מַגְבִּיהַּ כְּנָפָיו מִן הָעֹגֶן,
שֶׁהֵגֵן עָלָיו עַד עַתָּה
מֵחִצִּים אַרְסִיִּים
וְצוֹנֵחַ עָיֵף וְחָלוּל,
עַל הָאֲדָמָה הַמְּדַמֶּמֶת
אֶת פצעיו שֶׁלּוֹ
וְשָׁם, בְּקֶבֶר,
מִסְתַּתֵּר הַלֵּב
עַד שֶׁהָרוּחַ תִּשָּׂא אֶל אֵי שָׁם
את זַעֲקָתוֹ הפצועה,
לַנֶּחָמָה.


