פשוט היה כתוב שאסור להגיב אחרי 20 יום..
אז ככה: חזרנו לאולפנה כמו כולם
ועם החזרה גם שבה ההתמודדות הפיזית מול אותה ילדה.. (שאני תלותית בה).
כמובן שבכל הקורונה ההתמודדות לא ברחה לשום מקום ולהפך. פשוט עכשיו אני מרגישה שהכל חוזר בעוצמה פחות או יותר כפולה.. בגלל שכבר די הספקתי לשכוח מה הרגשתי במדויק לפני הקורונה ולפני שהתחלתי לטפל בזה, אני לא יודעת להגיד אם הרגשתי יותר רע לפני או עכשיו.
בקיצור, עכשיו אני מתוסכלת בטירוףף ונמאס לי לחשוב עליה כל הזמן.... זה כבר הגיע לרמה שכואבת לי הבטן בקטע אחר כבר שבוע וחצי.. בעקבות המתח והתסכול שהיא מסיבה לי.. אנחנו באותה כיתה, ובאולפנה עכשיו הכיתות כל הזמן ביחד, בניגוד ללפני, שהייתי רוב הזמן עם חברות מהשכבה. אז אין לי כל כך איך לברוח ממפגש איתה (הראש אומר לברוח, הרגש מייחל לפגוש אותה כל הזמן, לראות, לשוחח)







