ההפך. (כמוך)

אתפנה, ואשב לכתוב תשובה..

קרה לי, היה קצת זמן של פאדיחה כזה.. שלום שלום, בי להתראות וכו'..

אבל בסוף ''אזרתי אומץ'', ניגשתי, דיברתי איתו.. מאיפה אתה, כמה אחים אתם.. סתם שאלות כדי לפתוח שיחה, ואחרי זה כבר זרמנו, ונהיינו חברים ממש טובים.. אז הדקות של פתיחת שיחה, הם מסובכות, והסמקתי ברמות שם.. אבל אחרי זה, אם את מרגישה שאת רוצה שהיא תהיה חברה שלך, ונראה לך שזה יצליח, אז אחרי זה ממש שווה.. 

אצלי זה היה בחור שבכלל לא הכרתי, אפילו לא מהכיתה שלי או משהו, נפגשנו בישיבת קיץ, אבל אם זה אחת מהכיתה, אז את יכולה לנסות לעשות שיעורים איתה, או משהו כזה, או לחכות לאיזה הזדמנות, כמו טיול, ולהיות ''בת זוג'' שלה.

או אם יש קעמפ מסויים או מחנה קיץ, או משהו דומה, לנסות להיות איתה בחדר, כי מנסיון, דברים כמו אלה, מאד מקרבים בין אנשים..

כל זה כמובן אם את רוצה באמת להיות חברה שלה.

אם ההרגשה הזו מציקה לך, ואת רוצה להשתחרר ממנה.. אז תשאלי משהו אחר.. כי לי עד עכשיו כל פעם שהרגשתי שממש יהיה כיף אם אני יהיה חבר של משהו, ההרגשה שלי צדקה.. אז אני לא יכול לתת עצות איך לדחות את ההרגשה

לא קרה לי אבל ראיתי על חברות שלי....

תאמת, לא יודעת לייעץ לך...

אז שולחת חיבוק ותמיכה מרחוק...

יש לה חברה שכאילו חוסמת אותנו, וזה ממש לא נעים.. נגיד אני מדברת איתה כזה ואז החברה האחרת מגיעה ואז אני מרגישה ממש מפריעה

תפתחי דיון על נושא כלשהוא (ידוע לך על משהו שהיא אוהבת? מתעניינת? תשאלי על משהו בנושא הזה "ראית ש...?" או "מה דעתך על...?" וכמובן - על המשפחה, החיים וכו'.

אולי תציעי לה ללכת איתך בערב לאיזה פארק או משהו "סתם כי באלך להסתובב ולא באלך לבד, והיא נראית לך מתאימה".

בהצלוחה!

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....