי בפקק אבל כן בייביסיטרים אחה"צ כשמתאפשר. אבל את זה גם לפעמים עושים ההורים שמגיעים מרחוק. מנסים לתאם יום שכבר צריך בייביסיטר, אבל מקפידים שגם אנחנו נהיה איתם חלק מהזמן.
בימי חופש אני שולחת לצהרונים פרטיים.
אני לא נותנת להורים לשמור על ילדים כמה ימים רצופים..... מה שכן קיבלנו המון תמיכה כלכלית בהתחלה שאפשרה לנו פתרונות שעולים כסף...
ביביבטר/שכנה/חברהאר
גרים מרחק של 30-40 דק נסיעה מכל צד.

במקרים חריגים כמו יציאה שלנו לנופש בלי הילדים ההורים באים לשמור.

שאר הפעמים מסתדרים

בטוחה שזה כיף ועוזר מאוד לגור ליד ההורים.
והלוואי והיה המצב שלנו.
אבל באמת שאפשר להסתדר בנחת גם אם לא
מתפללת שנכיר כאן חברים ונסתדר בעז"ההריון ולידה2
בע"האר
דרך החברים של הילדים מהגן/בי"ס
אין ספק שזה נוח שיש גיבוי, אני נעזרת באבא שלי במקרים שאנייעל מהדרום
לק"י

נתקעת בלי בייביסיטר שתאסוף בסוף היום.
הוא עובד איפה שאנחנו גרים.

אבל אם לא, מסתדרים כמו שכתבתי במהלך השרשור.
ובטח שאבא שלי לא יוצא באמצע יום עבודה כדי לאסוף ילדים.
אם זה באמצע העבודה...בתאל1
אז גם ההורים לא יכולים לעזור...הם גם עובדים . במשרה מלאה...
אז מה ההבדל כבר?
אז במקרים מסוימים נעזרים בהוריםאביול
לא חייבים לגור לידם בשביל זה. ובשביך כל מה שאמרת יש בייביסיטר...
להעזר לא אומר שזה באחריות ההורים,וחוץ מזההדסדס

בקצב החיים של היום יש אנשים שצריכים עזרה. יפה שאת מסוגלת בלי,אבל למה להיות שיפוטית כל כך כלפי מי שכן צריכה. 

גרה רחוק מצד אחד וצמוד לצד אחררקלתשוהנ
האמת לא נעזרת באף אחד עם הילדים.
הם אנשים עסוקים וזה הילדים שלי
כתבתי מהר סליחה אם נשמע ביקורתירקלתשוהנ

כמובן שזה תלוי במצב בחיים, עבודות מספר ילדים זמינות של ההורים וכו...

באופן כללי אם אני אצטרך עזרה אין לי בעיה לבקש, וגם להם אין בעיה להגיד לא ככה שזה מצויין אבל ביומיום הם לא נמצאים באפשרויות שלי "להפיל" עליהם את הילדים.

זה בטח גם אופי שלהם וגם אופי שלי.

מחדשת לך שגם אם גרים קרובאני זה א
זה ממש לא ברור שתהיה עזרה מההורים ..
אנחנו גרים אצל חמותי ואין ממנה בכלל עזרה
לעומת זאת אמא שלי שגרה רחוק יותר עוזרת וכשצריך משהו אז אני מבקשת ממנה
אבל ממש לא בונה על אף אחד מהצדדים.
נדיר שאנחנו יוצאים שנינו כי יש לנו בעיית בייביסיטר אז אני יוצאת כשאני צריכה רק בערב כשבעלי נמצא ומסתדרים מצויין ..
וכשלפעמים אני מרגישה צורך לחכת עם בעלי בערב להתאוורר אז מבקשים מגיסתי או מישהו אחר אבל זה קורה אולי פעמיים בשנה ...
גם אנחנו רחוקים מצד אחד וקרובים לשניהמקורית
נעזרים לעתים רחוקות. בעיניי לפחות הילדים הם לגמרי לגמרי באחריותי ולא בונה על אף אחד חוץ ממני או בעלי.או בייביסיטר אם הייתה לי חח
בעיקרוו מתכננים את החיים לפי מה שאפשר והאילוצים הקיימים.
איפה את נתקלת בקושי? מתי את צריכה עזרה?
כתבתי למעלה על איזו עזרה דיברתי.הריון ולידה2
אני בטוחה שאם היתה לך אפשרות אז זה היה עוזר
ברור שזה יכול לעזור, אבל זה תלוי בתפיסהאביול
אם את חושבת שכולם נעזרים בהורים ואי אפשר בלי- זה ישפיע על ההתנהלות שלך. אבל אם תחשבי על זה בתור אופציה נחמדה ולא התור מאסט- תגלי שזה ממש לא חובה...
פעם גם חשבתי שלא צריך לסמוך על ההורים.תיתי2
היום אני רואה שזה כמעט בלתי אפשרי במצב שוק העבודה.
אין כמעט עבודות שהן רק בשעות הבוקר
או במשרה חלקית
או קרובות מספיק לבית
או גמישות עם אינסוף ימי החופש של מערכת החינוך.
כולם נעזרים בהורים. ומי שלא - מעסיק צי בייביסיטר אוו שאחד מבני הזוג אינו עובד (אברך, עקרת בית).

אנחנו גם במירוץ וכל שבוע מחדש שוברים את הראש על סידורים לילדים. וזה עוד לפני מחלות וחופשות...
אתגר!
אנחנו אף פעם לא יוצאים לבד. אין לנו כוח למצוא עוד סידור...
זה רק מספר מוגבל של שניםמיואשת******
עד שיש לך בבית ילד אחד או שניים גדולים שיכולים חזור הביתה לבד מביס, להישאר בבית לבד שעתיים, לאסוף אח מהגן. זה קורה יותר מהר ממה שאת חושבת
לא מסכימההבוקר יעלה
מדובר בהמון שנים. אולי בדיעבד זה נשמע מעט.
אני גרה ליד ההורים ובדרכ מסתדרת לבד אבל יש תקופות שיש יותר עבודה בערב וכל פעם להמציא את עצמנו מחדש זה ממש קשה..
נכון זה יכול להיות 15 שנים עד עשריםסיה
שאפשר להשאיר לבד וזה המון המון המון
בשביל להרוס זוגיות. כי אין אפשרות לצאת לבד זוגי
ויש קירסההשל היום יום עם הילדים ואין עזרה
איך מספר מוגבל?הריון ולידה2
לילד בן 10 לא הייתי נותנת להוציא את אחיו מהגן ולשמור עליו.
לילדה בת 12 כן מיואשת******
הוווו, יש עוד זמן...הריון ולידה2
ברור. ובכל זאת זה מספר מוגבל מיואשת******
לא אמרתי שזה קל
היו לי מספיק שנים כאלו ב״ה , זה שנים של גידול ילדים. וזה השנים *שלנו* לגידול ילדים. והם יעברו (אלא אם כן כל הילדים שלך יגורו לידך ואז הם כנראה לא יעברו )
הלוואי שהם יגורו לידי. מתפללת על זה מעכשיו.הריון ולידה2
חחח. גם אני מיואשת******
ואני מקווה מאד לעזור להם כפי יכולתי. אבל לא בהרגשה של התחייבות ולא על חשבון דברים שאני חולמת לעשות כשלא יהיו לי ילדים קטנים וכן הלאה
תשמעי אולי אני לא הבנתי אותך או שאת לא הבנת אותי,
דבר ראשון לא התכוונתי לפגוע וסליחה
דבר שני אם הורים רוצים איזה כיף ויופי, אבל לזכור שהם לא חייבים ולא לתת להם הרגשה שלא נעים להם לומר לא. כי יש לי חברות שכבר יש להן נכדים ראשונים והן ממש מתלוננות על הציפיה של הבנות שהן יעזרו בגידול ממש ולא רק מדי פעם מתי שנוח . אולי אני פשוט שומעת יותר מדי שיחות כאלו ולכן מגיבה קצת החריפות.
שוב סליחה .
וסהכ מה שאמרתי זה שאפשר להסתדר לגמרי. קשה? ברור!! יותר כיף לגור קרוב?? ברוווור!!!
אבל כן אפשר להסתדר בהחלט
אולי מהודעת הפתיחה שלך היה נשמע לי שאת תלויה בעזרה שלהם יומיומית ולא הבנתי נכון.
בכל אופן בהצלחה רבה!
איך תלויה בעזרה אם מעולם לא היתה לי עזרה???הריון ולידה2
טוב, נראה לי שבאמת פשוט לא הבנת אותי...
כנראה... 💐מיואשת******
ובגיל 13 היא הולכת לאולפנה ולא מגיעה להוציא את הקטנים מהגן44444
או מהמעון.
תדאגו מעכשיו לאולפנא קרובה חחחבתאל1
דווקא יש לי אולפנה 20 ד' הליכה מהבית. ישיבה תיכונית- 5 ד'.44444
הבעיה ששעת הסיום המוקדמת ביותר זה 15:15 באולפנה (רוב הימים מסיימות אחרי....) ובישיבה נראה לי מסיימים ב-18:00..... לא ממש יודעת אבל אחרי 17:00 בטוח....
ומעון נגמר בארבע, ובהרבה גנים יש צהרוןיעל מהדרום
עדיין מהישיבה התיכונית לא מספיקים להגיע לאסוף.44444
הם עוד לומדים.

לגבי האולפנא- במקום מגורי הספציפי בנות אולפנה ברב בימים (עדיין לא בכולן) בנות אולפנה הן פתרון לגן וא-ב בגלל שהן מספיקות להגיע עד 17:00.
המעון עד 16:00 ולכן הן מספיקות רק ביום הכי קצר שלהן.

אבל..... מקום מגורי הוא לא הנורמה. לכן בחרתי בו.

ברוב המקומות לבנות אולפנה יש זמן הגעה הרבה יותר ארוך ולדעתי הן לומדות מאוחר יותר. גם פה כמעט כל הצהרונים עד 17:00. בהרבה מקומות הם עד 16:00 ואז בכלל אין סיכוי....
וזה לפני שלוקחים בחשבון פנימיסטיות (אצלינו אני לא נכירה אפילו פנימיסטית אחת ביו"ש זה כבר הרבה יותר נפוץ).

בשורה התחתונה ה"בעיה" לא נעלמת אחרי 10 שנים. ואזור מגורי לא מייצג והמצב פה מצויין מהבחינה הזו.

ממה שאהי שומעת מחברות וקוראת בפורומים עם נשים מבוגרות יותר זה בכיךף "בעיה" שמתמודדים איתה הרבה מעל 10 שנים גם אם ברמה פחותה.

בסדר. גם אצלי לא תמיד הבייביסיטריות מהאולפנאיעל מהדרום
לק"י

היו מספיקות לאסוף בארבע.

פשוט הגבתי לפי מה שכתבת.
משחררים מוקדם כדי לעזור..אמא, ברוך ה'

כולם שמחים מזה

יש פתרונות כמובן. אני תמיד הייתי גרה רחוק מההורים. וגם עכשיו כשאחד הזוגות התקרבו - הם כבר מבוגרים וממש לא הרבה נעזרים.

אבל הילדים גדלו ולאט לאט נעזרים בהם יותר ויותר.. (ויש כמובן משימות חדשות ומאתגרות..)

באופן קבוע שהילד יצא מוקדם?!יעל מהדרום
לא באופן קבוע - כשיש צורךאמא, ברוך ה'

נראה לי הרבה פחות בעייתי מלבקש ממהורים שיבואו..

וחוץ מזה, זה מאוד תלוי ילד, האמת היא שלא היתה לי בעיה שהבת שלי תשתחרר גם באופן קבוע מוקדם כדי שתקח ילד.. תלוי מאיזה שיעור. היא ממש בסדר בלימודים, ואין לה שום בעיה להפסיד לימודים, וגם לי אין בעיה שתפסיד כל עוד היא מקבלת ציונים טובים ומסתדרת עם המורים. כך נהגו גם ההורים שלי כלפי, ויצאתי בסדר

כן. לבקש מההורים לצאת מוקדם נשמע לי מוזריעל מהדרום
לק"י

אם נתקעים מידי פעם- אז נשמע לי הגיוני שהילדים יצאו מוקדם לאסוף את האחים שלהם.

אישית בתור תלמידה (והייתי תלמידה טובה) לא הייתי רוצה לצאת מוקדם קבוע ולהפסיד לימודים (ולהשלים אחר כך).
בעיני החשיהות היא יותר שמירה על מסגרת.44444
זה לא רק אם מצליחים להשלים או לא......
הרבה נערות יכולות להבריז מכל השיעורים בתיכון בערך חוץ ממתמטיקה, אנגלית והמגמה ולהצליח.

בעיני זה לא נכון חינוכית.

חד- פעמי לא רואה בעיה בכלל. אני מדברת על משהו קבוע.....
טוב, זו גם גישה חינוכית...אמא, ברוך ה'

בעיני אין שום בעיה שיפסידו לימודים, כי הם מסוגלים להשלים.. וכל עוד הם עושים בזמן הזה משהו חיובי אחר ומצליחים להשלים - הכל בסדר. אבל כך אני גם גדלתי (גם בעלי לא ממש מסכים איתי..) והילדים שלי באמת לא צריכים בית ספר, אלא יותר בשביל העיניין החברתי (בזמן הקורונה הם פרחו מבחינה לימודית - למדו בקצב שבאמת תואם את היכולות שלהם, אבל החברה היתה מאוד חסרה..) 

דווקא הקורונה הבהירה לי שבית הספר נותן בעיקר מסגרת.44444
למה לא?אר
ילד בן 10 לא יכול להוציא ילד בן 4 מהגן?
ולהיות איתו בבית שעה/שעתיים??

אצלי הגדול בן 12 שומר על האחים שלו מידי פעם כבר מגיל 10 לדעתי,.
ובשנה האחרונה גם בערב אם אנחנו צריכים לצאת


לגבי גן- אני לא יודעת מה החוק היבש.44444
אבל במעון אסור להוציא לפני גיל 12 או 14 שזה הגיל שהם כבר הולכים לאולפנה/ ישיבה וגם לא מספיקים להוציא.

בגן בטוח לא נותנים להוציא לילד עד גיל 10 ואני גם לא הייתי נותנת אולי רק בגיל 5 ככה.... לא בגיל 3.....
ממה שראיתי אצלינו- בני 11-12 מוציאים מהגן. לא יודעת מה החוק היבש.... לדעתי החוק זה מגיל 12....
בסדר זה כיתה ה-ו זה ממש סביר להוציאבתאל1
הם אחראיים כבר בגיל הזה
כמו שכתבתי זה חלון זמן די קצר....44444
(למי שאין ילד כל שנה- שנתיים).
מעל גיל 9 מותר להוציאאר
אאלט

יש לך ילדים בגילאים האלו?
כי אם לא זה באמת נשמע חוסר אחריות
אבל ברגע שיש לך כבר ילד בגיל הזה אתה רואה לבד שאפשר לסמוך עליו והוא אחראי.

כמובן כל ילד שונה מהשני אבל בכללי
במעון אצלינו מותר מגיל 16 ומעלהיעל מהדרום
תמ"ת?44444
יכול להיות שגם אצלינו. לי זה במילא לא רלוונטי אז לא טרחתי לזכור...
אם כי יש לי בייביסיטריות בנות 14-15 אבל לא יצא שהם הוציאו לי מהמעון.....

וזו ממש הגזמה.... יש נשים שהן כבר אמהות בגיל 19-20..... קצת הגזמה בעיני לא לתת להוציא לפני גיל 16. שיפרגנו קצת להורים..
כן. תמ"ת (ומסכימה איתך. מבחינתי גם גיל 14 יהיה בסדר)יעל מהדרום
לק"י

הפתרון האפשרי הוא שהורה אחר מהמעון מוציא את הילד לבייביסיטר הצעירה יותר מהמותר.
אצלנו תמת מותר מגיל 12. ממש מוזר שזה הכלל..טארקו
ומותר לעבוד מגיל 14 ומגיל 16 כבר אחראית קבוצה לגמרי
טוב. מוזריעל מהדרום
לק"י

אולי זה השתנה? אני יודעת לגבי גיל 16 מלפני שנתיים. השנה לא ביררתי.

ואיפה לעבוד מגיל 14? במעון?!
ואחראית קבוצה במעון בגיל 16?!


זה גם מוגזם בעיני.
כן וכן וכןטארקו
כבר שנים זה החוק וזה לא השתנה לאחרונה ובדקתי את זה..
טוב, לא יודעת למה פה זה שונהיעל מהדרום
לק"י

ולא נראה לי אחראי במיוחד שבת 14 תנהל קבוצה שלמה.
אלא אם כן, היא מאוד מאוד אחראית. ועדיין זה תפקיד לא פשוט.

ומי בכלל בגיל הזה יכולה לעבוד קבוע?
למ"מ פה ושם כשיש מטפלות נוספות בסביבה, זה נשמע לי סביר (אם אין מטפלת מבוגרת יותר)
אצלנו זה בדכ ימי שישי או צהרוניותטארקו
ואכן בגיל 14 הן לא אחראיות קבוצה ולא קבועות. בגיל 16 יש כבר כאלה שקבועות..(גם חוק חינוך חובה הוא עד כתה י, אז זה הגיוני)
מה זה צהרוניות במעון?יעל מהדרום
לק"י

אם הן מתגברות את המטפלות אז בכיף.
אבל לקחת אחריות על 8-9 פעוטות נשמע לי מוגזם ממש לגיל צעיר.
יענו רק בשעות הצהרייםטארקו
יש אצלנו מטפלות שיוצאות ב2 בחלק מהימים ואז יש תיכוניסטיות שבמקומן
זה בערך שעה שהילדים ערים, רק להחליף טיטולים ולשחק איתם קצת, ותמיד יהיו איתן עוד 2 מטפלות בוגרות בחדר. אישית זה נראה לי בסדר גמור..
חוק חינוך חובה שונה לפני 10 שנים בערך44444
לגיל 18.
הייתי תיכוניסטית לפני פחות מ10 שנים ועבדתי במעוןטארקו
בגיל 16..

וגם אחותי הקטנה עבדה במעון החל מגיל 15.
וקיבלנו תלוש מסודר וזה בטוח היה חוקי.


בדקתי עכשיו, זה מותר לפי חוק העסקת נוער ולא קשור לחוק חינוך חובה..
אם לא ךמדתן בזמן שעבדתן זה חוקי.44444
לעבוד מותר מגיל 14 אני חושבת ... את זה ניתן לאכוף.
בעקרון לפי החוק אסור להעסיק בזמן הלימודים. את זה הרבה פחות ניתן לאכוף.....

אם עבדתן במעון בימים שלא למדתן בהם אז אין בעיה.
הזוי.....44444
זה נראה לי החוק היבש....

מעולם לא ראיתי עובדת מתחת לגיל 18.
גם גיל 18-19 בדר"כ היו מחליפות.
אז אצלנו לגמרי כןטארקו
וגם אני עבדתי במעון בימי שישי בתור שביעיסטית.
אני לא נתקלתי אבל זה לא מפתיע אותי....44444
עם הקושי הגדול במציאת מטפלות זה מאד הגיוני.....
מוגזם מאוד... אמאלהאביול
הבעיה בהורה אחר שמוציא שזה פתרון או לזמן44444
המתנה קצר או לילד שיש איך לאסוף אותו.
נגיד אם האמא שמוציאה הולכת ברגל היא לא יכולה ללכת עם 2 עגלות והאבה פעמים אין לה כסאות מותאמים ברכב ל-2 קטנים.
זה מנש תלוי במקרה הספציפי.
תמיד שחבתי להעזר באמא אחרת (או אמא אחרת בי) לילד עד גיל שנתיים זה "נפל" על זה שאין איך להביא אותו.
דיברתי על אפשרות של בייביסיטר צעירה יותריעל מהדרום
לק"י

שהיא נכנסה יחד עם הורה אחר למעון או חכתה בחוץ, וההורה רק הוציא לה אותו.
מגיל שנהאפונה
הייתי משכיבה את הטיולון ומושיבה את שני הילדים אחד אחרי השני.
זה תלוי בטיולון.44444
אם הטיולון שלנו שבעצם התאים מגיל לידה היה אפשר לעשות את זה.
עם הטיולון הרגיל כבר לא...
ודוגרי.... אני לאאבקש מאף אחת שתעשה את זה..... פה זה לא מקובל.....
כשגרנו במקום אחר זה היה מקובל יותר.....
נראלי התת דיון הזה מאוד מדגיש את הפערים בין ישוב לעירטארקו
אכן....44444
אבל.... פה גם צריך לעבור כבישים יחסית עמוסים בדיוק בזמן ההוצאה מהמעון אז גם אובייקטיבית אפשר פחות "לחפף".

אגב, אני עירוניסטית ויצא לי להחשף מסיבות מסוימות תקופה מסוימת לחיי מושב (לא גרתי שם). יום אחד סיפרתי לאחד מהתושבים שכולי מזועזעת שהייתי במכולת וראיתי אישה משאירה רכב מונע פתוח עם ילדים. היא עשתה קניות ונכנסה לרכב עם תינוק בן שנה, הושיבה אותו על הברכיים ונהגה (שאר הילדים לא חגורים- אבל זה כבר בקטנה....).
אז הוא אמר לי שזו הנורמה.....
רח"כ ראיתי את זה קורה הרבה.....

בעיר זו אפילו לא אופציה שחושבים עליה. אין דבר כזה לא לחגור אפילו ל-5 ד' נסיעה.....
רכב מונע ממך פתוח עם ילדים זה הזוי ברמות...
אני לא מדברת על דברים של סכנת חייםטארקו
שהם גם בישוב לא בסדר לדעתי.

וזה למרות שכל חיי אני בישובים.

מדברת על דוגמה כמו של אפונה מתחתיי..

או למשל חברה טובה שראתה שלא הגעתי לקחת את הבן שלי מהמעון יום אחד וכבר הגיעה השעה 4, אז היא לקחה אותו אליה והתקשרה אלי לעדכן שהוא אצלה(הייתי בלוויה של סבא והייתה אי הבנה עם הבייביסיטר)
ממה שאני מכירה אצל חברות שלי בעיר, אין סיכוי שזה היה קורה..
זה נראה לי תלוי בקשר עם החברותיעל מהדרום
לק"י

ולאו דוקא בעיר או יישוב.

לגמרי....44444
אני גרה בעיר ובאתי להתקשר לחברה שראיתי שלא הוציאה את הבת שלה. בסוף היא הגיעה שניה אחרי.....
את ההורים של רוב הילדים אני לא מכירה בכלל. במיוחד שמדובר במעון....
זה באמת סכנת חייםאביול
ואני גדלתי ביישוב... ממש לא מחייב שכולם ככה
מסכימה עם טארקואפונה
ספציפית הטיולון המדובר היה ציקו לייטוואי, טיולון סטנדרטי לגמרי.
יוצא לי להוציא המון פעמים ילדים של אחרים מהגן והמעון וכמובן לבקש שיוציאו את שלי וכולם עושים את זה בכיף ובשמחה.
(סתם דוגמא - כשהייתי באוניברסיטה יום אחד חזרתי מוקדם יחסית, ובערך ב3 סגרו את המחסום בגלל התראות. כל ההורים נתקעו בירושלים והוצאתי יחד עם חברה איזה 10 ילדים מהמעון.)
וואו קשוחאביול
אולי תגידו שאני לא אחראיתאם פי ארבע
אבל הסטנדרטים שלנו שונים.
ילדה בת 10 אצלי מוציאה בכיף מהגן ושומרת על אחותה שבגן לשעה לפחות.השארתי לבד לחצי שעה או שעה ולפעמים גם כמעט שעתיים(עם טלפון צמוד ושיחות איתם בלי סוף בטלפון כל הזמן...)
ילדות בין גיל 10 לגיל 3 ולא נרשמה שום טראומה.
העניין הוא גם חוקי....44444
בגיל 10 לא נותנים להוציא מהמעון ומהגן אני חושבת שגם לא.
אצל גדולים בשנתון גיל 3 זה עוד מעון.....

ואני גם שמרתי בגיל 10 על ילדים בגיל הזה.
אבל.... אצלי הבכור בן 9 בערך והוא ממש ממש לא אחראי מספיק לשמור על אחיו שבן 2.5.
בנים גדולים ובנות גדולות זה שונה.. .
זה גם תלוי באופי של ילד.....
גם שיש תינוק קטן גיל 10 זה צעיר מידי ובמילא צריך בייביסיטר.
בן שנתיים וחצי זה באמת קטן...זה עוד לא גןבתאל1
הוא קטן בשנתון ומתחיל גן עוד 3 ח' אי"ה.44444
ואז יהיה יותר קל... את תראי...בתאל1
גם שלי היה ככה קטנטנן שעלה לגן עם קוקו...
אבל כשהם מגיעים לגן הם מתבגרים ויותר קל איתם... ואם לא אז אחרי חצי שנה בגן
יש לי כבר קטנה בשנתון שהיום ב-א'44444
כך שיש לי ניסיון.
הבעיה העיקרית בשנה ראשונה שהם קטנים בלי שנ"צ. ככה שהם ממוטטים וסמרטוטים כל אחה"צ.
אבילו הגדול שלי- גדול בשנתון היה מסמורטט כמעט כל השנה הראשונה בגן עד הקיץ בשעון התהריים- אחה"צ. כשהתאפשר נתנו לו לישון שעה כשהגיע מהגן.
ככה שזה לא רק ילד בן 3 זה גם ילד בן 3 עייף.
אצל הבת שלי במצב דומה הייתי לפעמים מגיעה עם רכב למרות שהגן היה קרוב לבית כי היא פשוט שגעה אותי כל הדרך. היא היתה שפוכה מעייפות.
כשהיא הייתה בת 4 (שנה שניה בגן) יצאתי לחל"ד והוצאתי מהצהרון. היא בחלק מהימים עוד ישנה צהריים.
בעיני ההבדל המשמעותי בין גיל 3 לגיל 5 זה לא רק הבגרות זו גם העייפות והיכולת ללכת. אצלינו הגנים קרובים.
יש מקומות שהגנים לא במרחק הליכה סביר לילד בגיל 3-4.
יש לי חברות שגרות בעיר שהדתיים לא מרוכזים בו במקום אחד והממ"ד הכי קרוב אליהם הוא במרחק 15-20 ד' הלכה למבוגר. זה לא ריאלי שילד בן 3-4 ילך מרחק כזה כל יום גמור מעייפות גם בגשם.

כמו שכתבתי- מקטם מגורי לא מייצג.
וואו נכון שכחתי את הקטע של העייפותבתאל1
באמת נכון...
היום זה גם אסור חוקית במילא.....44444
חחח אני הייתי מוציאה את אח שלי בגיל שמונה....אביול
לא תמיד מתאים.תיתי2
בוודאי לא באופן קבוע.
וחברות שלי שעושות את זה - כולן ללא יוצא מן הכלל מסתמכות על המחשב כבייביסיטר בפועל.
אני עושה מאמצי על כדי שהילדים לא יחכו לי בבית מול המחשב.
גם אנימיואשת******
אני עושה את מאמצי העל האלו, לא ההורים שלי. הם לא כלולים במשוואה, זה הכל
לא מסכימה.....44444
אני נשואה 10 שנים והבעיה אפילו לא מתחילה להסתיים.....
הזמני הזה הוא 15 שנה בכיף.....
זה לא זמני כ"כ.....
הבעיה בציבור הדתי שבני נוער מסיימים מאוחר ומגיעים מאוחר. הם לא יכולים להוציא מהגן ולא מצהרון יש חלון זמן די קצר..... (כיתה ה-ו).
ולמעון אין בגלל פתרון. אסור להוציא לפני גיל 12 או 14(לא זוכרת).
לגבי חופשים- לא כל נער מסוגל להיות עם אחים קטנים חודש ברצף. זה אולי פתרון לילדים בכיתה א-ב לא לילדי מעון וגן. גם לבני נוער יש חיים ולא הייתי רוצה לתקוע אותם בבית כל אוגוסט עד 16:00/17:00. יש לזה מחירי חברתי גדול מידי..... ובאמת הרבה לא מסוגלים. אפילו להורים זה ממש קשה.
הגדולים מסיימים מאוחר יותר מרבע לארבערינת 29
רוב הימים.

אנחנו גרים רחוק משתי הסבתות והן כל הזמן אומרות לנו לעבור קרוב כדי שהן יוכלו לעזור יותר (לשמחתנו הן עוזרות אפילו שגרות רחוק. בקיץ אנחנו מתנחלים אצלן לשבוע בכל צד ובלימודים יוצא שאמא שלי נוסעת שעה ורבע לכל כיוון אם ילד חולה למשל, פעם בכמה חודשים כשאין ברירה אחרת).
אבל ההורים גם עובדים!טארקו
לפחות שלי, הם צעירים ועמוק בתוך שוק העבודה.. הם לא יושבים רגל על רגל ומחפשים תעסוקה...
נכון. אני גם לא נעזרת בהורים.תיתי2
אני כן אומרת שרבות מחברותי שמצליחות לעבוד בתחום ההתמקצעות שלהם, בתנאים סבירים ולא תת תנאים -
מקבלות עזרה.
כמובן מלבד מורות או נשואות למורים.

ומי שלא, משלמת מחירים כבדים. של מחשב כבייביסיטר, חיפוש מתמיד אחר פתרונות, מתחים ולחצים מול מקום עבודה.
זה לא פשוט.

לידי במשרד יושבת סבתא שלוקח ימי חופש עבור הנכדים, ימי מחלה עבור הנכדים... מבחינתה זו עזרה הכרחית כדי שהילדים שלה יצליחו להשתלב בשוק העבודה. אם גרים ליד ההורים (והאמת שגם אם לא) יש כל מיני עזרות כאלה קטנות אך משמעותיות ביותר.

האם אי אפשר להסתדר בלי?
אפשר. אנחנו מסתדרים.
אך כן מביעה אמפתיה לקושי
יודעת כמה זה לא קל, כמה מחירים משלמים
חושבת שהורים בימינו צריכים יותר להתגייס - בטוחה שאני אעזור כך לילדי. כי זה המצב היום ולא תמיד אפשר אחרת.
לא באה בטענות, מעולם לא באתי. אין לי עזרה בכלל, גם לא כלכלית, גם לא אוכל.
עדיין יש לי אמפתיה לקושי.
בקיצור הבנת.




בהערת שוליים, קל יותר להיות סטודנט עם 30 אחוז הברזות וחופשות סמסטר משמעותיות בתקופות הכי מאתגרות מבחינת מערכת החינוך..לא דומה כלל לעובדת שצריכה לשבור את הראש על פורים, פסח, לג בעומר, ערב שבועות, והחופש הגדול בפתח. ב14 ימי חופש (כמה זה יוצא באחוזים? הרבה פחות מ30 אחוז לכל סמסטר...).
תודה רבה רבה שהגבת. יש לי דמעות בעיניים משום מה...הריון ולידה2
בדרך כלל אני ממש ממש אוהבת את התגובות שלךמיואשת******
אבל המשפט - חושבת שהורים בימינו צריכים יותר להתגייס ממש מרתיח בעיני. מכל כיוון. אבל כבר הבעתי את דעתי בשרשור הזה ולא בא לי לפתוח עוד דיון. מוכנה להתערב על כסף שכשהילדים שלך יתקרבו לגיל שבו מולידים ילדים ואת תהיי אחרי עשרים פלוס שנות עבודה וגידול ילדים לא קלות - שגם את תחשבי שהמשפט הזה מרתיח במיוחד. גם אם תעזרי לילדים שלך כמו שאת חובת שתעזרי, זה לא משפט ראוי להיאמר.
את לא מסכימה עם זה שקשה לילדים לקנות דירה לבדהריון ולידה2
בלי עזרה? שקשה למצוא משרות לאמהות? שעולם העסקים ממש לא מתאים לשעות של אמהות?
מה האלטרנטיבה?? לשים את הילדים בצהרון עד 18:00 כי ההורים עובדים?
אני גדלתי ככה, כי להורים שלי לא היתה עזרה בכלללל מההורים שלהם. גם לא בכסף או באוכל. אולי בגלל זה נראה לי נורא לגדל ככה ילדים. אולי בגלל זה ההורים שלי כל כך רוצים לעזור לנו.
אמרתי שלא קשה? אמרתי שהם לא *צריכים*מיואשת******
נכון, זה לא חובה. הם רוצים.הריון ולידה2
הגבתי לתיתי- בקשר למשפט של ״צריכים״מיואשת******
זה באמת מאד קשה להסתדרבתאל1
אני חושבת שצריך לקחת בחשבון כשמחפשים מקום מגורים- לברר אם יש בייביסיטריות בשפע ובמחיר נורמלי... או לפחות לברר מה האחרים עושים.
באמת היה חצי שנה שהייתי נתקעת כי עבדתי יום אחד אחהצ...היה סיוט...
כנראה לא התנסחתי טובתיתי2
תקראי את המשך דברי.
אין לי ציפייה ולא טענה כלפי הורי וכלפי חמותי שלא עוזרים כלל. ליבי נקי כלפיהם.
הם לא חייבים ואנחנו צריכים להתמודד.

אני מתכוונת שעזרת הורים נחוצה במקרים רבים בימינו, בשונה מבעבר (אם כי בעבר גם היתה עזרה, אולי אפילו יותר...)
ועובדה היא שרבים מההורים תומכים - טכנית או כלכלית.
זה עניין של מודעות.
דווקא בגלל שאני לא מצפה מההורים, ולא מבקשת (חמותי שומרת על כל הנכדים כשההורים טסים לחו"ל. אני לא מבקשת אפילו לצאת לבית קפה. מעולם לא קיבלתי שירות בייביסיטר ממנה, ובאמת שאין לי שום טענה - אני רואה שיש לה מספיק נכדים על הראש)
אני חושבת שבדור הבא זה צריך לבוא מאיתנו.
המוכנות לעזור לילדינו להתקדם, לשרוד כלכלית או להתפתח מקצועית, בעזרת סיוע עם הילדים.
מודעות זה נכוןמיואשת******
אבל לא צריכים
זה הכל
האמת היא שבגישה שלי אני איזור לבנות שלי בזה שאממן להם לימודים ואני די מצפה שהם יסיימו לפחות את החלק הארי של הלימודים לפני שיעשו ילדים. זו דעתי על הצורה שצריך לחיות בה. אם הם תבחרנה צורה אחרת זה בחירה שלהן ואני אעזור כמה שאוכל אבל לא ארגיש מחויבת לזה בשום צורה לשלם מחיר עבור בחירה שלהן.
שני בני זוג עובדים (בלי להוסיף לימודים) כן אמורים להצליח להסתדר עם ילדים. רב מי שאני רואה סביבי מסתדר ככה
מסכימה איתך חוץ מהמשפטים האחרוניםבתי 123
זה היה נכון לגבי פעם לפני 10 15 שנה שהיה אפשר להתקדם לאט לאט המשרות היו שונות שכר דירה או מחיר של בית היה שונה
אני לא מכירה היום כמעט אף משפחה בגילאים שלנו ומכל סוגי האוכלוסיה שלא נעזרים בהורים או כלכלית או שעובדים קשה ונעזרים בהם פיזית
לעומת מבוגרים יותר מאיתנו שהצליחו לחסוך כשהיו צעירים או שאחד מבני הזוג יכל להרשות לעצמו לעבוד פחות ועכשיו כשהילדים גדולים באמת שאין להם צורך כמו עם ילדים קטנים
אני חייבת להוסיףתיתי2
שהיום גם אפשר לפספס את שוק העבודה.
אם תחכי שהילדים יגדלו, חלק מהתארים ילכו לפח...
ורק מוסיפה שלא תמיד מה שאנדמה לנו זה. ערכתיבתי 123
עבר עריכה על ידי בתי 123 בתאריך ג' בסיון תש"פ 22:23
מה שבאמת קורה ולא בטוח שאת רואה שמסתדרים לבד זה באמת ככה ולא תמיד מספרים במיוחד שהעזרה היא כלכלית
לדעתי כמעט כל החברים שלנו למעט נדירים קיבלו עזרה משמעותית44444
כלכלית או שווה כסף (המון בייביסיטרים) והרבה גם וגם (כולל אותנו).

מי שלא היה לה עזרה ולא היתה בעלת יכולות הרבה הרבה הרבה מעל הממוצע ויתרה על משהו או על תואר או על עבודה עם הכנסה סבירה או התחתנה מאוחר או הביאה ילדים מאוחר וכד'....
אני כמעט לא מכירה מישהי שאכלה את כל ה"עוגה" בלי שום עזרה מההורים כלכלית או בבייביסיטרים. אולי כמה נשים שעובדות בחינוך וגם זה בקושי.....

לכן אני כבר היום חושבת על חסכון לילדים לכשיגדלו.... אני *לא חייבת* אבל רוצה.
אחרת זו נקודת פתיחה לילדים מאד מאד נמוכה.
ובעיני גם להחלטה לדחות חתונה וילדים יש השלכות אפילו בלי להתייחס לפן הדתי בכלל.
ולגבי דחיה אני לא מדברת על סיום תואר. הבעיה לא נגמרת שמסיימים תואר אולי רק אם הבעל הייטקיסט. הבעיה רלוונטית גם לשנות העבודה הראשונות.
אין לי 30% לסמסטר בלימודים שלי.טארקו
ולא, לא נראה לי סביר שההורים "צריכים" לעזור לילדים שלהם כדי שישתלבו בשוק העבודה.
יש פתרונות אחרים שלא כוללים שיעבוד של ההורים.

זה מה שמקומם אותי.
אם הם רוצים לעזור אז זה לא שיעבוד. זה בכיף!הריון ולידה2
סליחה, אבל נראה לי שאת לא כנה איתנומיואשת******
מצד אחד את אומרת שהלכת לגור רחוק
ושאת מחפשת עידודים איך מסתדרים בלי הורים
מצד שני כל מי שמנסה להסביר לך איך היא כן עושה את זה את מתקיפה
ומצהירה שאם הם רוצים זה מצוין, שזה יפה מאד אבל מה הקשר לזה שאת גרה רחוק? זה לא ענין של רצון פה נכון?
ואת אומרת שאת רוצה עזרה חד פעמית אבל מביאה דוגמאות לדברים שקורים ביום יום.
משהו נשמע לי מוזר בצורה שאת מגיבה למה שכותבים לך מול מה שאת אומרת שמטרת השרשור והשאלה שלך.
אולי אם תסבירי מה את מנסה באמת לשאול התשובות יהיו יותר לטעמך 🙂
ההורים שלי רצו שנגור לידם ואנחנו בחרנו שלא.הריון ולידה2
עכשיו חושבת לעצמי אם זה היה חכם כי הם מאוד רוצים לעזור ועכשיו לא יוכלו.

חייבת להגיד לך שאת נורא תוקפנית, באמת לא ברור לי מה גורם לך לענות לי ככה.
מנסה לחשובמיואשת******
אולי יצאתי קצת תוקפנית
אבל גם את תקפת מי שהגיבה לך שאפשר בלי והורים לא צריכים. אם ההורים שלך רוצים אז כל הדיון על האם הם צריכים בכלל לא היה אמור לשנות לך. וטענת לי ולעוד מישהי שמי שאומרת שאפשר בלי הורים זה ״שקר גס״ ועוד כמה תגובות תמוהות שלי אישית לא ברור ההקשר שלהן לשאלה שלך. אני לא מתכוונת להיות תוקפנית אבל באמת לא ברור לי חלק מהדיון והדברים שאת כותבת. אז אני אפרוש ממנו ומבקשת סליחה אם נפגעת. 💐
דרך אגב אם היית כותבת את השאלה ככה מלכתחילהמיואשת******
ההורים שלי רצו שנדור לידם ואנחנו בחרנו לגור רחוק ואני תוהה אם טעינו כי הם רוצים לעזור לנו ולא יכולים בגלל המרחק וקשה לנו בלי העזרה


אז היה מתפתח שרשור אחר לגמרי רק אומרת..
אז את זו שצריכה להיות שלמה עם עצמךאמא לא מקצועית

זו בחירה שלך.

נכון זה קשה ומכעיס ששוק העבודה בימינו בנוי כך שנורא קשה לגדל ילדים בלי לשלם מחיר של לחץ מטורף

בערבים ובעיקר בחופשים

אלא אם כן מישהו במשפחה (אבא\אמא \סבתא) הוא עובד משרד החינוך...

 

אבל זו בחירה של כל אחד אם להביא ילדים ואיך לגדל אותם

יש שבוחרים להיעזר בהורים

או לעזוב את העבודה לכמה זמן

או להיות מורה או גננת (כי זה לא חכמה סתם לקנא בהם... אני גם יכולתי להיות מורה אבל אני זו שבחרתי שלא. כי גם לזה יש חסרונות)

 לנסות להסתדר בתמיכת שכנים\בייביסיטר וכו

אני מבינה את הקושי. ומכירה מקרוב וזה באמת לא פשוט.

ואולי  גם ההורים מנסים לשכנע אותך לחזור בך, ועושים לך מצפון (גם אם לא במודע) ומדגישים לך את מה שאת מפסידה כשאת לא לידם, שזה עושה את הקושי לעוד יותר קשה .

 

אני חושבת שאת צריכה לחזור לסיבות שבגללן בחרתם לגור רחוק ולהיזכר למה את חיה כמו שאת חיה.

אולי תחליטי לשנות, להקל על עצמך בעבודה או במקום המגורים. ואולי תחליטי שאת עדיין רוצה לחיות כך.

ואז כשתהיי שלמה עם עצמך תרגישי הרבה פחות מסכנה ויותר חזקה למצוא פתרונות.

בהצלחה

 

תודה רבה 💖הריון ולידה2
^^^^^^44444
תנסי להיות כמה שיותר שלימה עם הבחירה.בלדרית
אני מניחה שגם בבחירה לגור ליד ההורים היו קשיים, מסוג אחר. שקלת והחלטת שבמקום המרוחק יהיה לך קל /טוב יותר. אז תהיי שלימה עם מה שבחרת ואל תסתכלי על השלילי. תמצאי אימהות בגן שיוכלו לעזור לך מדי פעם ואת להן, זה ממש מקל.
מסכימה שממש לא קלאר
בעיקר בחופשים.
לכן יש צהרונים וקיטנות ומחזור שני של קיטנה.
וגם זה לא מספיק ובאמת בחופש אנחנו הרבה יותר נעזרים בהורים.
בדרכ הילדים נוסעים אליהם ליומיים/שלושה.

אבל כמו שאמרו לפני זה עובר מהר....
כשהגדול/ה בן 10/11 לדעתי כבר יכול לשמור על אחים קטנים.

לא יום שלם אבל שעתיים בהחלט


ונכון, החיים יותר מסובכים מהבחינה הזו כששני בני הזוג לא מורים. אבל לומדים להסתדר
וגם לא כל המורים מסיימים מוקדםיעל מהדרום
לק"י

יש כאלה שעובדים עד ארבע.
ואם לא גרים קרוב למקום העבודה- תוסיפו על זה את הנסיעה.

אני מורה בחנ"מ, עובדת עד רבע לחמש חלק מהשבוע.
והיו תקופות שבייביסיטר היתה אוספת קבוע את הילדים.
לגמרי...44444
שאמא שלי היתה מורה לפני 20-25 שנה בכלל לא היו צהרונים.
היא הוציאה את כל הילדים מהגן.
האמת שגם הייתה לנו מטפלת אישית עד גיל 2. וההורים שלי לגמרי היו מעמד הביניים.
במקום מגורי זו היתה המורמה של מעמד הביניים וגרתי בעיר ממוצעת לא ברעננה ולא בשכונת היי- סוסיאטי בירושלים או בגוש דן.
ככה שגם אם היה ילד חולה הוא נשאר איתה ובעת הצורך היא הוציאה מהגן אם הוא היה קרוב וחממה אוכל לילדי גן ויסודי.
אבל.... מלכתחילה ברוב הימים אמא שלי גם ככה הגיעה מוקדם.

היום כל המורות למעט 2 שאני מכירה והן מורות ב-א' לוקחות צהרון. גם גננות צריכות כי הן לא מספיקות להגיע והרבה פעמים נשארות בגן למטלות שונות....
גם אנחנו הרבה פעמים הגענו הביתהבתאל1
לפני אמא...והיא מורה.
אנחנו סיימנו הרבה לפניה ולקחנו מהמעון ומהגן ושמרנו...
כמו שכתבתי גם אני עשיתי את זה לפני 20-25 שנה.44444
כשאני הייתי בגן חובה אני זוכרת שבסוף היום היו מלא ילדי יסודי שחיכו להוציא את האחים שלהם.
זו לגמרי היתה הנורמה.....

אבל.....
היום לא נותנים בכלל לילדי יסודי צעיר ללכת לבד הביתה.
מי מדבר בכלל על להוציא מהגן/ מעון ולשמור עליהם.
כשכתבתי למורה של הבת שלי ב-א' שיש לה אישור לצאת מביה"ס לבד היא שאלה אותי אם אני מצפה שתלך לבד הביתה עם כמה סימני שאלה..... הסברתי לה שאני פשוט רוצה שתחכה לי במקום מסויים צמוד לביה"ס.
וכנראה שהייתי מקבלת תגובה דומה על ילדב ב-ב'.
כשאני הייתי בכיתה ב' כבר הלכנו ברגל הביתה והיינו עצמאיים עם מפתח.
היום לכיתה ג' עוד יש צהרון וכל ביה"ס מלא בשלטים שאסור לתת לילד לפני גיל 9 לחצות לבד (שזה כולל כיתה ג').
כשאני הייתי בגן ילדים בכיתה ג' כבר הוציאו את האחים מהגן. אולי לא בגיל 3 אבל מגיל 4 בערך.....
בכיתות ד-ו לגמרי היה מקובל שילדים מוציאים אחים ושומרים עליהם עד שאמא הגיעה.....
היום לא נותנים להוציא מהמעון בגילאים הנ"ל- חוקית.
לגבי גן- מישהי כתבה גיל 9 (כיתה ד'). לילד שרק התחיל לעבור כביש לא הייתי ששה בהתחלה לתת לו גם אח קטן שצריך להעביר אותו.
לי כרגע יש בן 9 שעובר כביש מתחילת שנה. לא ההיתי מביאה לי גם ילד בנוסף ובטח לא לשמור עליו. אולי ילד בן 6 גדול בשנתון בגן חובה אבל ממש לא את אחיו שנכנס לגן עיריה לפני גיל 3.
הוא אכן מחצה כביש ו"שומר" על אחותו ב-א' בת 6 וחצי (קטנה בשנתון) אבל ממש לא גיל 3.
איך סבתא יכולה לקחת ימי מחלה בשביל הנכדים?!יעל מהדרום
כנראה יכולה... או שהמעסיק שלי נותן לה...תיתי2
היא אחת שעובדת נון סטופ. כמה ימי מחלת נכד לא יהרגו אותו...
או שהיא לוקחת על שמה בשביל הנכד, שזה לא נשמע לי חוקייעל מהדרום
לק"י

אולי אם הבוס מאשר זה בסדר.
אולי על חשבון ימי חופשה שנתית?יראת גאולה
היא כתבה ימי חופש וימי מחלה. כנראה שני דברים נפרדיםיעל מהדרום
פשוט כל מילה. האמת שכאבה לי מאוד הביקורתהריון ולידה2
בשרשור הזה.
אני בן אדם ממש לא מפונק ובעלי עוד פחות, אבל להגיד שאין צורך בעזרה מההורים?
לדעתי זה שקר גס
ממש לא שקרמיואשת******
לא אמרו לך שזה קל רק שזה אפשרי
וצר לי שאת לא אוהבת את הביקורת אבל להורים יש מספיק מה לעשות בחיים. עוד ילדים לגדל ובדרך כלל גם עבודה לעבוד . הם לא צריכים משרה שלישית ולא ממש יכולים לעמוד בזה. עצם הציפיה שהם יעזרו בצורה יומיומית מופרכת בעיני. ועוד יותר מזה אני אגיד בבוטות שזוג שלא חושב שהוא יכול להסתדר עם עבודה לימודים וילדים (זה באמת נשמע סיוט) כנראה היה צריך לחשוב מראש על מה שהוא לוקח על עצמו. וכן, אולי לא להתחתן כזה מוקדם ואולי לחשוב על מתי להביא את הילדים ואולי לחשוב לכמה שנים שאחד מבני הזוג יעבוד במשהו פחות תובעני ולא ששני בני הזוג ילמדו במקביל ועוד כל מיני פתרונות אפשריים. לחיות בצורה שבלתי אפשרי להתקיים ביום יום בלי עזרה מההורים זה פשוט לא אופציה נורמלית בעיני. יאללה עגבניות חופשי
לא עגבניות, אולי דמעות...הריון ולידה2
אין לך מושג באיזה גיל התחתנתי או ילדתי ומה עברתי עד אז וגם כתבתי שממש לא התכוונתי לעזרה יום יומית.
התכוונתי לעזרה במצבים חד פעמיים ופירטתי אפילו.
אבל חד פעמי אפשר לבקש עזרה גם מרחוקמיואשת******
ואני כותבת לך כמישהי שהתחתנה וילדה בלימודים. וקרעה את הצורה. מכל הכיוונים.
לא אמרתי שזה קלטארקו
אבל זה לגמרי אפשרי, ומוצאים פתרונות בהתאם.
אם ההורים הם לא אופציה במשוואה, אז הם לא אופציה נקודה.

חוץ ממצבים ממש חריגים שגם מתכוננים אליהם מראש.
ולא אהבתי שטענת שאני משקרת..טארקו
עובדתית, אני מסתדרת לא רע, עם בעל שעובד משרה מלאה פלוס באפס גמישות, סטודנטית מלאה שלפחות יום בשבוע מגיעה בערב, ובלי עזרה מההורים.
בטוחה שאם היתה יכולה להיות לך עזרה מההורים,הריון ולידה2
היית מאוד שמחה.
על זה דיברתי.
אני לא מדברת על מצב שחוזרים פעם בשבוע בערב...
אני לא חושבת שהייתי מסתמכת עליהם כאוטומטטארקו
בכל מקרה

אולי מציעה לאחיות שלי להיות בייביסיטר(בתשלום) לפני שמחפשת מישהי אחרת....

זה כנראה גם עניין של מנטליות ואופי שלי ושל ההורים.. וגם עניין של מה מרגיש לי נכון, וכנראה שאנחנו שונים בזה..

הייתי שמחה לגור קרוב אליהם בקטע של לראות אותם יותר, לקפוץ סתם אחהצ וכזה.. אבל לא חושבת שהייתי מקפיצה אותם על דברים אלא אם הם חירום..
לא כתבתי בשום מקום שרציתי להסתמךהריון ולידה2
עליהם באוטומט.
אממ, כל הדוגמאות שנתת קודם..טארקו
הן בדיוק כאלה.

לא משנה. נראה שרצית תמיכה וקיבלת עצות פרקטיות שזה לא מה שאת רוצה....
אני גם גרה במקום שכמעט כמעט כולם לא גרים ליד ההורים, יש פה מעט מאוד דור ממשיך... (ישוב) אז מראש זה לא הפתרון האוטומטי של אנשים וזה לא הראש..
רציתי להבין איך עושים את זה, כי כל החברותהריון ולידה2
שלי גרות ליד ההורים ואומרות לי שממש עשיתי טעות שהלכתי רחוק.
זה הכל...
באסה שאומרים לך כזה דברמיואשת******
אז קודם כל למדת מפה שאת ממש לא משונה, כי הנה יש המון מאיתנו שלא גרות ליד ומסתדרות.

הייתי מתה לגור ליד אמא שלי. אבל לא בגלל עזרה בכלל. כדי שהילדות שלי הגדולות יוכלו לקפוץ לעזור לה. לבקר אותה , להנעים לה את החיים שהם קצת קשים בגילה. אני מתחננת לפניה שתעבור לגור לידי כדי שנוכל לארח אותם כל שבת, שנוכל לעשות להם קניות שנוכל לקפוץ לרבע שעה לכוס קפה ולפטפט ולעשות מצב רוח. הלוואי שהיינו גרים לידה.
זה קצת לא יפה להגיד לה את זהרעותוש10
נשמע שההורים שלה עדיין צעירים ופחות צריכים תמיכה...

אתם בשלב אחר בחיים
לא דומה גיל 20 פלוס ל30 פלוס...

ההורים שלי עצמאיים לחלוטין והדבר היחיד שהייתי שמחה באמת לגורמקרוב זה בשביל שיהיה יותר קשר
לא הבנתי מה לא יפה במה שאמרתימיואשת******
סתם שיתפתי שבאמת הייתי רוצה כן לגור ליד ההורים שלי. ואני חושבת שזה הכס לגור ליד הורים. מכל מיני סיבות. ואת יודעת, פעם הייתי צעירה יותר וגם ההורים שלי .
אבל כשענינו לך הרגשת שמתקיפים...טארקו
ממש לא התכוונתי לתקוף, ממש הסברתי פשוט איך זה אצלנו, ושזה אפשרי לגמרי, ולא צריך להסתמך על ההורים, ומסתדרים והכל מצוין.
יש לי כמה בייביסיטרים קבועים שאני נעזרת בהם, יש חברות שאפשר לבקש עזרה במקרי חירום(למשל שבוע שעבר הייתי בלוויה אז חברה לקחה את הבן שלי מהמעון לחצי שעה עד שהשגתי בייביסיטר) ובמקרים מתוכננים מראש כמו לידה או אשפוז, כן מתארגנים מול ההורים אם מתאפשר, והם שמחים לעזור אם הם יכולים, אבל בכללי בחירומים קטנים זו לא אופציה ולא קשה לי בלי.

ניסית לשכנע אותי שהייתי מעדיפה אחרת- ברור שלפעמים המרחק מקשה, אבל בשקלול כולל- אני מעדיפה את המרחק של עכשיו וטוב לי לא לגור צמוד להורים.

באמת קהילה תומכת כשגרים רחוק זה חשוב.. יש לך קהילה תומכת?

וחיבוק כי נשמע שקשה לך.❤
אין לי קהילה תומכת, אנחנו חדשים פה...הריון ולידה2
אני כל הזמן מנסה לחשוב אם באמת עשיתי טעות.
אם יש בכלל יתרונות ללגור רחוק מההורים...


מה שביאס אותי זה שאני כתבתי על קושי שיש לי וקיבלתי התעלמות מהקודי כאילו הוא לא קיים.
והוא קיים.
גרת ליד ההורים ועכשיו עברת?טארקו
בכל מקרה מעבר דירה זו טלטלה קשה
וברור שלוקח זמן למצוא חברות ולהתחבר. קחי לעצמך את הטווח הזה, זה סופר הגיוני.
אנחנו פה 3 שנים ורק בחצי שנה-שנה האחרונה מתחילה להרגיש שייכת(אבל אני אחת שלוקח לה הרבה זמן בזה.. ידוע ומטופל)

וגם התקופה עכשיו של הקורונה עשתה ממש רע למצב החברתי, במיוחד למי שלא מעורים בקהילה. מאחלת לך שתמצאי את המקום שלך❤❤🤗

אישית אני פחות מרגישה את הקושי ביומיום, כי אף פעם לא גרנו קרוב להורים ולא נעזרנו בהם.. אז זה לא משהו שהיה ועכשיו חסר. ברור אבל שאם התרגלת למשהו, עכשיו שזה חסר זה להתרגל למציאות חדשה לחלוטין.
אז אני כאן כדי לעודד שזה אפשרי
אף פעם לא גרנו קרוב אליהם...הריון ולידה2
תודה 💖💖
פשוט כל הסביבה שלי גרה ליד ההורים. החברות, הבני דודים.
אמא שלי כל היום שומעת שאלות של למה הבת שלך לא גרה לידך??
כי זו הנורמה.
אחר כך היא באה ושואלת אותי את השאלה הזו...

כל הזמן חושבת מה יהיה כשהם יהיו יותר מבוגרים וכבר לא יוכלו בקלות לנסוע אלינו ואנחנו אליהם.

מלא מחשבות....
אני חושבת באמת ממה שקראתי עד עכשיוהמקורית
שהבעיה שלך היא לא הקושי הטכני של האיך שבהחלט קיים. אלא מה אנשים אומרים ואיך הם מגיבים למצב ולמה הנורמה במקום בו באת ממנו והכי גרוע החברות שאומרות לך שעשית טעות.
תקשיבי יקירה - לכל דבר יש מחיר בחיים. לא יודעת למה עברת רחוק מההורים אבל את צריכה בינך ובין עצמך ועם בעלך ביחד לחשוב ביחד מה נכון לכם ולקחת את כל המכלול של הדברים וזה אומר לוותר על משהו גם כן.
אני לא חושבת שמישהי ממעיטה פה בקושי שלך אלא שאני לפחות מעידה על עצמי שאני מוותרת על הרבה דברים כדי לא להיות תלויה בהורים. זה אומר להוציא אותם כשהח חולים ולהיות איתם עד שמבריאים בלי להיות בעבודה ולהתחלק בעומס עם הבעל, זה אומר שאם אין בייביסיטר בערב אז אין ערב זוגי, זה אומר שגם אם ממש בא לי על הצעת עבודה שתכניס הרבה כסף או בתחום שמעניין אותי אני לא אוכל להגיש קו"ח כי אין מי שיטפל בילדים. וככה החיים. תמיד מתמרנים בין ויתור כזה לאחר. ולך נשאר בגדול - או להשלים עם זה ולתכנן את החיים בהתאם לקיים.(עם בייביסיטר בלי בייביסיטר, בעבודה כזו או אחרת,) או להחליט לעבור ליד ההורים. ואת זו שיודעת מה הסיבה שבגללה עברתם רחוק אז גם לזה יש מחיר
בקיצור אף אחד לא באה להקטין את הקושי זה מובן הרבה חוות את זה אבל פשוט משלימים עם זה וחיים לפי זה כי זו בחירה.
השאלה שלי היא - האם לגור ליד ההורים זה אומר בהכרחהריון ולידה2
להיות תלויים בהם?

תודה על מה שכתבת!
זו התמודדות אחרת ונושא אחר....44444
שאמא שלך תגיד שזו ההחלטה שלכם וזהו.
אתם לא צריכים לתת דוחות לאף אחד....
קודם כל חיבוק!נועה נועה
אני מרגישה שאת צריכה לדייק מול עצמך. השאלה 'אם יש יתרונות לגור רחוק' היא לא השאלה הנכונה בעיניי. כשאנשים גרים רחוק מההורים הם בדרך כלל לא עושים את זה *כדי* לגור רחוק (חוץ ממקרים של יחסים לא תקינים). הם עושים את זה כי הם רוצים לגור במקום הרחוק מסיבות x, y, z והסיבות האלה נראות להם מספיק משמעותיות בשביל לוותר על קרבת ההורים. ובלי להתחיל לדבר אפילו על עזרה כן או לא, הורים קרובים זה קודם כל קשר, גם אם הם לא עוזרים בכלל מכל סיבה שהיא. ההתרחקות גורמת לקשר אינטנסיבי הרבה פחות, זה בוודאי.
את נמצאת בנקודת קושי. את במקום חדש, עוד לא מכירה אף אחד, ועכשיו הקורונה בטח לא תרמה לתחושת הבדידות. במקום הזה בטח הדיבורים של החברות מאוד מערערים. אולי תשבי ותיזכרי עם עצמך למה בעצם מלכתחילה עברתם? מה חיפשתם במקום הרחוק הזה, שהיה נראה לכם שווה את המרחק? האם את מרגישה שמצאתם את מה שחיפשתם? אם לא, נראה לך שעם הזמן זה כן יכול להגיע, גם אם עוד לא רואים את זה כשהכל כל כך טרי? בקיצור, להיכנס לפרופורציות ולחשוב אמיתי. ואם נראה לך שאולי באמת זה לא שווה, אפשר גם לחשוב יחד עם בעלך. מותר להתחרט על החלטות אם מבינים שהן לא נכונות לנו.
בהצלחה ממש!
תודה רבה 💖💖הריון ולידה2
מניסיון שליבתאל1
זה באמת כן קשה שאין עזרה מההורים. כי הרבה יותר נעים לבקש ממשפחה ולא סתם ליפול על אנשים לא קשורים.
בזמנים מיוחדים כמו מעבר דירה יצא לנו פעם שההורים של שנינו לא יכלו ככ לעזור אבל עשו מאמץ מיוחד ובאו לקצת זמן. במעבר השני שניהם באו ועזרו מאד, אפילו שזה שעה וקצת נסיעה.
זה בהחלט התגייסות! זה לא מתאים לכל אחד.
בדברים של היומיום- היו פעמים ממש בודדות שאמא שלי או אחותי באו לעזור לי יום שלם כשהיה לי יום מיוחד בעבודה שהתחיל מוקדם ונגמר מאוחר ובחופש הגדול... אז זה באמת היה חד פעמי כזה...
בגדול שאר הדברים- מוצאום בייביסיטריות. משתדלים קבועות. מתחברים לקבוצות וואצאפ מקומיות... שואלים חברות, אם יש. מקום חדש זה באמת קשה יותר כי לוקח זמן עד שמכירים.. אם יש לכם אפילו מישהו אחד שאתם מכירים וסומכים עליו כדאי להיעזר ולשאול איך משיגים בייביסיטר ולשמוע המלצות. אפילו לשאול את הגננת או הסייעת בגן, אם הן מקומיות...
בהצלחה ממש!
יכולה ממש להבין כי הייתי במקום הזה..
יקרה, תגלי כשאין ברירה אז פתאום מסתדריםלאה1234
נוח מאוד לגור ליד ההורים, אבל אם בחרת לגור רחוק זה גם יתרון: חיזוק התא המשפחתי הפרטי שלך, מניעת התערבות בענייני חינוך ועוד.
איך תסתדרי? את או בעלך תצטרכו להפסיק לעבוד בערב, או שתשלמו למטפלת קבועה. נכון זה יוריד מהמשכורת אבל בעתיד הילדים יגדלו ואת תהני מהעבודה.
תשתמשי בייביסיטר, ותבחרי מסגרות שמסתיימות מאוחר. אבל תוציאי את הילדים מוקדם! רק כשיהיה באמת צריך תשאירי עד מאוחר.
כאחת שגרה רחוק מאוד מההורים ואחר כך קרוב, אני יודעת שאפשר להסתדר בכל מצב
בתור אחת שגרה במקום כזה שהרבה גרים 10 ד' הליכה44444
מההורים אני ממש מבינה אותך.

אם היית גרה במקום אחר היית רואה שהשד לא נורא כ"כ....

עכשיו זה נראה לך קשה מאד בגלל הסביבה שלך.
אבל היום הרבה יותר לא מקבלות עזרה מההורים כי יש יותר הורים עובדים.
בדורי 30+ ומעלי 40+הרבה מאד קבלו עזרה גדולה מההורים בבייביסיטר כי להברה החו אמהות מורות או עובדות אחרות בהסתדרות כלשהיא שיצאו לפנסיה בגיל 50+.
כוחן היה לגמרי עוד במותניהן ועזרו לילדיהם.
בדור של גילאי 20+ של היום כבר יש הרבה פחות סבתות כאלו. ועוד 10 שנים רובן המוחלט יהיו סבתות עובדות ויצאו לפנסיה בגיל שכבר הכוחות מתמעטים.....
סבתא בת 70 זו לא סבתא בת 55....
גם זמן קבלת העזרה יהיה הרבה יותר קצוב.....
ברור שזה נמשח, אבל לא להתייחס לזה כאל מאסטאביול
אבל אם הם1234אנונימי
עושים את זה בשמחה?
אז למה לא?

אצלנו גם ההורים לא פנויים. אבל סבא וסבתא שלי ושל בעלי שומרים על הבן שלנו בשמחה. הם היו מגיעים יום קבוע בשבוע... לא הרגשתי שאני מנצלת אותם או שאני לא ממלאת את תפקידי כאם. אני מאוד מעריכה את זה שהם באו ולא רואה את זה כמובן מאליו בכלל, אבל אני גם לא מרגישה רע שהם מגיעים.
אם זה בשמחה והסכמה אז כיף לשניכם מיואשת******
שתדעי שגם ההורים מאוד מודעים לזה היום ולא בטוחבתי 123
שהיו מעדיפים שהילדה לא תסיים לימודים או לא תביא עוד נכדים רק כי זה אומר שהם יצטרכו עזרה.. ולא לא מתאמים או קובעים את זה מראש
ואם אין עזרה צריך לוותר על משהו
היא שאלה שאלה די פרקטית.....44444
ענתה ממש יפה כל השרשור.....

למה להכנס בה?
מסכימה איתךאביול
זה נכון היום כמעט אין משפחה צעירה שלא זקוקהבתי 123
לעזרה מההורים או בייביסיטר או עזרה כלכלית
החיים היום בארץ ממש קשים מהבחינה הזו אין משרות בשעות נורמליות ולרוב משכורת אחת לא מספיקה
בדיוק ככה. טוב שבאת, כבר הרגשתי ייצור מוזרהריון ולידה2
חבל שאת כותבת מאנונימי הייתי שמחהבתי 123
לרשום לך משהו בפרטי על זה
אפשר לכתוב לך הודעה בפרטי?הריון ולידה2
בשמחהבתי 123
רק קחמ בחשבון שכל מי שנכנסת לניק הזה- תראי את ההתכתבותיעל מהדרום
כתבת- או בייביסיטר- הציעו פה הרבה בשרשור את הפתרון הזהמיואשת******
גם אני. זה בדיוק אחד מהפתרונות שאפשר להסתדר בלי הורים
תקשיבי יקרה, תורידי את הצריך תגידי רצוירעותוש10
צריך- אין דבר כזה

רצוי שיעזרו ? בוודאי אם הם יכולים !! ומתאים להם !

אצלנו מתאים לעזור בכסף או באירוח
אבא שלי מוציא את כולנו לנופש- הוא לארג' ומפנק ברמות, לשמור על ילדים פחות בקטעים כבר, מה לעשות ?

אם תבואי לעולם בגישה שאף אחד לא "אמור" או "צריך לעזור" פתאום כל עזרה שהיא תראה משמעותית, אירוח, מתנה, התייעצות וכו וכו
מסכימה איתך לגמרי.הריון ולידה2
פשוט מנסה לחשוב עם עשינו טעות...
ואם עשיתם טעות?בת 30
יש איך לתקן?
אפשר לחשב מסלול מחדש?
יש צורך אבל מוצאים פתרונות אחריםאמאשוני
יש בייביסיטר קבועה, וכמה חברות שלה מתחלפות.
יש אמא של הבייביסיטר למקרים יותר קשים (כשהלכתי ללדת שמתי את הילדון ב6 בבוקר בבית של הבייביביטר, קבעתי עם האמא מראש שבכל שעה אוכל להביא אותו ושילמתי בהתאם)
יש שכנות. יש נערות הבנות של השכנות.
יש הורים אחרים מהגן שפעם הייתי נעזרת המון והיום משתדלת לעזור כמה שיותר. (במקרים שמאחרים 10 דקות לאסוף)

כמו שכתבו לפני, זה עניין של גישה. ההורים שלי גרים חצי שעה נסיעה ממני. אני אקרא להם ליומולדת של הילד, לערב סבים וילדים או סתם לבחור בגדים עם הפשושים.
מצבים כאלה הם win win.
אבל זה לא קשור לאיך מסתדרים...
מבינה את מה שרשמת!מנסה לעזור

גם אני קראתי את זה בצורה של ביקורת מסוימת.

זה נכון שאנחנו אחראים על הילדים ואנחנו ילדנו אותם ואמורים לגדל אותם אבל לכל אחד יש תנאים אחרים של עבודה/ עזרה/ מחיה.

יש כאלה שגרים רחוק מההורים אבל אחד מבני הזוג לא עובד או שיש לו עבודה גמישה או שעובד חצי משרה וכדומה.

ויש כאלה שלא מסוגלים להכניס בייביסטר זרה הביתה או שאין בנמצא דבר כזה (כמו אצלנו למשל).

ועוד.

 

חיבוק והרבה הצלחה!

יש צורך בעזרה. לאו דווקא מההוריםבת 30
וכל משפחה יש לה צורך אחר בעזרה
שנינו עובדים ולא נעזרים בהורים...רעותוש10
יש בייבי סיטר יש חברות שאנחנו נעזרות באופן הדדי
יש צהרונים

כן זה תמרון מטורף לפעמים אני יוצאת הוא נכנס וחוזר חלילה

לצאת לבד אנחנו מראש מוותרים... יוצאים לסיבוב קצר בערב בשכונה בבית יש ילדה בת 10 שנשארת לקרוא והשאר ישנים
או קפה ועוגה - בחצר
בדיוק בגלל זה שעברנו דירה מסיבה מסוימת כבר עברתי למקום עם צה44444
פרטיים שמספקים שרות עד 17:00 ועד 15.8 לפחות (יש שנה שהיתה לי קייטנה עד 25.8 עד 16:00).
ממש על זה בירתי מקום מגורים.

הבעיה שאין כמעט מקומות כאלה בציבור הדתי.
ואלו שיש הרבה פעמים מאד יקרים למגורים.

אני יכולה להגיד שהפתרון שלנו היה למצוא עבודה לא בירושלים- גוש דן אבל גם לא בפריפריה ממש.
ואצלינו התקרבנו לאחד ההורים אבל גרים 20 ד' נסיעה.
זה חסך לנו פקקים רציניים.
בנוסף הארכת חל"ד כמה שניתן.....
ועבודה שלי קרובה יחסית לבית אבל זה ממש מגיע ע"ח הרבה דברים אחרים.

בעיני קרבה להורים זה יתרון לא רק כשצריכים לקבל מהם עזרה אלא גם שהם מזדקנים וצריך לטפל בהם.
גרים קרוב לשניהם (כ10 דק' נסיעה) ולא נעזריםאמא יקרה לי*

ההורים מבוגרים/ עובדים.

הם עצמם קופצים לביקור מידי פעם, אבל אין לנו כמעט ערה

למעט פעמים ספורות.

לכן התפשרתי על מקום העבודה שקרוב לבית ומאפשר לי לצאת ב15.00.

זה באמת כיף ונוח לגור ליד ההוריםבת 30
אף פעם לא עשינו את זה.
נעזרים בשכנים, חברים, נערות נחמדות
מתפללת שנמצא הריון ולידה2
אני גרה מטר מחמותימצפה להריון.
ואין לי עזרה מהם בכלל
לא מדובשם ולא מעוקצם
אני גרה קרוב. אין שותפות בגידול....אם כל חי

ההורים שלי מבוגרים ולא בעניין של טיפול בילדים

חמי אלמן

תמיד הסתדרנו מעולם לא חשבתי שזה מתפקיד ההורים....

מה שכן אפ יש. בני משפחה אחרים קרובים זה עוזר

(למשל אחרי לידות אני יכולה לשלוח ילד או שניים לאחותי הגדולה לשבת,

יש לי עוד אחות שגרה קרוב ובעת הצורך אפשר לשים ילד לשעה שעתיים)

אני חושבת שזה מפתח עצמאות, וזה חלק מהחיים...

ואחרי לידה- הולכים לבית החלמה

מגיבה גם רק כדי לאזןושוב אתכם
לא שאני חושבת שזה אידיאלי שההורים נדרשים לעזור באופן יומיומי או משהו כזה.
אבל אם הם רוצים ועושים בשמחה, זה מעולה.

אנחנו גרים קרוב להורים והם עוזרים לנו המון. במהלך השגרה (לא עכשיו..) מוציאים מהגן בערך פעם בשבוע. ועוזרים בנוסף מסביב איפה שצריך.
הם עושים את זה ממש בשמחה, יש להם המון זמן פנוי כרגע והם מאושרים להיות עם הנכדים בזמן הזה.
יודעת שזה לא המצב של רוב הזוגות ומודה לה' ולהם על כך מאוד. מקווה להצליח לעזור לילדים שלי עשירית ממה שהם עוזרים לנו.
תודה רבה שהגבת הריון ולידה2
אבל ביקשת תגובות מאנשים שלא גרים ליד ההוריםאורי8
ואז קיבלת אותם, והרגשת לא מובנת .
נראה לי שזה אפשרי לגור רחוק, במיוחד אם יש קהילה שהיא כמוך, גם ההורים שלהם רחוקים ויש עזרה הדדית.
מניחה שמי שגר קרוב ונעזר הרבה ההורים לא מבין איך אפשר בלי.
זה סוג של שריר שמפתחים כשאין עזרה יומיומית, לומדים להסתדר.
אין פה נכון ולא נכון, שתי האפשרויות יכולות להיות טובות, אתם צריכים לחשב מה טוב ומתאים לכם.
אני גרה רחוקבתי 123
איך מחליטים?הריון ולידה2
אנחנו גרים ליד, אנחנו עוזרים להם.או ר
מצטרפת שכאשר להורים המבוגרים יש פנאי הם שמחים מאוד לעזור עם הילדים. זה מחזק את הקשר בין הדורות. העשיה שומרת אותם חיוניים. צריך מאוד לשים לב שיהיה על גבול הטעם הטוב שלא יגיעו למיצוי/עייפות ממנו אלא רק יהנו. להשתדל להשאיר נקי ומסודר כשיוצאים, כשנמצאים שם לשמור שהילדים יכבדו את כללי הבית שלהם (לא לקפוץ על הספה...). יש לנו בייביסיטר, ובעלי ייצא מוקדם מהעבודה כשאני לא יכולה, אבל פעם ב (פעם בכמה חודשים בייביסיטר, פעם בכמה שבועות ארוחה יחד באמצע השבוע) במיוחד כי הם ככ מבקשים להיות שותפים.
חוץ מזה שגם אנחנו עוזרים להם, והם מאוד שמחים שאנחנו גרים ליד. המון פעמים אנחנו קופצים אליהם למרות שפחות מתאים לי (לא נספיק שב, יאכלו שטויות, יראו טלויזיה) רק כדי שיהיה להם ביקור של הנכדים, כדי לשמח ולהעסיק אותם לשעה קלה, כי הרי שאר הנכדים שגרים רחוק יותר מבקרים פעם בחודש במקרה הטוב. ברור שהילדים גם נהנים מהביקור. אבל יותר חשוב לי הלעזור מאשר להיעזר. להזמין אותם לארוחת שבת, לקפוץ אליהם בלי הילדים כדי להוריד דברים מלמעלה עם הסולם וכו.
אנחנו באנו לגור לידם באופן מודע שיום יבוא והם יצטרכו עזרה. אנחנו שמחים שיש לנו את הזכות לכיבוד הורים, וכמובן גם נהנים מיתרונות של לגור ליד ולהתפנק עליהם.
אגב הצד השני גרים רחוק יותר (חצי שעה נסיעה) ואנחנו מאוד מקפידים שפעם בשבוע הילדים יראו אותם, פחות נעזרים בהם. אבל נוסעים לבקר לשעה וחצי כל שבוע.
אנחנו גם לא נתרחק למרות שאנחנו משלמים לזה מחיר שהדירה שיכולנו להרשות לעצמנו קטנה קטנה ובטח בפריפריה היו המון יתרונות, אבל הקשר הבין דורי חשוב לנו יותר. מי שקרוב יותר ונוכח יותר גם קשור יותר בלב. ועוד כמה שנים (כמה שיותר) גם הם כבר לא יהיו...
את בן אדם מיוחדמיואשת******
וה יברך אותך על מה שאת עושה להורים שלך. פירותיהם בעולם הזה והקרן קיימת לעולם הבא
ההודעה שלך מיוחדת ומרגשת , שירבו כמוכם! 😍
וואי את מדהימה. אשריכםאביול
מקסים! לנצור את ההודעה שלך ללמוד מכםארלט


אימיוגי מפודאחאו ר
את האמת שכשכתבתי חשבתי על אחים שלי שלא נראה לי מודעים לגודל החיסרון שלהם בחיי הורים שלי והייתי רוצה שהדברים יגיעו אליהם שאפילו שהם גרים רחוק שישתדלו במאוד מאוד להיות קשורים למרות שזה בטוח יותר קשה להם...
ממש צודקתבתאל1אחרונה
זה ממש חשוב וגם זכור לי לטוב כשהיינו ילדים. גרמו קרוב לשתי הסבתות ובאנו הרבה לבקר. אפילו בלי סיבה. והרבה פעמים סבתא באה אלינו. אמא שלי היתה ממש עוזרת ומתמסרת
זה באמת חשוב להיות קרוב.
עושה קצת מצפון...
אבל באמת שהחיים של צעירים היום הם יותר לגור לפי מקום עבודה או שכירות נוחה יותר...
אבל בהחלט מעורר מחשבה
תמיד גרנו רחוק מההורים , גם כשהיו רק קטניםאורי8
מרחק של חצי שעת נסיעה.
למדנו להסתדר, תמיד שנינו היינו שותפים מלאים במה שקורה בבית.
לפעמים נעזרנו קצת בחברים טובים, אנחנו חיים בקהילה, יש לנו כמה חברים טובים עם ילדים באותם גילאים, שגם הם גרים רחוק מההורים. היינו עוזרים אחד לשני, בלהוציא לפעמים מהגן וכו...
היתה. לנו מעט עזרה מההורים במקרים מיוחדים, שמירה על הילדים כשהלכתי ללדת, או שנסענו אליהם השארנו את הילדים ויצאנו לערב זוגי, או במקרים שלא היתה בררה אמא שלי באה.
היתה שנה שבעלי למד תואר שני ואמא שלי הגיעה לעזור פעם בשבוע, אבל ברוב השנים זה לא קרה, כי גם אמא שלי עבדה משרה מלאה עד לפני שנתיים, וכשכולם היו קטנים היא לא תמיד היתה פנויה.
בדיוק לזה התכוונתיהריון ולידה2
וחצי שעת נסיעה זה לא הרחוק שאני מדברת עליו
זה כן רחוקאורי8
אין עזרה יומיומית, אי אפשר להקפיץ את אמא להוציא מהגן, היא גם עובדת וממש לא שייך לבקש ממנה ליסוע חצי שעה לכל כיוון בשביל כל דבר.
רק לדברים מתואמים מראש, ומתאימים לה בזמנים ובכוחות. וגם בתדירות לא גבוה, היא לא תסע אלינו פעמיים בשבוע.
גרים ליד אבל-רות א

אז כרגע אנחנו גרים ליד ההורים שלנו ויש בזה הרבה יתרונות אבל גם כמובן חסרונות, וזה אחת הסיבות שאנחנו רוצים לעבור דירה. (יש ב'ה קשר מצוין עם ההורים אבל רוצים להרגיש יותר עצמאות).

 

עדיין אין לנו ילדים ועוברת לי מחשבה אולי לחכות עוד כמה שנים עד שנעבור דירה כדי שבעז'ה שיהיה תינוק אוכל באמת להיעזר בהורים, אבל מצד שני- כמו שהרבה כתבו לפני, אני גם מאמינה שלהורים יש גם חיים משלהם ושלנו עוד עובדים, ואני לא רוצה 'להתעלק' עליהם מבחינת עזרה. (למרות שתכל'ס תמיד אפשר להיעזר באחרים ולא לרוץ אליהם ישר דווקא). 

 

באופן כללי אני מאמינה בחיים באיזון, ואני חושבת שברור שכל עוד ההורים יכולים לעזור זה מעולה וגם תורם לקשר בינם לבין הנכדים, אבל פשוט צריך לשים לב שהבקשה לעזרה היא באיזון ושהורים לא ירגישו שמבקשים מהם יותר מידי ולא תמיד נעים להם לומר לא, וזה יכול לגרום למתח מיותר.

 

מה החסרונות לדעתך?הריון ולידה2
תודה!
אני ממש מבינה אותך אבל פתאום מרגיש לי שההורים זה לא הנקודהרעותוש10
כלומר- אני שומעת שאת ממש בעומס, את לומדת עובדת וחדשה בקהילה שבה את נמצאת

כנראה שאת מרגישה עומס מעל הראש ואז את אומרת לעצמך שעשית את *טעות חייך* ולמה לא הלכת לגור ליד ההורים

לדעתי שתמצאי את האיזון עם עצמך ועם בעלך ויהיו לך חברות בקהילה תרגישי פחות במצוקה

גם לגור ליד ההורים יש מחיר- התערבות בזוגיות, התערבות בחינוך ילדים למשל מרשים סרט / ממתק שאת לא... ועוד ברמה יותר עמוקה של התערבות בזוגיות
השוואות בין הצדדים, השוואות בין האחים (לך עוזרים יותר להם פחות) ועוד ועוד.

אני גם מרחוק מרגישה הרבה התערבות כי בעלי עובד עם חמי בעסק משותף, ושוב הם מקסימים מקסימים אנשים חמים טובים ונדיבי לב ברמות, רק מדמיינת שנגור לידם נהיה לי פחות טוב

למשל חמותי מאוד נקייה ויש לה גם זמן לזה בימינו... אני רודפת אחרי הצל של עצמי בשוטף אז למשל מי מגיעה לנקות חלונות וכד' ?? כל פעם שהיא מגיעה אליי היא מנקה או מעירה

תודה אהובה, ממש עזר לי מה שכתבת 💖הריון ולידה2
החסרונות לדעתי-רות א

כמובן שאצל כל משפחה זה שונה, כותבת מה אני מרגישה..

 

אני באופי שלי מאוד עצמאית ומרגישה שכל עוד אני גרה במקום בו גדלתי ליד ההורים, אני לא לגמרי עצמאית (למרות שאנחנו יחסית לא באים אליהם הרבה ויש לנו מאוד את המקום שלנו)

 

דבר שני, מרגישים שבגלל שגרים קרוב ויחסית רואים אותנו הרבה אז אין ציפייה והתרגשות שאנחנו באים (משני הצדדים..) לא שלא שמחים, פשוט זה רגיל כזה.. (למשל שאחים שלי הגדולים מגיעים לשבת פעם בחודשיים בערך, אז יש יותר התרגשות, מפנקים אותם, קונים הפתעות לילדים..)

 

ויש עוד כמה סיבות שלא כתבתי. 

החסרונות בלגור מרחק הליכה מההורים44444
בעיני זה חוסר העצמאות, הפגיעה בפרטיות ובעיקר "מעגלים חברתיים" חופפים.
ואם גרים גם ליד אחים זה כבר ממש ממש מתחזק.....
חצי שעה זה רחוק?44444
אצלינו ךאחד ההורים יש 20 ד' נסיכה ואנחנו חווים את זה שממש קרוב.....
ההורים הרחוקים זה שעה וחצי.
יש לי אחות במרחק שעה וחצי מההורים ואחות אחרת- שעתיים. ככה שחצי שעה נחשב אצלי קרוב מאד....
לא רחוק בשביל ליסוע לבקראורי8
אבל רחוק מספיק כדי לא לאפשר היעזרות בהורים ביום יום. וזה מה שהפותחת שאלה.
אני לא אקפיץ את אמא שלי להוציא ילד מהגן , אם נתקעתי בעבודה, ממרחק של חצי שעה נסיעה, ולא אקפוץ אחר הצהריים לשתות קפה. ואחשוב כמה פעמים לפני שאני מבקשת בייביסיטר.
כל עזרה שלהם מחייבת תכנון מקדים. במיוחד שעד לא מזמן אמא שלי עבדה במשרה מלאה.
אכן, זה לא דומה למרחק ששה וחצי- שעתיים, וזה היה חלק מהשיקול שלנו בבחירת מקום מגורים, לא רציתי להתרחק יותר.
כןבשורות משמחות
יש לנו מישהי קבועה בדרכ' שעושה לנו בייביסיטר כשצריך.
בדרכ' אנחנו אוהבים לצאת עם הילדים למסעדה וכזה אז פעם ב... יוצא לנו להשאיר אצל הבייביסיטר, כנל אם יש סידורים הם לרוב באים איתנו.
אני מעדיפה לצאת לסידורים בדרכ עם בעלי, אבל יש פעמים שהוא נשאר לשמור על הילדים ואני יוצאת. ולהפך.

מה בעצם קשה אצלך ואז נוכל לתת יותר עצות..
שאין למי לפנות אם נתקעים ואז תמיד צריך להפסיד עבודההריון ולידה2
וזה לא כדאי בכלל...
וגם ההרגשה שאין אף אחד מוכר, כולם זרים....
עבודהבשורות משמחות
כשאת נתקעת זה לא אמור להיות קבוע אלא פעם ב.. וזה דיי מובן מבחינת המעסיק כשהוא יודע מראש שיש לך ילדים! אין מה לעשות ולצאת מהעבודה לקחת את הילדים בעצמך, זו גם אחריותכם לילדכם, אני לא חושבת שזה נכון שקבוע הורים יסתמו חורים במקרים כאלו.
שניכם עובדים ולומדים? אולי לחשב מסלול מחדש? במצב הזה אני עשיתי סטופ בלימודים ובעלי סיים תואר והייתי עם הילדים עבדתי משרה חלקית ובהמשך סיימתי את התואר ובעלי כבר ב'ה מצא עבודה מסודרת.
אין לכםבשורות משמחות
חברים? או אפילו הורים מהמסגרות של הילדים ולתאם איתם אם יש צורך? זה כבר לא קשור להורים זה ברמת החברותיות שלכם.. אולי להתחבר לקהילה?
זה בגלל שאתם חדשים.44444
בעוד שנתיים אי"ה כבר תכירו חברים ויהיה לכם הרבה יותר טוב חברתית ותרגישו שייכים יותר.
ממש ממש מבינה את הקושי שלךדרשתי קרבתךך
אנחנו גרים רחוק משני הצדדים וללא רכב מה שמעצים עוד יותר את המרחק ..
אני לא אשקר לך, יש קושי ובמיוחד למי שרגיל שאצלו במשפחה כן עוזרים והסבתות מגיעות כל שבוע ..
לפעמים זה מרגיש לי שאני לבד לבד לבד.. במצבי חירום צריך להמציא פתרונות והכל תלוי בנו
לבעלי למשל , זה לא מפריע כי המשפחה המורחבת שלו פחות הייתה נוכחת בחיים שלו ..
היתרונות זה שמפתחים עצמאות והתמודדות
אבל אם לי אישית הייתה אפשרות לגור ליד ההורים , מצד זה שהם היו פחות מתערבים ויותר דתיים וכלכלית .. הייתי עושה את זה בכיף ..
לא צריך לסבול בכוח ..
תודה על ההזדהות, בהצלחה לכם!הריון ולידה2
ענו לך הרבה , חשבתי על זה ורוצה לחדד משהואורי8
ענו לך פה קצת בשיפוטיות ולכן חשבתי לחדד.
אם ההורים שלך רוצים לעזור ואת רוצה לגור לידם ולהעזר, אז למה לא?
זה הרבה עניין של מנטליות, ומי שענה לך בשיפוטיות פחות מכיר את זה , כנראה. אני גדלתי עם סבתא שהיתה משמעותית בגידול שלנו וראתה בעזרה לאמא שלי את משמעות חייה. הדור של ההורים היום שונה, רובם עובדים ורוצים גם להנות , אבל אם אמא שלך רוצה לעזור , אז למה לא? ברור שזה מקל על החיים, לא חייבים לחיות בהישרדות
אבל , יש כל מיני שיקולים שבגללם אנשים בוחרים לפעמים לגור רחוק.( רצון לעצמאות, העדפה של קהילה/ מקום מגורים שונה/ אילוצי עבודה ולימודים).
כשבוחרים לכור רחוק אפשר להסתדר לא רע, במיוחד אם יש קהילה וחברים שגם גרים רחוק מהוריהם ונעזרים אחד בשני באופן הדדי .
יש גם הורים שעוזרים כלכלית וזה יכול לממן עזרה בתשלום. לכל זוג השיקולים שלו של מחירים ורווחים מקרבה/ ריחוק להורים. תעשו את השיקול שלכם ותחליטו מה טוב לכם, בהתאם לחיים שלכם. שתי האפשרויות לגיטימיות.
^^^ מסכימה איתךמנסה לעזור


אני גם רוצה לחדד מיואשת******

השיפוטיות שהיתה כאן היתה כלפי ההגדרה ש"ההורים צריכים לעזור" וש"חייבים" להיעזר בהורים וההנחה שפשוט אי אפשר להסתדר אחרת.

אני לא חושבת שהיתה שיפוטיות כלפי מצב שבו מישהי שמחה להיעזר בהורים שרוצים ויכולים לעזור. (ודווקא אני כן מכירה את המצב הזה מקרוב, זה מצב יפה ומקסים, זה לא קשור לעובדה שזה לא מחויב המציאות לחיות ככה)

תגובה יפה מאודאם_שמחה_הללויה
בייביסיטריעל מהדרום
עדו חידוד: לדעתי גם כשהורים קרובים ורוצים לעזור צריךארלט

רגישות וזהירות- לשים לב שלא מתישים אותם. הורים צעירים עדיין עובדים וזה לא קל (ובאמת- עם הגיל הכוחות לא נשארים כשהיו) והורים מבוגרים כבר חלשים יותר.

מוסיפה את השנקל שלי..ירושלמית טרייה
אני מסכימה שזה מאד עוזר שההורים עוזרים.
במקרה שלי הם עוזרים המון כלכלית.
אנחנו גרים רחוק וגם אם היינו גרים קרוב, הם מבוגרים מדי בשביל לעזור עם ילדים.

ורק סיפור קטן:
כשאני ואחותי היינו קטנות, סבתא שלי הייתה באה לשמור עלינו קבוע יום בשבוע. היא עבדה במשרה מלאה אבל היה לה יום אחד חופשי, אז אמא שלי, מורה לבגרות, סידרה לעצמה את המערכת כך שתהיינה לה הרבה שעות ביום החופשי של סבתא שלי, כדי לנצל את היום הזה היטב.

לפני איזה שנתיים אמא שלי הזכירה את זה, ואמרה שהיא לא מבינה איך היא העיזה לבקש מסבתא שלי לבוא ליום שלם ביום החופשי היחיד שלה. איזה חוצפה הייתה לה ואיזה ניצול זה.
אמא שלי היום בערך בגיל שבו סבתא שלי הייתה באה, אולי חמש שנים יותר, משהו כזה.

זה מאד קשה להורים. יש לי דודה שעובדת בבייביסיטר, בלעשות קניות לבנות הנשואות שלה ולהכין להם שניצלים לילה שלם כל שבוע. היא לא עובדת מחוץ לבית. הבנות שלה לא קולטות שהן מעסיקות אותה במשרה מלאה קשה ותובענית לאישה בת שישים.

אז רק אומרת, גם אם ההורים מסכימים בשמחה, צריך לשים לב לא להגזים. ולמצוא פתרונות קבועים שאינם הורים, אם צריך הרבה שעות.
וואי, העליתן לי זיכרונות..ירושלמית טרייה
באיזה סיטואציה?בתאל1
גרה רחוק משני הצדדים...
אם זה קריטי-בייביסיטר.
תלוי באיזה שעות של היום ובאיזה מצב.
כשעבדתי אחהצ ובעלי היה בישיבה אז הבאתי מישהי קבועה לשמור. אחכ באמת היתה תקופה שלא מצאתי עד שהצלחתי לעשות החלפות עם חברה ושמרתי על הילדים שלה ביום אחר תמורת זה...
בסתם ערב-בייביסיטר.
בדכ רק אחד מאיתנו יוצא כך שלא צריך הרבה
לא פשוט. לא יודעת אפילו מה להגיד לך. עוברת את זה גם כןsista

אבל חפשי אירגונים שעוזרים לאמהות - ״אם לאם״ או משהו דומה אם את אחרי לידה.

מעבר לזה, אנחנו די בהישרדות...

לא יכולים לקחת בייביסיטר כי זה משכנתא פה ופשוט לא ממש יוצאים בלעדיו...

ועזרה? בקושי.

כמה עולה אצלכם בייביסיטר?44444
(אצלינו זה 20 ש"ח).
30 ש"ח זה הזולות ביותר והן כמעט לא קיימות...או פנויות.sista


וואוו.....44444
זה מטורף.....
באיזה גיל?
יש נשים שמרוויחות ככה....
גיל תיכון...sista


יש נשים עם תואר ראשון שבמיוחד בשנים הראשונות מקבלות משכורת44444
כזו.....
הזוי.....

אצלינו תיכוניסטיות גם לוקחות 25-30יעל מהדרום
אגב, אני לא חושבת שהן יקרניות, אני פשוט לא יכולה לעמודsista

בסכומים האלה.

 

גם אני עבדתי ביישוב והפסקתי לעשות שם בייביסיטר אחרי שהבנתי ש20 ש"ח לשעה של הזמן שלי,

כבייביסיטר מנוסה ביותר, זו בדיחה...20 ש"ח זה לתיכוניסטית.

הא.. זה משהו אחר.....44444
חשבתי שאת משלמת 30 לנערות בנות 15.....

אני לא משלמת להן, כי אין לי. פשוט לא יוצאים כמעט, ואם יוצאיםsista

אז עם הילד, כי אין ברירה.

 

היה לנו איזה הכרח לצאת כמה פעמים לקורס, אז אמא שלי אמרה שהיא מממנת את סדרת הבייביסיטר הזו, איזה 4 פעמים

עד שנגמר הקורס.

יצא סכום כמעט כמו הקורס עצמו.

נראה לי שאני אעשה הסבת מקצוע 44444
המשכורת שלי כבר לא רחוקה משם....
לכי על זה sista

פטיש

אני...אביול
ואני לא מרגישה חוסר אבל זה בגלל ששנינו הרבה בבית, אז יש עם מי להתחלק בעבודה.
מה קשה לך?
בשעה טובה קנינו נעליים לקטןשושנושי

נעליים מידה 18, תבינו את הגודל של הילד. ב''ה תודה לבורא עולם

בחנות הוא הלך יפה עם הנעליים, קניתי בחנות טובה של גרוסברג בירושלים למי שמכירה (בחנויות אחרות לא מצאתי במידה שלו).

אני לא מתכננת לשים בבית אלא יותר ליציאות, כרגע כדי שיתרגל כן שמה לו פה ושם

בבית משום מה כן יותר קשה לו ללכת איתן והוא עובר הרבה לזחילה. כלומר, הולך נופל וזוחל - לפעמים כן קם חזרה. זה ממש משתנה.

 

תקין לדעתכן?

 

כן, לוקח זמן להתרגלאוזן הפיל
כמה זמן עבר מאז שלמד ללכת?שלומית2
חודש בדיוק.שושנושי

בלי נעליים הוא רץ, בחנות הלך עם זה ממש יפה

נפל פה ושם אבל בסה''כ הלך.

רק בבית השינוי.

שמתי לו בינתיים 3 פעמים מאז הקנייה, כל פעם לחצי שעה, אולי קצת פחות. הוא כל הזמן נוגע בהן מאיו מנסה להוריד.  אני חוששת שזה לא נוח לו. למרות שקיבלתי הרבה מאוד המלצות על החנות הזאת קשה לי להאמין שעשו התאמה לא טובה 🤕

זה יחסית מעט זמןשלומית2

אז זה ממש הגיוני

לפי מה שאני יודעת אומרים לחכות יותר זמן בין תחילת ההליכה לנעילת נעליים

שההליכה יותר תתיצב.

אני מחכה חצי שעההאבל באמת נראה לי אני מגזימה


בכל אופן נראה לי זה פשוט ענין של הסתגלות.. ויעבור בעז'ה הנעל כבדה ולוקח זמן להתרגל למשקל שלה

לוקח להם זמן להתרגל לנעליים. הילדון שלי הלך 4 חוד'אמהלה

ורק עכשיו קניתי לו....

הוא ילד שב"ה לא מפסיק לרוץ

ועם הנעליים קשה לו יותר. אבל מלבישה ללבישה הוא מתרגל.

אני חושבת שזה נורמלי....

מלא נחת

זה נשמע הגיוניאמאשוני

אבל גם אם היה לו נוח עם נעליים לא כדאי לשים לו בבית.

אפשר גרביים נגד החלקה.

בבית אני מתכננת בלי, רוצה שיתרגל כדי שיוכל לנעולשושנושי
בחוץ... 
גם אנחנו קנינו נעליים לקטנה (הולכת כבר חודשיים)מתואמת
והיא ממש לא מסתדרת איתן... ייקח לה זמן, וזה הגיוני. גם ככה כרגע לא יוצאים כמעט מהבית...
מרגיע לשמוע שזה קורה גם אחרי חודשייםשושנושי

כבר חששתי שהלכו 400 שקל לפח.

אל תשאלי למה במחיר כזה, בשום מקום לא היה משהו יפה במידה שלו. כבר חששתי שהכסף לפח. 

האמת שאני קניתי לה אונליין בלידר🙈 60 ש"ח...מתואמת
אבל מתכננת לכשתסתיים המלחמה לקנותלה סנדלים ייעודיים לצעד ראשון בגלי. (מניחה שיעלה בסביבות 200 ש"ח)
תרגישי בנוחאפרסקה

אני מלבישה לקטנצ'יק כרגע נעליים ישנות של אחותו הגדולה כשהייתה בגילו 😅

אלה נעליים טובות מפפאיה ששמרתי, וגם ככה לא אכפת לו מהצבע בגיל הזה

ברור, גם אני עשיתי את זה לא מעט פעמיםמתואמת

אבל יש לי טראומה קלה - עשיתי את זה עם הילדונת פעם, סנדלים בצבע של בנים. ואז יום אחד המטפלת שלה אמרה לי שיש לה סנדלים (של בנות) מיותרים ואולי אני רוצה אותם בשבילה🙈 התפדחתי נורא שהיא חשבה שלא קניתי סנדלים חדשים בגלל קושי כלכלי או משהו...

בכל אופן, עכשיו כבר לא נשארו לי נעליים מהילדים הקודמים...

חחחח יואווווושושנושי

זה ממש נורמלי לשים לילד נעליים מהגדול

אני גם שמרתי נעלי צעד ראשון של הגדול, אבל זה במידה 21 - קטני רחוק משם 

בן כמה הוא, שזו המידה שלו?מתואמת
הוא נולד בכ''ג אב, בן שנה ושבע אם לא טועה בחישובשושנושי

הילד פשוט קטן

אה, אז הוא באמת "סתם" קטןמתואמת
הבת שלי בגיל הזהרקאני

גם קטנטונת

לא קניתי לה נעליים רק עכשיו מתחילה ללכת וגם זה לא לגמרי

אבל מאמינה שגם היא תצטרך מידה קטנה ממש

אני פעםמקקה
קניתי לילדה בכוונה סנדלים של בנים כי לא נשארו של בנות בסוף העונה, ושלה נקרעו. אפשר לחשוב מה זה כבר משנה...
אני מסכימה איתך כמובן🤭מתואמת
חחחח בדיוק באתי לכתוב שגם ככה הגננות לא רואותאני=)אחרונה
אותנו בימים אלה, אז אפשר להתפרע עם אווירת השביזות וההזנחה. ואז ראיתי את התגובה שלך... אז בול!!
אני קניתי נעליים לקטנה שלי בשיין 🤭דיאן ד.

זה פשוט עושק המחירים של נעלי צעד ראשון.

 

ושתהיה בריאה הקטנה הזאת, כבר בת שנתיים + ועדיין במידה 18.

התחילה במידה 16 שאין מידות כאלו בכלל בארץ.

תשלחי קישור.שושנושי

יש מלא נעליים לא יודעת מה טוב ומה לא.

היה לי חשוב לקנות כי אנחנו מטיילים מלא ברחוב.

לבית אני לא צריכה, זה רק לגינה וכאלה 

כמה זמן כבר הולך?ים...

עדיף בלי לפחות בחודש הראשון להליכה

 

הבן שלי כשהתחיל ללכת היה נופל הרבה ודווקא כששמנו לו נעליים זה נתן לו יציבות וביטחון

חודש בדיוק.שושנושי

מקודם שמתי לו עוד פעם והשתפר.

הנחתי חתיכה של דבק נייר בחלק הקדמי שלא ישתפשף חחח עכשיו אני יותר רגועה עם הזחילה 

תקין. אצלי גם כאלה שהלכו חודשיים בלי נעליים, ברגע,שגרה ברוכה
שהבאתי נעליים לקח להם כמה ימים להתרגל ולרוץ בהן. בדכ תוך כמה ימים זה הסתדר
רק מציעה להמשיך גם לפעמים הליכה בלי נעלייםאור10

בעיקר בגינה, בחול ודשא. או נגיד על מזרנים.

הליכה על משטחים שונים ככה הוא ממשיך לחזק את כף הרגל מה שלא קורה בתוך הנעל. וגם יחשף לתחושות שונות.

מומלץ. (במיוחד שהתחיל ללכת רק לפני חודש ).

נערה שהשמינהרוני 1234

הבת שלי (בת 15) הפסיקה לקחת ריטלין אחרי תקופה ארוכה ומסתבר שזה גורם לתאבון מוגבר. אחרי כמה חודשים ה"בולמוס" קצת נרגע אבל לא מספיק.

בקיצור היא השמינה מאד בלי לשים לב. נראה שאין לה שום מודעות לעניין ובעלי לוחץ עלי לדבר איתה. העניין הוא שאני לא בטוחה האם ומה להגיד לה ואיך בכלל לגשת לנושא באופן יעיל ובלי לפגוע בה/ בדימוי העצמי שלה.

אשמח לרעיונות ועצות…

נראה ליDevora

לדבר איתה: זה סיכוי ענק לגרום נזק.

בדימוי העצמי שלה, ואף בנושא ההשמנה עצמו.

לדעתי: לכבד את הבחירות שלה, זכותה. יחד עם זאת שווה ללכת לבדיקות דם ליתר בטחון, וכן להוציא את השטויות מהבית.

ממש ממש ממשאנונימית בהו"ל

ממליצה לשמוע את הפודקאסט של מה בליבא עם רוני רמז


היא מדברת מדהים על עודף משקל


ממש גרמה לי לבכות איך גרמו לי לשנוא את עצמי ואת הגוף שלי...


בכללי, אין מה להגיד לה בעצמה.

אם היא תרצה ותפנה אליכם להתייעץ מה לעשות, אז תייעצי לה להוסיף פעילות גופנית , לשלב התזונה ירקות וכו'

בעיני אין סיכוי שהיא לא שמה לב או תשים בקרוב ממשירושלמית במקור
אז אם רק זה השיקול, ממש חבל לפתוח
מסכימהאיזמרגד1

די ברור שהיא כן שמה לב, וכרגע לא רוצה לעשות עם זה

כלום כי זה מלחיץ או אין לה כוח להתמודד עם זה או משהו בסגנון...

אני מאמינה שהנכון יהיה להתעלם, מקסימום לדאוג שהאוכל שמכינים בבית יהיה בריא יחסית...

אבל זה לא התפקיד שלנו כהורים?רוני 1234
לדאוג לבריאות שלה ולאיכות חיים שלה באופן כללי… גם אם כרגע זה לא מפריע לה או אין לה כח?

תעזרו לי לחדד את הנקודה… זה מה שבעלי טוען

בגדול אני חושבת שכןאיזמרגד1

אבל התפקיד של הורים זה גם לחשוב לטווח ארוך... אני חושבת שכל מה שיגידו לה יגרום לה א. לאנטי, ולהוריד את הסיכוי שהיא תתחיל לאכול בריא או לעשות ספורט כי זה יהפוך למשהו שהוא מולכם במקום למשהו שמול עצמה

ב. לחרדה או דימוי עצמי נמוך, כי אם אתם מדברים איתה על זה זה כנראה ממש גרוע. וחרדה אגב הרבה פעמים גורמת להגביר אכילה רגשית ולא להוריד.

אני חושבת שדברים כמו להוסיף סלט חי לכל ארוחה ודברים כאלה, שזה להוסיף אוכל בריא בכללי ולא לחץ מולה. ואם היא מבקשת עזרה או מתלוננת על המשקל שלה אז אפשר להציע עזרה בעדינות. אבל לא לבוא ולדבר איתה מלכתחילה.

אין מצבoo

שנערה בת 15 לא שמה לב שהיא השמינה


יכולת ההשפעה ההורית לגבי אורח חיים ותזונה נכונה היא ב

1. אוכל בריא זמין בבית

2. דוגמא אישית

3. חוסר שיפוטיות

4. השארת יכולת הבחירה בידי הילדה


בכל גיל

ובפרט בגיל 15

אני כן הייתי מדברת איתה,אמאחת

כי נערה בת 15 בטוח שמה לב שהשמינה ומן הסתם מתעסקת עם זה בלי סוף. אז בתור הורים נראה לי חשוב לפתוח ערוץ תקשורת דווקא סביב דברים לא מדוברים. למתבגרים יש נטיה להכנס לסרטים סביב דברים ולחפש תשובות ופתרונות במקומות שהם לאו דווקא חיוביים או מקדמים.

כמובן לשים לב טוב לתוכן השיחה. לזכור שבתור הורים אין לכם מטרה לגדל ילדה רזה, יש לכם מטרה לגדל ילדה בריאה שאוהבת את עצמה.

הייתי ממקדת את השיחה בנערה וברגשותיה - איך היא מרגישה עם עצמה? האם היא זקוקה מכם לעזרה כלשהי בנושא?

מדגישה אלף פעם שהיא אהובה בדיוק כפי שהיא. באופן כללי, לנסות להתפעל ממנה באופן יזום כמה שיותר. לאו דווקא מחלקים חיצוניים - מכשרונות, תהליכים יפים, חברויות יפות, כל מה שמסייע לנערה לפתח דיבור פנימי אוהב וחומל כלפיי עצמה. 

מה המטרה לדבר איתה?עוד מעט פסח

סליחה על הנחרצות, אבל שבעלך ילך לעבוד על עצמו לקבל אותה ולאהוב אותה כמו שהיא היום.

בלי זה, כל דיבור וכל פעולה רק יעשו נזק.

לעורר מודעות ולעצור או למתן את העליה המהירה במשקלרוני 1234
אולי לעודד אותה לאכול יותר ירקות ופירות במקום פחמימות או לעשות ספורט למשל…

היום זה מאד אופנתי "לקבל את עצמי כמו שאני" אבל בואי לא ניתמם… גם אם נשתוק (כמו עד עכשיו) יש סיכוי גבוה שבשלב מסוים היא תבין שהיא שמנה מאד והיא כנראה לא תהיה מרוצה מזה.


אולי גם יש הבדל בין מישהי שמגיל צעיר היתה שמנמונת לבין מישהי שהשמינה מהר ובאופן פתאומי יחסית בעקבות הפסקת טיפול תרופתי.

רוב האנשים המבוגריםoo

לא מצליחים לעצור עליה במשקל/ לעשות ספורט/ לאכול ירקות במקום פחמימות

כי זה קשה

מאד


לילדה בת 15 הקושי פי כמה וכמה


מודעות אפשר לעורר

בצורה נכונה

בעיקר מדוגמא אישית

רוב הסיכויים שניסיון לעורר מודעות ועידוד יפגע בה מאשר יעזור (כי זה עם פוטנציאל גבוה לשיפוטיות והתערבות)


זה לא מאד משנה מתי ולמה קרתה ההשמנה

אלא

ששליטה על אוכל זה דבר מאד קשה

ומעטים האנשים שמשיגים את זה


אדם שלא חווה את התהליך הפנימי

לא יכול להבין אותו

האדם היחיד שיכול לעזור בנושא הזה

זה האדם לעצמו

שאר האנשים בעיקר יפריעו

(עם פוטנציאל גבוה שההורים הם אלה שמפריעים)

תודה שכתבת, אני קוראת הכלרוני 1234
אני הייתי נערה שמנה. מאד.ניק חדש2

ומה ההורים שלי לא ניסו.

בסוף עד שזה לא הגיע מתוכי זה לא עזר.

אז ירדו 7 קילו והחזרתי 10.

מה לא ניסו איתי.

בסוף ברגע שהחלטתי, אי שם בגיל 17, הצלחתי להוריד 34 קילו ממשקלי.

אבל זה רק כשזה הגיע מתוכי.

לא הייתי מדברת איתה.

כן מכינה אוכל בריא יותר ומנגישה פירות וירקות.

כשהיא תרצה היא תיגש אלייך.

בגיל הזה אין סיכוי שהיא לא מודעת לעצמה.

העבודה שלהאיזמרגד1
זה לנסות לאכול יותר בריא ולעשות ספורט. העבודה שלכם זה לקבל אותה כמו שהיא. וכמו שכבר כמה כתבו לך פה- אין מצב שהיא לא יודעת שהיא השמינה...
ואת היית רוצהעוד מעט פסח

שאמא שלך תסב את תשומת לבך למשקל שלך ותעודד אותך לאכול יותר פירות וירקות?

סליחה, אבל זה נשמע לי נורא.


לקבל אותה כמו שהיא זה לא להיתמם.

זה להגיד שיש בה עוד המון המון דברים חוץ מהמשקל.

יש לה תכונות אופי. יש לה שיער יפה. או עיניים יפות. אולי היא חברותית, או מצחיקה, או חכמה, או אכפתית מאוד. את יודעת. אבל היא מיליון דברים חוץ מ'שמנה'.


אז כרגע היא בעודף משקל. ואולי יום אחד היא תרצה להרזות ואולי לא. זה לא משנה.

מבחינתכם היא מהממת כמו שהיא וזהו.

(שוב, תחשבי איך היית רוצה שההורים שלך יתייחסו אלייך בנושא כזה. תראי כמה שרשורים כואבים נפתחים פה בפורום סביב הנושא. תחסכי את זה ממנה. בבקשה).

מסכימההמקוריתאחרונה

רוב אחיי היו אוביס בגיל ההתבגרות והגיעו למצבשרוצים מעצמם בלי שהעירו להם וירדו עשרות קילוגרמים לבד

לא להתערב, לקבל כמו שהיא

רם מפריע לבעלך בעין שיעבוד על עצמו ואפשר לדאוג שיהיה אוכל יותר בריא בבית שאת מגישה אבל לא יותר

הייתי מציעה לה להרשם לחוג ספורט כיפיחילזון 123
משהו לנערות. זומבה, עיצוב, מה שהיא מתחברת אליו

לא הייתי אומרת לה לאכול פחות או משהו כזה

בנושא כזה רגיש, בגיל כזה רגישנעמי28

הייתי מתייעצת עם גורם מוסמך כמו פסיכולוגית ילדים (לא דיאטנית).


ושימו לב על מה זה יושב אצלכם, אני לא חושבת שמדובר רק בבריאות, אלא גם בתפיסה חברתית.


תשאלו את עצמכם, אם בדיקות הדם שלה יצאו תקינות, אם היא היתה אוכלת לא בריא ולא משמינה, אם הסכנה הבריאותית היתה בתחום אחר כמו חוסר שינה, עדיין הייתם נלחצים באותה מידה?


אני מניחה שיש כאן גם איזושהי תפיסה של דימוי גוף (לכולנו) ואתם דואגים לא רק בריאותית גם חברתית.

אני לא אומרת את זה כשפיטה, התפיסה הזאת נוגעת בכולנו, פשוט חשוב להיות מודעים לעצמנו ומה מניע אותנו.


ונכון בריאותית זה גם לא בריא, לכן כן הייתי מניעה אותה בדרך כלשהי, אולי שינוי כללי בריאותי של הבית, אולי ספורט משותף, הליכה של שתיכן, בלי קשר לשיח על נראות. ובעיקר מתייעצת עם גורם מוסמך.

זה קריטי במיוחד בגיל הזה.

הדבר היחיד שעולה ליבאתי מפעם

זה לדבר על עצמך.

תשתפי אותה כאילו דרך אגב שאת רוצה קצת להוריד במשקל, אז את אוכלת יותר ירקות, תכיני לך סלט גדול ותגידי איזה טעים אם בא לה קצת?

תכיני כאילו לך ירקות בתנור וכד' ...

את לא מדברת עליה בכלל, רק על עצמך ועל בריאות וזה נותן לך כח, הקמח הלבן מעייף אותך ואחרי ירקות יש לך יותר אנרגיה. להכין דברים בריאים מגניבים כמו כדורי תמרים, בשבילך ומי שרוצה גם מוזמן.

מאמינה שהיא שמה לב לגוף של עצמה, זה בדיוק בגיל שמתעסקים המון עם הגוף, אם היא באמת מעוניינת לרדת במשקל יהיה לה קצה חוט - איך מתחילים, ושזה לא כזה נורא, ושאמא שלי מכירה את זה יאפשר להתייעץ איתה. 

אז מה מכינות לשבת?פיצקית24
שבת בלילה מתארחתשושנושי

שבת בבוקר עדיין מתלבטת לגבי העיקרית

עוקבת איתך 

לליל שבת מרק עוף עם קניידלך. יותר מזה לא נאכל בכללואילו פינו
לבוקר בשר עם ערמונים, שניצלים, פירה וירקות בתנור 
סוף סוף בביתבוקר אור
פה פשוט ומצומצם

ערב מרק עוף והמון ירקות עם קניידלך


בוקר עוף ותפוחי אדמה ברוטב תפוזים בתנור, אנטיפסטי


סדש קניידלך, ביצים קשות או חביתה,  אולי תפוחי אדמה מבושלים כמו כרפס


מצות


עוגה קנויה לילדים, פומלה ואננס, יש גם גלידה חלבית


סלט ירקות,  מטבוחה, אולי ממרח זיתים, מקלות גזר בתנור


עוגת בראוניז אגוזים, קוגל תפ"א, ביציםנפש חיה.

מרק עם קניידלך בלילה

וואיפצלשהריון

האמת לא מכינה לשבת כלום. אולי עוגות.

אבל הכנתי מלא לליל הסדר (אנחנו משפחה קטנה והכנתי לכל המשפחה של ההורים שלי 12 נפשות).

חלק נשאר וחלק אחרים יכינו.


הכנתי לערב חג (שלא יהיו רעבים):

חזה מתובל, שניצלים, פירה, סוג נוסף של פירה, ונקניקיות


לליל הסדר: עוף בדבש, תפוחי אדמה וגולאש בשר.

ליום- בשר מתוק עם בטטה ותפוא, והיה גם עוף בתנור.


וסלטים-

מטבוחה מרוקאית

כמה סוגים של חציל

סלק

פלפלים


בישלתי לפני החג עד 3 בלילה.

ומיציתי!!

היום לא רוצה לבשל!

מה זה סוג נוסף של פירה?יעל מהדרום
סתם פירהפצלשהריון
משבבי תפוא לאוהבים (בעיני מגעיל)
😂יעל מהדרוםאחרונה
ממש וואו!! אלופהפיצקית24
אני הכנתי לזניית מצות, פשטידת בטטה ואורזמתואמת

וגם לחמניות מקמח מצה וקמח תפו"א (אלתרתי קצת ויצא יחסית בסדר ב"ה. העיקר שהקטנה אהבה, ועכשיו יהיה לה מה לאכול... נראה לי שבפעם הבאה אכנסי גם קמח שקדים, שיהיה קצת בריא)

הבת שלי מכינה מרק וחמין, וגם תפו"א וסלט גזר מרוקאי.

איזה מזל שלא כל הבישולים עליי🤭

אפשר מתכון לפשטידת בטטה?פיצקית24
יש לי מלאאא בטטה
אין לי מתכון...מתואמת

אני פשוט חותכת לעיגולים דקים, מסדרת בתבנית ומפזרת מעל תערובת של ביצים, שמ"ז ותבלינים (הפעם הוספתי גם קצת קוטג' ושקדים טחונים).

אם יצא טוב או לא - נדע בשבת🤭

תודה על הרעיונות!פיצקית24

באיחור ממשששש

מכינה מרק קניידלך, חמין, בטטה ותפוא בתנור, קציצות מצות, לחמניות (מאבקה קנויה)

בישלתי ביצים קשות ותפוא (אם אספיק אכין בורקס מצה)

ואולי אקח עוד רעיונות מפה אם אספיק, או לחג שני…

וסלטים-אצלנו אוכלים סלטים חיים בעיקר.

פסטו

סלט ירוק עם שקדים

סלט כרוב

סלט מלפפון עגבניה..

מרק לערבעוד מעט פסח

והבוקר עוף בתנור עם תפו''א ובטטות.

הכי פשוט.

אין לי כוח לבישולים.

אה,עוד מעט פסח
סוחטים ועוגות נשאר מליל הסדר
רגיל האמתהמקורית
דגים, מרק וסלטים
אצלנואבןישראל

ערב

דגים ומרק עוף עם קניידלך

בוקר

קציצות מטוגנות גם עם חציל ותפוחי אדמה

תפוחי אדמה ובטטה בתבשיל

בשר כבש

סדש

דגים שנשארו וסלטים

אולי נכין בלינצס/ פנקייק

סלטים- מטבוחה חציל במיונז חציל מטוגן גזר מבושל כרוב עם מיונז ביצים וסלטי ירקות/ חסה וכו 

איך היה ליל הסדר? גלויה

חשבתי שבטח כבר פתחו...


אז איך התחיל אצלכן החג?

איך היה ליל הסדר?


מוזמנות לכתוב

נקודות לשימור או לשיפור.


הממממגלויה

אני הייתי כנראה קצת יותר מדי שאננה...

(מצד שני מאוד שמחה שבלי חרדות ב"ה)

אנחנו אצל חמותי היקרה עד מוצאי שבת

וזו הקלה גדולה כי עוד לא עשינו שום קניות או ארגון של המטבח לחג....

בקיצור

התחלתי לנקות מאוחר

עבדנו עד מאוחר

באתי לסדר עייפה...

נרדמתי לפני הכוס הרביעית

מאוכזבת מעצמי...


החלק הטוב: פוצון ופוצונת נהנו

פוצון המתוק כבר בן 4 ב"ה!

שר מה נשתנה בחן וברגש

כולל להצביע על כל דבר (מצה, מרור...)

וזה היה ממש מתוק

ואפילו לימדנו אותו את הקושיה ששרים כשבית המקדש קיים והוא שר גם אותה.

("שבכל הלילות אנו אוכלים בשר צלי שלוק ומבושל, הלילה הזה כולו צלי")


עכשיו הולכת בעז"ה לטגן בלינצ'ס

שארגיש שאני עושה משהו...


מזכירה שמי שרוצה את קובץ השירים שלי לפסח

יכולה לבקש ממני.

ולא הכרתי את הקושיה הזאת...יעל מהדרום

לק"י

 

לי היה נחמד.

אני עדיין לא רגילה לליל הסדר של המשפחה של בעלי. פחות אוהבת, אבל הגיוני...

וגם יש להם מנהגים שמוזרים לי (כמו לאכול ממש קצת מצות, ואז אני אוכלת יותר, ולוקח לי זמן, ועוד).

שנזכה במהרה לשיר באמת!גלויה

אני זוכרת שלמדתי מתישהו

ובעלי תלמיד של הרב ישראל אריאל

ראש מכון המקדש

אז זה בתודעה ב"ה.

הכי חשוב שהילדים נהנו! הרי זו מהות ליל הסדרמתואמת
ליל הסדר היה ממש יפה ב"הבארץ אהבתי

הרגשתי שלמרות שהיה עם עוד בני משפחה, הצלחנו לשתף את הילדים יפה ולתת את האווירה שרצינו.

הבן שלי כתב לפני הסדר רשימת שאלות ממש חמודות ויפות על ההגדה ויציאת מצרים, ולא הצלחנו לענות על הכל תוך כדי הסדר, כי ראינו שזה כבר ארוך ולא מתאים לעכב את כולם. אבל אחר כך בבוקר עשינו השלמה וענינו לשאלות שנשארו, אז זה היה בסדר.

הקטן (בן שנה) ישן בתחילת הסדר עד כמעט סוף מגיד, אבל כשהוא התעורר לינוק הוא ראה את כולם ערים וחוגגים ולא רצה להפסיד, ונשאר ער עד סוף הסדר... אבל ב"ה הצלחתי להשתתף ביחד איתו, והוא היה חמוד ושימח את כולם בחיוכים מתוקים...


הלילה היה קצת מבאס.

בגלל שאין סעודה שלישית ולא אכלנו מסודר, במוצאי החג הילדים היו רעבים. אז אחרי הבדלה אמא שלי הכינה ארוחה טובה וזה היה מצוין, רק שכבר היה מאוחר והארוחה עיכבה אותנו, אז עד שהגענו הביתה היה כבר 11 בלילה, וכולם היו עייפים ועצבניים וזה היה מעצבן ולא נעים...

פעם הבאה נראה לי שגם אם אין חובת סעודה שלישית, עדיין כדאי לדאוג לארוחה טובה עוד לפני הבדלה.

תודה על ההתעניינותשושנושי
עבר עריכה על ידי שושנושי בתאריך ט"ז בניסן תשפ"ו 8:30

אנחנו עשינו בבית, היה ממש ממש כיף.

הבן שלי קם חג בבוקר וביקש שנעשה עוד פעם ליל הסדר, מבחינתי היה שווה הכל עם הבקשה הזאת (זה משמעותי לי כי אני אישית מעולם לא התחברתי ללילה הזה, אצל ההורים משני הצדדים הוא ארוךךךךך, מסיימים באיזה 4. הלילה הזה זכור לי בתור אחד שרק רוצים לישון ולאכול ואי אפשר. ההורים מדהימים שלא תטעו, פשוט לא מצאתי את עצמי בקונספט).

בקיצור, היה טוב.

סיימנו ב 12, שני הילדים נשארו ערים עד הסוף. ערב מלא בשירה וריקודים.

בעלי הכין הצגה הם בובות שמתלבשות על היד, אבל הילדים לא היו בעניין אז פשוט זרמנו עם השירים בהגדה. איםה שלא היה שיר, מלמלנו מהר כדי לא לאבד את הקשב שלהם.

קנינו טרמפולינה שבוע לפני פסח (קטנה, בלי רשת) - הנחנו בסלון ליד השולחן הגדול לא הפסיק לקפוץ כל הלילה (ברמת המוזר לדעתי - כאילו, כמה אפשר לקפוץ?????. הגדול החליט על מסלול - רוקדים במעגל עולים לטרמפו קפיצה בחישוקים, עוד כמה דברים ומהתחלה. הפכנו להיות קצת עמדת דיג'י)

בקיצור היה ממש כיף.

עדיין יש פינה בלב שלא מוכן להשלים עם הטוב הזה, אני ממש התרגלתי שזה ערב של דברי תורה ופתאום כזה - לא היה דבר תורה אחד. גם אם הייתי רוצה בעלי היקר פחות הטיפוס ואני גם ככה, אין לי קשב לזה. היה טוב ומצד שני לא יודעת, מנסה להתרגל.

העיקר הילדים ואנחנו נהננו.

ראיתי סרטון של הרב יגאל כהן שבסופו של דבר - שום דבר לא שווה בלי שמחה. אז ב''ה שמחה גדולה הייתה. הבן שלי מחכה לסדר הבא וזה ממש עושה לי את זה. 

 

וואו, כל הכבוד לכם!מתואמת

לעשות ליל הסדר לבד רק עם שני ילדים קטנים - זה אומץ!

באמת נשמע שזה היה מדויק בשבילכם❤️ איזה כיף שכולכם נהניתם כך! מן הסתם הילדים לא היו מצליחים ליהנות בליל סדר שכולו דברי תורה...

היינו אמורים לעשות בביתשומשומונית

פעם ראשונה (בעצם חוץ מהקורונה). אבל הוא סגר חג בצבא. אז בסוף נסעתי להורים.

היה בסדר, אבל הייתי צריכה לתזז בין הקטנים לגדולים ולהרדים. בקושי אמרתי משהו מהמגיד, וגם בהלל ונרצה הייתי עם הקטן שהתעורר. מקווה שלמגוייסות יש פתור בכל זאת..

ואני עם סוכרת- אז מאתגר עם האוכל, המצות ו4 הכוסות (קיבלתי הנחיות מהדיאטנית מה בדיוק לעשות), אבל זה גם לא השאיר לי הרבה מה לאכול...

עכשיו אנחנו בבית ב"ה, הוא אמור לחזור סמוך לשבת. 

דייייי איזה מתסכל זה שינוי ברגע האחרוןשושנושי

ועוד שינוי כזה. ממש קשה.

בעז''ה שתהיה לו נסיעה טובה הביתה ויחזור כמה שיותר מהר. 

היה מקסיםרוני 1234
היינו לבד בבית ונהננו מכל רגע. הילדים ממש שיתפו פעולה (קיבלו מרשמלו על כל שאלה יפה/ תשובה שענו) ולמרות שהיו להם ממש קוצים ונאלצנו לקצר מאד היה מקסים.

אשמח לשמוע מה אתן שותות בארבע כוסות. אני שותה תירוש וכל שנה כמעט מקיאה בכוס הרביעית מרוב גועל. מצד שני אני לא מסוגלת לשתות כוס שלמה של יין (לא בהריון ולא מניקה אבל פחות מתחברת לאלכוהול).

אני שותה מיץ ענבים של קדם, טעים לי ממששושנושי
מתחילת הסדר שותה בכוס שמכילה בדיוק את הכמות שצריך, טיפה לא יותר. 
גם אני וממליצה ממשראשונית

לקחתי את הסוג המופחת סוכר וזה היה מעולה

השנה קנינו מיץ ענבים מזן רוזה, והוא היה עדין וטעיםמתואמת

יותר מהמיץ הכהה (לא זוכרת מה שם הזן).

גם לי קשה לשתות הרבה מיץ ענבים, וביין אין סיכוי שאגע...

אני מערבבתהשם שלי

רוב הכוס מיץ ענבים, מוסיפה גם יין.

ככה לא מרגישים את החריפות של היין, אבל זה קצת מאזן את המתיקות.

אני שותה יין לבן מוגז קלילדיאן ד.

מאוד מאוד מאתגר לי 4 כוסות.

כל שנה הייתי מסיימת את ליל הסדר עם בחילות והקאות.

השילוב של כ"כ הרבה מיץ ענבים ומצות הפך אותי לגמרי.

 

כבר שנה שניה שאני שותה יין לבן מוגז ספציפי שהוא נחשב מתוק אבל בקושי מרגישים

אני מרגישה שהוא כמו סודה בטעמים.

לפעמים מוסיפה טיפונת מיץ ענבים אדום בשביל הצבע.

בקיצור ממש קל לשתות ואני מסיימת את ליל הסדר כמו בן אדם.

איזה יין זה?רוני 1234
ברטנורא מוסקטודיאן ד.

ממש ממליצה לך לנסות.

תנסי פעם בלי קשר לליל הסדר ותראי אם את אוהבת.

אחלה ייןoo

גם אני שתיתי ממנו בסדר

והיה מעולה 

אפשר חלק כוסותרקאני

יין חלק מיץ ענבים

יש יינות קלילים כמו האלה המוגזים

היה ממש נחמדשמ"פ

היינו אצל ההורים שלי ובגדול שלי כבר בגיל שמבין וזה היה ממש חמוד לראות איך אבא שלי מתלהב למספר לו את ההגדה ולשאול שאלות

הבן היה מבסוט, קיבל מתנות, שוקולד צ'יפס על כל דבר שענה ואמא שלי קנתה דברים לשולחן בשביל עשרת המכות והם שיחקו כאילו הם פרעה וכו'

הייתי גמורה ממש אבל היה חמוד לראות והבן ביקש שנעשה שוב שזה לדעתי הכי שווה.

אצל חמי וחמותי זה הרבה דברי תורה ואני מאבדת את זה לגמרי ( במיוחד אם יש ילדים ) 

ב"ה היה טובמתואמת

למרות שהייתי גמורה מעייפות (בהלל קצת התאוששתי).

ולמרות כל מיני תקלים קטנים שנוצרו עם הילדים...

בעלי ניהל את הסדר ביד רמה, הילדים הפציצו בשאלות, הבן הבררן שלנו הצליח לאכול קצת מרור (!), הילדונת שרה ארבע קושיות (בקול תינוקי כזה - הבינה שזה תפקיד של הקטנים בדרך כלל), ילדת כיתה א' קראה יפה מאוד קטע מההגדה וריגשה אותנו, התינוקת הקדימה את נרצה לזמן שולחן עורך והושכבה לישון (גם ככה לא אכלה יותר מדי) והילדונת נשארה ממש עד הסוף ונרדמה ברגע שהשכבתי אותה, שזה היה כיף. הבנים נשארו לומר שיר השירים אחר כך. שניים הלכו אחר כך לישון (כדי להתעורר מאזעקה שעתיים לאחר מכן🥴) ושניים אחרים נשארו ערים כמעט כל הלילה🤭 (והפסידו סעודת בוקר, שלאחד מהם זה לא בא בטוב, אבל בסוף הוא התגבר על זה...)

אני קצת מבואסת שהשנה לא הקראתי להם סיפור מלווה להגדה, בגלל העייפות שלי... אבל היה מספיק תוכן גם ככה.

והעיקר - לא היו אזעקות במהלך הסדר! זה הדבר שהכי הלחיץ אותנו... 

ב"ה היה ממש טובהשקט הזהאחרונה
היינו אצל חמי וחמותי והייתה אווירה טובה, השתתפות של כולם.. הילדים קצת דרשו תשומת לב אז לא הייתי כל הזמן לגמרי בתוך העניינים אבל בסדר..
בנות אתן חושבות שזה הריון?שלווה פנימית 34

עשיתי היום בדיקה בשעות הבוקר מאוחרות לא על השתן הראשון.

עיכוב כיומיים...

יש כאב בטן תחתונה וגב תחתון

הפס יצא אחרי כמה דק ולא נעלם

בבקשה תגידו שזה זה!

מחכה שניםםםםםםם לפס הזה

תמונה נוספתשלווה פנימית 34

אני רואה 2 פסים לגמרירקאני

כמה דקות? עד עשר דקות נראלי זה עדיין נחשב

איזה חברה הבדיקה?

 

בגדול נראה חיובי לגמרי

הפס יצא ממש אחרי כמה דק..לא יודעצ בדיוק..עד 10 דקשלווה פנימית 34

הבדיקה של לייף הסגולה

מקווה מאוד שזה זה.

אז נראה חיובי רקאני

בשעה טובה!!!

בעזרת ה' שימשיך ויהיה הריון תקין וקל בבריאות וידיים מלאות

אמן ואמן!!!!!!שלווה פנימית 34
ממש פס!!!Pandi99
🥹אין לי מילים..מרוב ציפייה אני בחרדהשלווה פנימית 34
מבינה ממש..Pandi99

מציעה ללכת לעשות בדיקת דם

בהצלחה ענקית!!!

תודה אהובה!כיובן שאעשה בדיקת דםשלווה פנימית 34אחרונה
נכון שאני לא משוגעת?אנונימית בהו"ל
יש בבדיקה פס נכון?

אני לא רואהאחת פשוטה
אני רואה משהו ממש ממש עדין. תנסי עוד יום יומייםשושנושי
בשורות טובות 
אני לא רואההריון ולידה
אבל אם הבדיקה ישנה יכול להיות שהפס חלש בגלל זה.

לי היו בבדיקות ישנות פסים חלשים ממש גם שבוע אחרי האיחור, ובדיקה חדשה הראתה שני פסים בוהקים תוך שנייה.. 

הבדיקה חדשה.אנונימית בהו"ל

פשוט בדקתי ממש מוקדם. כמה ימים לפני האיחור.

מעניין. העליתי את התמונה לAI והיא טענה שיש פס חיובי מובהק.

פס חיובי מובהק חחחחשושנושי

אין על הבינה.

אני בכנות רואה משהו נורא עדין,

אני הכי בעולם מסכימה שקשה לחכות. לדעתי ראשון בוקר כבר יהיה יותר ברור. 

ואני גם מתלבטתאנונימית בהו"ל
כמה זה נורא ששתיתי יין מעורבב במיץ ענבים ב4 כוסות? במצטבר יצא כמות לא קטנה.
זה שתתחרטי לא ישנה את התמונה.שושנושי

תשתי הרבה מים, תאכלי טוב ותחשבי חיובי.

בשורות טובות 

עוד אין שיליה בכללמקקה

לא נראה לי שאמור להשפיע בשלב הזה

וטני רואה פס

בשעה טובה

אני גם עשיתי את זה לפני 3 שנים לפני שגיליתי היריוןשיפור
ברוך ה' ילדה בריאה וחכמה
ממש ממש לא נורארקאני

אבל ממש

אל תקדישי לזה מחשבה

בשלב כל כך מוקדם שלא ברור אם יש הריון או אין

זה ממש לא קריטי

התאמצתי ולא רואה כלוםפה משתמש/ת
אני רואהשאלת היריון
אני רואהרקאניאחרונה

משהו מאודד חלשש

אבל כן קיים

ילדה מתוקה שהיא דבק דבק דבק!!shiran30005

מה עושים עם מתוקה, באמת.שהיא מתוקה ממש -בת שנתיים שממש דבק ברמות הזויות?? לרוב אני בבית אז היא נצמדת אלי, בשירותים, במיטה שאני זתם רוצה קצת שקט לעצמי, במטבח, בספה בהכל...מדדה אחרי לכל פינה לא משחררת לשנייה.

מקבלת מלא מלא נשיקות וחיבוקים אז לא חסר לה צומי, אבל כבר לא מסוגלת. שבעלי בבית אז היא נדבקת גם אליו אבל עדיין אני זאת שלרוב בבית וכבר לא מסוגלת עם זה

יש דרך לשחרר אותה קצת? אין לה משחק חופשי בבית לבד עם עצמה אולי אולי 2 דקות בלחץ 😅

מנסה לא להתעצבן עליה ולפעמים שמה אותה בספה ואומרת לה , די שבי פה ותשחררי אבל אז היא בוכה ואני מרגישה לא טוב עם זה.


עצות מהמנוסות? 

הגדולים לא יוכלו לתת לה קצת להדבק אליהם?יעל מהדרום

לק"י


לפחות עכשיו שהם בבית בחופש.


ואיזה קשוח זה🫂

אנחנו גם צריכות קצת שקט לעצמינן מידי פעם.

היא לא הולכת אליהם, שהם מנסיםshiran30005
לקחת אותה היא מתחילה לבכות ולצרוח שהיא רוצה רק אמא/אבא
קשוח...יעל מהדרום
לק"י

אולי לנסות בהדרגה- להיות איתה ועם אח גדול יחד, ולשחרר לאט לאט.


אני מזדהה עם חלקיק קטן, בזה שרוצים שרק אני אעשה בשבילם דברים, ולא בעלי. אז אם היו צמודים אלי כל היום, זה נראה לי בכלל חונק.

אין...בן ה 3 משחק לבדו ונהנה ממשחק חופשיshiran30005

ואצלה זה לא קיים. רודפת אחרי לכל מקום נצמדת ונדבקת , שאין גן עכשיו זה ממש מורגש וקשה לי כבר.

בעלי היום רק הזכים להודות ואמר "כן שמתי לב", תודה רבה באמת חחח

אולי מסתתר פה משהו רגשי /תחושתי וקבענו תור לרופא התפתחות אבל זה רק בנובמבר ובנתיים קשוח בים יום

את יושבת גם לשחק איתה?מקקה

היא יודעת מה עושים עם משחקים?

אולי אפשר להתחיל לה משחק ואז לנסות ללכת קצת

גם לי נשמע הכיוון הזהשיפור

להתחיל לשחק איתה וללכת לרגע ולחזור, ואז בהדרגה ללכת ליותר ויותר זמן.

אולי לנסות שזה יהיה משחק ביחד עם האח ולהשאיר את שניהם ביחד.

בטח שאני יושבת , אבל לא כל הזמן כמובןshiran30005

משחקים של 10 דק-רבע שעה כל פעם כי הם מאבדים סבלנות, אבל איך שאני קמה היא קמה יחד איתי

עם הגדול יותר היא לא משחקת אלה בעיקר מציקה ולוקחת לו דברים אז אי אפשר להשאיר אותם לבד גם בלי השגחה

באמת מורכבמקקהאחרונה
הייתי ממשיכה לנסות כל הזמן, אפילו לדקה שתיים ולהרחיב בהדרגה
כל כך מזדההאוזן הפיל

זה קשה ברמות, הבת שנתיים שלי גם מתעקשת שאני אשב לידה בארוחות, אחרי שהצלחתי להוריד אותה מלשבת עלי.

ועבדתי איתה על הפרדות, בהדרגה, ואז עברנו דירה ושחררתי, והמשכתי לעבוד, ואז פרצה מלחמה ושחררתי שוב.  עכשיו חזרנו לעבודה.

בעיקרון בוחרים משהו אחד קטן, שהיא מסוגלת, לדוגמה, אני עכשיו שוטפת כלים ואתפנה אליך רק כשאגמור

אז היא בוכה וכועסת ומושכת לי בחצאית, ואני מתעלמת, ואז היא נשכבת על הרצפה לידי. אחרי כמה ימים היא עדיין מוחה, אבל כבר מבינה שאני לא אתפנה אליה עד שאסיים.

וככה לאט לאט לאט מרחיבים את ההפרדות.

מאד לאט.

כמו שבונים שריר, רק שזה שריר חדש לגמרי והמח עדיין לא מפותח עד הסוף, אז זה אפשרי, אבל דורש התמדה וסבלנות.

תתחילי בהסברים הם מבינים המון בגיל הזהעל הנס

עכשיו אמא עסוקה,אמא עושה עושה x y כשאמא תסיים אמא תשב איתך,כשתסיימי תגידי לה אמא סיימה עכשיו אמא יכולה לחבק אותך.  בהתחלה היא תבכה ותתנגד אבל בהתמדה היא תבין.

מאוד מוכרDevora

מסקר קטנטן סביבי, שמתי לב שזה יחסית גורף לילדי הגיל הזה.

אני ממש חושבת שזה בגלל הסיטואציה שהם נמצאים בה מאז שהם נולדו.

כבר ההריון ועד היום: כל הזמן מלחמות, סטרס באוויר, חוסר שגרה.

ממש מאמינה שזה קשור.

האמת חשבתי שזה רק אצליאוזן הפיל

והיו לי מצפונים על כל הסטרס במהלך ההריון.

מעניין לבדוק אם זאת באמת תופעה רחבה יותר בשנתון הזה

גם שלי ככהרקאני

בת שנה וחצי

הגבר של חיי השתנה כ"כאנונימית בהו"ל

חלמנו על משפחה גדולה יחסית 5-7 ילדים ככה, אחרי שני ילדים הוא החליט שזה מספיק לו.

התחתנתי עם בייניש שלמד לרבנות, 3 תפילות ביום במניין, רוצה בית תורני, שולחן שבת עם דברי תורה וזמירות...

היום לא הולך לתפילות, גם לא בשבת. לפעמים מתפלל יחיד, לא תמיד, כן מניח תפילין, שומרים שבת אבל אין אווירה של שולחן שבת בקטע הדתי כמו בבתים שגדלנו בהם.

שני הדברים האלו מפריעים לי מאוד, אני אוהבת אותו מאוד מאוד, יש בינינו כימיה ותקשורת מעולה והוא באמת הגבר של חיי, אבל אלו שני נושאים מאוד מהותיים בחיים שלי והפער מפריע, מאוד מאוד מפריע.

לאחרונה אני מבינה/ מרגישה שאני נשארת איתו כי בדמיון שלי הוא ישתנה. זה תקופה... זה המילואים, זה איזה משבר כלשהו, זה כאפה מהחיים שבחוץ... אבל זה מתארך וכאילו פתאום ירד לי האסימון שאולי זה לא ישתנה? ואז מה? אני אוותר על חלקים כ"כ גדולים מהאני שלי בשביל האהבה שלנו?

לא יהיו לי עוד ילדים (אולי וכן יהיו כי יבוא לקראתי באיזשהו שלב וגם זה לא בטוח. אז יהיו 3? גג 4? כשאני רוצה 6+ וגם זה ברווחים גדולים משאני רוצה וזה בוודאי ישפיע על אופי הקשר בין הילדים)

יהיה לי בית "לייטי" מבפנים כשכלפי חוץ אנחנו נראים דוסים? מה עם חינוך הילדים? מה עם הפער בינינו? מה עם זה שזה ויכוחים מהותיים שמשפיעים על צביון הבית והפער רק הולך ומעמיק?

ומצד שני - יש זוגות מוצלחים מעורבים דתיים חילונים, ויש לא מעט משפחות שיש בהם פערים בנושא הילודה. אז מה? בגלל זה תוותרי על אהבת חייך? מי אמר שתמצאי מישהו אחר? ולמה לעשות את זה לילדים הקיימים? הרי יש אהבה, ואהבה גדולה! אני לא באמת חושבת על להפרד. כאילו גירושין לא באמת אופציה. מצד שני מלחיץ אותי שאני נשארת מכוח האנרציה ומוותרת על חלקים כל כך מהותיים באני שלי.

אוף. אני מבולבלת.

עד עכשיו הנחתי שזה תקופה ויעבור, אבל זה כבר תקופה ארוכה מאוד וזה לא עובר.

אני לא יודעת מה אני שואלת או מבקשת פה. זה לא שהייתי רוצה להפרד, אבל גם לא הייתי רוצה להמשיך ככה עם שבר שילך ויעמיק, ואני מרגישה שזה כן כבר נהיה עננה שרובצת על הקשר ושיש נושאים שנהיו "טאבו" וזה מפריע לי מאוד.

אשמח לשמוע מחכמתכן.

מתייגת לךמכחול
את @נגמרו לי השמות האלופה, שתדע לענות לך בהרחבה.

בינתיים אני רק שולחת לך חיבוק, ואומרת שלדעתי האינטואיציה שלך צודקת, ובהחלט לא מפרקים בית שיש בו אהבה בגלל הסיבות האלה.

אני חושבתאיזמרגד1

שכדאי ללכת לטיפול זוגי, שיוצא מתוך נקודת הנחה שהפערים ביניכם קיימים ולא ישתנו. ולנסות להכין לכם איזשהו מתווה שיתאים לכם ולנסות כמה שיותר לגשר בין הפערים, שבסוף תהיה דרך שתתאים לשניכם.

וכדאי גם להפריד בין דברים שזה שלו-כמו תפילות במניין, דברים שהם משותפים- כמו מספר ילדים ודברים שהן בידיים שלך כמו ליצור שולחן שבת דומה יותר למה שאת רוצה...

עונה לך בתור זאתנעמי28

שהשתנתה בתוך קשר דומה.

ובעלי הוא זה שסופג את השינוי וניפוץ החלום.

 

הדבר שעוזר לנו לצלוח את זה, ולא רק לצלוח, להעמיק יותר את הקשר מקודם, הוא - חוסר שפיטה, המון שיחות נפש וכבוד.
 

בסוף, אנשים לא סתם משתנים, לא סתם עוזבים אמונה, שהיא עוגן הרבה יותר משהיא עול.

 

תדברו על זה לעומק, ממה זה מגיע, מחשבות, רעיונות, תפיסות חיים, בלי שיפוטיות, עם סקרנות.

שנינו כבר שנים מטופלים וזה עוזר לנו להבין את עצמנו ואחד את השניה.

אצלנו זה העמיק מאוד את הקשר.

 

ונכון זה לא שינה את הנתונים, בסוף התמונה שלו התנפצה (וגם שלי, באיבוד אמונה יש אובדן ענק).

אבל אנחנו מציירים תמונה חדשה אוהבת ובריאה יותר, עמוקה יותר ויפה יותר.

 

ובתור מישהי שהגשימה ועמדה מול כמה "תמונות" שהגשמתי בחיים, אפשר להרגיש מאוד לא שמחים אל מול התמונה הסופית שמאוד חלמת עליה.

כי האושר והסיפוק הם לא בסיום התמונה הם בדרך שהציור צויר עם כל המחיקות והטעויות.
 

בסוף, כשאני מבינה את עצמי ומתקשרת לו בצורה נכונה איך להבין אותי, הוא מעריך אותי מאוד בדרך שבחרתי למרות שהיא לגמרי שונה ממנו.

 

צריך גם לשבת על הקטע הטכני - דברים שנוגעים בעיקר לו, כמו תפילות, שם תצטרכי לעשות עבודה של שחרור,  ודברים שנוגעים לכולם כמו סעודות שבת ששם הוא יצטרך לתת יותר מעצמו (אפשר לחיות עם החלק הזה בשלום רק כשקיבלת את מה שכתבתי למעלה)


 

 

ואיך הילדים יצאו? פרטים חיצונים אני לא יודעת

אני כן יודעת שהם יצאו בריאים וחזקים בנפש, שרואים שאפשר לחיות ולכבד גם בשוני, עם ביטחון שכל דרך שהם יבחרו אנחנו נמשיך לתמוך ולאהוב ולהיות מאחוריהם בלי שפיטה.

כמה דברים-עוד מעט פסח

קודם כל, לפני הכל, הקושי שלך מאוד מובן. יש כאן אֵבֵל על איזו משפחה שחלמת ורצית וכבר לא תהיה.

קחי לך את הזמן, תחבקי את עצמך על הכאב הזה. לגיטימי והגיוני כל כך!


אחר כך, יש כאן עניין לשמוע אותו.

הוא הרי לא עשה לך דווקא. זה לא משהו מולך, אלא בינו לבין עצמו, ושווה פשוט להקשיב מה עובר עליו ומה גרם לשינוי.

ולנסות לעשות את זה בלי שיקפוץ לך כל הזמן כמה זה לא הוגן וכמה זה פוגע בך (למרות שזה באמת לא הוגן ובאמת פוגע בך!!! פשוט אלו שני דברים שונים).


ובסוף, למצוא את הדרך לחיות יחד.

הקב''ה מוכן למחות את שמו בשביל אהבה של איש ואישה. אז הוא האיש שלך, ולכן נראה שמה שהקב''ה רוצה ממך הזה שתחיו יחד באהבה. גם אם הבית יהיה פחות 'דוסי' במובן הקלאסי. אבל אהבה בין איש לאישה זה הדבר הכי-הכי קדוש. עשרות מונים יותר מזמירות בשולחן שבת.


ספציפית לגבי עניינים פרקטיים, לא צריך לוותר על הכל. יש דברים שיכולים להיות באחריותך (למשל- ללכת לתפילות שבת כשהוא שומר על הילדים. או ללמוד איתם תורה).

כתבת יפהנעמי28אחרונה

אולי יעניין אותך