לנסות לפתוח איתה בעדינות את המצב החברתי שלה ולעזור לה מבפנים..

זה אופציה או שאין סיכוי? כי אין לי רעיון אחר...

חברות וכאלה עם דוד/ה שלי מאשר עם ההורים שלי. את איתה בקשר טוב?

אבל אני חושב שצריך להתחיל בסיגנון שאלות של- 'תגידי כיף לך באולפנה' וכזה

לא יודע, נראלי לגשש ליד כזה עד שהיא פותחת או עד שאת מרגישה שאפשר לשאול דוגרי...

כמו הזדמנות מופלאה בשבילה לבנות את עצמה... אם הייתי מדבר איתה הייתי מציע כמה דברים. דבר ראשון- להתעקש על החיוך. להילחם עליו. לא לתת לרגש להשפיע על ההתנהלות.

דבר שני- פרספקטיבה. עד החתונה זה יעבור ומאוד סביר שגם לפני.

דבר שלישי- לקחת את ה' כחבר. להשקיע בחברות הנצחית הזאת שלא תעלם לעולם ותעזור בכל הקשיים...לפנות אליו, לקבוע זמן ביום לדבר איתו.

בהצלחה ממש. מקווה שעזרתי

כי אם יש לך קשר סבבה כזה עם אחת מהכיתה שלה זה אולי אופציה לברר קצת מה קרה...

מה שבטוח לא לבוא אליהן בגישה של לתת להן מוסר על מה שהן עושות לאחיינית שלך

לא יודע, תחושה שלי..

אבל הכי הרבה אם את מחליטה שכן אז זה לדבר רק עם אחת (זאת אומרת לא עם כמה ביחד), להגיד לה שאת דודה\חברה של *** ואת מרגישה שעובר עיה משהו לא טוב באולפנה, ולאול אותה אם היא יודעת למה, אם היא שמה לב וכו.. ולראות אם מתפתח...

האופציה היחידה

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....