הנפש מפריעות לה לקבל החלטה ללכת איתה עד הסוף 

זה אומר שהיא רוצה אבל מתקשה..

לא זכור לי שהייתי ברמה כזאת פעם.

אני זוכרת תקופות, או לפחות אחת שהייתי יותר ממוקדת מטרה בחיי אבל זה אחרי עבודה פנימית חזקה של אמונה ושנים.

העניין שזה פשוט ניהיה יותר ויותר מתסכל, ואני מנסה להלחם במחשבות המייאשות אבל לפעמים אין לי כוח וכשאני מנסה לדמיין כדיי להיאחז במשהו, אולי מהעבר אפילו, זה מרגיש כאילו "נו אז למה בכלל לטרוח אם אני באותו דפוס ואותן מחשבות:"

ניסיתי ללכת למטפל ממש מקצועי שמאבחן דברים כאלה? 

אם זה משהו שאת סובלת ממנו שנים ואת ממילא שופכת כספים על מטפלים שווה להשקיע לפחות פעם אחת על מישהו ממש מומחה לדברים כאלה.

אימונים עם כל הכבוד נשמע לי יותר כמו תוספת נחמדה אבל לא מספיק 

תודה רבה..!

מאחלת לך לגלות שהפתרון הרבה יותר קל ופשוט ממה ששיערת.

קודם כל - לדעתי תמשיכי ללכת להעזר, כל עוד את מסוגלת לממן את זה ואת לא מרגישה שזה מיותר לך.

לדעתי את מתארת מצב ממש קשה - שאת לא מסוגלת להתחתן. לדעתי תלכי בכל הכוח על לפתור את המחסום הזה.

בטוח שבסוף תצליחי, ומאחל לך שיהיה בקלות

אני על דברים הרבה פחות חמורים הלכתי להעזר ועדיין מתייעץ, זאת הגישה שלי.

השאלה אם זה לא מפתח תלות בכל זה .אני מנסה לראות את היעילות שבזה. עושה לי טוב לדבר רק מעצם הדיבור כי אני אחת שלא ישתפת בדברים העמוקים והפנימיים שלי בד"כ.

כן זה כסף הדבר הזה...

לאן הלכת? לטיפול בשיטה מסויימת? או אימון?

באופן כללי - כן, זה כסף, יש יותר זולים (מינימום 150 לפגישה בודדת) ויותר יקרים. אבל נראה לי שווה את ההשקעה

אני אחת בפעם מאוד הייתי מתבודדת וזה היה עוזר לי.

אני היום אני פחות עושה את זה, מודה. אבל גם כשאני עושה זה מרגיש לי גם כמו לופ

היה נקרע בגד, היו מתפללים, ומיד היה מופיע בגד פתאום?

החידוש הוא שגם אם אני יכול ללכת לקנות, אני צריך גם להתפלל על זה

אתה החלטת שהם מדברים שטויות ושקרנים שמנסים לנצל אותך.

אני מאמין שהם פועלים בתום לב ומרצון לעזור, ומאמינים שהקב"ה שלח אותם לעזור לי

ואתה אומר שכולם נוכלים. למה חוסר האמון הזה באנשים? יש אנשים טובים בעולם

והסיפור ידוע ומוכר.

זה לא הופך את כל אנשי המקצוע לשרלטנים ונוכלים.

קראתי את המכתבים שלו בנושא ואני מוכרחה לומר לך שמצאתי בהם המון סתירות פנימיות ולא כאן המקום להרחיב.

אני מסכימה איתך שזה נושא שמצריך בירור ומכיוון שהנפש היא אלקית לא נכון להתייחס לזה רק כאל עוד מקצוע.

מצד שני הפסילה הגורפת הזו היא גם לא נכונה בעיני.

זה נושא מרתק שאני באמצע לברר אותו. אשמח לשתף אותך אם וכאשר אגיע למסקנות ברורות יותר.  

אחר כך כתבת שהוא קיבל ומקבל אנשים ליעוץ נפשי גם בלי ללמוד.

אתה מבין שיש כאן סתירה? הוא מתנגד לזה אבל ממשיך לעשות זאת בעצמו.

מתנגד לעצם שיתוף של בן אנוש בחולשותיך, בקשייך ובמאוייך,(ומשווה אותם לוידוי אצל כומר)

ומנגד קורא לוידוי דברים אצל הצדיק. אז צדיק הוא לא בן אנוש? הוא לא איש דת? בצדיק אי אפשר לפתח תלות לא בריאה?

בקיצור. זה נושא שלם, לשרשור נפרד.

אבל מה שבטוח, שיועץ נפשי  הוא לא פסיכולוג.

יש לי היסטוריה בברסלב.

פותחים חנות מכולת, אני נעזר בה, והם מתפרנסים מזה. הכל טוב. איזה כיף

אנשים רבים צריכים עזרה בתחום הנפש, ממש כפי שאנשים אחרים צריכים עזרה בתחום הגוף.

כמו שלא תגיד לאדם עם דלקת ריאות "רק אתה עם הבורא, יד ביד, שחרר!", כך אסור בשום פנים ואופן להגיד זאת למי שצריך עזרה בתחום בנפשי.

להגיד לאדם דיכאוני "נו מה יש לך, פשוט תהיה שמח!" - לא רק שזה לא עוזר, זה מוריד ומשפיל ומעמיק את הבעיה עוד יותר ("אם זה כל כך קל, למה אני לא מצליח לצאת מהמצב הזה? מה דפוק בי? מה, אני לא מספיק מאמין ב-ה'?" וכו'). 

כמובן שלא הסתפקת בזה, אלא קבעת שזו עצת הייצר הרע לרצות לטפל בזה. ואולי זה הפוך? אולי היצר הרע רוצה שהיא תישאר במקום הלא טוב שהיא נמצאת בו היום ("חבל על הכסף, הכל בסדר, לא צריך להתאמץ") ואילו היצר הטוב הוא זה שרוצה לקדם אותה לקראת מציאת פתרון?

היא כותבת על תנודות בנפש ומחשבות טורדניות, ואתה באווחת מקלדת קובע שהכל בסדר ואין שום צורך באיש מקצוע. 

על סמך מה?

מאיפה הביטחון?

מי ישא בתוצאות במקרה שבו אתה טועה?

אנשים, קחו אחריות על התגובות שלכם!

"לא כתבתי בשום מקום את כל מה שכתבת, וזה ממש לא משתמע מדבריי.

ולהפך, גם כתבתי שאם היא מרגישה צורך - שתלך."

האם באמת לא כתבת לה שטיפול נפשי הוא מיותר, למרות שאת כלל לא מכירה אותה?

יאללה, נתחיל:

"להפסיק הכול. אין אף אדם חיצוני שירים אותך למקום אחר" - זו הכותרת!

וזה ממשיך בתגובה עצמה:

"רק את. יד ביד עם הבורא."

"מה את צריכה ללכת כל היום למאמנים וטיפולים"

"הסירי כל איש מעלייך! דברי עם הקב"ה יום יום."

לא, לא מבאס אותי שאת מכניסה את הקב"ה.

מבאס אותי שאת אומרת לאדם שאינך מכירה, שהיא צריכה לוותר על טיפול ולסמוך *רק* רק הקב"ה, בלי להסתייע במי שיכול לסייע כאן על האדמה.

עכשיו את אומרת לי שהמטפל יכול לסייע, אבל את בפירוש כתבת לה להפסיק את הטיפולים, כתבת שזה רק עצת היצר.

אם היית כותבת לה ש*בנוסף* לטיפול (שהרי הוא מסייע) צריך הרבה אמונה וביטחון - דברים שאני לגמרי מסכים איתם וחי על פיהם - הייתי מחריש. 

אני לא חושבת שכל מצב צריך טיפול.

אבל אני חושבת שיש הבדל מהותי בין אימון לטיפול. ואם הפותחת היתה אצל מאמנים וזה לא עזר לה, זה פשוט כי אימון אישי הוא מוגבל מאד בתוצאות שלו, ומוגבל עוד יותר בסוגיות עמם הוא מתמודד.

טיפול הוא לא אימון ופגישה שתיים שלוש הן לא טיפול.

אין לי מושג עם איזה קושי פותחת השרשור מתמודדת, אבל ברור לי שיש מצבים בהם טיפול (אמיתי ממטפל מוסמך ולא מכל מיני חאפרים שקוראים לעצמם מטפלים) הוא כן המענה.

ורופאים המציאו את המחלות כדי שתהיה להם פרנסה, מד"א המציאו את תאונות הדרכים, חשמלאים המציאו את הקצר, דיאטנים המציאו את הסופגניה, מפתחי "זום" המציאו את הקורונה, סוהרים המציאו את הפשעים וכן על זו הדרך.

מעולם לא הסתרתי את הפנייה להשם, נו באמת.

ומחזקת את עמדתך

כי בעיני זה בדיוק רצון ה' 

אני לגמרי מאמין שאם יש לך בעיות כפי שאת מתארת, ואת חווה משבר בעקבות הבעיות האלה, אז את צריכה ויכולה למצוא מזור לנפשך בעזרת איש מקצוע.

כמה נקודות בקשר לתחום הטיפול בנפש:

א. כמו בכל תחום של אנשי מקצוע, גם כאן יש אנשים מוכשרים יותר ומוכשרים פחות. גם אם ניסינו איש מקצוע לא מוצלח במיוחד, חייבים להמשיך לחפש ולא להתייאש. צריך 2 ידיים כדי לספור את מספר הפסיכולוגים שניסו לעזור לי, ורובם רק עשו נזקים. עם זאת לא התייאשתי, וב"ה אני קוצר היום את הפירות מכך.

ב. NLP, מתוך ויקיפדיה, היא שיטה שמבוססת על השערות שלא הוכחו מחקרית ובכך מהווה פסאודו מדע. לא היית לוקחת תרופה חדשה שלא עברה את כל האישורים, ולכן גם לא מומלץ לקחת טיפול נפשי שמעולם לא הוכח שהוא באמת עוזר (מה גם שיש אינסוף שרלטנים שעושים טיפול NLP, וכדי לעסוק בזה לא צריך תעודה של שום גוף מקצועי ומקובל).

ג. לפעמים למצוא מטפל זה קצת כמו למצוא שידוך. לא מספיק שהוא חכם וטוב לב ומבין, אלא צריך שהוא יתאים *לי*. שתהיה כימיה מסוימת בינינו.

ד. אשמח מאוד להמליץ לך על המטפלת שעזרה לי, אפשר להגיד שאני נשוי בזכותה (ובזכות אשתי ).

היא דתיה, פתוחה, אינטלגנטית בצורה יוצאת מגדר הרגיל, אומרת תמיד את המילים הנכונות, יודעת לכוון ולקדם את השיח למקומות הכי יעילים שאפשר להעלות על הדעת. 

ספציפית במקרה שלך, כבר הפניתי אליה חבר עם אותה הבעיה (עניין של בעיה לקבל החלטות לקראת נישואין), וברוך ה' הוא ראה ברכה בטיפול הזה.

אם את מעוניינת, בבקשה תפני בפרטי.

בהצלחה!

בעקבות השרשור יצאתי להתבודד אחרי הרבה זמן והרגשתי שאת האינטימיות שלי עם עצמי ועם ה' קצת איבדתי בדרך. אולי מכאן תבוא הישועה..

ליישב את הדעת..

תודה רבה

CBT דומה מאד לאימון אישי, לפחות בחלק הקוניטיבי שלו (את ההתנהגותי פחות מכירה)

ואם אימון אישי לא היה יעיל אני מסופקת אם CBT זו הכתובת.

התנסיתי באימון, ומכירה מקרוב גם CBT ותמיד היה נדמה לי שהן מבוססות על אותם עקרונות.

זה יכול להיות רגישות גבוהה- שאלון אדם רגיש מאוד | האם אתם אנשים רגישים מאוד | מים שקטים

ואולי הפרעת קשב

או בעיית התארגנות, וריפוי בעיסוק יכול לעזור

לא הכל זה רגשי בדווקא

מקווה שעזרתי..

בהצלחה ממש!!

ואם אני רגישה מה אני אמורה לעשות עם המידע הזה?

ולקבל את עצמך ככה, שזה לא כי את לא מספיק טובה, או סתם עצלנית,

ואח"כ אפשר לפנות למטפלת שמומחית בתחום הזה

מה ה"נקודה"..

מה בדיוק התופעה שמפריעה לך.

וממילא, קשה גם לחשוב מה מתאים לעשות.

"שוכחת מה את רוצה"? מבחינת איך אמור להיראות האדם? התכונות שאת מחפשת?

זה דבר שנקודתית קל יחסית לסדר:

את יושבת עם עצמך, חושבת מה באמת חשוב לך, כמה נקודות בסיסיות (מתחשב, תורני, אופטימי, עדה.. וכו'.. כל אחד כפי טעמו).

השאר זה כבר ענין של התאמה אישית מתוך היכרות.

לגבי ההמשך. מה זה "מחשבות של יצר הרע"? הכוונה שאת חושבת שממילא לא יצליח, ש"אין לך סיכוי"?...

הרבה בנות "מריצות סרטים" בראש, בין לפני שמחליטים לצאת, בין לפני שמחליטים שאפשר אכן להמשיך, בין לפני החלטה ממש... חוששות. זה דבר טבעי.  קל וחומר כשיש כבר נסיון של נסיגה ברגע האחרון.. חוששים שמא זה יחזור שוב.

צריך אכן להרגיע את הפחד. ללכת באופן רציונאלי, צעד אחרי צעד. אחרי שמבררים באופן ראשוני לגבי הבחור, יודעים במי מדובר. לא נלחצים להחליט מיד, לא סוחבים בלי סוף בגלל פחדים, צעד אחרי צעד. ולהאמין ביכולת שלך, לשקול נכון, להחליט נכון ולתפקד נכון גם בהמשך. להתפלל ולבטוח בה', כשאת עושה כל מה שנצרך מצידך.

כדאי לבדוק, בנינוחות, האם זה רק בתחום הזה, של השידוכים, או שזה יושב על תכונה כללית בחיים (אל תחפשי "בכח" שזה אכן כך, כנטייתן של בנות... תעייני באמת, בלי לחץ).

זה משנה לאופן ההתייחסות. אם זה משהו נקודתי - אז זה יותר בכיוון שאמרתי.

אם זה חלק מתופעה כוללת של עוד תחומים בחיים (הססנות, מחשבות טורדניות וכד'), אז לפעמים צריך להיעזר במישור אחר.

הצלחה רבה.

מַה שֶּׁהָעוֹלָם רְחוֹקִים מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְאֵינָם מִתְקָרְבִים אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, הוּא רַק מֵחֲמַת שֶׁאֵין לָהֶם יִשּׁוּב־הַדַּעַת, וְאֵינָם מְיַשְּׁבִין עַצְמָן. וְהָעִקָּר – לְהִשְׁתַּדֵּל לְיַשֵּׁב עַצְמוֹ הֵיטֵב, מָה הַתַּכְלִית מִכָּל הַתַּאֲווֹת וּמִכָּל עִנְיְנֵי הָעוֹלָם הַזֶּה, הֵן תַּאֲווֹת הַנִּכְנָסוֹת לַגּוּף, הֵן תַּאֲווֹת שֶׁחוּץ לַגּוּף, כְּגוֹן כָּבוֹד, וְאַזַי בְּוַדַּאי יָשׁוּב אֶל ה':
אַךְ דַּע, שֶׁעַל־יְדֵי מָרָה־שְׁחוֹרָה אִי אֶפְשָׁר לְהַנְהִיג אֶת הַמֹּחַ כִּרְצוֹנוֹ, וְעַל־כֵּן קָשֶׁה לוֹ לְיַשֵּׁב דַּעְתּוֹ. רַק עַל־יְדֵי הַשִּׂמְחָה יוּכַל לְהַנְהִיג הַמֹּחַ כִּרְצוֹנוֹ, וְיוּכַל לְיַשֵּׁב דַּעְתּוֹ, כִּי שִׂמְחָה הוּא עוֹלָם הַחֵרוּת, בִּבְחִינַת (ישעיה נה): כִּי בְשִׂמְחָה תֵצֵאוּ, שֶׁעַל־יְדֵי שִׂמְחָה נַעֲשִׂין בֶּן־חוֹרִין וְיוֹצְאִין מִן הַגָּלוּת. וְעַל־כֵּן כְּשֶׁמְּקַשֵּׁר שִׂמְחָה אֶל הַמֹּחַ, אֲזַי מֹחוֹ וְדַעְתּוֹ בֶּן־חוֹרִין, וְאֵינוֹ בִּבְחִינַת גָּלוּת, וַאֲזַי יוּכַל לְהַנְהִיג אֶת מֹחוֹ כִּרְצוֹנוֹ וּלְיַשֵּׁב דַּעְתּוֹ, מֵאַחַר שֶׁמֹּחוֹ בְּחֵרוּת וְאֵינוֹ בְּגָלוּת. כִּי עַל־יְדֵי גָּלוּת אֵין הַדַּעַת מְיֻשָּׁב, כְּמוֹ שֶׁדָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (מגילה יב עַל בְּנֵי עַמּוֹן וּמוֹאָב, דִּמְיָתְבָא דַּעְתַּיְהוּ מֵחֲמַת שֶׁלֹּא הָלְכוּ בְּגָלוּת, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה מח): שַׁאֲנַן מוֹאָב מִנְּעוּרָיו וְכוּ', וּבַגּוֹלָה לֹא הָלָךְ, עַל כֵּן עָמַד טַעְמוֹ בּוֹ וְכוּ':
וְלָבוֹא לְשִׂמְחָה הוּא עַל־יְדֵי מַה שֶּׁמּוֹצֵא בְּעַצְמוֹ אֵיזֶה נְקֻדָּה טוֹבָה עַל־כָּל־פָּנִים, כַּמְבֹאָר עַל פָּסוּק: אֲזַמְּרָה לֵאלֹקַי בְּעוֹדִי (בְּלִקּוּטֵי הָרִאשׁוֹן, בְּסִימָן רפב), עַיֵּן שָׁם. וְעַל־כָּל־פָּנִים יֵשׁ לוֹ לִשְׂמֹחַ בַּמֶּה שֶׁזָּכָה לִהְיוֹת מִזֶּרַע יִשְׂרָאֵל, שֶׁלֹּא עָשַׂנִי גּוֹי, וּכְמוֹ שֶׁאָנוּ אוֹמְרִין: בָּרוּךְ אֱלֹקֵינוּ שֶׁבְּרָאָנוּ לִכְבוֹדוֹ, וְהִבְדִּילָנוּ וְכוּ' וְנָתַן לָנוּ תּוֹרַת אֱמֶת וְכוּ'. מִכָּל זֶה וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה רָאוּי לוֹ לִקַּח לוֹ שִׂמְחָה לְשַׂמֵּחַ דַּעְתּוֹ כַּנַּ"ל. וְזֶה בְּחִינַת (שבת עז: בְּדִיחָא דַּעְתֵּהּ, שֶׁהוּא דָּבָר גָּדוֹל, דְּהַיְנוּ שֶׁמְּקַשֵּׁר הַשִּׂמְחָה לְמֹחוֹ וְדַעְתּוֹ, וַאֲזַי הַמֹּחַ מְשֻׁחְרָר, וְיֵשׁ לוֹ יִשּׁוּב־הַדַּעַת כַּנַּ"ל, וְגַם לְמַעְלָה נַעֲשֶׂה מִזֶּה יִחוּד גָּדוֹל עַל־יְדֵי בְּדִיחָא דַּעְתֵּהּ:

rabenubook.com

עצוב וכואב לשמוע

קצת מניסיון, יש אנשים שהעבודה הרוחנית שלהם זה להסתנכרן עם העולם וללמוד להתהלך בו. ואם זה מנחם, אחרי העבודה הזאת אתה מרגיש אחרת, טוב יותר ורגוע ושליו, ושלם עם עצמך.

שתרגיש טוב במהרה בעז"ה, ותמצא את מקומך ואת רעייתך

עוד לא הגיע זמנך להיעלם.

הלב שבע אכזבות אבל יום אחד יהיה טוב יותר ותמצא את מקומך.

הסימן הכי טוב בעיניי לטוב ולכנות - הוא אנחנו עצמנו.

האם אתה מרגיש טוב ואהבה כלפי אחרים?

אם כן, בוודאי שיש עוד כמוך שאינם רק נצלנים.

כל אחד מאיתנו מסתובב בעולם הזה עם שריטות וקשיחם משל עצמו, החיים מורכבים ללא ספק.

אבל יש ויהיו רגעי אור.

אנחנו נוטים להבליט את החושך כי הטוב הוא המובן מאליו, כי אנחנו בנויים להתגונן מהרע.

אבל מה שזה אומר בתכלס, גם אם לא תמיד מרגישים ככה, שהטוב הוא הרוב. מקיף אותנו בלי שנרגיש.

מותר ליפול לתהומות, זה בסדר להרגיש, אבל לזכור שיש אור בקצה, שהנפילה הזו לא תהיה לנצח.

אחלה כתיבה

הצורך לשים גבולות הוא צרך הכרחי.

לאחרונה באמת עלתה התובה שזה גם נותן קרקע פוריה לדברים שיצמחו ויפרחו.

יש שני צדדים יראה ואהבה.

היראה שמתבטאת בשימת גבולות והיא נותנת בסיס יציב. 

על גבי הבסיס היציב אפשר לפתח ולהצמיח כל פעם את האהבה.

אז בהחלט - די! שמים גבולות! מתוך כך בעזרת ה' הרבה שפע ברכה והצלחה!!

אז מוזמנים לפנות ואני אנסה לעזור

יש להם גם קהילה פיזית?

כמה שדכנים ומיזמים.

כדאי להסתכל לדעתי גם על האתר SAYS.

בהצלחה

זה באמת מקום לרחף בו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

אני צוחקת כי עכשיו שעה אני אומרת לחברה די קר לי בואי לאוטוו כבר

פתאום דוכן של תכשיטים סייל כל הדוכן

מה לא ניקח????

והיא כולה עלק קר לך

הורידה לי את החשק לא לקחתי .

סתם פשוט היה יש ים אנשים

קיצר יש משהו שמעניין לך פחות קר

אבל בדייטים לי ספציפית קפוא

ואני חופרת לבחור שקר לי!

הוא לא יכול לפספס את זה

שהתסכול הכי גדול שלי בדייט היה שנכנסו למסעדה ואז גילנו שאנחנו בטעות בחלק החיצוני שלה אומנם מקורה אבל חיצוני היה שם קור בלתי נסבל.

שזה קטע זה יחסי  כי עם גברים קפוא לי רצח

ועם חברות שלי חם לי כל הזמן המזגן על חום דולק 

זו לא בושה לומר לבחור שקר לך ותשמחי לעבור.

בסוף המטרה שלו שיהיה לך הכי נוח בעולם כדי שתוכלי להביא את כל כולך לפגישה( וגם להיפך כמובן).

אני אישית הייתי שמח אם מישהו תאמר לי מה יגרום לה להרגיש טוב יותר. 

יש כאלו שמתפדחות לומר וסתם סובלות. 

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

זה נושא מספיק חשוב כדי שלפחות תהיה לכם ראיה משותפת לגבי איך נכון להשקיע.

המצב שבו צד אחד משקיע כראות עיניו בכל מיני השקעות וצד שני כלל לא מעורב זה המצב הנפוץ אבל הוא מאוד לא בריא בעיקר בעיתות משבר שבו צד אחד יקבל תרעומת על ההשקעות הגרועות שלו.

וגם איך בן אדם משקיע אומר הרבה מאוד על הנפש של בן האדם ועל איך הוא רואה את העתיד שלו ושל משפחתו.

אם מישהו אחד אחראי על שטיפת כלים, זריקת זבל או ספונג'ה זה לא נורא כל כך אם הפרטנר לא יהיה לו מושג בנושא.

אבל בנושאים כמו ניהול ההון המשפחתי וחינוך הילדים זה מאוד קריטי ששני ההורים יהיו אחראים ביחד.

וזאת כי שני בני הזוג מוציאים ומכניסים (בדרך כלל) ואם לשניהם יש מטרה לחסוך להון עצמי לבית או לחתונות ובר מצוות לצורך העניין לא הגיוני שאחד מבני הזוג על דעת עצמו יחליט להוציא יום אחד הכל על ביטקוין כי הוא ראה טיקטוק ששכנע אותו זה הדבר הנכון.

השקיעו שם בכל מיני שטויות כל מיני אנשים שעבדו בגזברות. חלק קטן הצליח והתעשר (ואז הקיבוץ לא התלונן...) וחלק גדול פשטו את הרגל.

רואים עין בעין ביחס להוצאות וחסכונות, גם אם אחד הצדדים לא מתעסק באופן ההשקעה?

מה דעתך על זה?

בשאלות הגדולות של החיים, עם מי להתחתן, כמה ילדים להביא, איפה לגור, איך לחנך את הילדים, במה לעסוק, צריכה להיות החלטה משותפת או לפחות מעורבות אחראית לדרך, גם בבניית ההון המשפחתי זו החלטה מספיק קריטית בחיים כדי לפנות לזה זמן איכות לדבר על העתיד הפיננסי שלכם.

תוכל להשוות את זה לזוג שצד אחד מעורב בחינוך ילדים עד לשד עצמותיו והצד השני לא יודע איפה הילדים לומדים, לא מה הם לומדים, לא איזה כיתה, לא אם מישהו מציק להם בהית הספר, הוא בקושי יודע כמה ילדים יש לו ואם בכלל ומה השמות שלהם, מתי בר מצווה, לא מעניין אותו כלום בחינוך ילדים.

אז בפיננסים זה המצב הנפוץ.

אבל זו התבוננות חיצונית  צריך לשבור את הסטיגמות

גם בהתחלה זה עלה לי, אבל אולי זה רק עניין של ניסוח.

אם מדברים על שורש העניין אפשר למצוא בדילמה הזו עקרון שהוא אמיתי ולא חיצוני.

למה שיהיה הבדל אם לשניהם המסקנה השווה היא- "אני מיואש/ת וכבר בקושי מנסה" ?

הוא מגדיר את עצמו כנורמלי חוץ מהעובדה שהוא לא מצליח במערכות יחסים, לכן הוא יכול לבודד את חוסר ההצלחה בתחום הזוגי ולהבין שזה לא צובע את כל האישיות שלו. ככה הבטחון העצמי עולה וכך גם המסוגלות שלו לפתור את הבעיה עולה.

בסוג השני יש בעיה בהגדרת הזהות האישית והערך העצמי. הטיפול הוא בהכרח שורשי. 

לבין כמה שהוא באמת

לפעמים רק צריך להחליף כמה אותיות בראש, כמו הדוגמה המפורסמת 'מחשבה-בשמחה'.

בעז"ה בקרוב ממש!

אפשר עדיין להתפלל ולבקש ליד החנוכיה אפילו שהיא כבויה

בע"ה

לשנה הבאה נר איש וביתו

מתוך בריאות ושמחה#

שהתפללתי עליך לישועה שלמה ב"ה.

ניכר שאתה עובר קושי מאוד גדול, תקופה ממושכת

מקווה שאתה מוצא גם בחיים האמיתיים כתובת מיטיבה שתעזור לך ותלווה אותך דרך קושי זה

חזק ואמץ

ב"ה שתראה אור גדול במהרה ממש

"קווה אל ה'

חזק ויאמץ ליבך

וקווה אל ה'"

ענית תשובה מאוד מרגיעה בסיפא, פשוט תצא עם בנות שלא נדחקו לפני בשלות לדייטים.

אם זה גורף אז או שמאגר ההצעות שלך מזעזע או שיש סיבה אחקת וזה היה רק התירוץ. זה לא נורמטיבי סטטיסטית שעם כל הבנות לא עוברים מאותה הסיבה את הדייט השני.

נוטה לחשוב שזו לא רק "חוסר בשלות" מצידן, ושאם תהיה איתך אווירה נעימה וכיפית הן ימשיכו

אני לומד מטעויות ומשתפר ומבין איך לעשות דברים פעם אחת התעלמנו מהטריגרים ובפעם אחרת זה צץ משום מקום

קשה הזיווג כקריעת ים סוף

ההשתדלות היא לא רק לוגיסטית אלא גם להשתפר בתדר, ללמוד מטעויות וצעירויות, לקרוא את הבחורה, לרצות להיות נעים...

בהצלחה

ואם ההצעות ברובם הגיעו מאותו מקום/שדכן/שדכנית כדאי לשתף אותם ולהבין מהם איך להתמודד עם זה.

בהצלחה

לצאת עם בשלות יותר.

כדאי רק לוודא עם עצמך \שיחה עם חבר שבאמת זו הסיבה וזו לא גרסה מנומסת שלהן ל"זה לא אתה, זו אני". 

אתה מדבר עם החברה שלה ושואל אם יוצא לה לדבר על הרצון לבנות בית וזה משהו שמעסיק אותה.. תוהה לעצמי איך לשאול את זה בדיוק. נשמע לי לגיטימי לשאול.

אולי לא נכון להפנות את האצבע כלפי חוסר הבשלות שלהן, אלא כלפי הגורם האחר בעסק?

אולי כדאי לברר עם מי ששידך, שינסה לברר אם יש משהו ספציפי וקיצוני בהתנהגות שלך שמרתיע.