אוי גוועלד גוועלד.
יורדת אחרי הכל,בחושך יחפה-כמו מכורה בשקט לשקט שבאופל,
אל המרתף החשוך שבו את מבקרת רק בלילות בשעות שאף אחד לא רואה,קוטפת כוכבים ומלטפת זכרונות ישנים שצרובים על הספרים,בוכה,בוכה עליהם,מחבקת ומרטיבה את הדפים,שלא יתייבשו וישכחו אותך,שלא יעלמו עם הירח כשמגיעה הזריחה.
"את חזקה",כולם חתמו לך על הדפים בפה אחד אחרי שהסתכלו עלייך בחטף ושמעו בחצי אוזן את הג'ונגל הטרופי המטורף שעוד הולך לך בתוך הלב.
אחח ההתמכרות הזאת,החזרה לאחור במליון ואחת צעדים,הנשימת חופש העצומה הזאת שעוד מחכה לצאת מימך.
"זה אלוהים חזק",ואת מוחקת את המילים וכותבת חדש.


