כבר שמונה שנים הם מכירות.

בעצם, יותר. אולי כבר עשר.

הם היו החברות הכי טובות.

הכי הכי.

עכשיו, הם הלכו, בדקו ונבחנו.

והם סגרו.

יצא באותו מקום.

היא הייתה מאושרת.

היא חלמה על היום הראשון מלא חלומות מתוקים כל כך.

ומשמחים.

ואז,

ביום אחד,

בכיתה,

היא לחשה לה בסוד-

בעצם,

בעצם לא.

היא עשתה כאילו לא איכפת לה.

כאילו זה לא מזיז לה.

אבל בפנים,

בתוך הלב-

היא בכתה.

היא נשברה.

היא רצתה פשוט לקום, 

ללכת הבייתה ולבכות.

ולבכות.

ולבכות.

לבכות בלי סוף.

היא כל כך רצתה לבכות.

לבכות על

חברה מהממת, נהדרת, מתחשבת,

מבינה, מקשיבה, מעודדת,

מוותרת, מכילה.

לבכות.

פשוט לבכות.

לבכות.

היא כל כך קיוותה שהיא תתחרט,

שזה לא סופי.

שלא יסכימו לה.

אבל,

זהו.

זה כבר לא סוד.

זה סופי.

זה מאושר.

והיא,

חשבה בלב-

נכון, היא מפסידה חברה

מהממת, נהדרת, מתחשבת,

מבינה, מקשיבה, מעודדת,

מוותרת, מכילה.

אבל הם,

הם זוכות בחברה כזאת.

חברה 

מהממת, נהדרת, מתחשבת,

מבינה, מקשיבה, מעודדת,

מוותרת, מכילה.

היא החליטה.

זהו.

אני כבר לא ילדה קטנה.

אני אתחיל מההתחלה.

אני אתמודד

אצמח מהשבר.

אמצא חברה נהדרת שכזאת, רק חדשה.

ואוו איך בא לי כבר את החופש הגדולל🤭

מה הסיבות שלכם בחיים?

הפורום חזק להיות פעיל והם דיבורים חזקים אז מוזמנים להעלות נושאים מעניינים שאתם מתלבטים בהם אם סתם שאלות, חוויות, רגשות ופריקות

יש לי הדרן ויש תקלה ואין לי אינטרנט במכשיר (שהוא גם ככה דפוק (חצי טאצ) ובלתי נסבל) אני לא יכולה לקבל לטלפון אימיילים ובנוסף האפליקציה שלהם לא עובדת 

יש למישהו דרך לעזור לי?

בבקשה אני נואשת נראלי אם עד סוף שבוע הם לא חוזרים אליי אני עוברת לנוקיה (ונוקיה זה זוועה)

אם מישהו יעזור לי אני אשמח מאוד

או סרטים אחרים