כשהכאב הזה יעבור,

כשהכאב של הכלום יעבור,

כשהכאב העמוק הזה יעבור.

כאב עמוק שלא מרפה.

זה לא משנה מה אתה תהיה,

זה לא משנה מה היית,

אי אפשר פשוט לעשות ריסטארט,

המקומות שבהם היית,

החיים שאותם חיית,

הנשימות,

הצבעים,

הריחות,

הם לא יוצאים מהמוח,

הם שם,

כל ההוי,

כל החיים,

זה לא יכול למות רק כי פשוט בא לו למות,

זה לא עובד ככה,

זה קשה,

זה קשוח,

זה מעולם לא היה קשה יותר,

מעולם.

אין כלום, רק כאב,

ובדידות, בעולם אוהב,

זה לא בדידות ששורפת את העצמות,

אבל זו כזו שמספיקה כדי להקפיא אותן,

כדי לתת תחושה של כבדות,

של חוסר שייכות,

לא הם ולא הם מבינים,

את עולם הלא מוגדרים. 

כאילו אין כלום אצל חילונים,

ואין כלום אצל דתיים,

אז מאיפה השייכות?

או שיש משהו אחר?

אאאאאאאאאאא 

אין לי מושגגגג

זה כל כך קשוח.

שאני יודע שהוא קיים

כאילו אני לא אצליח באמת למחוק את קיומו מהראש והרגשות שלי

ואז

יש את תורתו ומצוותיו

ואם לא

אז שאלות פילוסופיות

שבסופן 

הרבנים תמיד צדקו וכל מה שהם השתילו לי

ואז הבחירה לצאת

לשחרר מהכל

תמיד תהיה מלווה באשמה. 

ואז זה כבר לא שווה את זה

ואז אני נשאר באותו מצב

לופ.

תשובה סליחות וכו' ועם כל המחשבות והרגשות בלב?

לכזה שלא מופיע בתפריט הראשי.
בעז"ה תכף תשובו , טוב לראות שלא כותבים פה הרבה...

.

בא לי כבר לשחרר.

לתת להכל לקרוס.

להישיר מבט אל המציאות ולהפסיק להתחבא. 

סיימנו עכשיו סדר שני.

מעדיפה פעמיים כיפור מאשר פעמיים ליל הסדר😶