שלום לכולם,
רציתי לשתף אתכם בחוויות שלי אחרי 11 שנות נישואין.
יש לנו 4 ילדים (3 בנות ובן)
ובסך הכל היחסים שלי עם אשתי בסדר עד שיש ויכוח (לרוב מאוד מטופש) ואשתי מתהפכת לגמרי ונהיית כמו חיה רעה.
(צעקות, העלבות, עלבונות מצידה). ככל שאני מנסה להסביר את עצמי המצב רק נהיה חריף יותר.
מה לעשות עם אשה שתמיד תמיד בטוחה שהיא צודקת ושצריך לעשות את הדברים רק בדרך שלה?
מה לעשות עם אשה שלא מוכנה להודות שטעתה?
אני טועה המון במהלך היום אבל מודה על השגיאות ומנסה ממש לתקן ולהשתפר (בעיקר בנושא של סדר וניקיון) ועשיתי כברת דרך ארוכה בשיפור הדברים שמפריעים / מציקים לה.
ואני חושב שבסך הכל אני בעל טוב. אני משתדל תמיד לשים אותה מקום ראשון לפני הכל (עבודה / ילדים / הזמן הפנוי שלי וכו'). אני מודה לה כמעט על כל דבר שהיא עושה ומחמיא על כל דבר יפה אצלה שאני רואה (לבוש / מראה). אני מכיר אותה ברמה מטורפת (מכיר את כל פרטי הלבוש שלה והתכשיטים ומהיכן היא קנתה אותם וכו') אני מקשיב לה ומעודד אותה בלי סוף. אני עוזר המון בבית (בבישולים, בניקיונות ובטיפול הילידים, בהכל). אנו מקיימים יחסי מין 4 פעמים בחודש ואני משתדל מאוד שגם היא תגיע לפורקן (מסאג' מפנק 40 דקות לפחות פעם בחודש) . אני תמיד מחפש לעשות לה טוב אבל בזמן כעס שלה היא שוכחת את כל הטוב שהיא מקבלת ממני.
כשזה קורה אני מאוד נפגע מההתנהגות שלה ומנסה לגונן על עצמי בהסברים אבל כפי שכתבתי זה רק גורם למריבה של יום לפחות (למחרת משום שלום בית, אני מתחנף ואנו ממשיכים כרגיל עד המריבה הבאה). לפעמים אני כועס על עצמי מדוע אני כזה בעל טוב ושאולי היא מנצלת את טוב הלב שלי (לא במודע בכל אופן.
אני באמת אוהב אותך מכל הלב והנשמה. היא החברה היחידה שלי אבל באמת שכבר אין לי כח נפשי להתמודד עם זה. מה שאני לא מנסה לעשות, בסוף אקבל את מנת הכעס שלה. זה אולי מציג אותה כאכזרית אבל היא לא. יש לה מעין התקפי כעס (ככה אני קורה לזה) כשדברים לא ממש נעשים כפי רצונה וזה מצב שממש לא נעים. אין לי כבר כח לסבול אני מרגיש שאין צדק פה. שאני כלוא במצב הזה. ובאמת שאין לי מושג מה לעשות. לפעמים אני חושב שפשוט אשאר מתוסכל לנצח.
רציתי לשתף אתכם בחוויות שלי אחרי 11 שנות נישואין.
יש לנו 4 ילדים (3 בנות ובן)
ובסך הכל היחסים שלי עם אשתי בסדר עד שיש ויכוח (לרוב מאוד מטופש) ואשתי מתהפכת לגמרי ונהיית כמו חיה רעה.
(צעקות, העלבות, עלבונות מצידה). ככל שאני מנסה להסביר את עצמי המצב רק נהיה חריף יותר.
מה לעשות עם אשה שתמיד תמיד בטוחה שהיא צודקת ושצריך לעשות את הדברים רק בדרך שלה?
מה לעשות עם אשה שלא מוכנה להודות שטעתה?
אני טועה המון במהלך היום אבל מודה על השגיאות ומנסה ממש לתקן ולהשתפר (בעיקר בנושא של סדר וניקיון) ועשיתי כברת דרך ארוכה בשיפור הדברים שמפריעים / מציקים לה.
ואני חושב שבסך הכל אני בעל טוב. אני משתדל תמיד לשים אותה מקום ראשון לפני הכל (עבודה / ילדים / הזמן הפנוי שלי וכו'). אני מודה לה כמעט על כל דבר שהיא עושה ומחמיא על כל דבר יפה אצלה שאני רואה (לבוש / מראה). אני מכיר אותה ברמה מטורפת (מכיר את כל פרטי הלבוש שלה והתכשיטים ומהיכן היא קנתה אותם וכו') אני מקשיב לה ומעודד אותה בלי סוף. אני עוזר המון בבית (בבישולים, בניקיונות ובטיפול הילידים, בהכל). אנו מקיימים יחסי מין 4 פעמים בחודש ואני משתדל מאוד שגם היא תגיע לפורקן (מסאג' מפנק 40 דקות לפחות פעם בחודש) . אני תמיד מחפש לעשות לה טוב אבל בזמן כעס שלה היא שוכחת את כל הטוב שהיא מקבלת ממני.
כשזה קורה אני מאוד נפגע מההתנהגות שלה ומנסה לגונן על עצמי בהסברים אבל כפי שכתבתי זה רק גורם למריבה של יום לפחות (למחרת משום שלום בית, אני מתחנף ואנו ממשיכים כרגיל עד המריבה הבאה). לפעמים אני כועס על עצמי מדוע אני כזה בעל טוב ושאולי היא מנצלת את טוב הלב שלי (לא במודע בכל אופן.
אני באמת אוהב אותך מכל הלב והנשמה. היא החברה היחידה שלי אבל באמת שכבר אין לי כח נפשי להתמודד עם זה. מה שאני לא מנסה לעשות, בסוף אקבל את מנת הכעס שלה. זה אולי מציג אותה כאכזרית אבל היא לא. יש לה מעין התקפי כעס (ככה אני קורה לזה) כשדברים לא ממש נעשים כפי רצונה וזה מצב שממש לא נעים. אין לי כבר כח לסבול אני מרגיש שאין צדק פה. שאני כלוא במצב הזה. ובאמת שאין לי מושג מה לעשות. לפעמים אני חושב שפשוט אשאר מתוסכל לנצח.
)