אבל זה כי אין להן ביטחון עצמי, הן לא מוכשרות כמוך אז הן רוצות להוריד אותך ולהעלות את עצמן כי את מאיימת עליהם בכשרון המטורף שלך

חברה אומרת לי אחרי ששרתי בכיתה "ואוי שרי תפסיקי לשיר כבר , יש  לך קול זוועה"

אצלנו בכיתה לא יודעים להחמיא תמיד מחפשים תרע וזה עצוב לי

וזה מעולה אבל קשה (מנסיון, עד כיתה י"א היה לי ממש קשה עם חברים...)

אבל אני באמת לא מבינה איפה הרגישות?

זה פוגע בטירוף

לכולם יש את זה. לאנשים רגישים יש את זה פחות... זה מאפשר לא להיעלב ולא להיות פתוח וקשוב כל הזמן לכל מי שבוכה ועצוב בפנים... זה מאפשר לחיות. גם לך יש את זה. בלי זה היית בוכה יומם ולילה בלי הפסקה (גם דמעות של אושר). רוב האנשים, בטח בגיל הזה מפעילים את המנגנון הזה יותר מדי חזק כי האגו שלהם דוחף אותם להשפיל אחרים ולקדם את עצמם. לאט לאט עם השנים רוב האנשים לומדים לנהל אותו נכון יחסית ויותר להתייחס.

איך רגישים מתמודדים?

לרגישים יש מתנה. יש להם את היכולת לחיות יותר מכל המדחיקים האטומים. צריך פשוט לשלוט על זה. להעביר את הרגישות במקום להיפגע- לשמוח. זה קשה, אבל משתלם. 

העיקר: בכח המחשבה. לשלוט עליה להוביל אותה תמיד למקומות שמחים. יש בזה שיטה שלמה אם בא לך אפרט יותר.

היא אחכ באה אלי "שרי נפגעת?" בצחוק מפגר

אז אמרתי לה "כע נפגעתי תודה רבה גם לך" והלכתי

זה היה דחף רגעי שנבע מקנאה ובקשת הסליחה הלא מוצלחת אחר כך הייתה תוצאה מהחוסר נעימות שלה ומההבנה שהיא התנהגה באופן דבילי. אז היא ניסתה להקטין את זה לכן היא צחקה.

זה כל כך קשה!

כמה רעים יכולים להיות ילדים בלי לשים לב אפילו....

יש לי חברה שתמיד מעירה לבנות:"את לא נראית טוב היום" או "איכס זה מכוער עלייך הבגד"

הערנו לה בעדינות בהתחלה היא נפגעה: "אני רק רוצה לייעץ...." אבל נראה לי בזמן האחרון היא מנסה לרסן את עצמה...

הסיפור שלך בעצם קצת שונה.

אם באמת כולם מציקים לך תנסי למצוא מישהי אחת שתהיה איתך ותתמוך...

אם לא בכיתה שלך אז בכיתה אחרת אבל לא נראה לי שכולם חושבים שאת מכוערת...

(יופי זה ענין של טעם)

ולשיר יפה זה יתרון. לשיר מכוער זה לא חיסרון!

(אני שרה מזעזע תמיד אמרו לי את זה- זה מבאס אבל לא אמור לפגוע)

הבנות האמיתיות בכיתה באו ואמרו לי אחרי שהיא פגעה בי 

"שרי הייתי מתה לקול כמו שלך יאללה שתלך וזה"

אז כאילו זה לא כולם

יש בנות שחושבות שאת שרה יפה!

הן אפילו אמרו לך את זה!

זאת שפגעה בך נשמעת לי ממש קנאית חסרת תקנה.....

והאחרות מפחדות ממנה....

אני צודקת?

בכל מקרה אל תקשבי להן ! בהצלוחה

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....