בעצם את מרגישה שלא בא לך כרגע להיות עם המישהו הזה עוד, כן?

           יש מצב שאולי זה בגלל שאתן עושות משו קבוע ביחד....

       ואם נניח, הייתן אופות עוגה מושקעת במשך כמה שעות,

             גם אז היית מרגישה ככה?

   במקרה עם הבדודה, אחרי יומיים זה באמת נורא הגיוני שיימאס...

מה שאני מנסה לומר-

שבע''זה עם הבעל זו שותפות לחיים, שכוללת אין ספור דברים שעושים ביחד....

ויכול להיות שהמשפט האחרון סתם מלחיץ. אם כן אז סורי...

אבל תחשבי גם מהכיוון הזה, טוב?

ברור שדבר ראשון לא לפגוע ולהתאפק (שזה קשה )

אבל מה הלאה? קשה לכלוא רגשות...

עניין של אופי

וחתונה זה לא בדיוק אותו דבר

אותך וגם את הצד השני.

הייתה לי חברה טובה מאדדד שבאיזשהו שלב נמאס לה ממני והיא ממש פגעה בי.

בדרך מאד לא נעימה (חצי שנה לא דיברנו כללל)

אז ממש תיזהרי בדרך שאת מתנהגת אליהם.

לי קרה שהיה נמאס לי מחברה טובה בצורה לא נעימה ופשוט נשמתי עמוק התאפקתי לא לעשות כל מיני דברים ו... זה עבר אחרי איזה חודש.

נראה לי זה גם קשור לגיל...

עד החתונה זה יעבור.....

כמה שעות ביום את על המחשב??

זה נשמע מוזר...

אבל זה קשור!!!!! מנסיון...

הסבר לקשר?

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....