הבת שלי "לא יודעת" להעסיק את עצמה בזמן שאני רוצה לישון או סתם להתבטל על הספה.
כשאני עסוקה במשימות של הבית היא מעסיקה את עצמה מצויין! אבל כשאני רוצה זמן לעצמי - מה פתאום??!! היא עוזבת הכל ונדבקת אלי- רוצה שנשחק ונקרא. ואם לא- בוכה בכי מאולץ שמוציא אותי מדעתי.
***אהה, אגב- כשזה בעלי איתה- שום סצנות ובלאגן. אפילו אין צורך במוצץ*** הוא ישן או עם עצמו על הספה והיא משחקת ומבסוטית.
די, זה נמאס לי..
הכי קשה זה כשהיא קמה עם שעון ביולוגי בחמש וחצי בבוקר.
אני נותנת לה להתאושש עלי מהשינה כמה דקות ואז נשכבת במיטה שיש ליד הלול שלה ומורידה אותה בשביל שתשחק על השטיח או על יד השולחן הקטן. והיא פשווט לא מפסיקה לבכות! ואני עייפה ורוצה לישון לפחות עד 6 כדי להיות קצת נורמאלית.
ולא, לא עוזר לשחק איתה קצת לפני שאני חוזרת לישון.
זה קורה גם אחרי המעון, שעה וחצי בערך אחרי שחזרנו הביתה ובכל הזמן הזה נתתי לה תשומת לב וזמן.
מה אני עושה לא בסדר? ולמה עם בעלי זה עובר חלק??
בעלי אומר שאקח את זה כמחמאה שהיא אוהבת לשחק איתי. אבל לא ב5 בבוקר!!!
מתוסכלת ממש ממש!
טיפים.. עצות.. משהי?

)