רובם פסולים והוא עצמו פסול (ע"פ הרב שמואל אליהו שליט"א)

כאילו זה שיר על נפילה, על מוחין דקטנות. לא רואה בו שום כפירה. אולי התרסה... אבל התרסה נחמדה כזאת, מתוקה- אבאל'ה אני רוצה אותך! למה אתה כל כך רחוק? כל כך נסתר? אני לא רוצה את הסבל הזה! רוצה להיות קרוב, שתגיד לי כבר מה אתה רוצה, איזה מסר אתה שלוח לי בכל הסיפור הזה.

כמובן שאם רבנים אמרו אז למי שהולך לפיהם שלא ישמע ושיחשוב מה שבא לו..

השיר מקסים בעיני.

השיר מבטא כאב של מישהו שמרגיש! מרגיש שה' עזב אותו לרגע. וזה כואב לו. כמו לכולנו.

נשמה"

זה לא "הו אני מוכיח פה שה' רשע"

יש מצבים קשים בחיים שמרגישים ככה. לא חושבים. 

לכן אי אפשר לפסול שיר. להגיד שהוא לא נכון. האדם מרגיש. וכותב. אני אולי לא אשמע..

וואלה, לא יודע איך בנאדם דתי מסוגל להגן על זה

הוא אומר דווקא שאפשר לפסול ואסור לשמוע את השיר הזה...

זה כפיות טובה ורצון להתאבד! הקב"ה לא שאל אותך אם אתה רוצה לחיות...

האמירה היא "אתה חייב לי משהו ואתה לא נותן לי" וזה שטות! אסור להטיח דברים כלפי שמיא! חוני המעגל כמעט היה בנידוי בגלל זה והוא היה גדול הדור אז...

חילול ה' עירובין נ"ג   ע"כ לא בטוח שזה כזה אסור ודאי שזה לא ראוי אבל אסור לא בטוח

א עבודה זרה או משו כזה. היא השמיעה את השיר הזה בתור דוגמא רעה משהו בסגנון של להראות לנו לאיזה מקומות רעים המוזיקה יכולה להוביל אותנו ובתור דוגמא חיובית היא השמיעה את מידד טסה שר שמע ישראל. לא יודעת לי זה הפריע. מה החכמה לשיר שמע ישראל? בזה מסתכמת האמונה שלך? אם כן אז האלוקים שלך הוא נורא נורא רדוד ושטחי. לדעתי השיר הזה הוא אחד השירים היותר מלאי אמונה שקיימים. כשחנן בן ארי שר את השיר הזה הוא מאמין שד נמצא בתוך החיים שלנו שאפשר לדבר איתו שהקבה זה משהו הרבה יותר גדול מאשר לשיר פסוקים. אז נכון באופן כללי לחנן בן ארי יש מילים נורא חותכות, מדויקות. הוא נוגע בנקודה הכי רגישה שיש בלי להתבלבל או לחשוש ולכן השירים שלו תמיד נורא מאתגרים את מי ששומע אותם ולא לכולם נוח לשמוע אותם. אבל זה השירים הכי אמתיים שקיימים.

א. לא צריך חכמה בשביל שיר של אמונה... בשמע ישראל מסתכמת כל האמונה של עם ישראל (עייני נת"ש אמונה, שו"ע, משנ"ב הלכות ק"ש)

ב. זה ברור שחנן יודע שיש ה'. אבל הוא חושב שהוא חייב לו משהו, הוא חושב שיש לו זכות להתלונן ולהתריס, הוא חושב שה' טועה וזה פשוט לא נכון!

ג. אם חילוני היה שר שיר ל"מציאות" לא היייתי כועס וקורא לו כופר... אבל חנן שהוא גם דתי וגם יודע שיש ה' כותב שיר כזה והוא מתבלבל לגמרי בהגדרה של ה' ית' זו בעיה ענקית - זה לא אמונה - זה חוצפה!

השיר 'מה אתה רוצה ממני' תבינו את זה לגמרי אחרת ובצורה טובה. 

גם אני לא הבנתי מה הפאנץ' ששמעתי אותו פעם ראשונה..

לעניות דעתי יש להסתכל על השיר בשתי בחינות.

הבחינה הראשונה היא זו ההלכתית. אין מקום לפי דעתי על פי ההלכה לשיר כזה. כשהשיר הזה יצא חרה לי מאוד על המילים וחוסר הכבוד כלפי שמיא.

הבחינה השניה היא זו הרגשית. מילים שכאלה נושאות בתוכן מטען רגשי כבד, ולאור היכרותי עם הדור הזה בכלל ועם הנוער בפרט, יש סיכוי שהשיר הזה בסך הכל הציף דברים שהרבה אנשים ממילא חושבים כבר. בסוף אם נסתכל על זה במבט של תועלת מול נזק, יכול להיות שהשאלות שהוא הציף באמונה עשו טוב מבחינה אמונית להרבה אנשים שהתחבטו באותם הרגשות וחסכו בטווח הרחוק מקרים של כפירה. כמובן שיש כאלה שלא מצאו מענה לשאלות שבשיר, אבל להדחיק אותם ולטאטא מתחת לשטיח זה כמעט אף פעם לא הפתרון.

בכל מקרה, לא עפתי מבחינה מוזיקלית.

או לשטו"ל

אף אחד לא רוצה פה לקרוא את מה שאת מציעה. אין לזה היענות.

אין כמעט אנשים חדשים שמצטרפים לפורומים אז מה שאת עושה זה פשוט לטמטם לנו את המוח.

אולי די כבר?!

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות