על אהבה,הרמוניה אלוקית ושפלות.רק הפעם.
זה לילה והרחוב שקט.
ענני סיגריות עוטפים את האנשים הנותרים בכיכר,מעניקים תחושת חמלה,שלא יהיו לבד,שלא יבכו.
הריח משכר והנפש נרדמת.
אמונה קבעה להיפגש איתו הערב.
היא יודעת שזה אסור,שהיא משקרת על עצמה.על אלישיב.על החתן העתידי.
הוא בחור יפה,אלישיב.
פאות עדינות שנחות בכניעה על כתפיו,שפתייו משורטטות,דקות.
עיניו ירוקות-עדינות עד כאב ולראשו כיפה בהירה גדולה ומבט מאוהב לעולם.
ושוב לילה ושוב הם נפגשים.
למה השמיים מלאים סימני שאלה,למה התשובות לא פשוטות מתמיד.
"אמונה,הגעתי.מה שלומך?",אלישיב מגיע מאחוריה,הוא נראה מהורהר,אמונה שמה לב.
הוא מתיישב לידה,שומר את כף ידו בידה ובוהה בחושך בשקט.
"אני בסדר" ,אמונה שותקת.מפנה ראש.
אין לה כוח להחלטות.היא רוצה אותו.מה זה משנה מה יהיה שנה הבאה.
היא עוצמת עיניים,מרגישה את הדמעות שיוצאות.שונאת לבכות,
מרגיש לה ילדותי.
"אלישיב",היא נושמת עמוק.סופרת את המילים.
"אני רוצה שתלמד.שלא אפריע לך.אני...אני לא יודעת מה להחליט.אולי נחתוך הכל,שוב,בלי רגש?זה רע.זה לא טוב".
היא בוכה.אלישיב לא מסוגל.
נכון,הוא בישיבה,רוצה לעבוד את השם יתברך אבל..קשה לו.
הוא מסתכל עליה חזק,עוצם עיניים.
נושם עמוק,משחרר אנחה.ומחבק.אותה.נושם אותה לתוכו.
הוא חייב כוח.לא,הוא מידי לא מסוגל להפסיק את זה,כואב לו.צובט לו בלב.
הוא מחליק יד לאט על פניה החלקות,מסתכל בה חזק.
לא מרפה.
הלב שלו רץ קדימה מהר מידי,דופק.
הוא בוהה.מתקרב אליה,מתבונן ביופי שלה.
עוצם עיניים,פניו נוגעות בפנייה,ידיו מחזיקות בה חזק.
הוא מפחד.הוא רוצה נשיקה.הוא נוגע בה חזק.
"אמונה.אני בורח לשנן דף גמרא".
והולך.
~
אמונה נשארת לבד על הספסל החום בכיכר,נותנת לדמעות לרדת, לרוקן לה לגמרי את מיכלי הלב.
היא לוחשת-"טאטע תודה..תודה.."
כואב בלב עכשיו,אין לאן לפרוק.
אלישיב עוד נראה בקצה האופק,מטפס בכבדות במעלה הסלעים החשוכים.
הוא מתעטף בתוך עצמו,פאותיו נראות מתנופפות ברוח.
"הלוואי ויהיה טוב עכשיו",אמונה מדברת לחושך,עוצמת עיניים,נושמת עמוק.
לאן ממשיכים מכאן?החיים כאילו מתחילים מחדש.
רק לפני שבעה חודשים הם הכירו.
היא נרתעה,כל כך פחדה מהשבר,מהכאב של יום הפרידה..והיום הזה הגיע,כצפוי.
וחזר קשר ונותק וחזר ועכשיו נותק שוב.
ליבה לא יכול עוד לשאת את הכאב שבגעגוע,
היא רוצה לחבק את ליבה חזק,לחבוש אותו,לבקש את סליחתו.
הוא כואב.
אמונה פוקחת עיניים,קמה לסיבוב קצר.
היא מכבה את הפלאפון,שאף אחד לא יתקשר.
עכשיו העולם צריך ללמוד את שתיקתו.
החושך קורא לה להתרחק והיא מחבקת את עצמה חזק ובוכה, חזק, ומודה ובוכה ומודה.
האדמה רכה,היא מתיישבת,נושמת עמוק וחורטת בחול-
'אלישיב,
אין יותר שלם מלב שבור'.
~
אמונה שוכבת חופשיה על החול,עם שיער מפוזר וחיוך גדול חושף שיניים.
משהו רגוע בה,מבפנים.
היא שלימה עם הפרידה הסופית מאלישיב.
אבא ואמא לא ידעו כלום,כל הזמן היה את החשש הנסתר הזה שאנשים יעבירו מידע להורים על הזוג החדש.לחיות שבעה חודשים ככה,זה מתיש.
אמונה מתמתחת חזק,נותנת לגוף להשתחרר.
היא רוצה לרקוד,להפעיל שירים,לצחוק עד השמיים ובחזרה ולפתע משתחררת צעקה ארוכההה אעאעאעאעהה .. .. .

"את בסדר?",אמונה מרימה בבהלה את הראש.
רגליים גבוהות עומדות מולה,פניה רטובות ושיערה מלוכלך.
איפה היא?אין לה מושג.
למה רק בחלומות הכל נראה ורוד..?הגעגוע הזה ששובר..
"אני בסדר",עונה בראש מורכן.
מתי אלישיב הלך?,היא לא זוכרת במדוייק.
"טוב,לא כדאי שתישארי כאן לבד ילדה",נתן דואג.הוא בסך הכל עובד בקיוסק ממול,איך תמיד מזדמן לו להיות עוגן לאנשים.
'כנראה עם הכיכרות מגיעות הבעיות והאנשים',
חושב לעצמו בשקט,סופק כפיים.
אמונה קמה מהר,אוספת את השיער המקורזל לתוך עצמו ומסכמת לעצמה בחיוך שקט-
"אומרים שעם אהבה מגיע גם כאב.
וכשהאהבה היא אמיתית ונעשית ניצחית,הכאב שותק ובורח".

אלישיב סוער.
איך קרה שנגע באמונה?!
עד עכשיו הם שמרו תמיד.
הוא מנסה לתפוס טרמפ,לא משנה לאיפה,הוא רק חייב גמרא "אילו מציאות" ושיחה טובה עם בניה.
~
השעה כבר שלוש לפנות בוקר.
אלישיב מוצא את בניה בדרך למעיין הסמוך לישיבה.
הוא מסמס לו אם אפשר דיבור איתו של כמה דקות והם מוצאים לעצמם פינה שקטה על שפת המים.

"אתה מבין?אני..אני בכלל לא חשבתי שזה יקרה.
תמיד שמרנו.
לא יודע מה קורה איתי לאחרונה,מרגיש אבוד..זה נעשה כבד וגדול עלי",
אלישיב מכסה את כפות ידיו בפניו,לא מסוגל יותר.
הוא נקרע בין הרצון להתקדש לבינה.
רק ליד בניה הוא מסכים לשחרר את הדמעות.
הוא סגר את הרגש עד הרגע הזה.נעל,פשוט ברח עם פנים קפואות ולבה רותחת בלב.
בניה חבר טוב,לא שופט.
בדרך כלל שותק ורק נותן לאלישיב לפרוק את ליבו.
"אחי אלישיב",
בניה מדבר לאט,מחושב,מסלסל את פאתו הימנית על אצבעו.
"אתה באמת יודע מה אתה רוצה.
קודש.זה מה שאתה רוצה.את השם יתברך אתה רוצה.
אני מבין אותך,עד כמה שאני מסוגל..זה קשה אבל תאמין לי,
אם זאת אמונה,אתם עוד תיפגשו בהמשך בקדושה,בטהרה.
עכשיו זה לא הזמן ולא המקום לקשר כזה".
אלישיב חייב לצעוק.
נמאס לו.
הוא רוצה לעזוב לרגע הכל ולשקוע בחיבוק איתה.
"אתה לא מבין?!זה קשה.שובר.אני לא מצליח לעמוד בזה.עזבתי אותה ככה,בלי להגיד כלום,בלי להסביר.
שברתי לה כל כך הרבה פעמים את הלב.
אני רוצה לחזור אליה.
די עם הפנאטיות הזאת!זה לא בשבילי!".
אלישיב מפסיק את נאומו.הוא בהלם מעצמו.
"אני סך הכל רוצה..איך לומר..קשה לי,זה הכל",הוא מחייך חיוך נבוך אל בניה.
בניה מתבונן במים.
הוא אוהב מים,זה מרגיע לו את סערות הנפש.
אור הירח מלטף את פני שנייהם.
"אלישיב",בניה מהורהר,מתבונן במים.
"המעין הזה כולו נוצר מטיפות קטנות.
תראה כמה יופי הן יוצרות!
אך אם נתבונן לרגע,
מה יקרה אם כל טיפה תחליט שהיא לא רוצה לקיים את תפקידה,לזרום למעיין?מה יקרה אם היא תרצה להיות חרק?
לא יהיה מעיין.
לא יהיה את היופי.
לפעמים,למרות הקושי,צריך לעשות את תפקידנו בכניעה,בשפלות,ליצור הרמוניה אלוקית,רק ככה אבא יוכל להשתכן בנינו.מבין?",בניה נועץ מבט חומל באלישיב,מקווה שהמסר חדר.
שקט במעיין,זרם המים עובר בכניעה תחת ידיו של אלישיב.
"בניה,אני יורד לטבול".
אלישיב פונה למטה,בוכה.

"טאטעע!!",הוא זועק.
"שנזכה לעשות רצונך!",
וקופץ למים.
.
ממ זה ארוך מעט..אז מחילה.רק הפעם.
שיהיה יותר ארוך. מהמם ממשקרובה
...רחל יהודייה בדם
זה וואו.. מוכשרת את ומצליחה להכניס לסיפור ⁦♥️⁩
תודה נשמה❤רק הפעם.
זה וואופעם הייתי ניקית

את כישרון את

 

 

 

זה ככ יפה❤

תודה❤רק הפעם.
שיואו זה פשוט מושלםhi guys

אמאלה זה ממש ממש ממש ממש יפה!!!

תמשיכי להעלות אני ממש אוהבת את הכתיבה שלךךך

שימחתתודה!רק הפעם.אחרונה
וואו ואוו איזה מתיקות!!אהבה.

הכתיבה שלך, אוי, טעטע..

..רק הפעם.
נראלי קראת אתזה פעם,לא?

❤
נראלי רק חלק..אהבה.


הו וואורוח סערה
כ"כ עוצמתי, איזו כתיבה!


(ילדה יפה❤️)
שימחת את ליבי ילדונת..רק הפעם.
❤
❤️❤️רוח סערה
הרבה זמן כבר לא היה לי מצב רוח לפורום, אבל עכשיו אני מוכרחהָיוֹ הָיָה

להביע התפעלות עצומה!! נפלא מאוד.

תודה רבהרק הפעם.
..דאק

..

שתי נקודותטאביאחרונה

שתי נקודות

קרובות, קרובות

אך המרחק ביניהן מלגעת

במסגרת הפורמט

אינו ניתן לגישור.

מי נתן לך רישיוןעיניים טובות

בחיים לא חשבתי שאפשר למשש ככה פגיעות.

החלל הריק בין המילים ללב נשאר דומם, בעיקר מדמם, ובאוזני רק זעקה נוקבת: "מי נתן לך רישיון?!"

הזירה נראית כמו אחרי תאונה קשה במיוחד. הצעדים הכבדים של אחריות מנסרים את השטח עד שהוא מסיים להקיף את הזירה ושולח בי מבט שאין בי כוחות נפשיים להסתכל בו חזרה.

זה רצון. זה רצון. אני ידעתי מיד. הוא שרוע מדמם במרכז הזירה שאשמה מכתרת כעת בסרטים אדומים. תוך כדי אני שומעת אותה ממלמלת-מטיחה לכיווני, נוטפת ארסיות: "לא סתם רצון. זה הרצון הטוב. ה-רצון הטוב".

אני רוצה לצעוק לה שזה לא הזמן כרגע, שהוא מאבד דם יקר, שיטפלו בו לפני שיהיה מאוחר מדי, אבל כל מה שיוצא לי מהפה זה רק יבבות קטועות שכנראה מנסרות את הלב של ביטחון שנדרס במרכז החזה.

מרחוק אני רואה את חמלה נוגעת-לא נוגעת, בטח מפחדת להתקרב. לעזאזל, למה היא נשארת לבהות שם? לא רואה שצריך אותה כאן דחוף?

בטחון משחרר אנחות קטועות מפעם לפעם, מחרחר בצורה שמדאיגה את אשמה ואחריות.

רצון מאבד סופית את ההכרה.

כל העסק הזה מדליק את אשמה שבפנים מיוסרות מתקרבת אליי, מדדה עקב בצד אגודל עד שעיניה ננעצות עמוק בעיני והיא לוחשות אליהן, שוב עם הארס הזה: "את הרגת את רצון".

אחריות ואשמה אוהבות לעבוד יחד, אני כבר מכירה אותן היטב. שני צדדים של אותו מטבע שחוק שכעת נזרק לכיווני ואני חסרת אונים.

חוסר אונים. בחייאת ראבאק איך שכחתי ממנו. אורות כחול-אדום מהבהבים מולי בדיוק כשאני קולטת אותו מתרוצץ בתוך הזירה עד שכמעט ובורח ממנה.

כשהוא יושב ליד מה שנשאר מרצון הוא מזכיר לי ילד כאפות, מחכה לבריון של השכבה שירביץ לו.

אחריות מנסה להזיז אותו מהשטח המסומן. אשמה דווקא גוררת אותו לשבת על רצון, אולי חושבת שבכוחו להנשים אותו. מפגר.

איך תמיד אני נתקעת עם הכוחות האלו, כנראה שוב חוייג המספר הלא נכון בלהט הלחץ והכאוס.

"גם כן כאוס. בגללו התאונה בכלל", אשמה מלכה בלקרוא מחשבות, והמחשבות שלה מלקות בחזרה. אולי זאת האֲשָׁמָה בעצם.

בין חרחור אחד של ביטחון למשנהו יש לי כמה שניות לעצמי ושוב השאלה חוזרת להכות ולהדהד בי, "מי נתן לך רישיון?!"

חבר'ה יש תחרות כתיבההרמוניה

שיר או סיפור קצר עד 250 מילים

הנושא הוא "אמת"

תרשמו בגוגל "מילה במקום 2026" ותראו פרטים

אפשר לשלוח רק עוד 10 ימים

יש פה הרבה מוכשרים...

בהצלחה

וואי תודה, שלחתי עכשיואהבה.

איזה יופי רוצה לשתף?הרמוניה

הבנתי שאסור להעלות לרשת..אהבה.

לפי התקנון.

אולי כשיפרסמו את הזוכים אני אעלה

אהה חחח אופסהרמוניה

לא נורא חוקים נועדו כדי לעבור אותם

חוץ מזה שכאן זה לא באמת רשת זה סך הכל חצר אחורית כזאת..😅

סתם סתם אבל אם באלך תשלחי לי בפרטיהרמוניה

תודה על ההכוונה סופר צעיר

הנה אחד משלושה שירים שכתבתי לתחרות

עֵת תָּבוֹא הָאֱמֶת 

לְבִקּוּר אֶצְלֵנוּ, 

בְּוַדַּאי תִּתְפַּלֵּא  

מֵעֹקֶם שְׁבִילֵינוּ. 

  

עִקְבוֹתֶיהָ יְכַסּוּ אֶרֶץ 

בּוֹחֶנֶת שֶׁלֶט אֶל דֶּרֶךְ, 

תִּשְׁכֹּן בְּלֵב כָּל נַוָּד 

תָּסֹב כְּנָחָשׁ כָּל כֶּרֶךְ. 

  

לְבַסּוֹף תַּעֲצֹר הָאֱמֶת 

לָפוּשׁ תַּחַת בְּרוֹשׁ, 

יַעֲצֹר לְיָדָהּ זָב חֹטֶם 

וִינַעְנֵעַ אֶת הָרֹאשׁ. 

  

מוֹפִיעָה בְּכָל מָקוֹם, 

וַעֲדַיִן אַתְּ נִסְתֶּרֶת. 

לְךָ יֵשׁ רַק דֶּרֶךְ אַחַת 

וְלָנוּ יֶשְׁנָהּ כָּל דֶּרֶךְ. 

ואוו..!הרמוניה

ידעתי שמוכשרים פה

אהבתי זה נשמע לי פשוט ומקצועי בו זמנית

את הבית השני לקח לי יותר זמן להבין

וממש אהבתי את הבית האחרון

תודה רבהסופר צעיר

לצערי עירי אינה משתתפת טאבי

וואי...הרמוניה

לא אכפת לי לשלוח בשמך אם אתה רוצה כי אני לא שלחתי חחח

אם זה אפשרי אין לי בעיה

אפשר להחליף זריז את הכתובת במשרד הפנים ואז לשנותטאבי

חחחחהרמוניה

סתם שתדע לקבוע תור זה 7 חודשים מראש..(;

פעם בשנה אפשר לשנות דרך האתרטאבי

גולמי, אבל:

מבעד לאישון עיני

המשתקף באישון עיני במראה

ובאישון עינך

נמצאת, בַּשחור חסר־ניצוץ

כל האמת

האמת כולה

על בושה בלתי־מוסברת

שמלווה את נשימותיי

מוסיפה להן נופך צילי

כמו הפחד מרעשי לילה

הדומה לאמת חבויה בציורים בחול על החוף

הנשטפים בגאות ושפל

ובגלים מתנפצים של אמת

האמת שמספרת על חטאים, אכזבות,

טינה שאני שומר כלפי העולם

לְעולם, ולעצמי

כמו קור בלתי־נסבל

מתלכדים גבישים של אמת ופחד

במערות הלב השחורות כאישון

נשקפת מבעד לְחלון הנשמה

סכנת התמוטטות

תחת כובד כל האמת כולה.

תודהההרמוניהאחרונה

מעניין... בעצם ההגדרה שלך לאמת.. היא כל ההוויה.

יפה מאד!

שיר של יוםאשר ברא

אתגר לכתיבת שיר יומי

@כולם

בו"ה

שיר של יוםטאבי

הכל שר, מזמזם, הומה

מיילל, רועש, סואן

דומה הדבר הזה

למשהו

אך דומם הדבר ההוא

מכבר.

כל קריאה הבנתי דבר אחרבין הבור למים

זה גדול

שיר של יוםאשר ברא

תקיעת שופר,

קול תרועה.

הנה הוא בא,

הנה הוא בא.

אבל הוא לא ענה,

וגם לא צלצל.

צחוק של ילדים,

רחובות מלאים.

מי זה הוא האיש,

שחוצה את הכביש?

קול מבשר,

אנחה גדולה.

משיח בא.

משיח בא.

שיר של יוםסופר צעיר

אַסְלָה תַּמָּה

אַסְלַת הַחֵן

מְצֻפֶּה בְּפּוֹרְצֵלָן

קוֹרֵאת לִי: הֵן!

קִלּוּחֵךְ קוֹלֵחַ נִיחוֹחֵךְ פּוֹרֵחַ

וְכָל כֻּלֵּךְ אוֹמֶרֶת אַהֲבָה. 

 

בָּרְחָה לִי אַסְלָתִי הַתַּמָּה

נִשְׁבְּרָה הִיא בְּצֵל הַמַּעֲמָסָה

נָפְלָה שְׁדוּדָה

מִי יַרְכִּיבֶנָּה שׁוּב לְמַעֲנִי.

מִקּוֹל שְׁרַבְרַבֵךְ

בּוֹקַעַת זְעָקָה

שֹׁד וָשֶׁבֶר! אָסוֹן נוֹרָא!

נָפְלָה הָאַסְלָה

לֹא תּוֹסִיף קוּם

עַכְשָׁו אֲנִי לֹא שׁוֹמֵעַ כְּלוּם וְהַכֹּל בְּצֶבַע חוּם.

אוי ואבוימשה

שיר של יוםצדיק יסוד עלום

הכלבים בשכונה שלנו נובחים הרבה

מפריעים ללמוד תורה

נובחים נביחות שבעל פה

אין להם מורא

יש אחד מרוט

נכנס לפעמים בצעד ארוך

לא נובח, מחרחר

אין תחרות

הרבה פעמים הוא מאחר

לא הבנתי אותו בפעם הראשונהבין הבור למים

היום ניסיתי שוב, והשיר כביר

מרתק אותי הרקע

חזק ונהדרליפא העגלוןאחרונה

עומק ראוי לשמו. תודה

ג כסלובין הבור למים

היו מניעות העלמות את רגליהן בכיוון מזרח והעלמים היו נפלאים בעיניהם אל תוך אגם

דוּר דוּר עלסו הפרפרים,

גוף גוף שחקו כעוללים

דווי דווי עלו החכמים

שור שור עמלו החסידים

צוף צוף, הגו משוררים!

שיר של יוםאשר ברא

עמדתי בשער ולא נתנו לי להיכנס.

"משפצים כאן",

הם אמרו.

אז חיכיתי על מפתן השער,

הדקות והשעות עברו.

המשכתי להגיד את פרקי התהילים,

שיפעלו שם.

יעוררו רחמים.

על נהרות בבל ישבנו, גם בכינו.

והמואזין קורא לגויים.

והם, ימח שמם- עוברים.

והבאים וההולכים, השואלים והמבררים-

מסתכלים עליי. נועצים.

ודמעות רבות,

אם אשכחך ירושלים.

והקריאת מואזין ממשיכה.

ולי- אין עדיין כניסה!

כך מרגישה גלות.

ואחרי כמה דקות והמתנה של מספר שעות,

אמרו לי: "את יכולה להיכנס עכשיו".

ונכנסתי.

והרגשתי,

ככה מרגישה גאולה.

ככה מרגישה תקווה.

הר הבית?משה

כתבת יפה.

שיר של יוםליפא העגלון

מִזְדָּרֵז לְהַשְׁכִּים, לְעוֹרֵר

אֶת הַשַּׁחַר,

אֶת הָאוֹר הָרִאשׁוֹן

וְכָל שֶׁעוֹלֶה בְּיָדִי

לְגָרֵד מְעַט רְשִּׁימוּ

שידוךxmasterx

הוא נכנס החליט שהגיע הזמן

הוא מוכן ונמאס לו מהמשחקים

שדכנית

זהו להיות רציני

מתיישב מחכה לתורו

מסביבו עוד כמה נשמות אבודות

באות לנסות את מזלן

הוא נכנס

מתיישב מולה היא נחמדה

מחייכת

הוא משתף במה שהוא רוצה מדייק

היא שואלת שאלות והוא עונה

יש לה ניסיון בריקוד המוזר הזה

היא מתחילה לשאול

זו הפעם הראשונה?

כן, הוא עונה קצת בהיסוס

זה בסדר יש כאלה שמגיעים לעדכון גרסה או שדרוג

מה חשוב לך?

נשמה

שהכל יהיה מדויק

היא מקלידה הכל

הכל מתועד שהוא יקבל בדיוק את המילה האחרונה של מה שהוא רוצה

והכל כל כך מושלם

הכל AI

לא צריך אנשים לא צריך כלום רק שרתים

מישהי בחוץ מחכה

באת לשדרג?

שואלת אותה המזכירה

היא עונה שלא

דווקא הפוך, להחליף

להחזיר לדגם הישן.

המזכירה מצקצקת ומעירה משהו על עוד אחת שבאה לחזור לדגם הישן

הוא מושלם מדי היא אומרת למזכירה

אין לו אופי אסרטיביות כלום

אני צריכה משהו חזק לא עדין לא רגיש ולא שביר

תראי ריקי עוד אחת באה להחזיר

בסוף את כל הדור החדש נחזיר וזהו

משטרת התנועהאני הנני כאינני

שלום, כאן משטרת התנועה

שלום, רציתי לשאול האם את מגיעה?

מה זאת אומרת, הזמנתם משטרה?

לא, מה פתאום, למה מה קרה?

רגע, לא הבנתי. סתם התקשרת?

חס ושלום, אבל לא נראה לי התחברת

זו פעם אחרונה, מספיק עם השטויות

למה מה נראה לך? תמנעי לי חוויות?

לא, את לא אמיתית, הלו, מדברת כאן שוטרת

אני חושבת לא קלטה עם מי היא מדברת

טוב נו חלאס, אני מנתקת את השיחה

שלום ולא להתראות לגברברת הקשוחה

היי, את לא תלעגי לי יא שטוחה

וואו וואו, פסים אישיים, לא מקצועי לך חה חה חה

טו טו טו

אני לא מאמינה, היא פשוט ניתקה

תגידי, מה חשבת, יפה שהחזקת יותר מרק דקה

משהאחרונה

אתמול שחתי בערב שבת עם חברה על המקוםבין הבור למים

ואמרו סביבי שאינו קיים עוד, ושאעזוב. נזדעקתי שוודאי שהוא ישנו, אני עוד שבה אליו פעם בפעם וקוראת את החדשים. כעת מששבתי הפורום עוררתם בי המון חמלה, חשתי באוירת תהוכנות(תוהו וכנות), שהפשטות שלה יש בה משהו שובה לב.

יש אמת בזעקת השיר, משהו בלתי אמצעי, זה לא מובן מאליו שאתם כאן, תורמים דמכם ומיישבים את המקום, בכלל לאחרונה אני מבינה שמדובר בסוג של שליחות, לא ברור לי עדיין מה מהותה אך אין ספק שהשירה היא דבר שלוכד בו נצח, שזו מעין נבואה.

@אשר ברא @רחל יהודייה בדם @זכרושיצאנולרקוד @שובי מלכות (שברת אותי) @טאבי @מוריה.

@עיניים טובות ו @אנונימי17 זיקקתם הכל כבר לפני בשרשור שלכם. עפתי על לשירתגובה

@ימח שם ערפאת @צדיק יסוד עלום @סופר צעיר @אברהם יאיר שטרן @חתול זמני אתם מצד הסיפורת! מודה שטרם העמקתי בכתבכם אבל על דבריי אני עדיין עומדת! מקווה לשוב אליהם

וכל המגיבים!! @זיויק @משה ואני באמת לא מספיק מתמצאת בשביל לקרוא לכולם. אבל בקיצור! היה חשוב לבטא! חזקו ואמצו

קריאה לאתגרבין הבור למים

לפני כארבעה חודשים כתבתי פתק בטלפון, כותרתו שיר של יום ומהותו שיר אחד כל יום.

ידעתי שחלדו גלגלי שפתי וזמן רב יקח עד שאכתוב שירה שוב, לומר שהתמדתי תהיה אמת חלקית מאוד, אך עם הזמן התדירות גברה ובימים האחרונים הרגשתי כאילו נמהלתי שמן ועברתי ממלמול שקט לדיבור מפורק, תכף נשורר.

אני הייתי אחת ולעצמי, חשבתי להציע לכם, אם תהיה היענות, לפתוח שרשור שיקרא שיר של יום ויהווה קריאה לאתגר. כל יום ישורשר בו שיר אחד בלבד, מי שתופס תופס, אם שניים פרסמו יחדיו - זכינו כולנו, אבל אם מישהו כבר כתב את השיר היום, יש להמתין למחרת. חושבת שאפשר לנסח כמה חוקים, אתם יכולים להעלות אותם, למשל: לא ניתן לשתף בשיר שנכתב אתמול.

הקיצור! מה אומרים? @כולם ללא יוצא מן הכלל גם אתם המספרים סיפורים

בעד. יוזמה ברוכה. אפשר לבקש ממך למסד את זה?אני הנני כאינני

רק לא מיסודבין הבור למיםאחרונה

אהבתי את האתגר, אני בעד.אשר ברא

לגבי מקום..

סיפורי מעשיות, אבדת בת מלך.

תפתחי לנו?בין הבור למים

ברוכה השבהמשה

כבר ציינתי בפני חבריי שזמרים הם בין רופאים לנביאיםאברהם יאיר שטרן

תודה. מחזקים דברייך.

מעניין שרופאים, תוכל לומר על זה עוד?בין הבור למים

חייבים אותך כאן.זכרושיצאנולרקוד

התפעמות שכזאת אסור לה שתישאר במחשכים.

כנביא האוגר נבואתו הנכספת להתגלות.

נו נבא לנו!בין הבור למים

מאגריי כמעט וייבשוזכרושיצאנולרקוד

"והבור ריק אין בו מים"

טעות למחוקצדיק יסוד עלום

טעות, למחוקטאבי

או שטעות למחוק?

אני מוצא את עצמי נע בין שני הקצוות האלה.

יפה !משהאחרונה