שֶׁל אֵלּוּ שֶׁשְּׁמָם בְּנֵי אָדָם
שְׂרִיטָה מְנַקֶּרֶת אֶת שִׁכְבוֹת הַטֶּקְסְטִיל הַדַּקּוֹת
עַל גַּב הַחֲצָאִית הַשְּׁזוּרָה עַל גּוּפָהּ
אַמִּיץ הַפּוֹנֶה אֵלֶיהָ בְּטַעֲנָה קְלִילָה אַךְ נוֹקֶבֶת
"יֵשׁ לָךְ קֶרַע בַּחֲצָאִית",
מַשְׁרָה עָלֶיהָ שְׁתִיקָה כְּבֵדָה
וְהִיא בְּלִבָּהּ רַק מִתְחַנֶּנֶת
אֶת עֵינֵי הַנַּעַץ לְהַשְׁמִיד מֵעוֹלָמָהּ
וְאֶת הַקֶּרַע הַזֶּה הִיא מַשְׁאִירָה
כִּי בִּזְכוּתוֹ הִיא מַרְגִּישָׁה שְׁלֵמָה עִם עַצְמָהּ
וּבְנֵי הָאָדָם עוֹד מַמְשִׁיכִים בְּעִסּוּקָם
הֲרֵי שִׁגְרַת חַיֵּיהֶם חֲשׁוּבָה אַף מִכֻּלָּם
אוּלַי זוֹ אֲדִישׁוּת וְאוּלַי זוֹ אֲטִימוּת
אֲבָל לְאַנְשֵׁי הָעוֹלָם זֶה לֹא מַמָּשׁ דָּחוּף
אוֹתָהּ אַחַת כְּעוֹרֵב רְחוֹב זוֹעֶקֶת
רַקְרַע, רַקְרַע עַל פְּנֵי הַשְּׂרִיטָה הַמְּדַמֶּמֶת

