אז סוף סוף התקדמנו עוד שלב בהבנה של הבעיה.
התחלנו מסע חדש לחיים חדשים עם הרבה תקווה בלב.
על הדף הכל נראה כזה פשוט.
מינון כזה, עוד זריקה כזאת
פרוטוקול כזה או אחר.
והופ, שאיבה ואחר כך החזרה.
פשוט.
לגמרי פשוט.
אבל לא, הגוף הזה שלי שובב.
לא מוכן לקבל הנחיות,
מורד. מגזים.
מתסכל.
ושוב, נשימה עמוקה.
סבלנות.
ס-ב-ל-נ-ו-ת!
כמה?כמה?!?
משתדלת להתמקד בטוב ולהאמין
אבל זה כבר קשה לי. מידי.
כל כך רוצה כבר להיות אחרי הכל, אחרי ההקדמה הזאת.
שבעצם היא רק התחלה, להריון, ללידה, להורות.
רוצה שהדברים יהיו פשוטים, זורמים, בלי דרמות, בלי שינויים.
רוצה כבר הריון תקין, בריא, שמח וילד או ילדה בריאים ושלמים שיהיו איתנו, שלנו, בבית שלנו, הריק, כבר יותר מידי שנים.
לקחתי ציטוטק בשבוע שעבר ביום רביעי.. שבוע סביב 8... הגעתי למיון אחרי שהעובר והשק יצאו ונשארה רק שארית קטנה שבשבילה הציטוטק. בשבת עלה לי החום ל39 עם רעידות. נסעתי למיון ושם לא היה נראה שיש חשד לזיהום ברחם או משהו שקשור להפלה או לציטוטק. קרה אולי למישהי משהו דומה? אני קצת תלויה באוויר... מאז לא עלה לי החום.. 