אני פשוט פוחד שדברים ייגמרו ליפטל.
אז אני גומר אותם בכוח
וזהו, אין ממה לפחד
לפעמים כדאי לא להגיד דבריםפטל.
חודשים מהם, ואז אומרים אותם ומתכוונין רק לדבר על זה, רק לדבררר, והופ, זה קורה. אז עדיף לשתוק.



מכירים את זה שבוכים ובוכים וצוחקים של הקלה ובוכים של כאב ושוב צוחקים? אז יש אנשים שאתה לא יודע איך להגיב להם, אתה לא רוצה להיות חזק בשבילם, אתה צריך אותם בשביל להיות חלש, שהם יהיו חזקים עבורך, וזה מבלבל, וזה לגדול ולהבין שלא שחור לבן וכו' נאומים שנוגעים בחלקים שחלקם נכונים.
אלו רגשות מבולבליםפטל.
אבל זה פחד
אני רועד מפחד לגבי היומיים הקרובים, החיים בכלל
האימה הזו מלווה אותי כל כך הרבה זמן
אוקי,ועוד יותר מפחיד זה אחרי היומיים כאלו.
קיצור, מפחיד.
גאד.
איזו מודעות עצמית !משה


פטל.אחרונה
אולי בימים הקרובים-המלקושזית שמן ודבשאחרונה
למישהו יש את הפיבלמנים של ספילברג?אוראלססס

חייב דחוף.

נסיון פעילקפיץ

נסיון פעילקיבוצניקית

(בייניש)

..קיבוצניקית
(בינייש)
הצליח?זיויקאחרונה
מדהים שהמקום הזה עדיין קיים.בן-ציון

הרבה התחיל כאן.

כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים

מסגרת שונה לתקשורת.


לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.

ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.

נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.

או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.


ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.

מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.


קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...


רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.

בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.


אין סוף. בסוף זה רק אני.

(בהחלט מדהים שקיים.ענבלאחרונה
בס"ד

שלום בנצי 👋)

פורום ישל"צהאר"י פוטר

אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול

מישהו?האר"י פוטראחרונה

אולי יעניין אותך