אתמול נסעתי לתל אביב עם הילד שלי כדי לרשום אותו לסוכנות דוגמנות ומשחק. באמת כל מה שרציתי היה לקבל וי ואז להגיד ביי. רציתי לראות אם הוא מקסים גם בעיניים של אחרים,והאמת שגם רציתי ללכת לים ואחר כך לקניון לממש את הכרטיס יומולדת של ה150 שקל שקיבלתי לחנויות שיש רק בקניון
מפה לשם עד שאירגנתי אותו ( לקח שעה רק לשכנע את בן ה5 ללבוש סרבל. לא יודעת איזה ג'וק נכנס בי שרציתי שהוא ילבש דווקא סרבל )
ואחר כך נקרעו לו הסנדלים והיינו צריכים לקנות חדש ואז בסוף לקחתי מונית. הגענו 20 דקות לפני הזמן. "Tlv models" זה מה שהיה רשום על הדלת בקומה השנייה, אז חיכינו עם שקית חטיפים על המדרגות והחצאית הארוכה שלי השתרכה לי כמו שובל עליהם וכל דקה מישהו ירד מלמעלה וזה היה מביש ודפוק.
קוקי שלי החליט שהוא שונא את הכובע שמש כי שמתי לו אותו הפוך שיראה סטייל והאמת רציתי שיראו את הבלונד. ואז הגיעה השעה 3 ונכנסנו לסוכנות, עד שמדדו לי אותו משקל גובה ונתנו לי למלא שאלון ארוך , מפה לשם איזה אדם בסביבות גיל ה60 כולו שופע עליזות מזויפת של קיבוצניק יעני , אומר לי תני לו לשתות הוא לא שותה מספיק ואני נזופה נותנת לו עוד שלוק מהבקבוק לעיני הבנאדם, הוא אומר כנסו אליי לחדר ונותן לי לבחור כיסא לשבת ואני לא יודעת איפה לשבת ומה עושים בסיטואציה.
הבנאדם מתחיל לשאול אותי בת כמה את ואז זורק את נראית בת 20 ואני מתחילה להתנמס ופתאום הוא אומר אם אני לוקח אותו זה לשלוש שנים ואת תצטרכי לסבול אותי פעם בשבועיים לפחות ולפעמים יום צילומים ארוך, ואני בלב לא מאמינה, יש פה קטש, חייב להיות קטש
המניאק פתאום זורק לי כרטיס ביקור- ונותן לי הרגשה לא מובנת. והוא מדבר ומדבר ואני כבר מפנטזת שאולי באמת התקבלנו ואולי כן אקח אותו לכאן
אחרי שעה היד הפסיכופטית שלי שולחת למניאק 2הסירטונים קצרים וחמודים של קוקישלי. הוא קורא אחרי שעה אך לא מגיב.
למחרת שאלתי מה קורה? מה התשובה שלכם
הוא עונה לי " אנחנו לא מקבלים כל אחד. חג שמח ובהצלחה " ופתאום התמונה של האדיוט נעלמת, ונשאר תמונה אפורה עם סימן שאלה עלוב . נחסמתי.
ואז אני תוהה על בני האדם, ומגיעה למסקנה שלעולם לא אצליח להבין. לעולם לא.



