לקורונה,
אחותי השבת פיתחה איכשהו 40 מעלות חום
(בלי שיעולים)
ואמא שלי עכשיו התחילה קצת להשתעל.
ולי כואב קצת הגרון.
ללכת מחר לאולפי?
פורום נסיונות פעילים
בהנהלת: ענבל
מכתב פתיחה
אח שלי בבידוד בגלל שמישו אצלו בישיבה (פנימיה,סווו...) חיוביבימאית דמיונות
ברור שלאקרובה
אבל איך שאני מכירה את אמא שליבימאית דמיונות
אולי היא תיקח את הקטן למעון
הלוואי והיא היתה מוכנה להקשיב לי בנושא הזה
לפחות את אל תלכיקרובה
היום בבוקר קמתי לתפילה עם כאב גרון ונשארתי בבית.
אי אפשר לקחת סיכון כשמדובר באחרים.
חוץ מזה שמודדים חום לפני שהולכים. לא?
אי אפשר לקחת סיכון כשמדובר באחרים.
חוץ מזה שמודדים חום לפני שהולכים. לא?
מודדיםבימאית דמיונות
אבל הוא קטן, אז לא מחייב שיהיה לו תסמינים
אה, ואנחנו לא מקפידים על הבידוד הזה בתוך הביתבימאית דמיונות
כאילו, חופשי בתוך הבית אבל הוא לא יוצא החוצה
נו אז ברור שלא!קרובה
זה כאילו אתם כולכם בבידוד ועכשיו פיתחתם תסמינים
אפילו כל דבר בפני עצמו היה סיבה לא ללכתsimple man
אווףףף עכשיו אני צריכה לשכנע אותה בלי לאכול ת'לבבימאית דמיונותאחרונה
שלוםזית שמן ודבש
אולי בימים הקרובים-המלקושזית שמן ודבשאחרונה
למישהו יש את הפיבלמנים של ספילברג?אוראלססס
חייב דחוף.
נסיון פעילקפיץ
שקט כאןליידי מאדם מיס
מדהים שהמקום הזה עדיין קיים.בן-ציון
הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
(בהחלט מדהים שקיים.ענבלאחרונה
בס"ד
שלום בנצי 👋)
היימוריה19
פורום ישל"צהאר"י פוטר
אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול