לאיזה חרדי את המזוודה.. ביקשתי סליחה והתיישבתי ושבאתי לרדת הפלתי לו את המזוודה שוב, על הרגל

בכל מיני סגנונות...

@משקפת איזה פדיחההה 

פעם הנהג באוטובוס עשה איזה ברקס ונפלתי על מישהו בתנוחה של חיבוק

וואוו שחושבים על זה אני מעבירה את חיי באוטובוס הרבה...

עליתי על אוטובוס והנהג (דרוזי) היה בטוח שהוא מכיר אותי

מתישהו הייתי על אוטובוס מפוצץ ממש. ונעמדתי ליד איזה מישהו חרדי, ובגלל העומס- יצא לפעמים שנגעתי בו קצת בטעות, וכל פעם שנגעתי בו הוא כזה ניער וניגב את החליפה שלו- כאילו הייתי מטונפת או מסריחה או משו.. קיצר לא נעים..

חחח סתם

יש לי כמה פאדיחות פאדחניות בהחלט, אבל זה פאדיחה אפילו לכתוב אותן...

ברוך.

הייתי מאחר קבוע בדקה וחצי לשיעור מסויים בישיבה, כי הייתי מחפש כל פעם את הספר לימוד שלי.... פעם אחת אני כזה נדחף בנחשול של הבחורים ואומר, ''זוזו זוזו, אני שוב יאחר, והרב שלי יכעס עליי'', ואז אני רואה את הרב בדיוק יוצא מהחדר רמי''ם מסתכל עלי בשוק כזה..

נסעתי באוטובוס, הגעתי נראה לי מהבית שלי בחו''ל, הגעתי לארץ, והייתי עם כמה מזוודות ולא היה לי ממש אפשרות להחזיק אותם, אז שמתי אחת ב''פרוזדור'' של האוטובוס, והחזקתי אותה בקושי, ביחד עם עוד כמה, ואז היא נשמטה ממני ועפה עד לנהג והנהג ממש צעק עליי.. וזה היה לא נעים..

אני טוב בחיקויים של רבנים בישיבה.. אז חיקיתי פעם אחת את הרב שלי.. [שיש הרבה מה לחקות בו..] והוא שמע אותי..

פטפטתי עם חבר שלי ב'סדר', ואז המשגיח התקרב אז מהרתי ''ללמוד'' והוא קלט אותי.. ואז אני והחברותא שלי התפוצצנו מצחוק מולו.. לא הצלחנו לעצור.. זה היה פאדיחה רצינית..

יש מקרה נוסף ממש פאדיחה.. מטורפת, אני התלבטתי אם לכתוב, כי אם יש פה משהו מהישיבה שלי הוא יכול לזהות אותי.. אבל לא נראה לי שיש סיכוי כ''כ, וחבל לא לכתוב..

אוקיי, היה סדר ניגונים בישיבה שלי, ושמעתי משהו מאחוריי מזייף קשותת .. אז חיכיתי וחיכיתי, וראיתי שזה לא הולך להגמר, [הייתי בטוח שזה חבר מסויים שלי.] אז הסתובבתי ובסוג של ''קריאת לחש'' שאלתי ''מי זה הזייפן הזה מאחורה..'' וזה היה המשגיח שלי.. והוא שמע אותי ועבר מקום.. זה היה פאדיחה... וכל החברים שלי ליד נשפכים מצחוקקק..

פחות מה שקרה באוטובוס, יותר מה שההורים שלי עשו מזה.

אחרי הלימודים האוטובוס עצר ובערך 3-4 בנות אחרות מהשכבה שלי הספיקו לעלות,

כשהייתי ממש בדלת, הנהג סגר אותה עליי,בקושי הצלחתי להידחף לאוטובוס.

למרות שהיו בתחנה עוד כמה עשרות של בנות, רובן מהיסודי ששם, הנהג מיד נסע והשאיר את כולן שם.

מיד אחרי התחנה הזאת יש עיקול ממש רציני והנהג הזה נסע כ"כ מהר שכולנו נצמדנו מההדף לחלק הפנימי של העיקול, והוא צעק עלינו בערבית כשבקשנו שהוא יאט.

ברור שמיד ירדנו בתחנה הראשונה, וכמעט מיד, לפי איך שאני זוכרת את זה, עצרה משהי שהבנות האחרות מהשכבה שלי מכירות והציעה לכולנו טרמפ, אז די מהר הגעתי הביתה. 

הפדיחה מתחילה כשספרתי על זה להורים שלי, הם ממש עשו מזה סיפור. 

הם התלוננו לחברת אוטובוסים,

אמרו לי להתקשר לבנות שגם היו שם כדי שגם הן יתלוננו

(הן בשכבה שלי, אבל ממש לא חברות קרובות בשום צורה)

והכי גרוע, אמרו להתקשר למחנכת שלי, ולהתלונן אליה.

(כאילו, באמת, מה היא קשורה? זו חברת אוטובוס פרטית, אין לה שום קשר לאולפנא!)

למזלי, היא לא ענתה, אז ההורים שלי אמרו לי להשאיר לה הודעה עם כל "פרטי המקרה"

ולבקש ממנה "לטפל בזה" (באמת איך זה יעשה הבדל?!)

ועד עכשיו כנראה שמורה לה ההודעה הזאת, בערך שנתיים אחריי שזה קרה.

עלתה איזה בחורה שהייתה בטוחה שאני מישהי אחרת והתחילה לספר שטויות על אח שלה.

נפלה על איזו אישה באוטובוס ואחרי שבועיים היא ראתה אותה בחנות והאישה זיהתה אותה.

יש לי חברה, שיש לה אחות שגדולה ממנה בשנה והיא לומדת בשכבה מעלינו.

בתחילת החמישית קרה לי כמה פעמים שפגשתי את האחות ודיברתי איתה כאילו היא החברה.

ועכשיו, כשאני רואה אותן, הן בכלל לא דומות! אני לא מבינה איך אפשר להתבלבל בניהן.

קורה מלא.. כל אלה עם הכיפות דיסק\צבע שיער.. שנבלעות בתוך השיער, ולא רואים שיש להם כיפה, ואז מציעים להם תפילין... ואז הם אומרים לך שהם דתיים, ואתה קולט את הכיפה ומה זה מתפדח..

או לחילופין שאתה אומר להם ''סליחה'', ואז אתה קולט את הכיפה, אז אתה מאלתר מהר איזה משהו למה פנית אליהם..

שהיתי קצת יותר קטנה בא אלינו אח של סבא שלי (שאני פחות מכירה) והוא קופיי סבא שלי וראיתי אותו מהגב אז קפצתי כזה עליו כמו שק קמח ופתאום הוא מסתובב וגיליתי שזה לא סבא שלי חח

ביום שחזרנו ללימודים הייתי מזה עצבנית על איזה מורה.. ואז בדיוק שהייתי באמצע להתעצבן היא הגיע ושאלה בהכי טיבעי שלה "מה נשמע התגעגת אלי?" ואז נפלט לי "לא" והיא לקחה את זה קשה..

וקרה איזה משהו והיא כעסה ממש אז היא הורידה לנו 10 דקות מההפסקה ואז שנגמר השיעור חשבתי שהיא יצאה אז אמרתי כזה ''וואי איזה מעצבנת באיזה זכות''.. וכאלה לחברות שלי ואז אני מסתובבת ואני רואה אותה מאחורי והיא חייכה אלי..

חבר שלי התעצבן ממש אחרי השיעור על איזה מורה ואמר כל מיני דברים לא כ"כ יפים עליה ואז היא דפקה לו על הראש מאחורה ואמרה שלא יפה לדבר ככה...

שבת בערב. חברים של אחי הגדול דפקו ושאלו אם הוא בבית אז עניתי שנראה לי שלא ואז לא הייתי בטוחה אז התחלתי להתלבט בקול והלכתי לבדוק .  כשהייתי בטוחה שהוא לא בבית חזרתי לדלת ואז הם כבר הלכו ושמעתי אותם נשפכים מצחוק במדרגות...

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....