נכנסת לחדר של חברות מכיתה אחרי השיחה עם ** שיחה קשה. מתיישבת, מדברים, # פתאום יוצאת מהשרותים, אני מחכה רגע וקמה
- לילה טוב
- אני כבר באה אליך
הולכת לחדר, שוכבת במיטה עם בגדים, עם הפלא של ** שומעת את הניגון שלה והלב עומד להתפוצץ.
# נכנסת.
- מה יש?
- לא יודעת
היא נותנת לי נשיקה והולכת, אני עוצרת אותה בדלת
-אל תלכי
- אני צריכה
- תשארי עוד קצת, בבקשה..
- טוב.
- לא משנה תלכי
- נו, עכשיו? מה יש?
-..
-..
- דיברתי עם **
-חח אז תגידי, בגלל זה את ככה. ותכבי את השיר אני לא יכולה לשמוע אותו.
*מכבה
היא נותנת נשיקה גדולהה וארוכה כמו שאני אוהבת.
היא שמה את היד על המיטה ואני שמה ראש על היד שלה, מריחה אותה ונהנת.
- זה מותר?
-מה?
- לאהוב ככה
- לא הבנתי
- נו תביני
- אני לא מבינה
- אז פעם אחרת
- לא נו, תנסי להסביר, בין איזה אנשים?
- כולם
-..
-..
- מה ה' רוצה? הוא נתן לנו ככ הרבה אהבה, אבל לא נתן לנו להיות עם בנים עכשיו,
הרבנית אמרה להפנות את זה לה'
זה אי אפשר, זה צורך אחר , נכון שצריך להתחזק באהבת ה' אבל זה לא קשור, חוץ מזה אני גם צריכה חיבוק, ושיהיה חזק מספיק.
-..
-..
היא מוציאה את היד, ומגרדת לי בראש, בהתחלה בעדינות כמו ליטוף ואחר כך חזק יותר.
- אני לא יכולה להכיל את זה. סליחה.
היא מסתובבת ויוצאת, בלי להסתכל עלי. ממש בורחת.
מה עשיתי? אפילו לא הסברתי באמת.. היא הבינה? הלוואי שלא..
בבוקר-
אני- משהו ראה את המורה?
# -מה את מתעלמת?
בואי בואי
-..
# -תשנאי אותי קצת, זה בסדר
-לא רוצה
-אני מרשה לך, מגיע לי
-עושה דברים ליומולדת של אמא?
-כןן, זהו היום זה נגמר
-אלופים אתם
-איך זה שלא היית אצלי עדין שבת?
-הייתי שבתות ביישוב שלך, אבל לפני שהיינו חברות, רק חשבנו שאנחנו חברות
-עכשיו את חברה שלי? פחדתי אתמול שלא תסתכלי עלי יותר לעולם
-גם אני פחדתי, שעות לא נרדמתי, נבהלתי ככ, לא הבנתי מה קרה שככה ברחת.
-גם אני לא יודעת למה, אבל לא יכולתי להכיל, לא יכולתי להשאר עוד שניה, לא יודעת למה הסיפור הזה נוגע בי ככ, את ניראלי יודעת יותר ממני למה זה ככה נוגע בך.
-..
-..
-צריכה ללכת
-אז זהו? ביי?
-לא רוצה ללכת
-אז אל תלכי
-צריכה..
-להתראות תשמרי על עצמך
- תשמרי את
- אני שומרת אבל דואגת לך,
-טוב
-שיהיה טוב בבית!
-גם לך!!
פריקה..
לא מפסיקה לחשוב, זוכרת כל מילה שנאמרה, אז פשוט כתבתי את הלילה בוקר איתה..
נראה שהיא בסדר, נרגעה, אני לא, היא צריכה לדעת שאני ככ ככ אוהבת אותה..
אבל רק שלא תדע, אם היא תדע היא באמת לא תסתכל עלי.. אלא אם זה הדדי, וגם היא ככ ככ אוהבת..
אבל אז היא היתה עושה הכל כדי לברוח, לא? היא גדולה יותר ממני, מבינה יותר, ואני צריכה אותה יותר ממש שהיא צריכה אותי..
זהו, פרקתי.
תודה למי שהגיע עד פה..
- לילה טוב
- אני כבר באה אליך
הולכת לחדר, שוכבת במיטה עם בגדים, עם הפלא של ** שומעת את הניגון שלה והלב עומד להתפוצץ.
# נכנסת.
- מה יש?
- לא יודעת
היא נותנת לי נשיקה והולכת, אני עוצרת אותה בדלת
-אל תלכי
- אני צריכה
- תשארי עוד קצת, בבקשה..
- טוב.
- לא משנה תלכי
- נו, עכשיו? מה יש?
-..
-..
- דיברתי עם **
-חח אז תגידי, בגלל זה את ככה. ותכבי את השיר אני לא יכולה לשמוע אותו.
*מכבה
היא נותנת נשיקה גדולהה וארוכה כמו שאני אוהבת.
היא שמה את היד על המיטה ואני שמה ראש על היד שלה, מריחה אותה ונהנת.
- זה מותר?
-מה?
- לאהוב ככה
- לא הבנתי
- נו תביני
- אני לא מבינה
- אז פעם אחרת
- לא נו, תנסי להסביר, בין איזה אנשים?
- כולם
-..
-..
- מה ה' רוצה? הוא נתן לנו ככ הרבה אהבה, אבל לא נתן לנו להיות עם בנים עכשיו,
הרבנית אמרה להפנות את זה לה'
זה אי אפשר, זה צורך אחר , נכון שצריך להתחזק באהבת ה' אבל זה לא קשור, חוץ מזה אני גם צריכה חיבוק, ושיהיה חזק מספיק.
-..
-..
היא מוציאה את היד, ומגרדת לי בראש, בהתחלה בעדינות כמו ליטוף ואחר כך חזק יותר.
- אני לא יכולה להכיל את זה. סליחה.
היא מסתובבת ויוצאת, בלי להסתכל עלי. ממש בורחת.
מה עשיתי? אפילו לא הסברתי באמת.. היא הבינה? הלוואי שלא..
בבוקר-
אני- משהו ראה את המורה?
# -מה את מתעלמת?
בואי בואי
-..
# -תשנאי אותי קצת, זה בסדר
-לא רוצה
-אני מרשה לך, מגיע לי
-עושה דברים ליומולדת של אמא?
-כןן, זהו היום זה נגמר
-אלופים אתם
-איך זה שלא היית אצלי עדין שבת?
-הייתי שבתות ביישוב שלך, אבל לפני שהיינו חברות, רק חשבנו שאנחנו חברות
-עכשיו את חברה שלי? פחדתי אתמול שלא תסתכלי עלי יותר לעולם
-גם אני פחדתי, שעות לא נרדמתי, נבהלתי ככ, לא הבנתי מה קרה שככה ברחת.
-גם אני לא יודעת למה, אבל לא יכולתי להכיל, לא יכולתי להשאר עוד שניה, לא יודעת למה הסיפור הזה נוגע בי ככ, את ניראלי יודעת יותר ממני למה זה ככה נוגע בך.
-..
-..
-צריכה ללכת
-אז זהו? ביי?
-לא רוצה ללכת
-אז אל תלכי
-צריכה..
-להתראות תשמרי על עצמך
- תשמרי את
- אני שומרת אבל דואגת לך,
-טוב
-שיהיה טוב בבית!
-גם לך!!
פריקה..
לא מפסיקה לחשוב, זוכרת כל מילה שנאמרה, אז פשוט כתבתי את הלילה בוקר איתה..
נראה שהיא בסדר, נרגעה, אני לא, היא צריכה לדעת שאני ככ ככ אוהבת אותה..
אבל רק שלא תדע, אם היא תדע היא באמת לא תסתכל עלי.. אלא אם זה הדדי, וגם היא ככ ככ אוהבת..
אבל אז היא היתה עושה הכל כדי לברוח, לא? היא גדולה יותר ממני, מבינה יותר, ואני צריכה אותה יותר ממש שהיא צריכה אותי..
זהו, פרקתי.
תודה למי שהגיע עד פה..