אני יושב, חושב. הלב פועם בחוזקה. ההתרגשות מתחילה לצוף. שוב.
אני חושב, אך שוב איני מצליח להבין.
לא מצליח להבין - מדוע זכיתי אני, מתוך מאות מיליוני יהודים אחרים לאורך ההיסטוריה, להיות חלק מתהליך הגאולה האחרון, הסופי והמוחלט של עם ישראל?
לא מצליח להבין – מדוע אני, בנוסף לגאולה שאני שותף בה, נולדתי לחיים טובים, חיים שכמותם לא היו לישראל לפחות באלפיים השנים האחרונות, ואולי, (וכך נראה לי) חיים שלא היו לעם ישראל משך כל ימי היותו?
מדוע אני זכיתי לחיות בארץ ישראל – העשיתי משהו כדי להביאני לכך? מה יש בי, שלא טעמתי טעם גלות מימי?
למה דווקא אני נושם את אויר הארץ, מהלך בה, שותה את מימיה, אוכל את תבואתה?
למה אני אזכה להיקבר בעפרה, ועלי יאמר: "כל הקבור בארץ ישראל - כאילו קבור תחת המזבח" (כתובות קיא)?
למה תגיע דווקא לי הזכות (בעז"ה) – לשרת בצבא ההגנה לישראל, ולהילחם על קידוש ה', העם והארץ, בכל לבבי ובכל מאודי ובכל נפשי – אפילו נוטל את נפשי?
אני מגיע לחברון ולא מבין. למה דווקא אני זוכה לראות את המקום הזה? למה אני איני צריך לדמיינו כשאבא מספר לי עליו בעיניים נוגות – אלא יכול לראותו? למה אצלי המערה היא אמיתית, גשמית, ולא תמונה?
למה אני מתפלל בקבר רחל כשאני נטוע על אדמתי? למה אני איני נזקק להתפלל בו שנשוב מהר ביציאתנו מהגלות – כי אני כבר כאן?
למה אני יכול להתפלל ליד שרידיו של בית המקדש, למה אני יכול לעמוד ולראות מקום משכנו? למה אצלי הכל כ"כ מוחשי וקיים וישנו – ולא חלום רחוק?
אני חי בגאולה! אני הגאולה! אני חלק מעם ישראל ששב לארצו ושולט בה!
"יהדות ארץ ישראל היא הישועה עצמה" (אורות)
יש לי הזכות להיות ממחדשי מלכות ישראל בארץ ישראל! מראשוני מחוללי תקומת עם ישראל בארצו! בימים ההם יש מלך בישראל!
מלכות ישראל קמה בארצו בימים אלו ממש! ימים אלו – אלה ימי חיי!
יש לי הזכות להיות חלק מקיבוץ הגלויות שמתרחש – עם ישראל חוזר ומתקבץ בארצו! "פתחו שערים ויבוא גוי צדיק שומר אמונים" (ישעיהו כו).
הקב"ה חידש לנו מלכות בארץ ישראל! אמנם זו עדיין לא מלכות בן דוד, אבל מלך שהוא ישראל! מלך מזרע יהודים! כאן בארץ ישראל!
"איפה חברון שלנו? איפה שכם שלנו? איפה יריחו שלנו?" – בשליטתנו! חזרנו אל ארץ אבותינו! הארץ המובטחת, שהובטחה לנו לפני שלושת אלפים שנה!
ואין זה כימי כורש – שם נזקקנו לאומות העולם לשבת בארצנו. אנו יושבים כאן בזכות עצמנו. כוחנו ועוצם ידינו!
לא היתה תקופה טובה יותר לעם ישראל מבחינה צבאית. לא היתה תקופה שבה צבא ישראל יכל לעשות ככל העולה על רוחו. איננו סמוכים על אף אחד יותר. אין איש שיוכל להשמידנו. אנו כאן בזכות עצמנו!
מדוע זכיתי?? אינני מצליח לעכל את הזכות שיש לי.
----------------------------------------------------------------ולכן,--------------------------------------------------------------------------------
מה מפריע לי העיוורון שאוחז חלק מאיתנו בתקופה זו. עיוורון שגורם לזלזול במלכות ישראל.
הרי אפילו אליהו, באומרו לאחאב: "וַיֹּאמֶר לֹא עָכַרְתִּי אֶת יִשְׂרָאֵל כִּי אִם אַתָּה וּבֵית אָבִיךָ" (מלכים א, יח) – רץ לפני מרכבתו לכבודו. "וְיַד ה' הָיְתָה אֶל אֵלִיָּהוּ וַיְשַׁנֵּס מָתְנָיו וַיָּרָץ לִפְנֵי אַחְאָב" (שם). חריפות הביקורת והתוכחה לא הכהתה את כבוד מלכות ישראל.
ולא זו בלבד שמבזים כבוד מלך ישראל, אלא אף מחלישים את כוחה הלאומי של המלכות, ביכולת עמידתה ובשלטונה:
"וְלֹא עָצַר כֹּחַ יָרָבְעָם עוֹד בִּימֵי אֲבִיָּהוּ וַיִּגְּפֵהוּ ה' וַיָּמֹת" (דברי הימים ב, יג) – והרי ירבעם מת רק מאוחר יותר! (רד"ק שם) – אלא מסבירים ש"ויגפהו ה' וימת" פירושו שנתבזה ע"י אביה (רות רבה פרשה ז) – ונגרמה חולשה במעמדו, בעוז המלכות שבו, עד שמאותה שעה ואילך החל להפסיד בכל מלחמותיו. למרות כל עוונותיו הרבים – אי הנהגת הכבוד בו היא שגרמה להחלשה ביכולת הנהגת המלכות שבו, עד שהוא הולך ונחלש, מפסיד במלחמותיו, ולבסוף הוא עצמו נהרג ורבים מישראל עמו.
"ביזוי המלכות אינו חשבון פרטי, אלא יש בזה הטלת ארס, השפלה כוללת, הפוגעת בכל יכולת העמידה והשלטון"
כותב הרב: "השליטה ( - השלטון המלכותי) במהותה, היא עוצמת החיים המתגלה באיזו מרכזיות אישיות מאוצר הכלל, הנקשר בו והנסמך עליו, היא כח חיים עצומים המפעמים בכלליות הקיבוץ". אותה האישיות, המרכזת את החיים הציבוריים – מוקמת היא מהשמים. שהרי "אפילו ריש גרגותא (=הממונה על החופרים) מן השמים מנו ליה" (קידושין עו), על אחת כמה וכמה הממונה על המכלול השלם של החיים הציבוריים על פיתוחם ועל שמירתם – ודאי שמשמיא נבחר הוא לתפקידו. וכיוון שהוא הנבחר הרי ודאי יש בידו לקחת את "כח החיים העצומים המפעמים בכלליות הקיבוץ" ולפעול בו ברכה גדולה. יש בו, באותה אישיות מרכזית, כוחות חיוביים אדירים, כוחות של קודש, עוז וגבורה, למרות שלא תמיד ניתן לראותם ולהכירם במבט חיצוני, שטחי. האמונה בכוחות אלו, הגנוזים פנימה, היא שתביא להוצאתם לפועל לטובה ולברכה. ולהיפך – ביזוי המלכות מדרדר את מצב האומה - "ואם תראה דור שמנהיגיו רעים, דע לך – לפי שהיה להם מנהיג טוב והיו מבזים אותו" (ספר חסידים, סימן תרצד). כמו כל מידה כנגד מידה שאינה רק עונש חיצוני אלא טבועה היא בחוקיות המציאות – כך גם כאן, דהיינו – ביזוי המלכות גורם להשפלת והעכרת כל האווירה הציבורית, לירידה בכל חוסנו הנפשי של העם, ולפי המעמד הירוד הזה של הציבור – אכן ראויים הם למנהיג רע. הביקורת וההתנגדות שיש להביע מדי פעם היא רק כנגד השלילה אך לא נגד עצם האישיות או הממשלה. בהתנגדות ובביזוי למלך עצמו, לממשלה עצמה – את עצמנו אנו מבזים, את כח החיים הלאומי שלנו אנו מחלישים.
(מסוכם מלאמונת עתנו – החל מ"הרי אפילו אליהו")
מלכות ישראל היא דבר כל כך טהור, כל כך קדוש. איך אפשר לבזות אותה?
האינכם רואים את גודל הנס?
אנו בארץ ישראל. כל בניין פה – בניין שיהודים בנו! כל כביש כאן – יהודים סללו! החשמל שמאיר את בתינו – יהודים מפיקים! כאן בארץ ישראל! אינכם מתרגשים בראייתכם את דגל ישראל מתנופף ברוח? אינכם חשים בגאולה?
נכון, לא הכל טוב, יש עוד לתקן. יש עוד צרות. אך הן קטנות לעומת הישועה הגדולה שישנה. נכון, איננו יכולים להתיישב בכל גבעה. אבל אנחנו בארץ ישראל! ירושלים אינה ארץ ישראל? חברון אינה ארץ ישראל? בית אל אינה ארץ ישראל? תל אביב אינה ארץ ישראל? - כמה מאבותינו יכולים לכתוב בקורות חייהם שהם אי פעם נגעו בארץ ישראל?
- ואנחנו גרים בארץ ישראל. שולטים ולא נשלטים. מטילים אימתנו ולא יראים. והיאך נעיז ונקשה פנינו ולא נודה על הטובה אשר גמלנו ה', אשר הוציאנו מצרה לרוחה, ומאפלה לאורה, ומשעבוד לגאולה, וממוות לחיים? ה' נתן לנו את ארץ ישראל, והקים לנו מדינה, ונתן לנו צבא לשמור עלינו יומם וליל. "אִם ה' לֹא יִבְנֶה בַיִת שָׁוְא עָמְלוּ בוֹנָיו בּוֹ אִם ה' לֹא יִשְׁמָר עִיר שָׁוְא שָׁקַד שׁוֹמֵר (תהילים קכז).
ועוד משהו. מצפים אנו לבניין בית המקדש. אך איך ייבנה ואנשים ששנאת חינם בוערת כאש בעצמותיהם? בוערת במטרה לשרוף כל החושב אחרת, כל הטוען שטובת עם ישראל תצמח ממקום אחר?
נכון, יודעים אנו שנסיגות לא יביאו שלום. שהן רק מדרבנות לעוד מלחמה. אך מה לעשות, ויש אנשים החושבים אחרת, ואינם חושבים זאת מתוך רשעות ח"ו, אלא באמת חושבים בכל ליבם שבזה יבוא טוב לעם ישראל?
אינכם מבינים אותם? אנשים אלו, אנשים מסכנים הם. חיים הם בלי משיח, בלי גאולה, חיים הם בלי תשועה מוחלטת של עם ישראל במהרה. ולכן, לאחר עשרות שנות מלחמות – רוצים הם קצת שקט, קצת שלום, קצת מנוחה. רוצים, ומוכנים לעשות הכל ע"מ להגיע לכך. הם מסונוורים מהמחשבה על רוגע, על חיים שלווים, על חיים בלי פחד ממות הבן שמשרת את עמו.
רחמנים הם – מזרע אברהם. מרחמים על אויבינו, ואינם יודעים כי "כל מי שנעשה רחמן על אכזרים נעשה אכזר על רחמנים" (מדרש זוטא - קהלת פרשה ז). אפילו שאול המלך – שקיבל חינוך יהודי, והיה צדיק גמור - חטא בדבר, שחמל על אגג ולבסוף טבח את הכהנים בנוב. ואיך הם לא יטעו?
רוצים הם להאדיר שם ישראל בעמים. אינם רוצים שיתחלל שם קודשו. לכן מנסים הם למצוא חן בעיני העמים.
אינם יודעים ש"הן עם לבדד ישכון" – "לא כדרך כל אומה ולשון כשהולכים בגולה ומתערבים עם המגלים אותם משיגים בזה אהבה וחשיבות כל אחד בעיניהם יותר משהיו נפרדים מהם. אבל לא כן עם ישראל כשהוא לבדד. ואינו מתערב עמהם ישכון במנוחה ובכבוד". "ובגוים לא יתחשב" - (כשהוא מתערבב בגוים) "אינו נחשב בעינם להתחשב כלל לאדם" (העמק דבר פר' בלק, ועי"ש)
האם זו סיבה לשנוא אותם? האם זו סיבה לרצות ברעתם? – הרי אינם מבינים, אינם יודעים!
האם גם אחיכם הקטן, לו היה שובר לכם איזה חפץ שעמלתם קשות לבנותו – האם הייתם חפצים ברעתו?
"אני מעיד עלי שמים וארץ, שחבתי היא גדולה, ממש בכל לבבי ובכל נפשי, לכלל עמנו ולפרטיהם ולכל מפלגותיהם... בכל סיעה ובכל תנועה ישנם בודאי דברים שאיני יכול להסכים עליהם, אבל זה לא יוכל לגרום, שאהבתי מלאת השלהבת היוקדת בי לעמנו הקדוש ולכל פרטיו תהיה נפגמת אפילו כחוט השערה, והיא עומדת בקרבי במדה שוה למכבדי ולבוזי, את כולם אני אוהב בלא מצרים". (מאמרי הראי"ה)
אנו כועסים, זו זכותנו. אך איננו שונאים. איננו רוצים שיקרה להם כל דבר רע. להפך – עלינו להתפלל שיגלו את אור ה' ההולך ומתבהר בימינו – אור הגאולה שהולכת ומחזירה עטרה ליושנה.
במקום לשנוא – יש להוסיף אהבה. עלינו להוביל את עם ישראל קדימה. איננו עושים זאת מתוך עליונות. אנו זכינו בחסדי ה' לראות את אור הגאולה.
"אין שום ישועה שלימה באמת, כי אם שהנושע פעל להופעתה בפועל ידיו" (שמונה קבצים, ז, מב)
מוטל עלינו תפקיד גדול. אם קיבלנו כ"כ הרבה – עלינו להשקיע הרבה עוד יותר. עלינו לגלות את ה' לעם ישראל, עלינו לגלות את אור ה' בעמים: "אֲנִי ה' קְרָאתִיךָ בְצֶדֶק וְאַחְזֵק בְּיָדֶךָ וְאֶצָּרְךָ וְאֶתֶּנְךָ לִבְרִית עָם לְאוֹר גּוֹיִם" (ישעיהו מב)
(סליחה מראש אם מישהו נפגע - לא באתי לפגוע באף אחד, רק לעורר את הנושא)