מהללאל.. [ולא רק בגלל שזה השם שלי], נימוקים, אולי בהמשך כשיהיה לי כח וזמן

לא יודע, אני אישית מאד ריחמתי עליו, יש לו פיצוי יפה בסוף, אבל החיים שלו לפני זה הרבה יותר קשים.. הוא גם לדעתי הרבה יותר גיבור מאביי, אביי גם גיבור, אבל לא כמו מהללאל..

זאת אומרת.. באמת ריחמתי נורא על אביי.. אבל אביי התכונן לכך כל החיים, כשהוא עשה את הבחירה לעבור לצד הטוב, הוא ידע שיש הרבה סיכויים שהוא ימות אפילו באותם רגעים, ואח''כ, והוא תמיד ידע שיכולים לתפוס אותו, לעומת מהללאל, שבאמת לא עשה שום דבר.. וכולם רודפים אותו..

נקח כדוגמא את המאסר של שניהם, הרי שניהם נאסרו בכלא.

אבל אביי, ידע שהוא מעונה בשביל מטרה טובה, הוא ידע שהוא עשה משהו טוב שהציל את כל הממלכה והטוב ינצח בזכותו, אז היסורים והמוות לאחר מכן לא כ''כ קשים לו. (ראה ביוזבד, איך שיוסף כועס על זה שאביי מת עם חיוך.. )

לעומ''ז מהללאל, הוא רק יוצא מהיער, מגלה שה''רב'' שלו, לא היה רב אלא בעצם אדם שאמנם בטעות, אבל הרג הרבה אנשים.. , שהחבר שלו לא היה חבר שלו (לפחות ככה הוא חושב עד שהוא מגלה אותו בכלא) ואז כולם רודפים אחריו, ואין לו מושג למה.. מענים אותו בכלא, והוא לא עשה שום דבר.. (חוץ מקצת לשחק אותה נסיך... שזה לא משהו שהורגים עליו) זה גם תסכול, הוא יודע שהוא יכול למות על טעות קטנה בזיהוי,וכן הלאה, כעת הובנתי?

שתפו אותנו.. מה אתם חושבים..

אביי הקריב את עצמו. זה לא נקרא מסכן.

מהללאל שלא באשמתו סבל בחיים. לדעתי הרבה יותר מידיי

אז אולי אביי,

אגב, שם המשתמש שלי הוא קצת יותר ותיק ממהללאל, אז זה לא קשור.

היום, לעומת זאת נראה לי שכול אחד מאמין במה שהוא מזדה איתו יותר משום שזה מה שנוח לו.

אז אולי יותר כיף לשמוע דעות של אחרים, אבל לא חובה להאמין להם

א: חזק לראות שיש פה גם אביי, אז מה קורה אביי, קמת לתחייה? התגעגעתייי אחייייי, מה זה הייתי עצוב כששמעתי שהרגו אותך.. אבל אם קמת לתחיה אז אולי באמת משיח הגיע....

ב: לא ממש הבנתי את התגובה שלך בקשר לעשירים ולעניים, וכן לא הבנתי את הקשר למריבה.. אם כבר ויכוח ענייני...

גם לא הבנתי את הקשר של הוותק.. [מסתמא שאתה יותר וותיק, אתה הרבה יותר גדול ממני..{בספר}]

עשירים אומרים שקשה להם לרדת מעשירות ולהרגל לחיי עניות. על המשקל של זה אנשים שמורגלים לעצב ונטישה, לפחות כך אני חושבת, יכולים להיות מסוגלים לעמוד בפני זה - שזה כעיקרון נראה לי הבעייה של מהללאל, נטישה חוזרת.

לעומתו אביי, שחיי כאילו אין לו צרות עד שהוא מתחיל להתייחס אליהם.

האמת, לא עברתי על הספר הזה בשנתיים שלוש האחרונות אז לא ממש בטוחה כבר במה שאני כותבת. 

שיהיה לכם דיון נעים!

ביוסף דיאלידאן, הוא ידע שמתי שהוא זה יחזור אליו.. הוא ידע שסבירות מאד גדולה שיתפסו אותו, ותכל'ס כל יום שהוא היה ביער וחי בשלווה, זה היה מתנה שהוא צריך להודות עליה, הוא גם ידע שכשכואב לו, זה בשביל מטרה גדולה וקדושה ששווה הכאב הזה, 

הכאב של מהללאל הרבה יותר גדול גם כי הוא לא בחר בכאב, זה נכפה עליו, ואין לו איזה ''מטרה'' שהוא יודע שבשבילה שווה הכאב.. פשוט זרקו אותו לתוך הכאב בלי הסברים יותר מדי..

(באמת שהויכוח לא כזה משנה.. אבל אני אוהב לדבר על ספרים, אז אם יש משהו שמוכן אפילו להתדיין איתי בתוכן של ספר.. 

@מהללאל מכיר אותו טוב, תשאלי אותו.

נראה לי אביי

את יודעת, אצל בסטיאן, כל רגע יש מה לעשות, בכללי החיים בארמון די עמוסים, אולי מחר בין התור לדבר עם המלך, לשעת החברותא שלי עם יקוואל אתפנה לענות לך..

אבל בפעם השלישית הבנתי את אביי פתאום לעומק

מהללאל רואה את הסוף

איך הכל נגמר מתחבר

מהללאל הופך אדם חזק מעצם החוויות שהוא עבר

אבל אביי מת באמצע

איכשהו מהללאל מצליח להוציא ממנו את הביטוי עצמי להערכה שלו כלפיו

וזה נורא לא לדעת לבטא את עצמך

אתה מת ואף אחד כמעט לא יודע מי אתה ומה עשית למען השאר

כל החיים שלו כמעט הם התמסרות לאחר וזהו

ככה הוא מת

נלחם על העקרונות שלו עבור כל העולם

ואף אחד בעולם (כמעט) לא ראה את זה בחייו

קראתי פעם

זה מה שאני זוכרת אולי זה לא מדויק

אבל זה מה שהרגשתי בכל אופן

מהללאל עבר חתיכת חיים קשים

הוא סבל הרבה יותר

וצר לי אם משהו חושב שזה כן.. כי אם כן, אז באמת נפסיק לענות תשובות..

לא יודע למה חושבים שכל דיון כאן הוא מריבה..

אני הרגשתי שזה דיון, דווקא מעניין ונחמד, כל אחד מהצד שלו מסביר את דעתו.. לא ראיתי כאן שום מריבה.

לדעתי שניהם לא מסכנים..

הם עברו חיים קשים, דברים לא נעימים- אם מתוך בחירה ואם לא..

אבל שורה תחתונה- מסכנות זאת בחירה!.. ושניהם בחרו לא להתמסכן, אלא לקחת ת'צמם בידיים ובמקום ליפול מהקשיים- לגדול מהם..

|סוף נאום|

כן, התכוונו למה שאמרת, נתן לזה הגדרה אחרת.. ''למי היו חיים יותר קשים''..

כי יוזבד יצא לא לפני הרבה מדי זמן, ובדרך כלל יש הפרש של כמה וכמה שנים בין ספר לספר..

מסתמא שההוצאה יודעים יותר ממני על מה הם מדברים..

אבל בין איסתרק למהללאל עבר מלא זמן, ובין מהללאל ליוזבד (שהוא אמנם מחולק לשני חלקים אבל הוא בעצם באורך של מהללאל פלוס מינוס) עברו  איזה שמונה שנים אולי.. לפחות.

אביי הקריב את החיים שלו ובחר לסבול כדי להגן על אחרים, והוא באמת סבל.

תכל'ס -בחור מסכן ואומלל. שולחת לו את רחמי.

פשוט מהללאל מסכן עוד יותר.

הוא לא עשה כלום לאף אחד (גם אביי לא, לא נורא).

והוא גדל בלי ההורים. והחיים שלו היו דפוקים, (גם בלי יוסף שמנצל אותו בצורה אכזרית ומוביל אותו למוות {אז נכון שבסוף איסתרק לא הורג אותו, אבל עדיין...}) הוא (בשונה מאביי), לא בחר לסבול (והסבל שלו גם לא הועיל לאף אדם טוב.),

וגם אחרי שהוא פוגש אביו, הוא יתום מאמא, הוא אומלל כל החיים, ולא מרצון או בחירה אישית. אומלל. וזהו.

אביי גם גיבור (ויש שיאמרו שיותר גיבור), אבל הוא נכנס מרצון וסבל מבחירה (הוא לא בחר לסבול, הוא בחר לעזור לאנשים טובים).

מסקנות בקצרה:

אביי = מסכן

מהללאל = עוד יותר מסכן

וזה שמהללאל יותר מסכן לא מוריד בכלום מהעובדה שאביי מסכן. רק מוסיף למהללאל.

עד כאן נאומי להיום (או להלילה). אשמח להצעות עריכה.

(מסקנה מספר 2: זה עצוב זה שאביי מת)

(מסקנה מספר 3: צריך ניק בשם @הרב/נית של הכבשים {אני מתנדבת לפתוח אם צריך})

הספר פדהאל אמור לבוא עוד מלאאא זמן

אבל לפי התאריכים, זה לאו דווקא..

לגבי הרבה של הכבשים - זו פשוט חוצפה, אני פתחתי את הילנק הרבה לפני שהסםר מהללאל יצא לאור!

או לשטו"ל

אף אחד לא רוצה פה לקרוא את מה שאת מציעה. אין לזה היענות.

אין כמעט אנשים חדשים שמצטרפים לפורומים אז מה שאת עושה זה פשוט לטמטם לנו את המוח.

אולי די כבר?!

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות