יש כאלה שנשואים עשרות שנים, ובן/ת הזוג לא יודע/ת כלום.

אבל האמת היא שזה נכון גם לעוד הרבה דברים אחרים, שלא נדע. בתי הכלא מלאים באנשים שהתחתנו, והיו בעל למופת, והורים לדוגמה, ופתאום מסתבר להפתעת כולם שהם פושעים גמורים שחיו חיים כפולים...
אז עכשיו נבחר לא להתחתן, לא להקים משפחה, לא לחיות בזוגיות, רק מתוך הסיכוי הקלוש שבן הזוג מסתיר מאיתנו אמת איומה? 

זאת נשמעת גישה מאוד לא חיובית לחיים...

מה גורם לך בכלל לחשוב דבר כזה כלפי מי שאת יוצאת אתו?

נ.ב.

יש דרכים לדעת, אבל לא אכתוב עליהן כאן, וחלקן ספק חוקיות.

הדרך הכי טובה לדעת בלי לעבור על החוק - לשאול אותו (בתקווה שלא ישקר), את חבריו (בתקווה שהם יודעים האמת), את רבניו וכו'. אבל כמובן שזאת דרך מוגבלת מאוד...

מה שאפשר לברר - מבררים.   

אבל תמיד החיים יהיו מפתיעים ולא בידינו לשלוט בכל מה שיקרה... 

שאני חושבת שאפשר להרגיש אם יש או אין רגש

צריך רק לשים לב לבחון את זה כדי לראות שזה קיים.

זה לא שבגלל הפורום אני חושבת ככה 

כבר היה לי חשד קטן זמן מה

אבל תמיד אמרתי לעצמי שזה בכלל לא הגיוני ואני מדמיינת

ואז בפורום הבנתי שזה בעצם כן הגיוני.

כשאנחנו נמצאים ביחד הוא די אדיש למראה שלי

גם כשאני לובשת את השמלה הכי חגיגית ויפה

זה לא נראה שמעניין אותו במיוחד לשים לב לזה או לשים לב למראה שלי בכלל

הוא רגיש ומקסים ואינטלגנט וכמובן ירא שמים באמת

(ואולי זאת הבעיה? הרי מי שיש לו נטיות הפוכות והוא לא ירא שמים אז הוא בכלל לא ינסה לצאת עם בנות)

כבר יצאתי עם בנים בעבר אבל אף אחד מהם לא היה מתאים לי כמוהו

לכן אני יודעת איך הם הסתכלו עלי לפעמים

העיניים שלהם לפעמים ברחו קצת לכיוון השתפיים שלי למשל

במהירות הבזק כדי שאני לא אשים לב

אבל כמובן ששמתי לב

אצלו זה פשוט לא קורה...

היינו לפני כמה זמן בבית קפה כשעוד היה מותר

ובשולחן לידינו ישבו כמה חיילים עם מדים

והוא פשוט לא הפסיק להסתכל על אחד מהם. חייל שבאמת נראה טוב ואפילו טוב מאוד. ממש ראיתי את זה. הוא הסתכל עליו לעומק

כאילו ממש בחן אותו, חיפש את העיניים שלו.

הוא גם היה פחות מרוכז אלי באותה פגישה.

ממש הרגשתי שאני בתחרות עם אותו חייל על תשומת הלב שלו

ובעיקר... בעיקר קיוויתי שיום יבוא והוא יסתכל עלי בצורה כזאת.

אני לגמרי בעד שתסמכי על התחושות שלך.

במקרה כזה אני אפילו בעד, למרות שזה מביך מאוד , שתשאלי אותו בצורה מפורשת אם הוא בכלל נמשך אלייך

ואל תאפשרי לו להתחמק, בחוכמה ובעדינות תתקפי את הנושא הזה מכל הכיוונים עד שתקבלי תשובה מניחה את הדעת, אם בכלל תתקבל תשובה כזאת..

סליחה שאני כותבת את זה

אבל למשל מזה שהעיניים שלו לא נודדות לפעמים

אולי הוא פשוט עם שליטה עצמית גבוהה מתוך יראת השמים שלו?

זה חריג? נורמלי?

הכל כל כך מבלבל

@פשוט אני.. ידע להדריך אותך טוב יותר..

אבל מצד שני אם היו למשל פותחים על נפילות באינטרט זה היה טריגר לפתיחות עוד ועוד שרשורים בנושא כי דבר מזכיר דבר לכל מי שהנושא מפחיד/מלחיץ/מעניין  אותו וככה לבחון את הקשר הנוכחי/העתידי/מהעבר..

גם אם פותחי השרשורים אולי אולי לא מציגים מקרים אותנטיים

בסה"כ אנחנו לגמרי מרוויחים מהנוכחות שלך כאן, לומדים המון בזכותך

מעדיפה את הנוכחי.

אה, יש גם את נושא מי משלם בדייטים שגם הוא חומר בעירה לא קטן חח

אבל אני לא יכול להבטיח שזה המצב.

אבל עדיין יש כאן עניין מחשיד.

שאלה לכיוון: רמת היראת שמים הכללית שלו, לפי ההתרשמות שלך, היא גבוהה דיה, כדי שיהיה מתאים לומר שגם כאן זה השליטה העצמית הזו?

אני תומך בגירסה שאת צריכה לשאול אותו, בעדינות, לדעתי אין צורך להעלות את הנושא של נטיה הפוכה, אלא לשאול האם הוא נמשך אלייך.

א. הוא לא שם לב לבגדים שאת לובשת וכו' - 

אם היית יודעת כמה נשים נשואות נעלבות כי הבעל לא שם לב לבגד החדש שלהן, או לעגילים המהממים שהן קנו לעצמן... זה לגמרי נורמלי אצל הרבה גברים.

אם הייתי ליצן, הייתי אומר לך שדווקא גבר שכן שם לב לבגדים של אשה, הוא יותר חשוד בהיותו בעל "נטיות הפוכות" (אבל זו כמובן סטיגמה ואני נגד סטיגמות )

ב. הוא לא מסתכל עלייך כמו שאת רגילה שבחורים מסתכלים - 

אני מדבר בכל יום עם לא מעט אנשים ונשים, ילדים וטף. בחיי, אני לא מסתכל לאף אחד מהם על שום איבר בגוף בזמן שאנחנו מדברים, מלבד על העיניים. אני פשוט רגיל להסתכל על העיניים של בן שיחי. אני חושב שזה מאוד פוגע להסתכל על מקום אחר בזמן השיחה (להסתכל על האף זה מעליב, כאילו האף גדול ובולט. להסתכל על השפתיים עלול להיתפס (בלשון העם) כ"החפצה", כלומר ניסיון ליהנות בצורה לא ראויה ואף מבזה מגופו של האחר. וזה עוד לפני שבכלל הזכרתי את עניין שמירת העיניים שאנחנו מזכירים 3 פעמים ביום בקריאת שמע...

ג. מה שקרה במסעדה - 

אני יכול לחשוב על שלל סיבות לזה שהוא הסתכל על החייל. למשל, יכול להיות שהדייט קצת שיעמם אותו, אז העיניים שלו סתם נדדו להן ברחבי המסעדה. יכול להיות שהוא היה מאוד טרוד במחשבות, ולכן לא היה מרוכז. יכול להיות שהחייל הזכיר לו מישהו. יכול להיות שהוא בכלל לא הסתכל על העיניים שלו, אלא הסתכל על הסיכה שיש לו על החולצה, וניסה להיזכר לאיזו יחידה הסיכה שייכת (קטע של גברים, לנסות להכיר את כל הסיכות שיש).

אציין שאם אדם מנסה להסתיר את נטייתו המינית, הוא לא יבהה בגבר בצורה כל-כך בולטת כמו שאת מתארת, בטח לא ליד הדייט שלו. 

בסופו של דבר יכול להיות שאת צודקת עם החשש שלך, ואני ממליץ לך לפתוח את זה בשיחה. שיחה שבה הוא לא יחשוש מלספר דבר כזה, לא יפחד שתשנאי אותו (אחרת אין סיכוי שידבר)

(אני יכול להגיד לך מהכיוון ההפוך, שלפני שסיפרתי לאנשים על עצמי כשהייתי בישיבה התיכונית, העליתי את הנושא הזה כבדרך אגב כדי שאוכל לברר מראש מה דעתם. מי שהביע דיעה שהייתה גורמת לי לשנוא את עצמי עוד יותר - פשוט לא סיפרתי לו כלום).

למשל, כמו שאת בוודאי שואלת אותו שאלות על עניינים אקטואליים אחרים, תשאלי בטבעיות "מה אתה אומר על כל הסערה עם הרב פרץ וטיפולי המרה?", או בכל דרך אחרת שבה אפשר לשלב את הנושא הזה. התשובה שלו, ויותר מזה - התגובה הטבעית שלו (הבעת פנים, תזוזה של הגוף, ידיים וכו') יכולות ללמד הרבה.

מצד שני, זה יכול לגרום לו להבין שאת חושדת בו, ורק להיסגר עוד יותר.

לסיום, 

מיעוט של הגברים הם בעלי "נטיות הפוכות", ומיעוט מקרב אותם גברים מנסה לרמות את בני המין השני בשביל להתחתן.

כמובן שכל מה שכתבתי זה בגדר נקודות למחשבה.

צר לי אם ציפית לקבל כאן תשובות של ממש, כי פשוט אין תשובות במקרים האלה.

רק בוחן כליות ולב יודע מה קורה בתוך נפש האדם, וכל ניסיון שלנו מבחוץ לאבחן את הבחור הזה נידון מראש לכישלון.

בתור מישהי שיצאה עם בחור בעל נטיות הפוכות אני רוצה להביא את הצד השני..

היו כמה שכתבו שאת סתם חוששת ופשוט הפורום מרכז מקרי קיצון בחסות האנונימיות אז את יכולה להישאר רגועה,

אז יש אמת בדבר, הגיוני שנכון ברוב המקרים והחששות, אבל רוצה להגיד שגם בהחלט יכול להיות שאת צודקת וחשוב לי להביא את הצד הזה...

כשהבחור שיצאתי איתו בחר לספר לי זה היה אחרי זמן ארוך מאוד שיצאנו, וכשהוא סיפר, זה לא הפתיע אותי, פשוט ידעתי.. הרגשתי כזה לפני.. היו לי חשדות קצת והוא רק ביסס לי אותן.

אני לא אומרת את זה כדי להלחיץ, אבל כן רוצה להביא לך מבט ריאלי שזו סיטואציה שיכולה להיות והיא לא כזו מופרכת והזויה.. זה לגמרי קורה.

לכן אני מציעה מה שכבר הציעו לך ודוחפת אותך לעשות את זה.. תדברו!!

לא לשאול אותו על נטיות הפוכות, אלא על מקום הרגש בקשר.. זה נושא לגיטימי לחלוטין שמועלה בין רוב בני הזוג במהלך קשר מתקדם...הרבה פעמים שיח כזה גם מפיל קירות ומחיצות שהיו ביניכם לפני ומשחרר את הרגש ומקרב...

לגבי המשפט האחרון שכתבת על הסתכלות שלו עלייך גם בצורה אוהבת וחמה-

לגמרי מגיע לך נשמה!! אין סיבה שלא תרגישי אהובה ורצויה! אבל קחי בחשבון שזה דורש עבודה..(בכללי, בלי קשר לנטיות הפוכות.. תמיד כל זוג נמשך אחד לשני? לא...)

ולכן בתור התחלת העבודה וגם בשביל הרגעת הנפש שלך- תדברו!

בהצלחה גדולה בנחת וישוב הדעת!

התיאור שלי נשמע לך מוכר? זה היה דומה?

הוא גם שאל אותי איך 'ידעתי', לא ידעתי ככ לענות, זה לא שידעתי בוודאות, אבל זה עבר לי בראש.. בעיקר הרגשת הלב.. שגם קצת נבעה ממשפטים שזרק פה ושם...

ואולי גם מתוך שיחות 'יחסינו לאן' בנוגע למקום השכל והרגש..כל מיני משפטים כאלה של 'בשכל אני ממש רוצה אבל ברגש זה עוד מורכב לי' וכשניסיתי להבין מה מו מי ' זה לא קשור אלייך.. זה קשור אליי..'

התיאור שלך לא נשמע לי דומה ממש לשלי, כלומר גם הוא לא כזה שם לב לבגדים, אבל כאילו זה לא מה שהעיד מבחינתי.. חסרים אנשים שזה לא האישיו שלהם בחיים? לא ייחסתי לזה ככ משמעות, וזה לא מה שגרם לי לחשוב.. ולא היו לי סיטואציות ששמתי לב אליהן כמו שאמרת עם החיילים..

בהודעה הקודמת כתבתי שאני רק רוצה להציג שזה יכול להיות קיים ולהביא את הצד השני, קשה לי להשליך ממקרה למקרה, כי כל אדם הוא שונה ובייחוד בנושא הזה שיש ככ הרבה פרטים וזה לא ככ פשטני שאם הוא כך אז גם אדם אחר כך...

אגב, אחרי שדיברנו, הוא יותר שם לב לבגדים וגם שיח אוהב ומחמיא וכו היה.. משהו ממש נפתח בינינו.. גם אצלי זה נפתח, לא רק אצלו, כאילו הרגש שהיה חסום הגיע אחרי שהוא פתח והביא את עצמו לגמרי.. כנראה משהו בתת מודע שלי קלט שהוא חסום וחסם גם אותי קצת? לא יודעת להגיד..

לך ספציפית אני די מאמינה , אבל השאר לא בטוח . בטח לא "בדוק בוודאות"

אך @פשוט אני.. אינו טרול. 

הוא שותף בפורום מתוך רצון אמיתי להיטיב. 

אבל אקדים לגבי מה שאמרת:

בגדים - לא יודע כמה זה אומר משהו, באופן אישי לא חושב שהייתי אומר למישהי משהו על הבגדים/מראה משהו אלא קרוב לאירוסין וגם זה בספק. (אולי זה תלוי בשמרנות וסגנונות שונים...)

הסתכלות - קודם כל לגבי האחרים שפגשת באופן עקרוני לא ישא אישה עד שיראנה, אך מצד שני הסתכלות של תאווה אסורה, ויש מה לברר בנושא הלכתית, אבל כל עוד מישהי מגיעה במצב שיהיה סיבה להסתכל על הכתפיים כמו שאמרת אז מתבקש שהבחור יעשה את זה גם מבחינה תורנית כדי לבחון כמה זה חמור הלכתית.

לגבי הבחור, יכול להיות שזה לא משמעותי מבחינתו דברים שהיית מחפשת שיסתכל או מנגד שהוא עושה את זה בלי שתראי, ולא נראה לי שזה קשה לעשות את זה...

חיילים- יכול להיות שהוא מכיר אותו בצורה כלשהי ובאותה פגישה הוא לא היה לגמרי מרוכז מסיבות אחרות...

מכיוון שזה נושא משמעותי שמלווה אותך אני מציע ככה:

1) בתור פעולה ראשונית, תבררי עם עצמך כמה הנושא הזה מפריע לך במצב הנוכחי, כמה את חוששת מזה, ובמידה והוא כזה מה תגובתך והאם ברצונך להתחתן איתו למרות זה (זו שאלה מאוד קשה, ובמידה וזה אכן המצב והחלטת להמשיך לנסות אז כדאי להתייעץ הרבה)

2) לא הייתי ממליץ לעלות את זה ישירות, גם הייתי נזהר כי במקרים כאלה אנשים יכולים להסתיר דברים.

חוץ מזה יש לי כמה רעיונות מעשיים ומידע שיכול לעזור לך לפי ידע כללי ואנשים כאלה שאני מכיר, אז את יכולה לפנות במסרים במידת הצורך...

ביחס לנושא הרגיש הזה, אבל לא נראה לי שזה מחייב.

בשלב מתקדם של דייטים נראה לי שאפשר כבר לדבר על משיכה באופן כללי אם יש או אין. לרדת יותר לעומקו של עניין זה רק ממש לקראת חתונה.

כמו כן, השאלה העיקרית היא האם את בוחרת לסמוך על זה שהוא לא ולהוריד מעליך את זה או שאת אכן מרגישה שאת צריכה לבדוק את העניין.. אני חושב ששני הצדדים הללו הם התחלת הדיון פה. את שניהם כדאי לשקול ברצינות.

אולי אפשר, להעלות את זה, לא כשאלה, אלא לספר על זה כחשש כללי, שלא קשור דווקא אליו ולהתנהגות שלו.

[אלא מעצם הסיטואציה, שנפגשים עם בחור ולא יודעים מה איתו בתחום הזה, וכו'].

זה הרבה פחות פולשני, וזה נותן לו הזדמנות לספר [בפרט אם כל מה שיש לו להגיד זה להרגיע, שביחס אליו, אין סיבה לדאגה].

וכמובן, צריך לעשות זה מאוד בעדינות, מתוך מחשבה איך הדברים יתקבלו אם לא הכל בסדר.

צריך להעלות את זה בצורה נייטרלית, בלי שיפוטיות ובלי להראות פחד מהנושא הזה או מאנשים כאלה.

ובוודאי לא על תחושת רתיעה כללית מאנשים כאלה. אבל ברור, שגם בת שלא מפחדת או שיפוטית, ואפילו אם היא מוכנה לשלם את המחיר, בשביל לזכות בכלל האישיות של הבחור, חיי נישואין כאלה הם מבחינתה דבר לא פשוט וסיבה לחשש, ואני לא רואה דרך להסתיר את זה.

מאידך, כאשר לא מוצבת בפני הבחור שאלה ישירה, אם הוא לא רוצה לומר את האמת וגם לא לשקר, משאירים לו את האפשרות לא לענות, ולא דוחפים אותו לשקר.

אני לא אומר שבהכרח מה שאני מציע עדיף, ובסופו של דבר זה גם עניין אישי. אבל נראה לי שצריך לשים לב גם לנקודה של כנות מהצד של הבת, כאשר היא מצפה לכנות מהבחור.

הסטטיסטיקה היא המקור לשלוט ברגש הזה. (מי אמר שהוא לא ימות יום אחרי? מי אמר שהוא גבר אולי הוא עשה ניתוח. מי אמר שהוא זה שיצא איתך, אולי זה אחיו התאום (שלא ידעת עליו))

בנוסף, יכול להיות שאת בטלטלה כי זה דבר שנודע לך לאחרונה...

המוח שוכח דברים כאלה.

אני לא יודע אם בא לך לשמוע עכשיו מה שיש לי לומר,

אבל אני מגיב כרגע דוקא מתוך הזדהות עם הכאב והצער שהבעת

נכון, יש הרבה כאב. אסור להתעלם ממנו.

אבל גם יש הרבה הרבה טוב

(ולא כי לא חוויתי/ חווה ניסיונות וכאב. אני באמת משתדל להרגיש כאב של אחרים ולא להתעלם מזה. ללמוד ממדתו של ה' ש'עמו אנכי בצרה'.

אבל אני מתבונן בעולם ורואה שיש גם כ"כ הרבה טוב, ואם נותנים לכאב משמעות, וכש"כ משמעות אלוקית זה אמנם לא פותר, והכאב נשאר, אבל זה הופך את זה לקל יותר)

רק אני חושב לציין, לעניות דעתי,

(ומחילה שאני מעיר- הכל מאהבה..)

יש גם צער וסבל שלא עובר, יש התמודדויות שהן לכל החיים.

ומה שצריך לדעת זה איך לחיות איתן בשלום, איך לחיות עם עצמי בשלום, בהרמוניה פנימית, בשלוה.

ולא שלום פוליטי כמו שיש בין מדינות, אינטרסנטי. שלום שרואה את הטוב בכאב או לכל הפחות מעניק לו משמעות

ומקום של כבוד

כאן נדרש שינוי יסודי. לא שינוי שתלוי בזמנים המתחלפים, שמעבירים מאתנו את הכאב.

תראי אני מניח לעצמי שכל־אחד נמשך ומתחבר למשהו אחר.

לכן אין טעם להביא מישהי שהיא לא את.

אין טעם לזייף התלהבות אם את לא מתלהבת.

מה בכל זאת מדליק אותי, זה נחמד כשבחורה באה עם חיוך ומביאה הרבה מעצמה, מדברת מספרת אבל האמת גם זה לא חובה. אפשר גם לשתוק קצת בוייב רגוע ונחמד. להיות בתחושה של ביטחון, לא שבאנו להרשים או משהו. כמו חברים שנפגשים לדבר לשחנ"ש ולבלות.

לנתב את הפגישה למקום שטוב לך ונחמד לך נניח הוא בייניש שוקיסט ומזמין אותך לפלאפל סעדון ולא בא לך. תגידי האמת פחות זורם לי אוכל שומני וזה אולי נלך למקום אחר. לא להיגרר למצב שהאווירה נעשית מאולצת או משהו.

מה אוניברסלית גרוע לדעתי (האובייקטיבית): לשחק בטלפון בזמן הפגישה, לא "לנכוח" בפגישה (איך להסביר את זה... כאילו את מנותקת ומשדרת שהדבר שהיית הכי רוצה זה להתחפף... אבל אם זה באמת ככה, אז עדיף כבר לשדר את זה...),

המדינה ברשות גברים והנשים מושלות בגבריהם - שריטות ליליות

1. להשקיע גם בקשר, יכול להיות בהבעת עניין בהודעות בין הפגישות, בהגעה בחלק מהדייטים לאזור שלו, בחלק מהתשלום,  הצעת רעיונות, ויכול להיות באופן אחר.

מקובל שהגבר מגיע בהתחלה אל האישה, אבל כדי שהקשר יעבוד לדעתי, צריך עבודה משותפת, תדאגי שהוא לא ירגיש שרק הוא דוחף בקשר.

2. לא לצפות שהוא יבין רמזים בהתחלה, אם משהו עולה שמפריע לך או את רוצה משהו תשתפי, אתם בונים יחד קשר, הוא עדיין לא מכיר אותך וממילא יהיה לו קשה להבין אותך ברמיזות.

3. דברים שהיית רוצה שהוא ישתף, תשתפי גם.

4. תהיי עצמך, אל תנסי ליצור תדמית שונה ממי שאת.

5. לתת תחושה טובה, חשוב שיהיה כיף.

6. טעויות יהיו לכל אדם מדי פעם, אם זה דברים לא משמעותיים תקבלי את הטעויות בהבנה ורוגע.

בהצלחה רבה

@הפי 

1. להשקיע מאיזה פגישה? על מנת עדיין לשמור על דינמיקה נכונה.

והוא לא מוגזם, ולא תובעני, ולא בשמיים. רק דבר אחד בלבד:

א ד י ב ו ת.

זה כל כך קל וכל כך נשי וכל כך מרים לגבר כשהאישה אדיבה.

אדיבות פירושה: ההפך מסנוביות. כשגבר מרגיש שאישה היא חתולה משועממת שמולה הוא צריך ללהטט בלי לקבל רמז האם היא נהנית או מתעניינת או אותנטית - זו חוויה מסרסת ומתישה שמוציאה את הנשמה.

גם ככה אתן משקיעות שמונה שעות בבחירת שמלה והתאפרות והסתרקות, תקדישו עוד חצי שעה להתכוננות איך לבוא ולהיות נעימה, נוכחת ומביאה את עצמי במפגש.

בחורה סנובית, מאופקת, לא הדדית, לא מרימה, אדישה להתלהבות גברית, מגיבה בסיוג, עונה באיחור להודעות, מבליטה ספקות ולבטים, משתעממת, חותכת מוקדם - כל הדברים האלה הם פשוט מעפנים ומוציאים את המיץ מהחשק לצאת לדייטים, והופך אנשים לשחוקים ומשועממים ומסוייגים...

סיוגים:

*זו החוויה האישית הרעה שלי מבנות משועממות ולא אדיבות שחותכות מוקדם, לא חייבים/חייבות להסכים

**הגיוני שזה משתנה פר מגזר ופר סגנון יציאה לדייטים (חרדי / דת"ל / לייטי)

***להיות אדיבה אין פירושו להיות "מחוייבת" - אפשר להיות אדיבה ועדיין לחתוך אחרי דייט ראשון

****להיות אדיבה אין פירושו להיות "מזוייפת" - לא צריך לצחוק מבדיחה לא מצחיקה ולא צריך לזייף התעניינות בסיפור לא מעניין. אדיבות היא פשוט ההפך מאטימות, היא רפלקטיביות והדדיות והנכחה עצמית.

יילחמו עם דובים

יפתחו שימורים

ויושיטו ידם למדפים הגבוהים

אתה רוצה שאמנה את הדברים שנשים עושות?

נשים מתאפרות

מול הארון שעות מתלבטות

רק דבר אחד אינן מבינות

כך או כך הן מספיק חמודות.

לוקחת כמה דברים לתשומת ליבי..

זה מעניין..אבל זה באמת ככה?

אני מרגישה שבנות יודעות יותר להציף קשיים ופערים ובנים יודעים יותר לטאטא ולהסתכל בעיקר.

לחייך × מיליון.. גברים אוהבים שאישה מתנהגת באצילות חיוך לא להיות מנחוסית/ קרה

הכרת תודה : על הכל .. על הזמן על הידיעה אפילו על המים / מיץ/ התעניינות / חוכמה  ( אבל שזה יהיה אמיתי לא סתם להגיד תודה)

להקשיב לו באמת.. ( לדבר על רצונות שלו / פחות רגשות לא מרגישים בנוח כמונו)

להיות באנרגיה נשית תשאירי לו את הזכרי

גם אם הוא לא מתאים .  תהיי דבש

קארמה is a...

זהו  כל השאר מלמעלה

זוגיות. נדמה לי מלפני ימים מספר.

ככל שאנו חיים יותר את עצמנו. אמיתיים וכנים יותר ומודעים יותר -

כך קל יותר, אני חושבת.

והעיקר, לענ"ד: היכול לנהל תקשורת פתוחה וכנה. לא לברוח

אפילו לא לגמרא, במקום לדבר, להקשיב.

ספרים מצויינים. וגם לרב סבתו סדרה של שיעורים.

וגם הספר של הרב מרדכי שטנברג על זוגיות חובה לדעתי.

תשמח ברצון ותשמור עליו..

א. קישור לשרשור שפתחתי פעם שאולי רלוונטי

האם הגעתם מוכנים לקשר הראשון בחייכם? - לקראת נישואין וזוגיות

ב. בעיני צריך לחלק את ההכנות לכמה מישורים.

יש את המישור הרוחני - שכולל בתוכו את ההכנה הנפשית, עבודת המידות וכו', אבל גם דברים פרקטיים שצריך לדעת כדי לנהל בית.

יש את המישור המעשי - שכולל בתוכו גם דברים מחשבתיים* וגם דברים מעשיים - מה יהיה המקום שלך בבית? מתכנן לקחת חלק בנקיונות\בישולים\קניות\נהיגה - אולי כדאי להתחיל לרכוש בזה מיומנויות.

*מחשבתיים:

איך אני הולך לפרנס את הבית והמשפחה?

מה אני עושה עם הכסף שיש לי עכשיו - בהנחה שאני בונה עליו לטווח ארוך?

ג. אל תזלזל בשלב שאתה נמצא בו - לבנות את עצמך, להכיר את עצמך, להתמודד עם עצמך - הוא חשוב, כדי שתוכל לעשות זאת עם אחרים ומול אחרים.

הערה:

כתבו פה פעמיים על עניין הפרנסה.

עד כמה זה משמעותי אם אני בחור ישיבה שכרגע לא הולך להתעסק בכסף רציני בשנים הקרובות, וכנראה יהיה אברך לפחות בהתחלה.

זה חשוב להתחיל לבנות את זה עכשיו? אצלינו הרבה מחכים עם זה עד שיוצאים לשוק העבודה אחרי כמה שנים...

שבו אתה מתחייב לזון את אשתך, אמנם אשתך יכולה למחול לך על זה אבל עקרונית היא יכולה להחליט גם להפסיק למחול יום אחד ואתה תתחייב לצאת לעבוד.

כאשר אדם רווק אין לו ריחיים על צווארו והרבה יותר קל ללמוד בשקט לימודים עיוניים, אומר לך כסטודנט עם 5 ילדים וכסטודנט רווק לשעבר, עם 5 ילדים זה הרבה יותר קשה, גם ללמוד תורה הרבה יותר קשה עם 5 ילדים.

גם בצבא, ישנן מורכבויות רבות כנשוי שאין לרווק, בכתובה אתה לא מתחייב רק לזון את אשתך, באופן כללי הרבה דברים נעשים דווקא יותר מורכבים כשמתחתנים ולא להפך.

אמנם אפשר להתפרנס גם בלי לימודים עיוניים, אפשר להיות נהג משאית או מתווך נדל"ן או שוחט או מאבטח במקומות מסויימים לבוגרי סיירות, ולעשות משכורות יפות מאוד.

אתה רוצה להיות אברך, אני מניח שהשאיפה להיות גדול בתורה וללמוד לרבנות או לדיינות יום אחד ולא להשאר אברך לנצח שזה אידאל יפה אבל אתה צריך להבין שעם הזמן ועם הנישואין ועם הילדים שיהיו בריאים אתה סוגר על האפשרויות של העתיד שלך.

אני לא הולך להתחיל לשכנע אותך מה עדיף רשב"י או רבי ישמעל לא נכנס למחלוקת, כי בסוף אתה כנראה צפוי להקשיב לרבנים שלך ולא לי אבל אעיר כמה נקודות בעניין זה.

1. נקודות החוזק נכון להיום של ישראל ביחס לאויביה הן שיש לישראל הרבה מאוד אנשים טכנולוגיים, ללמוד חדו"א, ליניארית והתמרות לפלס זה חשוב מאוד לעם ישראל כדי שננצח במלחמות.

2. גדול הנהנה מיגיע כפיו מירא שמים.

3. על פי החתם סופר העיסוק במצוות ישוב הארץ (קרי להתפרנס ממקצוע בארץ ישראל) שקול למצוות תפילין.

4. ללמוד מדעים מדויקים לפי הרמבם זה חלק ממצוות אהבת ה'.

5. על פי הגר"א חייבים ללמוד 7 החוכמות כדי להבין מה שהתורה אומרת.

זה לגבי האידאלים כשלעצמם בלימוד מקצוע עיוני ופרנסה בארץ הקודש, לגבי הכתובה כאמור מה שאתה מתחייב זה המינימום הנדרש ממך כבעל וכאבא, לא המקסימום, בפועל מה שידרש ממך כדי להקים בית יהיה הרבה יותר כדי שהבית יתפקד אבל פרנסה לבית זה די תנאי הסף הבסיסי על פי היהדות, זה שאשתך יכולה למחול לך בינתיים כשאתה אברך וסטודנט ומתמחה, זה בסדר אבל היא יכולה להחליט גם לא.

ותאר לעצמך אחרי 10 שנות אברכות נניח יש לך 4 ילדים ואשה ושכירות ופעוטונים פרטיים וכמובן רכב גדול, מה עושים? תלך לעבוד בסופר? תעשה השלמת הכנסה כמשגיח כשרות? אפשר.

בפועל אני מקווה שהבית שלך לא יתפרק במצב הלחץ הזה כי גירושים עולים הרבה כסף וגם יש מזונות וכתובה ופתאום אין המשכורת של האשה ואתה צריך לשכור דירה לבד, הרבה גרושים מתפרקים כלכלית לפחות בהתחלה 

השנים הראשונות בישיבה הם הכי חשובות כדי שיהיה בסיס של תורה לכל השנים.

השאלה זה

 1. אם שווה לי לוותר על חלק מהם עכשיו כדי להתחיל ללמוד מקצוע

2. או אולי בכלל לדחות את הרצון לחתונה לעוד הרבה שנים אחרי לימוד ותורה ומקצוע

3. או (כמו שבעיקר עושים אצלינו), כן נשארים בשיבה כמה שנים ומתאברכים ואחרי כמה שנים משלבים לימוד מקצוע.

כי בסוף אני צריך לוותר על משהו, השאלה זה מה הכי חשוב, ובזה אני לא בטוח. יכול להיות שבאמת תגידו: חכה אל תתחתן עדיין תכין את עצמך כמה שנים טובות יענו 24 כזה, (וגם אז לא בטוח שאני יסיים מקצוע).

אני אישית גם לא מתכנן להיות ר"מ או מו"צ או משהו כזה אבל אני מבין את החשיבות של הזמן ולכן בנושא הזה אני מאוד מתלבט...

אלפי הלומדים בישיבות ההסדר, כ 2500-2800 בכל שנתון, כפול 5 שנים של המסלול - כ 12,000 סך תלמידים בשלבים השונים בישיבות ההסדר - יכולים להעיד שיוצאים לחיים עם בסיס מצויין של תורה, ידע, יכולת לימוד וכו'

מי שלא נשאר בישיבה, יוצא לחיים בגיל 23-24, גיל מצויין להתחיל רכישת מקצוע לחיים וגם להתחתן    

אבל זה עדיין נראלי מוזר שההכוונה להתחתן היא בסביבות גיל 24 והלאה ואז כל ההכנות נסובות סביב זה.

הרי אם אני בן 19 ומתכוון להתחתן בשנתיים הקרובות (נגיד בסוף המסלול הצבאי בהסדר- 21 כזה), אין שום סיבה להימנע מזה אם לא התחלתי ללמוד מקצוע,

כי בסוף השנים שעוברות, לדעתי יותר חשובות בהקשר של בסיס זוגי לחיים ושווה להסתבך קצת עם לימוד מקצוע, וגם בלימוד תורה שברור לי שיותר חשוב לחיים מאשר לימוד מקצוע בשנים הראשונות.

אא"כ אתה אומר לי שיש סיבה אמיתית לזה שמעכבים עם חתונה ואז אין הכי נמי הכל בא אחרי זה.

יש דברים שקשורים ללימודי מקצוע שאפשר להתחיל איתם כבר עכשיו. לדוגמה:

א. האם יש לך כבר תעודת בגרות? אם חסר לך בגרויות, אולי להשלים עכשיו.

ב. האם נבחנת בפסיכומטרי? אז בבין הזמנים עכשיו, לא לדחות.

ג. האם המקצוע שמעניין אותך הוא תורני? האם אפשר לעשות מסלול מיוחד לבינשים נניח לתעודת הוראה?

מעבר לזה - בעיני נכון לנסות לייצר הכנסה כבר עכשיו.

האם מותר לך לפתוח עסק עצמאי? נגיד ללמד ילדים קריאה בתורה לבר מצווה. עבודה בבין הזמנים. שטיפת בית כנסת פעם בשבוע. וכו'.

חלק מהכסף הזה ללמוד איך להשקיע - כעצמאי בקרן השתלמות. וגם הפרשה לפנסיה. 

ככל שמתחילים בגיל מוקדם יותר, זה נהיה משמעותי בהמשך.

מי שיחכה עם הכנסה (חוקית ומסודרת) לאחרי הסדר+אברכות+לימודים מקצוע -

למיטב הבנתי, יש לזה השלכות מאוד גדולות על הפנסיה שלו.

מה שאני מנסה להגיד, זה שאתה צריך להסתכל קדימה - לא על 3-4 שנים הבאות, אלא 30-40 שנה ויותר.

איזה סגנון חיים אתה מצפה?

איך תממן את זה?

איך ואיפה תראה המשפחה שלך?

נישואין זה לעבור למגרש של הגדולים, וזה דורש לחשוב בראש שונה ממה שיש בשלב הקודם.

באופן אישי, תמיד רציתי לדעת שלמי שאני יוצאת איתו יש תוכנית. שהוא חשב על הדברים - גם אם התוכנית כוללת עשור בישיבה מעבר להסדר, אם יש לו תוכנית איך הוא מתכוון לממן את זה ומבין את ההשלכות לטווח הארוך - סבבה.

אם הוא אומר לי, אה, כולם מסתדרים, נזרום - לא בשבילי.

שגם בעייני היא הקריטית בעניין ההתפתחות האישית של כל אדם - העול והאחריות המוטלים עליך כאשר אתה כבר בעל משפחה עם ילדים.  

להתחתן בגיל מאוד צעיר זה לא העניין שעשוי להשפיע. אפשר לחיות כזוג צעיר באופן מאוד מצומצם, מאוד חסכוני, ובמקביל ללמוד ולהשקיע הרבה בכל דבר שקשור להתפתחות אישית. הן תורנית, הן מקצועית, גם בתחביבים.  

כל עוד אין ילדים, אין הרבה הבדל מהיותך רווק.  נכון שצריך להחזיק בית - אבל ההוצאות על קיום  בתנאים צנועים ומינימליים לזוג צעיר ללא ילדים הם באמת דבר שכל זוג יכול לקחת על עצמו.  

גרים באיזו יחידת דיור של חדר אחד, אפילו למשך שנתיים ושלוש ראשונות.  

הבעיה, הקושי, ההתמודדות עם מעמסת החיים האמיתיים, הריחיים על הצוואר בלשונו של מי שהגיב לך לעיל, @אריק מהדרום, זה כאשר אתם, כזוג, כבר הורים לילדים.  

בגלל אורח החיים, ההשקפה הדתית, אני מניח שלא תרצה לדחות את הרחבת המשפחה למשך כמה שנים אחרי הנישואים.  וכאן הקונפליקט המרכזי בנישואים בגיל מאוד צעיר לפני שרכשת השכלה ומקצוע ויכולת להתפרנס בצורה ראויה לכל החיים שלפניך.   פרנסה ומקצוע שיהיה אהוב עליך.  לא משהו שנכפה עליך בגלל שאתה גבר אבא לילדים וחייב בכל מחיר להביא פת לחם הביתה.  

אני לא חושב שזו בחירה טובה עבור רוב בני האדם.

כמה מה שאני כותב ישפיע עליך? ברמת העיקרון זה משתנה הרבה מאדם לאדם ומישיבה לישיבה.

תתייעץ עם אדם שמכיר אותך ורוצה בטובתך, זה יהיה יותר טוב מלהייעץ איתי.

אני באתי לפה בעיקר כי לשמוע דעות מגוונות.

בעז"ה הכל יהיה גם עם התייעצות רצינית,

בסוף זה ההחלטות הכי גדולות שאני אעשה בחיים (נראלי).

אשריך!

למה אתה חושב שזה לא בחירה טובה? מענייין אותי.

אני לא סבור בכלל שנדרש חינוך מסגרות קודש בלבד שבחורים נשלחים אליהם אחרי הישיבה התיכונית.

אני נגד הערצה לתלמידי חכמים ולבני אדם באופן כללי.

אני חושב שחלק גדול מעולם הישיבות של היום נשען על סיבה פוליטית.

אני חושב שמפעל הישיבות אחראי לנשירה של עשרות אחוזים מבוגרי הציונות הדתית.

אני חושב שהמודל של תיבת נח נכשל.

אני אומר את זה שנים בקבוצות ווצאפ אבל כל זה איננו קשור לענייני לנ"ו, זו דעתי האישית בקצרה אם תרצה אפשר להמשיך בפורום אחר.

כל אחד בציבור הדתי מאוד מעריך את הלימוד ואת החשיבות של בניית בסיס רוחני ותורני חזק לפני הקמת בית ומשפחה. אבל אי אפשר להתעלם מהאחריות המעשית שמוטלת על כתפי הגבר היהודי.

בסופו של יום, על פי ההלכה והכתובה, האחריות לרווחה הכלכלית של הבית היא עליך – 'ואנא אפרנס'. זו לא רק חובה טכנית, זו המדרגה המוסרית של להיות 'בעל' שדואג לאשתו ולילדיו בכבוד.

צריך לומר ביושר: המודל שבו חברה שלמה נשארת בכולל לאורך שנים הוא תופעה ייחודית לישראל, והיא רחוקה מלהיות המודל ההיסטורי של העם היהודי. בחו"ל, הקהילות החרדיות חיות אחרת לגמרי – שם אנשים יוצאים לעבוד, מתפרנסים בכבוד ותורמים לקהילה, מבלי לוותר על הזהות החרדית שלהם.

התחושה היא שבישראל המצב הזה השתרש לאו דווקא מסיבות רוחניות טהורות, אלא כתוצאה מהמבנה הפוליטי והצורך להשתמש בפטור 'תורתו אומנותו' כדי להימנע מגיוס. המציאות הזו יצרה מצב שבו אלפי משפחות חיות בעוני כרוני, כשהנטל הכלכלי נופל על האישה או על קופת המדינה. 

האם זה באמת 'לכתחילה'? האם זו דרך התורה להסתמך על צדקה וקצבאות כדרך חיים, במקום לחיות חיי יצירה ועבודה?

בקהילות חרדיות בארה"ב ובאירופה, הנורמה היא שילוב של קביעת עתים לתורה עם יציאה למעגל העבודה. שם, המוסר העצמי והאחריות הכלכלית מתבטאים באחוז גבוה של בעלי השכלה גבוהה, תארים אקדמאיים, בציבור התורני.  

מניח שמוכרת לך הישיבה-אוניברסיטה בארה"ב.

בין שאר בוגריה המפורסמים- הרב ד"ר אהרון ליכטנשטיין זצ"ל, שעמד בראש ישיבת ההסדר הר עציון באלון שבות שנים רבות.  

או הרב אליהו רחמים זייני, שעומד בראש ישיבת ההסדר והישיבה הגבוהה אור וישועה בחיפה.  בעל תואר ד"ר במתמטיקה, מהטכניון, היה מרצה בטכניון ורב הטכניון.  

בביקורים שיצא לי לעשות באנגליה, נחשפתי בקהילות החרדיות שגרות בלונדון לריבוי בעלי מקצועות חופשיים, וחיים ברווה כלכלית גבוהה מאוד.  

גם אולי המקום להזכיר שעל רקע הלחצים המשפטיים והציבוריים להפסקת תקצוב ישיבות ומוסדות חינוך חרדיים שאינם מלמדים לימודי ליבה או שאינם עומדים בחוקי הגיוס, עלו איומים מצד עסקנים חרדים להביא כספים מחו"ל מתורמים פרטיים וקרנות כדי לגשר על הפערים התקציביים-גם זה מוכיח שהחרדים בחו"ל עובדים ומתפרנסים היטב ורק בארץ חיים בעוני עמוק מרצון.  

אם זה חסר טאקט זה שלה אבל כנראה היא רצתה ממש לשתף... 

היא כותבת לכן את זה דווקא בתור בנות שמבינות את הכאב ואת גודל הנס!!

אני בטוחה שהיא מתפללת עליכן!! ואולי היא חושבת שזה שקרה לה כזה נס יכול לעודד אתכן שבקרוב גם לכן זה יקרה!

זה לא טוב המבט הזה ששם במרכז את הכאבים של עצמו, לכולם יש כאבים... אז נשתף רק בדברים עצובים?? 

אומרים שיותר מלהשתתף בצער הזולת קשה להשתתף בשמחתו...  

מובן שיש קושי ומותר קצת להתמסכן אבל זה לא צריך להיות הלך הרוח שלנו אנחנו צריכים לחזק אחד את השני! 

אני לא שופטת אותך באופן אישי בטוחה שהיה כואב לקרוא דבר כזה... אבל זה ציבורי ואני חייבת להביע את התנגדותי כלפי המגמה והאוירה הזאת אצל רווקים... זה משגע אותי😟

לא הייתי רוצה שכל מי שנשואה לא תעיז לדבר על הנישואים לידי, כי זה רגיש.

זה טבעי ונורמלי שאני מדברת עם חברות, והם מדברות דברים כאלה - וכן, גם על ילדים וכו'.

ואני רואה את זה כהחלטה שלי מה לעשות עם המידע הזה.

אם אני בוחרת להיעלב ולהתרחק ולא להיות חלק מהקבוצה שבה מדברים ככה -

אני מרגישה שאני גוזרת על עצמי בדידות וריחוק, ויצירת קבוצה חברתית שכוללת רק מי שאיתי במצבי, וזה עלול להיות לא בריא מבחינה נפשית.

אני גם יכולה להבין את מה שהיא כתבה בצורה אחרת:

שנים ארוכות של חיפוש, של רווקות לפעמים מובילים למחשבה במודע או בתת מודע של ייאוש, של לי זה כבר לא יקרה.

וכשזה כבר קורה - זה יכול להיתפס כ"תסמונת המתחזה" - זה לא אמיתי, זה לא שלי, אני עדיין בזהות הרווקית שלי - ולכן זה נראה כל כך לא מציאותי שהתחתנתי.

בעיני זה יכול להיות שיתוך של איזשהו מצב נפשי, לא ניסיון לדרוך על יבלות.

הסבבים הללו מלמדות על האמונה שלך שיהיה טוב בהמשך,

מאחל שתזכי לטוב הזה במהרה ויתמלאו כל משאלות ליבך לטובה ויהיו לך כל הכוחות הדרושים לתהליכים הלא פשוטים והמוערכים הללו

מכיר את הספר ועמך כולם צדיקים? אני ממליץ עליו מאוד. הוא מלמד הסתכלות אחרת על כל ענייני הנפילות.

הנטיה להלל כל רגע של נפילה כאילו הוא עיקר הסיפור פה- זאת מלכודת! מלכודת שגורמת להיות כלוא יותר חזק בדמיונות של היצר הרע. ויותר מזה- היצר הרע יכול לגרום לך לחשוב שזה עיקר מי שאתה.

יש בך מלא כוחות אדירים שצריך לתת להם הרבה יותר מקום בחיים שלך, דרך המון עשייה חיובית, ויעדים גדולים בקדושה.

אשריך💪

כאילו, זה כל הרעיון של בריאת האדם והעולם. אם זה לא היה ככה, היה זה מדאיג.

מזכיר לי סיפור: בחור ובחורה עמדו להתחתן ונכנסו לקבל את ברכתו ועצתו של הרב. אמר להם, עצה טובה לשלום בית, כאשר הבעל חוזר מהכולל והיה לו יום גרוע, לפני שייכנס הביתה יהפוך את הכובע, ככה האישה תדע שעבר עליו יום גרוע ולא "תתנפל" עליו ישר כשהוא מגיע אלא תתייחס אליו בעדינות. והפוך, אם לאישה היה יום קשה, שתהפוך את המטפחת (לא עובד עם פאה נכרית) וככה כשהבעל נכנס יידע מיד שהיא עצובה ולא יתחיל להקשות עליה קושיות מיותרות אלא גם ינחם אותה. טוב יפה, התחתנו בשעה טובה, אחרי כמה ימים חוזר הבעל עם כובע הפוך, האישה רואה מיד מכינה לו כוס תה שב תנוח תירגע קח את הזמן יופי. אחרי כמה ימים, הבעל חוזר רואה את האישה עם מטפחת, אומר לה וואי שבי תנוחי תשתי תה בינתיים מה את צריכה אני אעזור לך.

אחרי כמה ימים, חוזר הבעל, דואג לשים כובע הפוך, אלא שכשהוא פותח את הדלת, גם היא עם מטפחת הפוכה. על מקרה כזה הרב עוד לא דיבר! טוב, אובדי עצות החליטו ללכת לרב לשאול אותו. דופקים בדלת והוא פותח להם עם כובע הפוך לראשו...

///

בקיצור זאת עובדת החיים.

אני יוצא מנקודת הנחה שאתה מדבר על ניסיונות בתחום הידוע אבל הדברים תקפים פחות או יותר לכל דבר שתרצה.

ברמה המעשית (כי אם יש משהו שיצה"ר לא אוהב, זה מעשים, לעומת דיבורים):

– להחליף לטלפון מוגן ברגע זה, יש דגמים טובים, לא יקר בכלל, כל האפלקציות שתרצה

– להתקין סינון אם לא קיים (לא מבין גדול בסוגים)

– לצאת הרבה מהבית

– ללמוד הרבה תורה בין בשיעורים בין בעצמך זה מהדברים היחידים שעושים את ההבדל

– להרחיב קצת את מעגל החברים ברגע שאתה מרגיש שאתה עם אנשים ויש לך תמיכה זה מוסיף

– אם כבר נופלים ידועים דברי חז"ל "אמר רבי אלעאי הזקן: אם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו, ילך למקום שאין מכירין אותו, וילבש שחורים ויתכסה שחורים ויעשה כמו שלבו חפץ, ואל יחלל שם שמים בפרהסיא." אפשר לנפול חזק ואפשר לנפול פחות חזק. במקום לאמץ תחושה של הותרה הרצועה להבין שאפילו בתוך החטא עצמו יש מנעד עצום ונידונים על כל רגע ורגע הן לחיוב והן לשלילה ("האם יכולת לפחות לצמצם?"). ולא די שיש צד זכות במניעת נפילה יותר גרועה (חוץ מזה שמראה בעצמו שאינו חפץ בעבירה) אלא אף אם רק דוחה מעט את הנפילה אף בזה יש צד זכות.

– "כשהביאו בפני רבנו [חידושי הרי"ם מגור] ספרים בהם עצות נגד תחבולות היצר נענה ואמר: ליצר ערימות של עצות נגד העצות הללו, גם לו סגולות ועצות נגד עצות בני־אדם." בקיצור עושים מה שיכולים וה' יעזור

ברמה הרעיונית:

– קלישאה אבל אל תתן לנפילות להגדיר אותך. אם כבר הזכרנו את חידושי הרי"ם, "אמר השכחה טובה מאוד כי אלמלא לא נבראה השכחה היה אדם זוכר תמיד עכל עבירות שעשה ולא היה יכול להחזיק מעמד לכן העבירה הידועה גורמת לשכחה כדאיתא בספרים הקדושים".

– הזכרנו את "ילבש שחורים ויתעטף שחורים". לפי ראשונים רבים, אין זאת עצה איך לבצע את העבירה, אלא איך אדם יכול להתגבר על יצרו. ולכאורה, קשים דברי הגמרא שנייה לאחר מכן, "הא דמצי כייף ליה ליצריה, הא דלא מצי כייף ליה"? אם בסוף הוא לא עובר עבירה, אז מה זה משנה אם הוא ילבש שחורים? ולמה הותר לו ללבשם רק אם הוא לא מצליח לכפות את יצרו?

שאלה נוספת: "א"ר לוי בר חמא אמר ר"ש בן לקיש לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע שנא' רגזו ואל תחטאו. אם נצחו מוטב ואם לאו יעסוק בתורה שנאמר אמרו בלבבכם אם נצחו מוטב ואם לאו יקרא קריאת שמע שנאמר על משכבכם אם נצחו מוטב ואם לאו יזכור לו יום המיתה שנאמר ודומו סלה."

=> אם משמע שהולכים מהנשק הקל לתותחים הכבדים, למה לא להתחיל מראש ביום המיתה? תשובה שראיתי, כי זה מעציב, הקב"ה לא רוצה שנהיה עצובים ונתעסק בדברים מעציבים. אותה תשובה לגבי לבישת שחורים. לכן, אל תרגיל לראות את עצמך בעין רעה ושיפוטית אין בזה שום תועלת.

גם קראתי פעם שעשיית חסד (התנדבויות וכד') מסייעים לזה. זה הצד השני של חסד = מים. אם אני לא טועה. כדאי ל ברר.

יש ספר שאולי יכול להועיל: על חטא ותשובה - מאיר גרוזמן.

מאמינה שהרב ארז דורון, הרב פנגר ורבנים ברסלבים 

ועוד, מדברים על כך. אתה לא היחיד.

ולבקש על זה מהשם. קודם כל. אלא מה?!

"כל עוד האדם חי, אפשר לתקן!"

הכלב שבך לא שב על קיאו. יש שם חוסר וזו הדרך למלא אותו. במקום מלחמה ריקה כדאי לחפש מה מביא אותך לשם.

מה הצורך שלא מתמלא?

איפה בלו''ז?

לך תעשה ספורט בגינת כושר, לך לעשות יוגה (יתן לך זמן גוף חיובי!). אל תתעסק בכלל בדבר הזה. גם לא כשאתה נחשף אליו. פשוט לעסוק בחיובי.

סליחה על הפלישה כאישה שאנוכי (שמן הסתם לא חוותה את האתגר הזה).

אם לא הייתה הלכה, נניח אם תקח גוי, האם מעשה כזה הופך אותו לאדם רע ומלוכלך? חלילה.

כמובן אנחנו כיהודים יש לנו הלכה ותורה, שאוסרת עלינו. ויש לשמור על המצוות וכו'. אבל אני מרגישה שבמצווה הזו, עושים לה יח"צ של גועל נפש ולכלוך, כשבפועל זה איסור. כמו שאסור להתניע את הרכב ולנסוע לים בשבת.

אסור? כן.

לא מוסרי ומלוכלך? לא. 

אני גם לפעמים מנסה להתבונן בזה כך. אובייקטיבית וגלובלית כל אדם רוחני מרגיש בבירור כמה הנפילה היא שפלה, גסה, מכוערת וחייתית. הרצון להשוות אותה לעבירה סתמית ושגרתית על רצון ה' היא מלאכותית. הכאב והבושה הם אינהרנטיים לנפילה ועצמיים לה, וכל אדם עדין מרגיש את זה.

זה מעשה לא מוסרי נקודה.
 

האדם שעושה אותו כמובן לא רע. זה לא כמו גנב או רוצח. אבל המעשה של צפיה בתכנים ברשת מאוד לא מוסרי ומלוכלך מאוד מוסרית.

הדור שלנו מושפע בטעות מהתרבות.החילונית בה "כל דבר שאני רוצה מותר כל עוד זה לא פוגע באחר" וזה לא נכון גם מוסרית לא רק הלכתית

מדובר בתעשייה נוראית.

אפשר מהדמיון והתחושה. מדברת על פיזית מה קורה.

בעבר אגב, התחתנו בערך כשהגיעו לבגרות מינית. וגם גברים נשאו יותר מאישה אחת אז אפילו נידה פחות השפיעה על הגבר.

המעשה הפיזי, אסור הלכתית כמובן. אבל אני לא רואה בו מלוכלך או לא מוסרי.

אגב, על נשים יש פסיקות שונות החל מאסור לגמרי ועד מותר לגמרי

רק הלכתית.

זה פוגם באהבה המוקדשת רק לאדם אחד.

ופגימה בערך האהבה היא מעשה לא מוסרי.

כשהוא במסגרת נישואין הוא קדוש וטהור כמובן.

כרגע.

האם זה פוגם?

גם האם זה אהבה כשזה עם עצמו? לא חושבת.

וכמובן שאם זה הופך למשהו שמנהל לאדם את החיים, ספק התמכרות, אז גם בעייתי.

אבל באמת לא חושבת שזה לא מוסרי. 

זה גורם לאדם להפנות את כוח האהבה שלו לעצמו במקום לזולת. גם לפני מתן תורה ער ואונן היו רעים בעיני ה'.

לעניין גישה חינוכית זו כבר שאלה אחרת

ממה שאת מניחה שהוא מדמיין, ולכן את חושבת שאין בזה בעיה מוסרית

(עקרונית אני חושב שבכל דמיון בעניינים האלו יש בעיה מוסרית ברמה מסויימת, זה מנעד)

בחידושי הרי"ם "אמר לחתן ביום חפתו כדברים האלה: אויב עס איז איידיל איז נישט דא קיין איידעלערס, און אויב עס איז גראב איז נישט דא קיין גרעבערס".

ובגרמנית מודרנית אם זה באופן אצילי אין אצילי מזה ואם זה באופן גס אין גס מזה.

איסורי עריות לא סתם נקראים תועבה, לא הקפיד על עבודה זרה והקפיד על גילוי עריות", "אלהיהם של אלה שונא זימה" כו'.

הסיבה לזה, למיטב הבנתי, היא ש"במקום המשפט שמה הרשע ומקום הצדק שמה הרשע". העולם בנוי מניגודים ובמקום שבו נמצאים העניינים הכי גדולים (אהבה חברוּת הדדיוּת כו') נמצאים גם הניגודים הכי גדולים (תאווה אנוכיות זימה כו').

ההרגשה הפנימית שהעיוות הוא בזוי ומאוס מעיד על אנינות הדעת (במובן החיובי) ואצילות הנפש, זאת דעתי האובייקטיבית.

המחשבה שמעשה כזה מוסרי רק אסור הלכתית, נובעת מהשפעת הדור שלנו מהפוסטמודרניזם החילוני.

גם זימה לגויים נחשבת מעשה רע בתנך.

ואין הבדל בין גבר לאשה פה

אינו דומה x ל־y

יש כאלה שעושים את זה (לא ראיות אסורות) נטו בשביל לפרוק לחץ או להירדם מהר אפילו בלי התאווה שבדבר

ביסודו של דבר האיסור כשלעצמו בעיקר קשור לעניין של טומאה יש פשוט עניין מהתורה לא להיטמא בטומאה הספציפית הזאת כמו שלכהנים אסור להיכנס לבית קברות (וזה די מקביל כי את הכהנים זה מגביל ממחנה שכינה ואילו טומאת קרי מגבילה מכל הר הבית)

הצד המוסרי הוא קשור באופן הדוק אך לא לגמרי חופף

פגם הברית ובאיזה מצבים. ואין כאן המקום להאריך. לכן אמרתי שאני לא מדבר מהבחינה החינוכית פה.

אין קשר לטומאה. הרי טומאה הלכתית נוצרת גם אחרי קשר פיסי בין איש לאשה. ואין איסור להטמא לישראל למת וכדומה.   הצד המוסרי לא קשור כי ער ואונן היו לפני מתן תורה.  הבעיה המוסרית פה היא שאדם מפנה את כוח האהבה וכוחות החיים לעצמו במקום לזולתו, וזה יוצר פגם בנפש (שניתן לתקן כמובן) , כי יצר העיריות עומד בבסיס נפש האדם, לטוב ולמוטב 

יש מגנט שמושך אותך להרגיש אישה. בגלל שאין לך את זה באופן הנורמלי, זה מתבטא בצורה לא טובה. בפרט שהקושי הרגשי של הבדידות מתערבב עם זה.

כמו שצריך לדעת איך לקום, צריך גם לדעת איך ליפול.

כשאתה לא מצליח להתגבר, לפחות תיפול חכם. אל תיפול על מראות ודמיונות של יצר בלי אהבה כי זו נפילה שמעוותת את המוח ואת החשיבה, ויכולה לדרדר אותך למטה.

תיפול לדברים שמדמים את המציאות האמיתית.

אמרו חזל שאין אפוטרופוס לעריות.
 

וזה לא אומר שאתה אדם לא רגיש.

זה יצר חיובי מאוד שפשוט מופנה למקומות טמאים. אבל היצר הזה שלך חיובי מאוד ומעיד על אדם צדיק שרוצה אהבה אמיתית.

קשר כזה בין איש ואשתו נשואים, מאהבה, הוא קדוש וטהור.

פשוט כשהוא מופנה למקומות שהם לא כאלה זה הרס היצר הקדוש הזה ולכן טומאה.

אתה לא צריך להלקות את עצמך. נפילה באינטרנט היא תופעה מאוד נפוצה לצערינו גם אצל דתיים. 

זה סתם פחד לא מוצדק ,שזה יביא אותך למקומות יותר רחוקים מנפילה באינטרנט. באינטרנט היד קלה על המקלדת ומאוד קל להגחע למקומות כאלו ודו התמודדות לא פשוטה.

צריך אינטרנט מסונן וייעוץ אצל איש מקצוע במקרה של התמכרות קשה.

הכוונה ביוזמה- החברים המהממים האלו שמתקשרים או מציעים להיפגש באופן יחסית תדיר. יש לי חברה שיש לה רשימה וכל שישי עושה סבב, כמה שמספיקה, וממשיכה בשישי הבא מאיפה שהפסיקה.

זה לא רק קומץ החברות הכי טובות (למרות שגם זה משמח)

שלוקחים דברים בקלילות. שאם משהו התחרבש, אז OK אופס לא נורא. מאוד קשה לי עם אנשים בלי התכונה הזאת.

שליטה עצמית, נימוס גם must.

אופק רחב בונוס גדול.

ובכן א' זה מהסיבה שאני ככה. אני לא יכול לחיות כל הזמן ליד בן־אדם שחי בתדר רגשי אחר, כלומר מגיב באופן מאוד דרמטי / קטסטרופלי לכל עניין בעוצמות רגשיות גבוהות, כי איני מספיק דרמטי כדי להיכנס איתו לחוויה "עמו אנכי בצרה" אבל גם לא סטואי מספיק כדי לא להיות מושפע כלל. מתח רגשי גבוה מתיש אותי, קשור לסף גירוי רגשי או משהו כזה.

שליטה עצמית כנ"ל אני מצפה מאנשים את מה שאני מצפה מעצמי.

נימוס כי אני מחזיק מזה ערך רוחני גדול אולי הייתי ייקי בגלגול כלשהו.

אופק רחב בונוס כי אני מתעניין בכל־מיני נושאים שבעולם ונחמד אם אפשר למצוא עניינים להפוך גם אם זמנית למצע משותף לשיחה וכיו"ב, אבל זה לא ממש ממש מהותי.

(סתם)

אני מעריכה עין טובה, אכפתיות ואומץ, ואני לא יכולה עם אנשים לחוצים

מעריך חכמה, כנות ומודעות אישית וסביבתית.

בכותרת זה הערכה שהיא הכרחית, בתוך ההודעה זה דברים שאני מתחבר אליהם במיוחד. על גב הדברים הבסיסיים.

כמובן "תנא ושייר"

1. אנשים שמניעים את החיים שלהם ולא החיים מנהלים אותם

(עושים קריירה/ כסף/ עבודה אישית/ תהליכים/ פרויקטים)

2. אנשים שמתקשרים בפתיחות כנות וקלילות

3. אנשים עם תכונות מרשימות:

שליטה עצמית/ רוגע/ מודעות עצמית וכללית/ אכפתיות ואנושיות/ בטחון ואהבה עצמית

לשני הכיוונים 

שלהם זה טוב.

ואנשים ש"חיים" את החיים שלהם באמת. (לא דווקא אנשים קלילים שרק מחפשים כיף, אלא אנשים שלא נופלים לייאוש, דיכאון ויודעים ליהנות מהרגע...

חחח חלאס לרדת עלי

לא מעריכה יופי כתכונה כמו שלא מעריכה עושר כתכונה.

ויופי יכול להיות סימן לטיפוח גם קומה זקופה סימן לביטחון

גוף מחוטב סימן לאחריות והערכת הגוף שהקב"ה נתן לנו

ולבוש נאה סימן לנימוס ואצילות אם נובע ממקורות טהורים

בונוס גם שלך קשה עדיין למצוא את הזמן להכיל את השני

נחישות

ויציבות

ביחד עם עדינות

חיוך מתוק וקסם אישי

יש למעלה שרשור נעוץ בשם "מדריך עדכני לפורום שלנ"ו", תפתחי אותי ותלחצי על "רשימת שדכנים מתעדכנת"

קישור לשרשור עליה דיברה הרמוניה:

מדריך עדכני לפורום שלנ"ו - לקראת נישואין וזוגיות

אקרא, תודה !