הטוב שבמציאות המפציע מתוך כל סיבוכי הסיבוכים של החיים. קליפה אדומה אהבה לטייל ביער ולשוטט במרחבי ההויה, לראות את טוב ה' המושפע על כל בריה המפכה בה אור חי העולמים, על כל סנאי וחמוס המשוטטים להם ביער ומפזרים לשלשת לכל עבר (מה רע בלשלשת? זה זבל אורגני מצוין...), על כל גרגיר שנמעך על ידי בהמה גסה (זו סתם עלילת שוא, בואי לא נתעסק בקטנות).

יום אחד פגשה קליפונת החמודה את אחותה התאומה. פה מגיעה הפואנטה הראשונה של הסיפור. אחותה התאומה של קליפה היה שונה ממנה קצת. מקרה טרגי שארע בעת לידתם גרם לכך שקליפה גדלה בבית של ההורים הביולוגים של האחיות, בעוד שהאחות התאומה (איך נקרא לה..? אולי זהבה, זה שם שמתאים לאגדות, ובאמת שאין לי זמן לחשוב על שם סמלי) גדלה בבית של הורים מאמצים. בזמן שההורים הביולוגים של האחיות גידלו את קליפה על ברכי תורת הרב קוק, על ערכי התורה הקדושה, על החוט המשולש של עם ישראל, תורת ישראל וארץ ישראל, זהבה גדלה בבית שונה בתכלית. זהבה גדלה בבית שבו הערכים ערכי המוסר של העולם המערבי. ההורים המאמצים דאגו לזהבה מאד. הם סיפקו לה המון חום ואהבה, קנו לה כל מה שהיא ביקשה, וגם לימדו אותה את הערכים שלדעתם הם ערכי החיים הנכונים: "תעזרי תמיד זהבה, לכל מי שאת יכולה, אבל בלי שזה יפגע בך". ערכים כמו ארץ ישראל או תורת ישראל היו די זרים לזהבה. גם ערך כמו עם ישראל לא כל כך עשה לה את זה... ההורים שלה אמרו שיש תמיד לעזור לחלש, ולא משנה אם הוא יהודי או לא. קליפה וזהבה מאד שמחו לפגוש אחת את השניה (נדלג על הפרק שבו הם מגלות שהן אחיות... את זה נקרא באורה הכפולה, בכל אופן חשוב להדגיש שהן תאומות זהות). חברו השתיים יחד ויצאו לטיול משותף ביער (קליפה החליטה להראות לזהבה את הסבתא האמיתית שלה). הלכו השתים, הלכו והלכו, ופתאום שמעו את חיות היער בסיומו של דיון סוער (קליפה ואחותה התחבאו, אז החיות לא ראו אותן): "הגענו להחלטה שהזאב הוא נורא מסכן. הוא היחיד מבין חיות היער שאין לו בית. קיבלנו החלטה שע"מ שיהיה לו בית, נגרש את הסבתא שגרה בקצה היער וניתן לו את הבית שלה. יש מתנגדים? אין מתנגדים? יופי. ההחלטה אושרה פה אחד".
קליפה היתה המומה. היא לא הבינה מה קורה כאן. איך זה יכול להיות? סבתא גרה כאן כבר שנים... היא זו שבעצם הפכה את השממה הזאת ליער, בזכותה בכלל יש לכל החיות בית, איך הם יכולים לעשות לה את זה? איך הם יכולים להיות כל כך כפויי טובה?
היא הביטה באחותה התאומה, בטוחה שהיא תמצא בעיניה מבט זהה לשלה, אך לתדהמתה האין סופית היא ראתה אור בעיניה של זהבה: "וואי! איזה חיות צדיקות! איזו דאגה לחלשים ולמסכנים! לא יאומן! חוץ מזה, שאם ניתן לזאב בית, בטח הוא יפסיק לטרוף חיות מסכנות וחפות מפשע... אני חיבת לעזור להן!"
בדיוק באותה שניה, החיות גילו את קליפה וזהבה. האריה הרים את זהבה וקליפה הרועדות, הציב אותן במרכז המעגל ואמר להן: "אתן תהיו אלו שתבצעו את ההחלטה שלנו. עליכן ללכת לנתק את הסבתא מביתו של הזאב. אם לא תעשו את זה נשים אתכן בבית סוהר".
לתדהתה של זהבה, היא פתאום שמעה את קליפה אומרת בנחישות: "אתן חיות רשעות ואכזריות! אין לכם בכלל מוסר! אתם סתם חיות טרף! אני לעולם לא אגרש את סבתא שלי מביתה, גם אם תשימו אותי בבית סוהר כל ימי!"
"ככה?" אמר האריה "ובכן, בינתיים את וזהבה תשבו בבית סוהר כדי לחשוב מה דעתכן בנידון".
זהבה וקליפה בילו מס' ימים יחד בבית סוהר. לזהבה היה ברור כל הזמן, שצריך לגרש את סבתא. וזאת משתי סיבות:
א. הזאב הוא החלש בסיפור. סבתא של קליפה ושלה יכולה לעבור לגור איתם בבית של ההורים הביולוגים.
ב. היא לא מוכנה בשום פנים ואופן לשבת בבית סוהר בשביל מישהו אחר. גם אם זה לא צודק לגרש סבתא זקנה מביתה, היא, זהבה, לא תהיה הקורבן.
במשך הימים שבהם ישבו השתיים בבית הסוהר, ניסתה קליפה לשכנע את זהבה שלא תעשה חס וחלילה את המעשה הנפשע והמזעזע. זהבה הקשיבה, אבל לא הסכימה.
הגיע היום הנורא.
קליפה כמובן, סרבה פקודה והוכנסה לכלא לכמה שבועות איומים. אך היא הרגישה שליבה טהור.
זהבה לבשה את המדים שחיות היער הביאו לה, נכנסה לבית של סבתא, והוציאה אותה אל היער.
קליפה לא יכלה לסבול זאת. איך? איך זה קרה לה? איך היא מסוגלת לעשות כזה מעשה מזעזע? מאיפה זה בא לה? היא הרגישה שהיא כמעט סולדת מאחותה, שהיא רוצה להרוג אותה, לשכוח ממנה, לא לדעת שבכלל היתה לה אחות שמסוגלת לעשות כזה דבר...
אבל אז היא הבינה שהחיים לא כל כך חלקים. זה לא שחור או לבן. היא נזכרה שפעם, כשהיא היתה בכיתה ח', היא למדה שלתאומים זהים יש את אותו הדנ"א בדיוק. כלומר, היא ואחותה זה בדיוק אותו דבר. בפנים בפנים אחותה היא צדיקה בדיוק כמוה.
אלא מה.
היא גדלה בסביבה שונה. זה הכל. (קול מסוים בתוך קליפה אמר שאולי ההורים שלהם אשמים בכך, כי הם לא דאגו לחינוכה של זהבה כל הימים. קליפה החליטה להתעלם מכך בינתיים, והבטיחה לעצמה שהיא לא תפקיר את זהבה וילדיה. היא לא תדאג רק לילדים שלה).
בעוד קליפה עסוקה בלחשוב איך היא צריכה לעזור לזהבה אחותה האהובה להגיע אל דרך האמת,
"בום, בום" נשמעו שתי יריות מ-M-16 ארוך. בחור צעיר עם ג'לבייה קרועה ופיאות ארוכות קפץ מן החלון, וניסה לפגוע בזהבה. קליפה החלה לרוץ לעברו, ולהכות אותו באגרופיה: " איך אתה מעז? מה עשית? סתמת את המעיינות העליונים ה..." "פלאק" נשמעה סטירה מצלצלת וקול גברי וסמכותי שאמר: "תתעוררי, חלאס, צאי מהסרט שלך! היא רצתה להרוג אותך, להרוג זה אומר, להשמיד, לכלות, לשסע, לשסף, בלי שום מעיינות עליונים וזיו השחקים, הבנת? חוץ מזה, איפה אהבת ישראל שלך, מה אני לא יהודי? אני לא חלק מן האינסוף שטוב לכל ורחמיו על כל מעשיו? לי מותר לתת אגרופים? אותי מותר להכפיש ולהצטרף לדלגיטימציה שהזאב הרשע עושה לי כבר שנים? אני בקושי יכול להסתובב ביער מבלי שקוף או פנתר ירקו עלי או יקללו אותי, והכל בגלל הזאב הרשע והמסית הזה יימח שמו!" שתיקה של חמש עד שש שניות. "אני הולך מפה!... איזה סתומה זאת..."
"אוי לא", חשבה קליפה, "איזה מושגים מבולבלים יש לו... עכשיו לא די שאני צריכה לעבוד עם זהבה, אני גם צריכה להשקיע אנרגיות בלהסביר לו ששנינו חושבים אותו דבר, רק שהמושגים שלו מבולבלים... אוי, במקום שהוא יעזור לי הוא כועס עלי..."