לא יודעת לבנות אמון.
לפחות לא באנשים שפגעו בי.
בעיקר לא איתם,למרות שהם היחידים שבאלי לדבר איתם לפעמים.
שקועה בפנטזיות מטופשות שכאלה.
לא הם לא יבואו.ולא יקחו אותך לשום מקום.
ולא הם לא יעזרו בשום דבר אם הם יכנסו לך לחיים.
הוא איים.אני לא יודעת מה לעשות.
זה אני רק בגיל יותר קטן,ואני יודעת שאני הייתי קרובה.
ורק השיקול דעת שלי הציל אותי.
אני לא יודעת אם לא יהיה מספיק שיקול בשביל זה.
והכול בזכות הדפוק שלנו.אין לי בכלל שאלה בזה שהכול באשמתו.
נטו באשמתו.
אני רוצה לעשות משהו,אבל זה כל כך מסובך.
וזה לא שיש בכלל למי לפנות.
אוי כמה צרות הבאת עליי מפגר.
הוא לא סומך עליי בשיט,הוא חושב שאני כמו כל השאר.אני מודה שלפעמים זה נכון.
אני רק מקווה שהוא לא יעשה שום דבר טיפשי.
ואני ינסה למנוע מה שאני יכולה.
לא שאני באמת יכולה לעשות משהו.
אוי סיטואציה מתסכלת.בלשון המעטה