..זה יקרה, מתישהו; יהיה לנו 200,000 שקל. כן.
אז הלכתי להוציא כסף ואני תןלשת פיתקית מהכספומט ומציצה בגניבה ; למישהו היה פלוס של מאתיים ותשעמאות אלף, משהו כזה.
יום אחד גם לנו יהיה.
ואז אקנה לנו אוטו יפה ובגדים יפים ורהיטים יפים , בבית יפה עם אוכל יפה , השאלה מה אני יעשה אחרי זה.
לו הייתי ילדה נפוחת בטן באפריקה , ורואה אותי- שבי התיירת הישראלית בהירת העור, עם כרטיס אשראי וגם כרטיס נצחי לגור בישראל , ועם זכויות בביטוח הלאומי, בטח מרכז שאיפותיי היה להיות כמוני.
לו הייתי מקבלת ככה מתנה להיות שבי.ולא אפריקאית נפןחת בטן ומוזת רעב..
אז הכל עניין של ציפיות, והאושר לא תלוי ביופי ולא בכסף ובלה בלה.
ובכל זאת הייתי רוצה להיות עשירה, שהילד שלי יהנה מהעולם, ואפילו לא עשירה; מספיק שנהיה רגילים, כי נמאס לי להיות ענייה .
יום אחד כשיהיה לי רכב, אקח את הילד שלי לבקר בעיירת מולדתי הרחוקה. ונהיה יפים ונוצצים, ונפזר מתנות לכולם, ונעשה רושם עליהם אחרי כל הבושות.
השאלה מתיי אני הולכת לקחת את הכסף שאלוהים הולך לתת לנו. אולי מחר?
אולי מחרתיים?
אני מתחזקת בסיפור על דוד המלך שרק בגיל 28 הוא יצא מעוניו ובדידותו וזרותו ומוזרותו.
ראבק, אני כבר בת 29 ושבועיים. ראבק.

