שלוש שנים עברו מאז הפעם האחרונה בה הרשיתי לעצמי לעשות זאת
בהתחלה מתוך סוג של טראומה
זה הזכיר לי אותה, זה הזכיר לי כמה היה לי טוב
זה הזכיר לי את המקום הזה
"נוף זה הוא בעיני הנוף היפה ביותר והעצוב ביותר בעולם כולו."
פינה מקודשת בלב של כאב תהומי וזיכרונות ברמה שמעולם לא יכולתי להכיל
ככה עברו שלוש שנים
עד היום
ונתתי לעצמי להרגיש
ושרתי וניגנתי את השיר הזה שהוא רק שלנו, לנצח
היא כתבה ואני הלחנתי, והיא לא מרשה לי לחלוק אותו עם אף אחד
אז הוא רק שלנו עם או בלי שארצה בכך
---
אופס,
אסור לכתוב את זה
|מוחק|
הנפש שלי צרחה מרוב אושר
לא הפריע לה האנשים שעברו שם ותהו מה נסגר עם מה שמחוץ לנפש
התעלמו גם מהבחור הסתום שהתישב שם
כאילו שאני ככ ריקה שזה מה שיעשה לי את זה
חוסר טאקט
היה לי טוב
משהו שם
עשה לי טוב
שלוש שנים |נפעם|
זה מה שלקחתי ממני
זה מה שנלקח ממני
אבל זה חד פעמי
הפכתי לאדם חדש
וחד פעמי
אני לא הולכת לתת לעצמי את זה שוב
שהנפש לא תתלהב יותר מידי ותקיא את עצמה
כמו שקרה לי אז
היה ככ הרבה טוב סביבי שהרעפתי על עצמי כמה שיותר
ואז הקאתי הכל, זה היה לפני שנתיים אבל אני זוכרת את היום הנורא הזה
בכל אופן
שרתי את אני הייתי כאן
ניגנתי אותו ואז גם גיליתי שאותו אחד הלך
איזה שיר קסום
|
|||