יש כאלה שנשואים עשרות שנים, ובן/ת הזוג לא יודע/ת כלום.

אבל האמת היא שזה נכון גם לעוד הרבה דברים אחרים, שלא נדע. בתי הכלא מלאים באנשים שהתחתנו, והיו בעל למופת, והורים לדוגמה, ופתאום מסתבר להפתעת כולם שהם פושעים גמורים שחיו חיים כפולים...
אז עכשיו נבחר לא להתחתן, לא להקים משפחה, לא לחיות בזוגיות, רק מתוך הסיכוי הקלוש שבן הזוג מסתיר מאיתנו אמת איומה? 

זאת נשמעת גישה מאוד לא חיובית לחיים...

מה גורם לך בכלל לחשוב דבר כזה כלפי מי שאת יוצאת אתו?

נ.ב.

יש דרכים לדעת, אבל לא אכתוב עליהן כאן, וחלקן ספק חוקיות.

הדרך הכי טובה לדעת בלי לעבור על החוק - לשאול אותו (בתקווה שלא ישקר), את חבריו (בתקווה שהם יודעים האמת), את רבניו וכו'. אבל כמובן שזאת דרך מוגבלת מאוד...

מה שאפשר לברר - מבררים.   

אבל תמיד החיים יהיו מפתיעים ולא בידינו לשלוט בכל מה שיקרה... 

שאני חושבת שאפשר להרגיש אם יש או אין רגש

צריך רק לשים לב לבחון את זה כדי לראות שזה קיים.

זה לא שבגלל הפורום אני חושבת ככה 

כבר היה לי חשד קטן זמן מה

אבל תמיד אמרתי לעצמי שזה בכלל לא הגיוני ואני מדמיינת

ואז בפורום הבנתי שזה בעצם כן הגיוני.

כשאנחנו נמצאים ביחד הוא די אדיש למראה שלי

גם כשאני לובשת את השמלה הכי חגיגית ויפה

זה לא נראה שמעניין אותו במיוחד לשים לב לזה או לשים לב למראה שלי בכלל

הוא רגיש ומקסים ואינטלגנט וכמובן ירא שמים באמת

(ואולי זאת הבעיה? הרי מי שיש לו נטיות הפוכות והוא לא ירא שמים אז הוא בכלל לא ינסה לצאת עם בנות)

כבר יצאתי עם בנים בעבר אבל אף אחד מהם לא היה מתאים לי כמוהו

לכן אני יודעת איך הם הסתכלו עלי לפעמים

העיניים שלהם לפעמים ברחו קצת לכיוון השתפיים שלי למשל

במהירות הבזק כדי שאני לא אשים לב

אבל כמובן ששמתי לב

אצלו זה פשוט לא קורה...

היינו לפני כמה זמן בבית קפה כשעוד היה מותר

ובשולחן לידינו ישבו כמה חיילים עם מדים

והוא פשוט לא הפסיק להסתכל על אחד מהם. חייל שבאמת נראה טוב ואפילו טוב מאוד. ממש ראיתי את זה. הוא הסתכל עליו לעומק

כאילו ממש בחן אותו, חיפש את העיניים שלו.

הוא גם היה פחות מרוכז אלי באותה פגישה.

ממש הרגשתי שאני בתחרות עם אותו חייל על תשומת הלב שלו

ובעיקר... בעיקר קיוויתי שיום יבוא והוא יסתכל עלי בצורה כזאת.

אני לגמרי בעד שתסמכי על התחושות שלך.

במקרה כזה אני אפילו בעד, למרות שזה מביך מאוד , שתשאלי אותו בצורה מפורשת אם הוא בכלל נמשך אלייך

ואל תאפשרי לו להתחמק, בחוכמה ובעדינות תתקפי את הנושא הזה מכל הכיוונים עד שתקבלי תשובה מניחה את הדעת, אם בכלל תתקבל תשובה כזאת..

סליחה שאני כותבת את זה

אבל למשל מזה שהעיניים שלו לא נודדות לפעמים

אולי הוא פשוט עם שליטה עצמית גבוהה מתוך יראת השמים שלו?

זה חריג? נורמלי?

הכל כל כך מבלבל

@פשוט אני.. ידע להדריך אותך טוב יותר..

אבל מצד שני אם היו למשל פותחים על נפילות באינטרט זה היה טריגר לפתיחות עוד ועוד שרשורים בנושא כי דבר מזכיר דבר לכל מי שהנושא מפחיד/מלחיץ/מעניין  אותו וככה לבחון את הקשר הנוכחי/העתידי/מהעבר..

גם אם פותחי השרשורים אולי אולי לא מציגים מקרים אותנטיים

בסה"כ אנחנו לגמרי מרוויחים מהנוכחות שלך כאן, לומדים המון בזכותך

מעדיפה את הנוכחי.

אה, יש גם את נושא מי משלם בדייטים שגם הוא חומר בעירה לא קטן חח

אבל אני לא יכול להבטיח שזה המצב.

אבל עדיין יש כאן עניין מחשיד.

שאלה לכיוון: רמת היראת שמים הכללית שלו, לפי ההתרשמות שלך, היא גבוהה דיה, כדי שיהיה מתאים לומר שגם כאן זה השליטה העצמית הזו?

אני תומך בגירסה שאת צריכה לשאול אותו, בעדינות, לדעתי אין צורך להעלות את הנושא של נטיה הפוכה, אלא לשאול האם הוא נמשך אלייך.

א. הוא לא שם לב לבגדים שאת לובשת וכו' - 

אם היית יודעת כמה נשים נשואות נעלבות כי הבעל לא שם לב לבגד החדש שלהן, או לעגילים המהממים שהן קנו לעצמן... זה לגמרי נורמלי אצל הרבה גברים.

אם הייתי ליצן, הייתי אומר לך שדווקא גבר שכן שם לב לבגדים של אשה, הוא יותר חשוד בהיותו בעל "נטיות הפוכות" (אבל זו כמובן סטיגמה ואני נגד סטיגמות )

ב. הוא לא מסתכל עלייך כמו שאת רגילה שבחורים מסתכלים - 

אני מדבר בכל יום עם לא מעט אנשים ונשים, ילדים וטף. בחיי, אני לא מסתכל לאף אחד מהם על שום איבר בגוף בזמן שאנחנו מדברים, מלבד על העיניים. אני פשוט רגיל להסתכל על העיניים של בן שיחי. אני חושב שזה מאוד פוגע להסתכל על מקום אחר בזמן השיחה (להסתכל על האף זה מעליב, כאילו האף גדול ובולט. להסתכל על השפתיים עלול להיתפס (בלשון העם) כ"החפצה", כלומר ניסיון ליהנות בצורה לא ראויה ואף מבזה מגופו של האחר. וזה עוד לפני שבכלל הזכרתי את עניין שמירת העיניים שאנחנו מזכירים 3 פעמים ביום בקריאת שמע...

ג. מה שקרה במסעדה - 

אני יכול לחשוב על שלל סיבות לזה שהוא הסתכל על החייל. למשל, יכול להיות שהדייט קצת שיעמם אותו, אז העיניים שלו סתם נדדו להן ברחבי המסעדה. יכול להיות שהוא היה מאוד טרוד במחשבות, ולכן לא היה מרוכז. יכול להיות שהחייל הזכיר לו מישהו. יכול להיות שהוא בכלל לא הסתכל על העיניים שלו, אלא הסתכל על הסיכה שיש לו על החולצה, וניסה להיזכר לאיזו יחידה הסיכה שייכת (קטע של גברים, לנסות להכיר את כל הסיכות שיש).

אציין שאם אדם מנסה להסתיר את נטייתו המינית, הוא לא יבהה בגבר בצורה כל-כך בולטת כמו שאת מתארת, בטח לא ליד הדייט שלו. 

בסופו של דבר יכול להיות שאת צודקת עם החשש שלך, ואני ממליץ לך לפתוח את זה בשיחה. שיחה שבה הוא לא יחשוש מלספר דבר כזה, לא יפחד שתשנאי אותו (אחרת אין סיכוי שידבר)

(אני יכול להגיד לך מהכיוון ההפוך, שלפני שסיפרתי לאנשים על עצמי כשהייתי בישיבה התיכונית, העליתי את הנושא הזה כבדרך אגב כדי שאוכל לברר מראש מה דעתם. מי שהביע דיעה שהייתה גורמת לי לשנוא את עצמי עוד יותר - פשוט לא סיפרתי לו כלום).

למשל, כמו שאת בוודאי שואלת אותו שאלות על עניינים אקטואליים אחרים, תשאלי בטבעיות "מה אתה אומר על כל הסערה עם הרב פרץ וטיפולי המרה?", או בכל דרך אחרת שבה אפשר לשלב את הנושא הזה. התשובה שלו, ויותר מזה - התגובה הטבעית שלו (הבעת פנים, תזוזה של הגוף, ידיים וכו') יכולות ללמד הרבה.

מצד שני, זה יכול לגרום לו להבין שאת חושדת בו, ורק להיסגר עוד יותר.

לסיום, 

מיעוט של הגברים הם בעלי "נטיות הפוכות", ומיעוט מקרב אותם גברים מנסה לרמות את בני המין השני בשביל להתחתן.

כמובן שכל מה שכתבתי זה בגדר נקודות למחשבה.

צר לי אם ציפית לקבל כאן תשובות של ממש, כי פשוט אין תשובות במקרים האלה.

רק בוחן כליות ולב יודע מה קורה בתוך נפש האדם, וכל ניסיון שלנו מבחוץ לאבחן את הבחור הזה נידון מראש לכישלון.

בתור מישהי שיצאה עם בחור בעל נטיות הפוכות אני רוצה להביא את הצד השני..

היו כמה שכתבו שאת סתם חוששת ופשוט הפורום מרכז מקרי קיצון בחסות האנונימיות אז את יכולה להישאר רגועה,

אז יש אמת בדבר, הגיוני שנכון ברוב המקרים והחששות, אבל רוצה להגיד שגם בהחלט יכול להיות שאת צודקת וחשוב לי להביא את הצד הזה...

כשהבחור שיצאתי איתו בחר לספר לי זה היה אחרי זמן ארוך מאוד שיצאנו, וכשהוא סיפר, זה לא הפתיע אותי, פשוט ידעתי.. הרגשתי כזה לפני.. היו לי חשדות קצת והוא רק ביסס לי אותן.

אני לא אומרת את זה כדי להלחיץ, אבל כן רוצה להביא לך מבט ריאלי שזו סיטואציה שיכולה להיות והיא לא כזו מופרכת והזויה.. זה לגמרי קורה.

לכן אני מציעה מה שכבר הציעו לך ודוחפת אותך לעשות את זה.. תדברו!!

לא לשאול אותו על נטיות הפוכות, אלא על מקום הרגש בקשר.. זה נושא לגיטימי לחלוטין שמועלה בין רוב בני הזוג במהלך קשר מתקדם...הרבה פעמים שיח כזה גם מפיל קירות ומחיצות שהיו ביניכם לפני ומשחרר את הרגש ומקרב...

לגבי המשפט האחרון שכתבת על הסתכלות שלו עלייך גם בצורה אוהבת וחמה-

לגמרי מגיע לך נשמה!! אין סיבה שלא תרגישי אהובה ורצויה! אבל קחי בחשבון שזה דורש עבודה..(בכללי, בלי קשר לנטיות הפוכות.. תמיד כל זוג נמשך אחד לשני? לא...)

ולכן בתור התחלת העבודה וגם בשביל הרגעת הנפש שלך- תדברו!

בהצלחה גדולה בנחת וישוב הדעת!

התיאור שלי נשמע לך מוכר? זה היה דומה?

הוא גם שאל אותי איך 'ידעתי', לא ידעתי ככ לענות, זה לא שידעתי בוודאות, אבל זה עבר לי בראש.. בעיקר הרגשת הלב.. שגם קצת נבעה ממשפטים שזרק פה ושם...

ואולי גם מתוך שיחות 'יחסינו לאן' בנוגע למקום השכל והרגש..כל מיני משפטים כאלה של 'בשכל אני ממש רוצה אבל ברגש זה עוד מורכב לי' וכשניסיתי להבין מה מו מי ' זה לא קשור אלייך.. זה קשור אליי..'

התיאור שלך לא נשמע לי דומה ממש לשלי, כלומר גם הוא לא כזה שם לב לבגדים, אבל כאילו זה לא מה שהעיד מבחינתי.. חסרים אנשים שזה לא האישיו שלהם בחיים? לא ייחסתי לזה ככ משמעות, וזה לא מה שגרם לי לחשוב.. ולא היו לי סיטואציות ששמתי לב אליהן כמו שאמרת עם החיילים..

בהודעה הקודמת כתבתי שאני רק רוצה להציג שזה יכול להיות קיים ולהביא את הצד השני, קשה לי להשליך ממקרה למקרה, כי כל אדם הוא שונה ובייחוד בנושא הזה שיש ככ הרבה פרטים וזה לא ככ פשטני שאם הוא כך אז גם אדם אחר כך...

אגב, אחרי שדיברנו, הוא יותר שם לב לבגדים וגם שיח אוהב ומחמיא וכו היה.. משהו ממש נפתח בינינו.. גם אצלי זה נפתח, לא רק אצלו, כאילו הרגש שהיה חסום הגיע אחרי שהוא פתח והביא את עצמו לגמרי.. כנראה משהו בתת מודע שלי קלט שהוא חסום וחסם גם אותי קצת? לא יודעת להגיד..

לך ספציפית אני די מאמינה , אבל השאר לא בטוח . בטח לא "בדוק בוודאות"

אך @פשוט אני.. אינו טרול. 

הוא שותף בפורום מתוך רצון אמיתי להיטיב. 

אבל אקדים לגבי מה שאמרת:

בגדים - לא יודע כמה זה אומר משהו, באופן אישי לא חושב שהייתי אומר למישהי משהו על הבגדים/מראה משהו אלא קרוב לאירוסין וגם זה בספק. (אולי זה תלוי בשמרנות וסגנונות שונים...)

הסתכלות - קודם כל לגבי האחרים שפגשת באופן עקרוני לא ישא אישה עד שיראנה, אך מצד שני הסתכלות של תאווה אסורה, ויש מה לברר בנושא הלכתית, אבל כל עוד מישהי מגיעה במצב שיהיה סיבה להסתכל על הכתפיים כמו שאמרת אז מתבקש שהבחור יעשה את זה גם מבחינה תורנית כדי לבחון כמה זה חמור הלכתית.

לגבי הבחור, יכול להיות שזה לא משמעותי מבחינתו דברים שהיית מחפשת שיסתכל או מנגד שהוא עושה את זה בלי שתראי, ולא נראה לי שזה קשה לעשות את זה...

חיילים- יכול להיות שהוא מכיר אותו בצורה כלשהי ובאותה פגישה הוא לא היה לגמרי מרוכז מסיבות אחרות...

מכיוון שזה נושא משמעותי שמלווה אותך אני מציע ככה:

1) בתור פעולה ראשונית, תבררי עם עצמך כמה הנושא הזה מפריע לך במצב הנוכחי, כמה את חוששת מזה, ובמידה והוא כזה מה תגובתך והאם ברצונך להתחתן איתו למרות זה (זו שאלה מאוד קשה, ובמידה וזה אכן המצב והחלטת להמשיך לנסות אז כדאי להתייעץ הרבה)

2) לא הייתי ממליץ לעלות את זה ישירות, גם הייתי נזהר כי במקרים כאלה אנשים יכולים להסתיר דברים.

חוץ מזה יש לי כמה רעיונות מעשיים ומידע שיכול לעזור לך לפי ידע כללי ואנשים כאלה שאני מכיר, אז את יכולה לפנות במסרים במידת הצורך...

ביחס לנושא הרגיש הזה, אבל לא נראה לי שזה מחייב.

בשלב מתקדם של דייטים נראה לי שאפשר כבר לדבר על משיכה באופן כללי אם יש או אין. לרדת יותר לעומקו של עניין זה רק ממש לקראת חתונה.

כמו כן, השאלה העיקרית היא האם את בוחרת לסמוך על זה שהוא לא ולהוריד מעליך את זה או שאת אכן מרגישה שאת צריכה לבדוק את העניין.. אני חושב ששני הצדדים הללו הם התחלת הדיון פה. את שניהם כדאי לשקול ברצינות.

אולי אפשר, להעלות את זה, לא כשאלה, אלא לספר על זה כחשש כללי, שלא קשור דווקא אליו ולהתנהגות שלו.

[אלא מעצם הסיטואציה, שנפגשים עם בחור ולא יודעים מה איתו בתחום הזה, וכו'].

זה הרבה פחות פולשני, וזה נותן לו הזדמנות לספר [בפרט אם כל מה שיש לו להגיד זה להרגיע, שביחס אליו, אין סיבה לדאגה].

וכמובן, צריך לעשות זה מאוד בעדינות, מתוך מחשבה איך הדברים יתקבלו אם לא הכל בסדר.

צריך להעלות את זה בצורה נייטרלית, בלי שיפוטיות ובלי להראות פחד מהנושא הזה או מאנשים כאלה.

ובוודאי לא על תחושת רתיעה כללית מאנשים כאלה. אבל ברור, שגם בת שלא מפחדת או שיפוטית, ואפילו אם היא מוכנה לשלם את המחיר, בשביל לזכות בכלל האישיות של הבחור, חיי נישואין כאלה הם מבחינתה דבר לא פשוט וסיבה לחשש, ואני לא רואה דרך להסתיר את זה.

מאידך, כאשר לא מוצבת בפני הבחור שאלה ישירה, אם הוא לא רוצה לומר את האמת וגם לא לשקר, משאירים לו את האפשרות לא לענות, ולא דוחפים אותו לשקר.

אני לא אומר שבהכרח מה שאני מציע עדיף, ובסופו של דבר זה גם עניין אישי. אבל נראה לי שצריך לשים לב גם לנקודה של כנות מהצד של הבת, כאשר היא מצפה לכנות מהבחור.

הסטטיסטיקה היא המקור לשלוט ברגש הזה. (מי אמר שהוא לא ימות יום אחרי? מי אמר שהוא גבר אולי הוא עשה ניתוח. מי אמר שהוא זה שיצא איתך, אולי זה אחיו התאום (שלא ידעת עליו))

בנוסף, יכול להיות שאת בטלטלה כי זה דבר שנודע לך לאחרונה...

המוח שוכח דברים כאלה.

אני לא יודע אם בא לך לשמוע עכשיו מה שיש לי לומר,

אבל אני מגיב כרגע דוקא מתוך הזדהות עם הכאב והצער שהבעת

נכון, יש הרבה כאב. אסור להתעלם ממנו.

אבל גם יש הרבה הרבה טוב

(ולא כי לא חוויתי/ חווה ניסיונות וכאב. אני באמת משתדל להרגיש כאב של אחרים ולא להתעלם מזה. ללמוד ממדתו של ה' ש'עמו אנכי בצרה'.

אבל אני מתבונן בעולם ורואה שיש גם כ"כ הרבה טוב, ואם נותנים לכאב משמעות, וכש"כ משמעות אלוקית זה אמנם לא פותר, והכאב נשאר, אבל זה הופך את זה לקל יותר)

רק אני חושב לציין, לעניות דעתי,

(ומחילה שאני מעיר- הכל מאהבה..)

יש גם צער וסבל שלא עובר, יש התמודדויות שהן לכל החיים.

ומה שצריך לדעת זה איך לחיות איתן בשלום, איך לחיות עם עצמי בשלום, בהרמוניה פנימית, בשלוה.

ולא שלום פוליטי כמו שיש בין מדינות, אינטרסנטי. שלום שרואה את הטוב בכאב או לכל הפחות מעניק לו משמעות

ומקום של כבוד

כאן נדרש שינוי יסודי. לא שינוי שתלוי בזמנים המתחלפים, שמעבירים מאתנו את הכאב.

עצוב וכואב לשמוע

קצת מניסיון, יש אנשים שהעבודה הרוחנית שלהם זה להסתנכרן עם העולם וללמוד להתהלך בו. ואם זה מנחם, אחרי העבודה הזאת אתה מרגיש אחרת, טוב יותר ורגוע ושליו, ושלם עם עצמך.

שתרגיש טוב במהרה בעז"ה, ותמצא את מקומך ואת רעייתך

עוד לא הגיע זמנך להיעלם.

הלב שבע אכזבות אבל יום אחד יהיה טוב יותר ותמצא את מקומך.

הסימן הכי טוב בעיניי לטוב ולכנות - הוא אנחנו עצמנו.

האם אתה מרגיש טוב ואהבה כלפי אחרים?

אם כן, בוודאי שיש עוד כמוך שאינם רק נצלנים.

כל אחד מאיתנו מסתובב בעולם הזה עם שריטות וקשיחם משל עצמו, החיים מורכבים ללא ספק.

אבל יש ויהיו רגעי אור.

אנחנו נוטים להבליט את החושך כי הטוב הוא המובן מאליו, כי אנחנו בנויים להתגונן מהרע.

אבל מה שזה אומר בתכלס, גם אם לא תמיד מרגישים ככה, שהטוב הוא הרוב. מקיף אותנו בלי שנרגיש.

מותר ליפול לתהומות, זה בסדר להרגיש, אבל לזכור שיש אור בקצה, שהנפילה הזו לא תהיה לנצח.

אחלה כתיבה

הצורך לשים גבולות הוא צרך הכרחי.

לאחרונה באמת עלתה התובה שזה גם נותן קרקע פוריה לדברים שיצמחו ויפרחו.

יש שני צדדים יראה ואהבה.

היראה שמתבטאת בשימת גבולות והיא נותנת בסיס יציב. 

על גבי הבסיס היציב אפשר לפתח ולהצמיח כל פעם את האהבה.

אז בהחלט - די! שמים גבולות! מתוך כך בעזרת ה' הרבה שפע ברכה והצלחה!!

אז מוזמנים לפנות ואני אנסה לעזור

יש להם גם קהילה פיזית?

כמה שדכנים ומיזמים.

כדאי להסתכל לדעתי גם על האתר SAYS.

בהצלחה

זה באמת מקום לרחף בו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

אני צוחקת כי עכשיו שעה אני אומרת לחברה די קר לי בואי לאוטוו כבר

פתאום דוכן של תכשיטים סייל כל הדוכן

מה לא ניקח????

והיא כולה עלק קר לך

הורידה לי את החשק לא לקחתי .

סתם פשוט היה יש ים אנשים

קיצר יש משהו שמעניין לך פחות קר

אבל בדייטים לי ספציפית קפוא

ואני חופרת לבחור שקר לי!

הוא לא יכול לפספס את זה

שהתסכול הכי גדול שלי בדייט היה שנכנסו למסעדה ואז גילנו שאנחנו בטעות בחלק החיצוני שלה אומנם מקורה אבל חיצוני היה שם קור בלתי נסבל.

שזה קטע זה יחסי  כי עם גברים קפוא לי רצח

ועם חברות שלי חם לי כל הזמן המזגן על חום דולק 

זו לא בושה לומר לבחור שקר לך ותשמחי לעבור.

בסוף המטרה שלו שיהיה לך הכי נוח בעולם כדי שתוכלי להביא את כל כולך לפגישה( וגם להיפך כמובן).

אני אישית הייתי שמח אם מישהו תאמר לי מה יגרום לה להרגיש טוב יותר. 

יש כאלו שמתפדחות לומר וסתם סובלות. 

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

זה נושא מספיק חשוב כדי שלפחות תהיה לכם ראיה משותפת לגבי איך נכון להשקיע.

המצב שבו צד אחד משקיע כראות עיניו בכל מיני השקעות וצד שני כלל לא מעורב זה המצב הנפוץ אבל הוא מאוד לא בריא בעיקר בעיתות משבר שבו צד אחד יקבל תרעומת על ההשקעות הגרועות שלו.

וגם איך בן אדם משקיע אומר הרבה מאוד על הנפש של בן האדם ועל איך הוא רואה את העתיד שלו ושל משפחתו.

אם מישהו אחד אחראי על שטיפת כלים, זריקת זבל או ספונג'ה זה לא נורא כל כך אם הפרטנר לא יהיה לו מושג בנושא.

אבל בנושאים כמו ניהול ההון המשפחתי וחינוך הילדים זה מאוד קריטי ששני ההורים יהיו אחראים ביחד.

וזאת כי שני בני הזוג מוציאים ומכניסים (בדרך כלל) ואם לשניהם יש מטרה לחסוך להון עצמי לבית או לחתונות ובר מצוות לצורך העניין לא הגיוני שאחד מבני הזוג על דעת עצמו יחליט להוציא יום אחד הכל על ביטקוין כי הוא ראה טיקטוק ששכנע אותו זה הדבר הנכון.

השקיעו שם בכל מיני שטויות כל מיני אנשים שעבדו בגזברות. חלק קטן הצליח והתעשר (ואז הקיבוץ לא התלונן...) וחלק גדול פשטו את הרגל.

רואים עין בעין ביחס להוצאות וחסכונות, גם אם אחד הצדדים לא מתעסק באופן ההשקעה?

מה דעתך על זה?

בשאלות הגדולות של החיים, עם מי להתחתן, כמה ילדים להביא, איפה לגור, איך לחנך את הילדים, במה לעסוק, צריכה להיות החלטה משותפת או לפחות מעורבות אחראית לדרך, גם בבניית ההון המשפחתי זו החלטה מספיק קריטית בחיים כדי לפנות לזה זמן איכות לדבר על העתיד הפיננסי שלכם.

תוכל להשוות את זה לזוג שצד אחד מעורב בחינוך ילדים עד לשד עצמותיו והצד השני לא יודע איפה הילדים לומדים, לא מה הם לומדים, לא איזה כיתה, לא אם מישהו מציק להם בהית הספר, הוא בקושי יודע כמה ילדים יש לו ואם בכלל ומה השמות שלהם, מתי בר מצווה, לא מעניין אותו כלום בחינוך ילדים.

אז בפיננסים זה המצב הנפוץ.

אבל זו התבוננות חיצונית  צריך לשבור את הסטיגמות

גם בהתחלה זה עלה לי, אבל אולי זה רק עניין של ניסוח.

אם מדברים על שורש העניין אפשר למצוא בדילמה הזו עקרון שהוא אמיתי ולא חיצוני.

למה שיהיה הבדל אם לשניהם המסקנה השווה היא- "אני מיואש/ת וכבר בקושי מנסה" ?

הוא מגדיר את עצמו כנורמלי חוץ מהעובדה שהוא לא מצליח במערכות יחסים, לכן הוא יכול לבודד את חוסר ההצלחה בתחום הזוגי ולהבין שזה לא צובע את כל האישיות שלו. ככה הבטחון העצמי עולה וכך גם המסוגלות שלו לפתור את הבעיה עולה.

בסוג השני יש בעיה בהגדרת הזהות האישית והערך העצמי. הטיפול הוא בהכרח שורשי. 

לבין כמה שהוא באמת

לפעמים רק צריך להחליף כמה אותיות בראש, כמו הדוגמה המפורסמת 'מחשבה-בשמחה'.

בעז"ה בקרוב ממש!

אפשר עדיין להתפלל ולבקש ליד החנוכיה אפילו שהיא כבויה

בע"ה

לשנה הבאה נר איש וביתו

מתוך בריאות ושמחה#

שהתפללתי עליך לישועה שלמה ב"ה.

ניכר שאתה עובר קושי מאוד גדול, תקופה ממושכת

מקווה שאתה מוצא גם בחיים האמיתיים כתובת מיטיבה שתעזור לך ותלווה אותך דרך קושי זה

חזק ואמץ

ב"ה שתראה אור גדול במהרה ממש

"קווה אל ה'

חזק ויאמץ ליבך

וקווה אל ה'"

ענית תשובה מאוד מרגיעה בסיפא, פשוט תצא עם בנות שלא נדחקו לפני בשלות לדייטים.

אם זה גורף אז או שמאגר ההצעות שלך מזעזע או שיש סיבה אחקת וזה היה רק התירוץ. זה לא נורמטיבי סטטיסטית שעם כל הבנות לא עוברים מאותה הסיבה את הדייט השני.

נוטה לחשוב שזו לא רק "חוסר בשלות" מצידן, ושאם תהיה איתך אווירה נעימה וכיפית הן ימשיכו

אני לומד מטעויות ומשתפר ומבין איך לעשות דברים פעם אחת התעלמנו מהטריגרים ובפעם אחרת זה צץ משום מקום

קשה הזיווג כקריעת ים סוף

ההשתדלות היא לא רק לוגיסטית אלא גם להשתפר בתדר, ללמוד מטעויות וצעירויות, לקרוא את הבחורה, לרצות להיות נעים...

בהצלחה

ואם ההצעות ברובם הגיעו מאותו מקום/שדכן/שדכנית כדאי לשתף אותם ולהבין מהם איך להתמודד עם זה.

בהצלחה

לצאת עם בשלות יותר.

כדאי רק לוודא עם עצמך \שיחה עם חבר שבאמת זו הסיבה וזו לא גרסה מנומסת שלהן ל"זה לא אתה, זו אני". 

אתה מדבר עם החברה שלה ושואל אם יוצא לה לדבר על הרצון לבנות בית וזה משהו שמעסיק אותה.. תוהה לעצמי איך לשאול את זה בדיוק. נשמע לי לגיטימי לשאול.

אולי לא נכון להפנות את האצבע כלפי חוסר הבשלות שלהן, אלא כלפי הגורם האחר בעסק?

אולי כדאי לברר עם מי ששידך, שינסה לברר אם יש משהו ספציפי וקיצוני בהתנהגות שלך שמרתיע.