אוקיי?!
לא רוצה.
רוצה אותה כמו שהיא.
בעצם כמו שהיא הייתה פעם.
בחורה.
בלי בעל.
בלי ילדים.
חברה.
זה כל כך אגואיסטי וחרא מצידי.
אבל.
אוקיי שזה פשוט לא יהיה אותו דבר.
אני מתגעגעת לחיבוקים שלה.
גם כשנפגשנו זה לא קרה,
כי קורונה.
לעזאזל הכל.
כוסאומו איזה עולם.
והיה לי טוב.
(אז היה.)
אני עוד שניה בוכה מדבר שאמור להיות שמח.
חולת נפש,
כבר אמרנו?