התלבטות עם אימא .. מה אומרות?אמא3
יש משהו קשה בלהעביר סיטואציה בלי להכיר
אבל מנסה.. אולי יהיו לכן כיוונים?...
תודה מראש💕

לפני כמה שבתות ב'ה היתה שבת שבע ברכות לאחותי
אנחנו ממש קרובות, דיברנו המון וחוויתי ממנה את הקושי עם ההורים שלנו בתקופה הזו. הם מהממים בגדול ויש הרבה דברים טובים כמובן אבל גם היו קשיים...
ושמעתי ממנה, הכלתי אותה והייתי מאד בצד המקשיב והמבין ןהנותן לה כוח
ואז הגיעה שבת... ובערב שבת אחותי ביקשה משהו מאמא שלי ובשביל אמא שלי (שארגנה את השבת... והיה חשוב לה שהכל יהיה טוב וזה, כן? השקיעה בטירוף) זה היה ממש קשה, והיא ממש צעקה על אחותי.
התערבתי בניסיון כזה להרגיע וזה לא ממש עבד, אמא שלי ממש צעקה עליי ןאמרה לי לצאת.. קיצור. סרט.
עכשיו שתבינו
אימא שלי שתהיה בריאה צועקת בכללי (לא נגלה מאיזו עדה🙂) אבל לא על הגדולים.. על הקטנים בבית כן, אבל לא עליי.. כאילו בואו נגיד שהפעם האחרונה שזה קרה זה היה בכיתה יב אולי.
לא צעקתי עליה בחזרה כמובן שתקתי ויצאתי.
ואחכ הייתה הסעודה וכאילו הכל בסדר .
בלילה ממש בכיתי לאיש, שאני לא מאמינה שהבאתי את אמא שלי למצב כזה שהיא צועקת עליי ככה.. ומה אני עושה וכמה התערבבתי עם הסיפור הזה.
והוא פתאום פתח לי את העיניים לראות את הצד של ההורים שלי
אני עד אז ראיתי את ההורים ממש בביקורת... (דרך המשקפיים של אחותי..) ןפתאום הוא נתן לי לראות את הצד השני, להבין אותם
ופשוט... פשוט נשרפתי מבושה... באמת
הלב שלי ממש נשבר מההתסכלות על ההורים שלי, למה הסתכלתי בכזו שיפוטיות? בכזן ביקורת?
היה לילה קשה.... ממש
בסוף יישבתי לעצמי את זה שזה מה שהיה צריך לקרות כנראה כדי שלאחותי תהיה תמיכה, וזה מה שהיא הייתה צריכה
אבל אני חייבת להפסיק עם המבט הזה על ההורים.

בבוקר שבת אמא שלי פנתה אליי בשקט, אמרה שמצטערת שככה אמרה לי אבל נורא נפגעה ממני... אמרתי שהיא צודקת, חשבתי על זה בלילה ואני כל כך מצטערת, הצדקתי מה שאמרה (היא כעסה נורא שאני לא מבינה כלום, אמרתי לה, צודקת באמת אני לא מבינה.. ) וכאילו נגמר שם.
אחכ קצת דיברתי עם אחותי
אמרתי לה שאולי צריך לנסות לראות את ההורים במבט אחר (בכ'ז עשו בשבילה שבת שלמה...)
וניסיתי לסגןר את זה בלב ולהשאיר את זה מאחורינו.

טוב, זה לא עובד...
קשה לי אני מתביישת נורא מההורים שלי מהיחס שלי שהם הרגישו ממני (גם אם לא אמרתי... הורים מרגישים ביקורת גם כשהיא סמויה)
אני גם כועסת עליהם.... בכ'ז עשו טעויות בדרך וזה מכעיס אותי (מנסה לכתוב כאן בכנות, אז......)
וגם פגועה..
ובעיקר רוצה נורא להתרחק.... מרוב הבליל רגשות הזה

בוקר אחרי השבת (אנחנו מדברות כל יום בעיקרון.. קשר קרוב וטוב ב'ה. בדרך כלל...) אמא שלי אמרה שבואי נקבע לדבר מתישהו ומתי תבואו לשבת ואולי תקפצו השבוע ונדבר..

אני לא רוצה לדבר.
לא רוצה

רוצה שיעבור קצת זמן ונשכח מהכל
לא רוצה שהיא תצטדק
לא רוצה להכנס למה היה ואיך היה
יאללה בואי נעביר את זה

ובאמת תוהה איך להגיד לה
או פשוט לבוא, ולדבר כמו שהיא רוצה ולא להגיד כלום ולא להתווכח אלא רק להקשיב....

מקווה שיצא מובן...
ככ מבולגן לי בלב בקשר לזה...

תודה למי שקראה!!
אין לי עיצות רק להגיד לך שאת מהממת♥️מק"ר
את מדהימה!!!חיכיתי חיכיתי
מתפעלת ממש המודעות העצמית שלך.
ומהיכולת שלך להסתכל על כל הצדדים בתמונה.
בטוחה שבשיח פתוח תצליחי ליישר איתם את ההדורים ולהמשיך הלאה...
בהצלחות! מעריכה אותך ואת הכנות שלך מאוד!!!
אולי את יכולהאמא ל6 מקסימים
לומר לאמא שעדיין קשה לך ואת רוצה לחכות ולא לדבר על זה כרגע. אולי עוד כמה זמן יהיה יותר קל לדבר, המחשבות יסתדרו ויתבהרו?
אולי לנסח אחרת ממה שניסחתי, אבל זה הרעיון
יהיה חכם לדחות את השיחהלאה1234
עברתי סיטואציה דומה, לא אותו דבר בול, אבל גם אז היה כאילו "צריך לדבר על מה שהיה" ולא היה לי נוח לדבר. אז תסבירי לאימך בכבוד שאת עדיין לא מוכנה לשיחה חשובה זו
סיפור מורכבמיואשת******
תקשיבי יקרה, קודם כל יפה שהצלחת לצאת מהראיה הצרה של האירוע ולהקשיב לאיש שלך ולראות את זה אחרת. כי זה מאד קשה. ממש כל הכבוד לך.
עכשיו ביקשת לשמוע תשובה, אני אגיד לך את האמת.
יש שתי תשובות. קלה וקשה.
התשובה הקלה, תגידי לאמא היקרה אמא חמודה שלי, ביקשתי סליחה בשבת ואת באמת לא צריכה לומר לי עוד כלום. כת האמא ומה שאת עושה ברור לי שהוא לטובה וסליחה שלא הבנתי את זה ובואי נצא לקניות או להתאוורר סתם עוד שבוע. אוהבת אותך.

התשובה הקשה יותר, תגידי אמא יקרה, את באמת לא צריכה להסביר לי כלום. הייתי לא בסדר וביקשתי סליחה. ואת האמא ואת לא חייבת לי עוד הסברים. אבל אם את מרגישה שאת רוצה לדבר בכל זאת, בוודאי שאשמח לבוא ולשמוע. ותבואי ותשמעי. כי אמא שלך כנראה רוצה להאיר לך דברים שאת לא יודעת. ומן הסתם הדברים האלו יש להם סיכוי טוב לשנות את דעתך ואת הביקורת שלך ואת מה שאת אומרת לאחותך. ואולי הם יכעיסו אותך ואולי לא תביני אותם אבל אולי חשוב לאמא שלך לומר לך אותם. ואם זה חשוב לה אז זה התפקיד שלך. לשמוע ולכבד. גם אם לא תסכימי . ותכיני לעצמך כמה תגובות מתאימות לפי מה שאת חושבת שיתכן שהיא תאמר.
אני בעד הדרך הקשה. אבל היא קשה. ולכן כתבתי לך את הקלה וגם היא בסדר. כי בסופו של דבר אני לא יודעת מה רמת הקשר ורק את תוכלי לדעת האם באמת יש לך יכולת לשמוע את אמא בכבוד אפילו שאת לא רוצה
אבל אני חושבת שאם את כל כך רוצה לא לשמוע, כנראה שיש באיזשהו מקום ידיעה פנימית שלך שאת חייבת לשמוע ושזה לא יהיה לך נעים ואולי תתביישי. ולכן דווקא את חייבת לקבל את רצונה ולתת לה להשמיע לך. זאת דעתי. אבל כאמור אין לי מספיק הכרה שלכם אישית.

ועוד משהו, באמת באהבה, באמת. כי את נשמעת מדהימה במיוחד, אבל אני חייבת לומר את זה. זה לא המקום שלך לתמוך באחותך נגד ההורים שלך. אף פעם לא. זה מקום רע . ולא ווב ולא נכון. את בחיים בחיים לא תרצי שילד שלך יעשה לך כזה דבר. וזה אמור גם אם במקרה נגיד אחותך היתה צודקת לגמרי. גם הלכתית זה לא נכון. יש מקום לתמוך בה, אבל תוך כדי אמירה ברורה שאת לא מוכנה לדבר על אבא ואמא והאם הם צודקים או טועים אלא את תומכת בעובדה שקשה לה נקודה. כל עוד זה לא כולל דיבורים על מה אבא ואמא לא בסדר.(אני מדברת על מצב ענינננם של משפחה נורמטיבית ולא חס ושלום אבא ואמא מתעללים)
מקום של ילד מול הורים תמיד חייב להיות מכבד. החובה שלך האמיתית והלכתית היא לכבד הורים. לתמוך באחותך, זה לא חובה. אם אפשר לעשות את זה תוך שמירה על גבולות כיבוד הורים זה מעולה, אבל אם לא אז לא. ילד חייב דבר ראשון להיות עם ובעד ההורים שלו. אחר כך כל השאר. זו דעתי האישית.
מאחלת לך המון המון בהצלחה בפתירת התסבוכת... וחושבת שוב שאת מדהימה שהצלחת לפקוח עיניים ולראות את המד שלהם אחרי שכבר היית עמוק בתוך הרגש שאחותך שידרה לך. ממש גדלות. ❤️❤️❤️❤️
לגבי החלק האחרוןאמא6
בעיקרון את צודקת, אבל זה לא פשוט כל כך.
אנחנו במשפחה שנים גדלנו עם אבא לא פשוט שהיה צועק עלינו הרבה, וכל אחד התבחבש עם זה בעצמו.
כשגדלנו פתחתי את הדברים מול אחותי, ופתאום לגלות שאתה לא לבד בהתמודדות הזאת, ולתמוך אחת בקושי של השניה זה נתן הרבה כוחות. אז אולי זה לא אידיאלי לדבר ככה על ההורים, וזה לא כיבוד הורים במיטבו, אבל זה נותן הרבה כוחות שלא נמצאים בהתמודדות לבד ( וכמובן הכוונה היא לא סתם ללכלך עליהם אלא באמת לדבר על ההתמודדות ולתמוך אחד בשני)
אבל הדגשתי- במשפחה נורמטיבית מיואשת******
כלומר במקרים רגילים, תמיד מתעצבנים על ההורים מכל מיני סיבות. כי אנחנו בני אדם.
במקרה כמו שאת מתארת זה משהו אחר
מיואשת אני קוראת שןבאמא3
ואני ממש לא רןצה לעשות את השיחה הזאת (מה שקראת ''הדרך הקשה'')
מה שהיה היה
היא לא צריכה להסביר למה פעלו ככה
וזה באמת מאחורינו (היה שייך לשבת הזו ספציפית וסביב החתונה. וכאילו די, היה, עבר)
מעניין שאת אומרת שאם קשה לי ואני לא רוצה- אז סימן שדווקא כן יש פה עניין לשמוע
יכולה להסביר??

(אנחנו בקשר ממש טוב בדכ ב'ה. וכרגע אני נוטה לומר מה שהצעת.. אמא בואי נעזוב, זה מאחורינו, בואי נצא לקניות🙂)
אשמח שתסבירי, בקיצור
זה בפירוש רק השערה שלימיואשת******
ויתכן שאני טועה לגמרי
אבל אמא שלך יודעת שהתנצלת ובכל זאת רוצה לדבר. כנראה שזה חשוב *לה* השיחה הזו. ולכן כיסוד הורים אמיתי יהיה להקשיב לה. וזה קשה. מאד.
באופן כללי בחיים כשמממש לא בא לנו לעשות משהו הרבה פעמים זה מראה שאנחנו יודעים שזה הדבר הנכון לעשות אבל זה מאד קשה לנו. אולי את פוחדת שהיא תגיד משהו שיגרום לך להרגיש עוד יותר רע כי לא ידעת אותו? יגרום לך להרגיש אוי ואבוי למה תמכתי באחותי? אני לא יודעת.
אולי זה סתם השערה שלי והדבר הכי נכון במערכת היחסים שלכם הוא באמת לעבור הלאה
שבי עשר דקות לבד בשקט ותחשבי- האם אני רוצה לעבור הלאה כי זה הדבר הנכון עבור הקשר שלי עם אמא שלי, הדבר דיגום הכי פחות צרות והכי הרבה אהבה ביננו, או שבעצם השיחה הזו היא מה שנכון לקשר שלנו ואני אישית לא רוצה כי לא כיף לי ולא בא לי.

בסופו של דבר תעשי מה שאת חושבת לנכון- מה שהלב והשכל שלך אומרים לך באמת. לא מה שאני חושבת אני רק מאירה צדדים אפשריים אבל מדגישה כל הזמן שזה סהכ על סמך מה שכתבת פה ואני לא מכירה באמת את הדינמיקה והקשר שלכם ומה שבאמת נכון וטוב לו מבחינת המציאות. זה את יודעת.
ואת אשה מיוחדת ומדהימה 💕 תקשיבי לעצמך ותסמכי עלייך ❤️❤️❤️
יואו אני בוכה פהאמא3
כן
לגמרי
ממש לא בא לי להתבייש בעצמי עוד יותר ולהרגיש רע עם עצמי
פווו.. טוב
אלך עם זה קצת

תודה מיואשת יקרה על המילים המדויקות ולכולכן על הכוחות!
💕💕💕💕💕מיואשת******
איזה מתוקה את!רק אמונה

 

לדעתי תסבירי לה שהבנת שאין צודק ולא צודק, וככה זה החיים מורכבים

תתנצלי שוב וסלעמת.

 

תודה לכולכן✨אמא3
על החיזוקים והעצות...
@מיואשת****** נתת הרבה חומר למחשבה
תודה יקרות!!! @מק"ר@חיכיתי חיכיתי@אמא ל6 מקסימים@לאה1234@רק אמונה
את האמתמהי אמת
שלא כ"כ הבנתי..
הייתה הצדקה למה שאמא שלך כעסה? או שבאותה נקודת זמן היא צדקה אבל בדכ היא צועקת ולא הכי נעימה?! האם אחותך סתם נפגעת(גם באופן כללי לא רק עכשיו) ממנה ולא מבינה את אימך??

אני דווקא חושבת שאם אמא כלשהי צועקת, לא נעימה ולא מכבדת בדיוק..ומגיעה לידי פגיעה, כן יש עניין לדבר איתה, במיוחד שהיא יוזמת שיחה. כמובן לומר בצורה מכובדת ושקולה, אבל בהחלט יש על מה לדבר..
וגם להעלות את עניין הצעקות על הקטנים..כי גם הם יגדלו ויסחבו את הצעקות והעלבונות..

גם אמא שלי, היו לה קטעים של צעקות וחוסר סבלנות כלפיי הקטנים,
ואובר סבלנות כלפיי הנשואים, ואחותי הרווקה ממש נפגעה מאמא שלי, ואני הייתי יוזמת עם אמא שלי שיחות, ומסבירה לה שאחותי פגועה, ושהיא צריכה להיות סבלנית כלפיה, - וזה ממש עזר!! ממש!!

אם מדברים בצורה מכובדת, זה ממש עוזר!!
לפעמים הורים עושים דברים בלי משים לב, וכשמדברים כראוי, זה יעזור..
כל אחת מכירה גם את אמא שלה ואת התקשורת ביניכם.. אז תחשבי עם עצמך..אולי זה כן יכול להועיל..
בהצלחה נשמה!!
קטע שאת אומרת...אמא3
@מהי אמת
מה, דיברת עם אמא שלך על אחותך וזה התקבל בברכה? היא לא הרגישה שאת מאיימת עליה? מערערת על הסמכות שלה?

אני שואלת כי ממש נגע בי שכתבת

ברור שהקטנים בבית יסחבו את הפגיעות מהצעקות. גם אני יודעת את זה וגם אמא שלי.... (נראה לי..)
ברור שגם אני וגם האחים הגדולים שכבר התחתנו סוחבים את זה. ברור

אבל...
פעם הייתי ממש מתנשאת..
אני לא אהיה כזאת.. בחיים לא אעשה א, ב, ג
כל מיני משפטים

וב'ה התבגרתי. עברתי דברים עם עצמי
גיליתי שהחיים הם לא שחור לבן...
וב'ה התחלתי להתייחס להורים ובעיקר לאמא שלי בהרבה יותר **חמלה** (המילה הזו מרגשת אותי נורא פתאום)
בשנה הראשונה כשהיינו באים להורים והייתי שומעת אותה צועקת על הקטנים הייתי בורחת לחדר ובוכה את נשמתי
לא הייתי מסוגלת.. היה לי ככ קשה לשמוע
זה הביא אותי להרבה כעס עליה: מה היא עושה? למה היא הורסת?

אבל לאט לאט גדלתי.. הבנתי יותר את המורכבות
קשה לה
עמוס לה
הזוגיות לא תמיד פשוטה לה (אני אוהבת את אבא שלי ומעריכה אותו מאד, ועדיין)
ורציתי להיות הרבה פחות שיפוטית...
ולהחזיר לעצמי את הזכות להיות ''בת'' ולא שופטת או שוטרת..
זה היה תהליך לא קל
שיעורים של אהובה צוקרמן על כיבוד הורים עזרו לי מאאאאד.. והרבה תפילות על זה

ומידי פעם אני מתגלצ'ת...
אם אני מרחמת על הקטנים בבית וכזה מזמינה אליי יותר מידי... או מחמיאה מידי על התעודות... או כל מיני דברים שהם טובים אבל באים כנראה ממקום מתנשא בנפש,
אמא שלי (בתת מודע כנראה) מרגישה את זה בשניות
ואז היא מעמידה אותי במקום...
לגמרי.

פתאום אני קולטת שזה מה שקרה פה
וכנראה שלא שמתי לב כי כבר המווון זמן ב'ה לא הייתי במקום הזה
כנראה אמא שלי זיהתה שאני תופסת את המקום שלה (שוב, אחותי הכלה ואני חברות טובות מאד, ונגיד את השמלת כלה בחרנו יחד... וראינו את החבר שלה לפני ההורים שלי. היא באמת בת בית אצלנו. ויש לזה אלףףף סיבות לכל הכיוונים אבל שורה תחתונה אמא שלי נפגעה מזה. עכשיו אני נזכרת שאמרה לי שהצטערה שלא באה עם אחותי לשמלת כלה. למרות שהיא לא יכלה לבוא! בחרה לא להגיע כדי לא להפסיד יום עבודה)

זה מחזק אצלי את ה''לא לדבר''
לחזור להיות בת
להתנצל שוב
להגיד שהיא לא צריכה להתנצל ולהסביר
והכל בסדר
לעבוד על מידת הענווה שלי...
(וואי איך הורים מחזירים אותנו לעבודת היסוד שלנו.......)

אז @מהי אמת הפלגתי לגמרי אבל תודה . זה היה לי בירור ממש חשוב ומשמעותי
ואם יתאים לך לשתף קצת איך זה עזר אצלכם- אמא שלך לא נפגעה מ''ההגנה שלך'' על האחים?
(כנראה זה אומר שהעבודה שלך ושלי בעולם הזה שונה 🙂)
את אשה ממש מיוחדת ! ממש ריגשתמיואשת******
איזו עבודה עצמית ! איזה בת מדהימה את, וואו באמת. ❤️❤️❤️❤️❤️
את האמתמהי אמתאחרונה
שמחתי לשמוע שעזרתי.
אישית, לי זה עזר..כי אמא שלי הבינה, לא חשבה שאני מחנכת אותה..הסברתי לה שבסופו של יום אחותי פגועה ובודדה..וזה עזר..אמרתי לה שברור שהרצון שלה טוב ורק לעזור..אבל כנראה שאיתה צריך אחרת.. והיא הבינה..

זה נשמע שיש ביניכן סוג של מתח אחר..אולי תחרות..אולי קנאה.. ואולי אני גם טועה..
כי אם מדברים מהלב, למה שהיא לא תבין ותקבל..במיוחד שיש נפגעים..?!

אולי פשוט סוג של תשמרו מרחק..ואז היא תראה שההתנהלות שלה מובילה לריחוק ןאז היא תעצור ותחשוב..

בהצלחה נשמה!!
השאלה היא למה את לא רוצה לדבר ולשמוע.כי לעולם חסדו
את מהממת על השינוי במחשבה שעשית ועל המודעות העצמית.

אני חושבת שאם הקשר בינכן טוב וקרוב אז קחי לך קצת זמן לחשוב ולעכל ופשוט תפתחי הכל...
כמובן שאני לא מכירה אותך ואותה, אז אם את חושבת שזה לא יעשה טוב לדבר בכנות ולפתוח הכל, התשובה משתנה...

בכל מקרה שיהיה המון בהצלחה!
את אישה מיוחדת והיכולות דיוק שלךאני זה א
ממש ראויות להערצה בעיני .תודה שאת משתפת בניסיונות חייך..
רוצה להעלות כיוון קטן יכול להיות שעדין יש בך את המקום של הילדה הקטנה הפגועה ומתוך זה את מנסה "להגן"על אחייך ולא ממקום של התנשאות וגאווה.
נשמע שאת לא עושה לעצמך הנחות ויודעת לעבוד גם כשקשה אז אולי ליזום שיחה או אולי גם רק בינך לבין עצמך לייצר מקום של סליחה על הפגיעה של הילדה הקטנה..
יכולה לומר ולשתף שזה ממש אינסטינק של ילדים שנפגעו להגן על האחים. אני הייתי כזו ואני רואה איך כשאני כועסת על ילד השני נחלץ להגנתו בלי מילים אפילו רק בהתנהגות.. וזה נורא מאזן אותי וגורם לי לעשות עבודה על מידת הכעס ולהשתדל לא לכעוס מעבר למידה שצריך.
זה מכניס אותי לפרופורציה נכונה.
(תודה לילדים המהממים שלי שהם המורים הכי טובים)
עייפות תמידיתאמא לאוצר❤

לא בהריון

לא אחרי לידה...

ילדים קטנים אבל כבר לא פיצים

כן רוב הלילות קמה בין פעם לשלוש אבל סוף-סוף כבר יש לילות שיכולה לא לקום בכלל....

ברזל תקין בי 12 בעייתי קצת אבל מטופלת בזריקות

ועדיין עייפה כל הזמןןןן

לא משנה מתי הולכת לישון, לא משנה מתי קמה, לא משנה כמעט איך ישנתי בלילה

פשוט מרגישה עייפות תמידית

כל הזמן גמורה כל הזמן עייפה כל הזמן מרגישה שרוצה לישון

כל הזדמנות שיש לי לישון/לנוח בבוקר או בצהריים כמעט תמיד קופצת עליה בלי לחשוב פעמיים גם על חשבון דברים אחרים...


זה נורמלי?! יש לכן רעיונות איך לעזור? זה מתיש ומתסכל🙈

בלוטת התריס גם בדקת?מתואמת
בכל אופן, עד שלא תסיימי את הטיפול בזריקות ל-B12 כנראה שהעייפות לא תעבור...
לא בדקתי.. יש קשר?אמא לאוצר❤
יש לי בעיה קבועה של בי12.. בגדול אני כבר 5 שנים מקבלת זריקות עם הפסקות קלות 
כן, לפעמים זה קשורמתואמת

זו בדיקת דם פשוטה, תבקשי הפניה.

וקשוח להיות עם מחסור קבוע של B12... מקווה שתצליחי לעלות אותו כמו שצריך במהרה...

ממש קשה, הלואי שנמצא פיתרון יעיל יותראמא לאוצר❤

תודה!! אבדוק את זה!

B12 בעייתי גורם מובהק לעייפותמשתדלתלהיותאני

מטופל ויש כבר התקדמות? כי חוסר בb12 הוא גורם מובהק לעייפות

באופן אישי אחרי התקופה הכי עייפה בחיים שלי גיליתי שחסר לי b12, וכשהצלחתי להעלות משמעותית העייפות התמידית שהייתי בה נעלמה.

כמו שכתבתי זה בעליה אבל יש בעיה כמעט תמידיתאמא לאוצר❤

מההריונות בגלל ההיפראמזיס....

אז מקבלת די קבוע... מתישהו בקרוב אמורה להיות לי עוד בדיקה לראות מה המצב שלו

בדקת בלוטת התריס לאחרונה?ואילו פינו
אני עם תת פעילות וזה ממש תסמין...
לא ידעתי שיש קשר.. פשוט לבקש הפניה מרופאת משפחה?אמא לאוצר❤
זה בבדיקות דם?
אופס. הדף אצלי לא היה מרוענןואילו פינו

וראיתי עכשיו שמתואמת כתבה לך..

בדיקת דם פשוטה. Tsh זה מה שבודקים...

עדיף גם freeT4מתיכון ועד מעון
ממליצה לבדוק גם פריטין בבדיקת דםתהילנה
שזה מאגרי ברזל. לא רק iron והמוגלובין. זאת בדיקה יקרה אבל חשוב להתעקש 
נבדק, תודה!אמא לאוצר❤
שומשום קלוי מעט מעלה ברזל (שמעתי על מקרה כזה)נפש חיה.

כל יום לאכול כף

בסלט, ביוגורט וכו...


 

חוץ מזה


 

יש גם תערובת פירות יבשים שממש עוזרת לאנרגיה

 

של דוד קאפח


 

ללא עצירות ותופעות לוואי...

100 גר´ שומשום לא קלוי-מלא,

100 גר´ צימוקים כהים,

100 גר´ תאנים יבשות,

100 גר´ שקדים קלופים,

100 גר´ תמרים,

8 אגוזי ברזיל.


 

לטחון את הכל טוב טוב (יש חנויות שמוכנות לטחון את הרכיבים הקשים)

ולאכול כף בבוקר וכף בערב.

(ד.א. זה גם ממש טעים=) )


 

בהצלחה ותרגישי טוב!


 

את בטח מכירה להיות בשמש, לעשות קצת התעמלות וכו....

כל השנה ככה? או שעכשיו במיוחד?אוזן הפיל
אולי דיכאון חורף
תמיד ובמיוחד בחורף ..מכירה..אמא לאוצר❤
אני רקתקומה

אגיד, שבעיני זה כן הגיוני.

ברור שטוב לבדוק בדיקות דם וכאלו

אבל

א. שינה לא רציפה, ממש משפיעה על איכות השינה. פעם אחת (ובטח שלוש), לא באמת מאפשרות שינה טובה. ואז, גם אם יש לך פעם פעמיים בשבוע שאת כן ישנה לילה, זה לא מספיק. כי יש משמעות לרצף של ימים שבהם את ישנה טובה, וזה לא שיום אחד יכול לחפות על כל השאר.

ב. מה את עושה במהלך היום? אם את רוב הזמן יושבת או בעבודה עם מעט תנועה, ממליצה להוסיף ספורט ותזוזה. אני ראיתי אצלי שזה ממש משפיע. ישיבה לאורך זמן, מעייפת אותי מאוד, ברמה של להירדם. כשאני זזה, הגוף מתעורר

תודה !!אמא לאוצר❤

זאת גם היתה השאלה שלי

האם זה הגיוני פשוט..

כן נכון, תכלס כבר 5 שנים אני לא ישנה נורמלי וקמה מלא , לא היתה תקופה אחת ארוכה שישנתי שינה רציפה וטובה בלילות....


אשים לב , תודה🩷

אזתקומה

אני חושבת שזה הגיוני

פשוט בשביל לדעת שזה הגיוני, צריך לישון טוב ואז האסימון נופל.

ולרוב זה לא קורה, אז זה נשמע שזה לא הגיוני...

אבל מניסיון שלי, יצא לי נגיד פעם לישון יומיים ברצף טוב (וזה ממש ממש נדיר) ופשוט קמתי אחרת. עם המון אנרגיות ולא עייפה בכלל.

וזה היה מדהים שאפילו לא חשבתי שזה קשור

אבל זה כן

אולי זה מונו? בדקו לך?פרח חדש

היה לי פעמיים מונו וככה הרגשתי

פעם שניה הייתי עם זה חצי שנה!!! עד שטיפלתי אצל איזה רופא בירושלים שיש לו שיטה לטפל במונו טזה עבר ב"ה

האמת לבעלי היה לא מזמן. לא בדקו לי חושבתאמא לאוצר❤

אבל האמת שלא כזה משנה כי לא באמת מה יש מה לעשות.. וואלה עכשיו קוראת שכתבת שהיה משו שעזר, מעניין!! אנחנו ביקרנו ממש כולם אמרו לנו מטבעי ועד קונבנציונלי שאין מה לעשות חוץ מלחכות....

תבקשי לבדוק קודם כלפרח חדש

אם זה מונו אני אכתוב לך מה הטיפול

אנסה גם להיזכר בשם של הרופא

מקווה שהוא עדיין עובד כי אז לפני 5 שנים הוא כבר היה ממש מבוגר

תודה על התגובות!אמא לאוצר❤

אבדוק בלוטת התריס, אולי גם מונו למרות שלא יודעת אם יש עניין

גם ככה אמורות להיות לי בקרוב בדיקות דם מקיפות לבדוק את בעיית הb12..


אבל האמת האמת אני ממש מופתעת שרוב התגובות מנסות לחפש סיבות 🤭  הייתי בטוחה שיהיו הרבה יותר תגובות מנרמלות שלהיות אמא, בטח לקטנים, ותינוק יונק, זה פשוט מעייף 🙈🙈🙈

לכולן יש כוח תמיד? אתן לא עייפות ומרגישות צורך תמידי בשנצ?

אני לא הספקתי להגיב אבל כןשוקולד פרה

אם אני לא ישנה את ה8 שעות מינימום ורצוף

-מה שבחיים לא קורה עם יונקים ןגם עם קטנים לא יונקים כמעט ולא) אני עייפהההה כל היום

ובדקתי- ברזל בלוטות התריס בי 12 הכל תקין

אה ואם הולכת לישון מאוחר אז גם- יותר עייפה מאשר אם נכנסת לישון מוקדם איזור 10 אפילו

שווה לך לנסות שבוע אם אפשרי לך

תודה!! זהו מרגיש לי שכמה שזה מבאס ממשאמא לאוצר❤
בסוף כל הדברים לא באמת עוזרים כשאין לי את המינימום שינה רציפה הזאת...
יש עייפות ויש עייפותאנונימית בהו"ל

ברור שתמיד אשמח לנוח צהריים ולקום מאוחר בבוקר/לחזור לישון אחרי פיזור של הילדים


ומכיוון אחר -

הרבה פעמים דיקור של מישהי מקצועית גם ממש יכול לעזור.

אני באמצע סדרת טיפולים שמטרתה לאזן כל מיני דברים, וממש מרגישה גם שיפור בתחום הזה.

שאני מסוגלת לעשות הרבה יותר ולא להגמר מכל דבר קטן.. כאילו כל המצברים של הכוחות שלי היו על הקצה ועכשיו הם באנרגיה טובה.

והמטפלת שלי אמרה לי כמה פעמיים שנשים חושבות לעצמן שזה הגיוני שמרגישים ככה כי את אחרי לידה.. בהריון.. או כל תירוץ אחר כשבעצם זה משהו אחר שאפשר לפתור אותו ולא ברירת המחדל של אישה.

אני ניסיתי סדרה של דיקור והאמת שלא עזר בכללאמא לאוצר❤
לא לזה ולא למטרה שעשיתי אותו.. ואצל מידי שממש נחשבת טובה זה היה
נורמלי לגמריoo

וגם התגובות צפויות לגמרי

אני לא חושבת שהרגשה של עייפות תמידית זה נורמליפרח חדש

כלומר

אם את עסוקה הרבה עם הילדים ולא נחה לרגע וקמה מלא בלילה ועובדת משרה מלאה ועוד ועוד אז זה מסביר

אבל הילדים כבר לא פיציים

יש לילות שאת ישנה טוב

אז לא אמורים להרגיש ככה באופן תמידי, ככה לפחות מנסיון שלי.

כי אם ככה, לגרום לעצמך להיות פחות עייפה בלי למצוא סיבה זה לא בעיה ואת לא צריכה את העצות שלנו

נשמע שכן יש פה משהו חריג שהוא מעבר לשינה וזמן לעצמך.

את מתארת עייפות קיצוניתמתואמת

לא עייפות רגילה של אמא לקטנים...

(ואני לא חושבת שנכון לתלות באימהות קשיים שמפריעים בתפקוד בחיים... לפני כמה שנים הייתה לי תקופה של חולשה מטורפת בידיים, והתקשרתי למוקד אחיות כדי לשאול מה זה. האחות שם שמעה שיש לי שבעה ילדים ומיד אמרה, "נו, מה את רוצה, ברור שתהיה לך חולשה". ואיך כעסתי! כי זו לא הייתה חולשה רגילה... אז מה הקשר לזה שיש לי שבעה ילדים? ב"ה רופאת המשפחה התייחסה לזה ברצינות ושלחה אותי לבירורים. בפועל לא היה לי כלום ב"ה ואני לא יודעת ממה זה נבע, אבל עדיין - זה לא משהו שאפשר לפטור באימהות...)

הדוגמהoo

שלך דווקא מוכיחה ההפך ממה שאמרת

היתה לך חולשה שלא היתה לה סיבה אחרת

אלא כנראה מדברים רגילים כמו עומס יתר


זו לא האמהות

זה הדברים שהיא מביאה איתה

כמו חוסר שינה עומס ועוד דברים שכתבתי למטה (שגם יכולים להיות בלי אמהות)

זו הייתה חולשה חריגהמתואמת

שלא הייתה לי מעולם לפני כן, וגם אחרי כן (עם יותר ילדים) לא הייתה לי כמוה בעוצמה כזו.

אני לא יודעת מה הסיבה לה, אבל ברור שהיא לא הייתה קשורה נטו לעומס החיים.

ואיש רפואה שיפטור אישה שמתלוננת על משהו חריג בכך שהיא אמא, עלול לפספס דברים קריטיים.

זה נכוןooאחרונה

לגבי איש רפואה


איך את יודעת שהסיבה לא היתה קשורה לעומס?

אולי היה עומס על הידיים והחולשה גרמה לך לתת להן יותר מנוחה

נורמלי בהחלטoo

עייפות יכולה לנבוע מהרבה דברים

פיזיים ונפשיים כמו:

1. חוסר בשעות שינה (8 שעות אחרי קיזוז קימות)

2. תזונה לא מאוזנת/ מספיק מזינה

3. חוסר בפעילות גופנית

4. חוסר במנוחה פיזית

5. עומס משימות

6. לחץ בעבודה/ בבית

7. חוסר בהפסקות ממשימות בעבודה/ בבית

8. חוסר בזמן עצמי

9. הימצאות תמידית במקומות רועשים 

כשהפחחתי סוכרים וגלוטןytrewq

הרגשתי הרבה יותר רעננה ועירנית! 

לא היה לי צורך בשנצ, הייתי מתעוררת בבוקר ומצליחה לקום מהמיטה בזריזות וכו'... 

אני לא סגורה אם התינוק מתייבש 😐מולהבולה

בן חודשיים יומיים עם חום באזור 38.2

אתמול היינו אצל הרופא אמר לעקוב אחר טיטולים ואם ממשיך היום להגיע לבדיקת שתן

אוכל הרבה פחות,טיטולים הרבה פחות רטובים מהרגיל,אף סתום ושמה מי מלח  זה לא עוזר כל כך... גם לא חלב אם....

מה המדד אמור להיות לגבי הטיטולים?

אם רטוב מעט זה מספיק? אבל זה ממש ממש לא כרגיל והוא גם אוכל הרבה הרבה פחות מהרגיל....

כל התיאורים נשמעים מספיק כדי לבדוק עכשיונפש חיה.
שלא יחמיר חלילה...
אני הולכת לרופא עוד שלוש שעותמולהבולה
תוהה אם ללכת ולהתיישב לרופא בחוץ....
טוב מאדנפש חיה.

רפואה שלימה!

הייתה פה פעם מישהי שסיפרה

על הגעה למצב של התייבשות התינוק שלה

בסוף בדקו אם הוא טיפול בבית חולים, והיה צריך

ואחרי תקופה הוא היה בסדר והם השתחררו הבייתה.


מקווה בשבילך שהילד בריא ואולי רק מעלה חום ממשהו שלא מזיק. 

הקטע הוא שלא הכי סומכת על הרופאמולהבולה
הוא די מעופף 
יש רופא אחר?כורסא ירוקה
או מוקד שאפשר להגיע אליו?
אז תדגישי את הדברים הבעייתייםכורסא ירוקה
לאנשים מעופפפים צריך לשים דגש על החלקים שאת לא רוצה שיתעלמו מהם. מקסימום ישלח אותל להמשך טיפול במיון ושם תקבלי בדיקה מחודשת של המצב
אז תתעקשי איתו. את האמא ומבינה טוב מה קורה באמתנפש חיה.
עבר עריכה על ידי נפש חיה. בתאריך ג' בטבת תשפ"ו 9:48

תרגישו טוב!

אז הייתי פונה למיון אם כךshiran30005אחרונה
הוא קטן מאוד
משהו שלא מובן לי: מה ההבדל בין אוטיזם למחוננות?מתואמת

אני קוראת פה בשרשורים אפיונים של מחוננים, שמאוד מזכירים לי את כל מה שאני יודעת על אוטיזם... ואני שואלת: באמת מדובר על מחוננות, ולא על אוטיזם במסווה?

אני יודעת שבתוך הסיווג של אוטיזם יש אוטיסטים שמוגדרים מחוננים ויש כאלה שלא. ויש כאלה בתפקוד גבוה, שבאמת אולי המחוננות שלהם מחפה על האוטיזם...

אבל עד עכשיו חשבתי שמחוננות היא פשוט איי-קיו גבוה, שאולי עלול להוביל לקשיים חברתיים ורגשיים, אבל לא לצורך מוגבר בשקט, לרגישות לרעשים, לקושי במעברים... וכו' - דברים שאני מכירה מאוטיסטים.

וזהו, אני קצת מבולבלת, ומעניין אותי אם מישהי תדע לעשות לי כאן סדר...🙈

האמת שגם לי זה נשמע קצת מוזר ולא הכי קשוריעל מהדרום

לק"י


הבן שלי מחונן, והוא אומנם רגיש יחסית, ועם קצת רגישות תחושתית. אבל אני בכלל לא בטוחה שזה קשור אחד לשני. גם אני הייתי רגישה (מאלה שנעלבים ובוכים וכדומה), ואני לא מחוננת.

(והבן שלי לא אוטיסט. לפחות אין לנו סיבה לחשוד בזה🤷‍♀️).


לגבי אוטיזם- אוטיזם זה קודם כל קשיי תקשורת. שאר הדברים הם נלווים, אבל לא הבסיס. מה שאני חושבת לפחות.

אני רק אגיד לגביי המרכיבים הבסיסיים של אוטיזםפאף

כדי לאשר אבחנת אוטיזם בודקים שני מרכיבים-קשיי תקשורת בתחומי עניין חזרתיים , אצל מחוננים אני חושבת שאין תחומי עניין חזרתיים...

והיום מבינים גן שהמרכיב החושי (הקושי בוויסות חושי, חיפוש תחושה, רתיעה מתחושה ) הוא מרכיב מהותי מהתקשורת ואפילו שחלק מקשיי התקשורת נובעים מהמרכיב התחושתי והמוצפות מגירויים, (זה במחקרים, לא הכל מאוד מבוסס עדיין) מרכיב שאצל ילד מחונן לא חייב לבוא יחד עם המחוננות (אני מחוננת ואין לי שום קושי תחושתי, הבן שלי על הרצף והאמת שאני לא רואה דמיון, והוא בתפקוד גבוה עם יכולות קוגניטיביות גבוהות לדברי הפסיכולוג) . כן מאפיין את האוטיסטים איים של יכולות (גם לא תמיד) שיכולים להזכיר מחוננות, ואני מניחה שיש מחוננים על הרצף לא מאובחנים/מחוננים עם קשיים רגשיים ותחושתיים שאינם על הרצף, בסוף מאוד קשה לייצר אבחנה מבדלת בגיל הצעיר, במיוחד אצל ילדים בתפקוד גבוה, אבל אני חושבת (ומהיכרות אישית) שמחוננים כן ידביקו את הפער החברתי כשיגדלו, כי הם ובני גילם יתאזנו , אוטיסטים לא ידביקו את הפער, גן אם הם בתפקוד גבוה וזה לא בולט...

תודה על הדיוק!יעל מהדרום
באמת שאלה טובהנפש חיה.

אני חושבת שמחוננות קשור לתחום החברתי (קשה להבין מצבים חברתיים ויש פער בין השכל ליכולת הרגשית)


ואוטיזם קשור להפרעות/בעיות תקשורת (שזה גם קשור לתחום החברתי אולי בעקיפין)

ורמת התפקוד מצביעה על הטווח של רמת התקשורת

חחח מקווה שהצלחתי להסביר את עצמי

גם אני מכירה כמוךיראת גאולה

שמחוננות זה מנת משכל גבוהה,

אבל יש מאפיינים של מחוננים שנובעים מהפער בין הרמה השכלית לבין הרמה הרגשית. כלומר, לרוב המחוננים יהיה בהכרח פער כזה, וההשלכות שלו (כמו שכתבת, רגשית וחברתית בעיקר) זה משהו שנראה אצל הרבה מחוננים.

מעבר לזה, לכל אדם אופי משלו ומאפיינים משלו בלי קשר למנת המשכל.

מחוננותתהילה 3>

למיטב ידיעתי היא נטו עניין של איי קיו, כלומר ה3% העליונים במבחני איתור (מקווה שזכרתי נכון את מספר האחוזים, אפשר לוודא).

בין המחוננים, יש כאלה שהם גם על הרצף האוטיסטי, ויש כאלה שלא ובכלל לא, והם לגמרי חברתיים, חברותיים וכו'.

יש ילדים מחוננים שפחות בשלים רגשית או חברתית וזה יוצר אצלם גם פערים מסויימים, אבל זה לא מחייב שהם על הרצף.


 

כמו כל העורבים שחורים אבל לא כל השחורים עורבים

 

אני האמת תוהה מה ההבדלבתאל1
בין סימנים של אוטיזם לקשב וריכוז. כי נשמע שיש הרבה מהמשותף. 
אוטיזם זה קודם כל לקות תקשורתיעל מהדרום

לק"י

 

נכון שהרבה פעמים גם יש להם גם קושי להתרכז לפרקי זמן ארוכים.

אבל זה שכל מי שעם לקויות קשב וריכוז יש לו גם קושי בתקשורת.

התסמינים יכולים להיות דומים אבלממשיכה לחלום

הגורם הוא אחר

ולכן המענה צריך להיות אחר

בתהליך האבחון של אוטיזם או הםרעת קשב שוללים את השני

די פשוטoo

אוטיזם זו לקות

מחוננת זו יכולת


אפשר לקשור לקות ליכולת ויכולת ללקות

זה לא אומר שזה בהכרח נכון


יש מחוננים שאין להם שום לקות או בעיה מיוחדת

רק נטו יכולות גבוהות 

אוטיזם זו לא לא לקות למיטב הבנתיאפונה

זו שונות נוירולוגית

לפחות על פי ההגדרה

אזooאחרונה

הלכתי לבדוק את ההגדרה

זו אכן לא לקות אלא הפרעה

אבל באותו רעיון

אוטיזם זו הפרעה ומחוננות זו לא הפרעה אלא יכולת

אוטיזם: ממה זה נגרם, איך מזהים, איך מאבחנים? | שירותי בריאות כללית

תודה על כל התגובות!מתואמת

עדיין נותרתי בתהיות, האמת...🙈 כי באמת בנות פה מתארות קשיים למחוננים שיוצאים מגדר המחוננות הבסיסית.

אבל אולי באמת ההבדל הוא שאוטיסטים לא יודעים לתקשר כמו שצריך עם הסביבה ומחוננים - עם כל הקושי - כן יודעים...

(אני פשוט מסתמכת על מה שאני מכירה... בעלי מחונן כנראה, אבל אין כמוהו יודע לתקשר עם אנשים, והבן שלי גם מחונן, אבל מתקשה בתקשורת, ובאמת אובחן לאחרונה עם אוטיזם... אבל זה לקח זמן, כי הוא בתפקוד גבוה)

יש בזה מן הסטראוטיפיותנעומית

מחוננים מראים התנהגויות של אוטיסטים

אוטיסטים הם מחוננים.

וזה לא נכון. לרוב.


יש קשיים חברתיים ויש יכולות קוגניטיביות לפעמים דברים מופיעים ביחד. ולפעמים יכולת מסוימת משפיעה על משהו אחר.

ילד עם רמה קוגניטיבית מאוד גבוהה יכול להיות שיתקשה להשתעמם בלימודים, להסביר את עצמו כל הזמן, ויעדיף שיחות מבוגרים. (לאנשים יראה קושי תקשורתי).

ילד עם אוטיזם יראה עניין מוגבר בתחום מסוים, (לדוג' מתמטיקה, שחמט) , וימעט להשקיע משאבים בתחומים אחרים או ביצירת קשרים, אז יראה מחונן באותו תחום.


אני באמת לא בטוחה שרוב המחוננים הם עם הקשייםיעל מהדרום

לק"י


שמתוארים פה.

אבל לא עשיתי מחקר בנושא.

את מכירה אקולייזר?עוד מעט פסח

המכשיר הזה של די-ג'יים שמכוון עוצמות ותדרי קול?

שמעתי פעם משל ממש יפה, מפסיכולוגית שמתמחת באבחון אוטיזם, שאבחון הוא כמו אקולייזר-

יש כמה וכמה מאפיינים, שאצל כל אחד מאפיין אחר חזק יותר, ואחר יותר חלש. ויש הרבה אנשים 'נוירוטיפיקליים' (= לא אוטיסטים), שיש להם מאפיינים מסוימים של אוטיזם.

אבל כדי להגדיר מישהו רשמית כ''אוטיסט''- צריך שסך המאפיינים, והעוצמה שלהם, כבר יביאו לצרימה.


אז יש נוירוטיפיקליים עם תחומי עניין ספציפיים. או עם תנועות סטריאוטיפיות (זה נגיד קשור להפרעות קשב).

יש נוירוטיפיקליים עם רגישות לרעש או עם קשיים במעברים. בוודאי שיש עם קושי בהבנה חברתית.

אף דבר כזה בפני עצמו לא יגדיר אדם כאוטיסט.


רק כשיש מספיק מאפיינים יחד (אבל לאו דווקא הכל), והם יביאו להפרעה משמעותית בתפקוד- רק אז תהיה אבחנה.


ועכשיו אוסיף משלי, שאכן גם למחוננים, כמו לאוטיסטים, יש צורת חשיבה שונה משל שאר האוכלוסייה.

ויש מתאם בין אוטיזם למחוננות (כלומר, בקרב מחוננים תמצאי יותר אחוזים של אוטיסטים מבשאר האוכלוסייה). לכן הגיוני בעיניי גם שאצל אוטיסטים יהיו יותר מאפיינים של הרצף, למרות שזה לא מגיע לסף אבחנה רשמית.

(אני גם יודעת שבקרב מחוננים יש יותר בעלי הפרעות קשב, ויותר קשיים רגשיים. בסוף להיות חריג, גם אם זו חריגות שנתפסת כ'מתנה', יוצר כל מיני סוגי הפרעות נלוות).


וממש בקיצור-

יש קשר. יש דמיון. ויש לא מעט שהם גם וגם.

אבל זה לא באמת אותו דבר.

תודה!! הסברת את זה יפה ומניח את הדעת...מתואמת
תודה לך.עוד מעט פסח

אבל זה לא הסבר שלי, אלא של המאבחנת האלופה הזו.

וגם לי זה ממש עשה סדר.

לגבי אוטיזם, יש פה שיחה מעניינת ממש שנתקלתי בהנפש חיה.
אני מסכימה איתךמקקה

אני גם חושבת שכל המתואר לא קשור בהכרח למחוננות

בעבר מחונן עם אוטיזם נקרא תסמונת אספרגר

נראלי יש לי התקפי חרדה - חוששת...אנונימית בהו"ל

סובלת מזה כבר תקופה, אחת לכמה זמן סוג של נפילה לקראת הערב , בילבול, בחילות חזקות , עייפות מטורפת נכנסת למיטה ולא מסוגלת לדבר עם אף אחד, לא מצליחה להירדם גם עד הבוקר ככה סוחבת עד הבוקר והולכת בקשוי לעבודה, לוקח לי זמן להתאושש מזה. היה לי ככה פעם ב3 שבועות נניח, לאחרונה זה מגיע לי אחת לכמה ימים, ב"ה יש משפחה ברוכה, עבודה מחוץ לבית וגם שם עמוס, אתמול אחהצ זה קרה שוב לא תיפקדתי עד שנכנסתי למיטה מיותר לציין שלא נרדמתי עד שעה 5 בבוקר אולי

קמתי בתחושת פחד וחרדה שזה יחזור על זה שוב. מנסה להבין מה יש לי ולאט לאט מבינה שזה סןג של התקף חרדה.

הגיוני שאני לא מבינה ממה זה מגיע? אין שום טריגר וסיבה, ככה משום מקום? קבעתי למחר תור לרופאה שלי, אבל מה להתחיל טיפול תרופתי?? או שיש משהו עדין יותר

ממש מפחדת מהפעם הבאה, החוסר שינה , חוסר אנרגיות ממש מרגישה מתה באותו זמן מחרפן אותי, תחילה חשבתי שזה קשור לקיבה בגלל הבחילות אבל מבינה שלא...

עד עכשיו לא התאוששתי מאתמול, מתפקדת בבית ובעבודה כמו רובוט, עכשיו הפחד מההתקף הבא משתלט עלי

יצא קצת מבולבל אז סליחה, מנסה להבין מה הטיפול כי לא מסוגלת לסחוב ככה עוד

האמת שזה נשמע יותר נפילת סוכר/לחץ דם מחרדהאמהלה

התקף חרדה בד"כ מתואר בצורה ממש שונה.

ובלבול זו תופעה שמצריכה בירור. (והיא קורית בנפילות סוכר...)

הייתי הולכת לרופא משפחה ומבקשת בדיקות דם מקיפות

ובהם בדיקת המוגלובין מסוכרר HBA1C בדיקה שמראה אם היו צניחות בסוכר לאחרונה.

אם את בכ"א חושבת שזה התקף חרדה הטיפול שמאד עוזר זה CBT 

לפעמים צריך גם  טיפול תרופתי.

אני ממש ממליצה ללכת לרופא משפחה בקרוב.

 

יש לי תור טלפוני מחראנונימית בהו"ל

מעולם לא סבלתי מלחץ דם גבוה/נמוך ובעיות של סוכר

לפי הצאט כן נשמע שזה סוג של חרדה

לך לא נשמע? האמת שאת מעודדת אותי כי שקעתי לייאוש וקשה לי עם המצב ולהרגיש ככה

ממש לא. התקפי חרדה בד"כ לא כוללים בלבול ועייפותאמהלה

ונפילת סוכר ממש כן.

לכן זה הדבר הראשון שעלה לי.

אבל אם זה תופעה שמלווה אותך כבר זמן רב את חייבת לבדוק ביסודיות.

לכן חשוב קודם כל בדיקות.

ובבקשה אל תתני לצ'אט לתת לך עצות רפואיות. זה עלול להיות מסוכן.

בהצלחה יקרה

טוב שקבעת תור

תרגישי טוב

זה גם יכול להיות חוסר בוויטמינים וכד'.אמהלה
יכולתקומה

להיות שעדיף תור פיזי, אם יש לך אפשרות.

את מתארת משהו שאולי יכול להיות קשור לחרדה, ואולי לא.

ואני מניחה שבשביל לבדוק, הרופא יצטרך שתגיעי פיזית.

הטלפון בדרך כלל מתאים למרשם קטן, התייעצות קצרה, לא לטיפול ממש

חיבוקתהילה 3>

מציעה לקבל עזרה רגשית. הרבה פעמים סטרס ועומס יוצרים אצל נשים מצב כזה.

ולפעמים זה גם יוצר גלגל נוסף של חרדה מלא להירדם, שעוד יותר מקשה לישון, וחוזר חלילה...

הכי נכון זה לעשות עבודה רגשית ולהבין מה כבד עלייך❤️

מה הכוונה עזרה רגשית?אנונימית בהו"ל
מוכנה לנסות הכל, הבעיה שנכנסתי לסוג של לחץ ופחד שזה לא יחזןר על עצמו בשנית, עזרה רגשית סוג של cbt וכאלה? לא יעזור באופן מיידי ובנתיים מרגישה שאני נשאבת לזה
לפעמים הפחד מהחרדה גדול מהחרדה עצמה.מוריה

אם זה חרדה, אז לתת לעצמך את הזמן.

לחזור כמו מנטרה במח שתיכף זה יעבור.

נשימות עמוקות.


ובכל מקרה, כדאי ללכת לרופא לשלול דברים נוספים.

נכון זה מה שאני חוןה כעתאנונימית בהו"ל
וזה מתסכל אותי מאוד 😔
תנסי נשימותמוריהאחרונה

3 שניות שאיפה. 3 שניות שמירה בבטן ו3 שניות נשיפה.


לחשוב על דברים מרגיעים.

שירים

אולי יהיה לכן רעיוןהבוקר יעלה

בת שנה וחצי, רגועה, חייכנית ומתוקה. ישנה טוב בלילות, בדרכ קמה פעם אחת לבקבוק.

כבר כמה לילות שהיא לא ישנה בכלל! פשוט בוכה וצועקת כל בחילה עד שמוציאים אותה וחוזר חלילה.

לא נראה שמשהו מציק לה. ברגע שמוציאים היא רגועה. אבל צועקת ממש עד שמוציאים..

כבר כמה ימים ששנינו לא ישנים וגם שאר הילדים מתלוננים...

לא מצליחה לחשוב על סיבה הגיונית. אולי יש לכן רעיון? 

אולי תולעים? למרות שמוזר אם לא מציקמחי
אוזניים. תולעים.מוריה
זה הגיל שיכולים להתחיל חלומות רעיםדרקונית ירוקה

היה לנו עם כמה ילדים. הם מחפשים את הביטחון ולכן נרגעים מיד כשמוציאים לחיבוק. אם ההבנה שלה מספיק מפותחת אפשר לשאול אם משהו הפחיד אותה. אצלנו היה פעם אחת תמונה על הקיר ובפעם אחרת רעש של דלת שגרמה לה לחשוב שהלכנו ועוד פעמים שלא ידעו להסביר.

בד"כ הם לא יודעים להגיד עדיין מה מפריע להם. אבל מבחינתי, אם חיבוק מרגיע אותם מידית ולא מצאתי שום דבר פיזי אז כנראה שהצורך הוא ריגשי

מצטרפת לבדוק על תולעיםדיאן ד.אחרונה

אצלנו הקטנה בת שנה ותשע גם כמה לילות היתה לא רגועה

האמת שלא ראיתי תולעים ממש על אף שבדקתי כמה פעמים אבל ביקשתי מהרופאה ורמוקס והופס באותו לילה ישנה לילה שלם רצוף.

ממש פלאים.

הוא בדרך הביתה…אנונימית בהו"ל

הוא בדרך הביתה… והדמעות עצב/כאב/עלבון/געגוע…

הפכו ברגע לדמעות אושר/שמחה/אהבה.


הוא בסבב מספר מילון וחצי. ואני כ"כ שמחה על הזכות להיות בצד הנכון של ההיסטוריה. ואני מבינה את החשיבות. ואני מפרגנת. ואני תומכת. ואני מעודדת. ובאמת שלרוב המוחלט אני גם ממש מסתדרת.


אבל היום היה לי קשה. תכננתי לשבת הערב לכתוב ולפרוק כאן..


והקושי יושב על קושי שקצת מלווה אותי בסבב האחרון. כי הפעם הוא קרוב, הפעם הוא "רק" ביו"ש, הוא חצי שעה מהביתה. סופסוף לא עזה ולבנון. מרחק נגיעה.

וגם קצת יותר "קל"… ואני שומעת על "זמנים מתים" ומפרגנת, באמת שמחה בשבילו.  אבל לפעמים בזמנים המתים קצת רוצה שאני אהיה זו שממלא אותם. ולברור שלא תמיד זה הכי זורם.


שבת הייתי לבד עם הילדים, זה תמיד קשה. במוצ"ש רציתי כ"כ שהוא יתקשר, יתעניין, ישמע איך היה לי. הוא התקשר רק 40 דקות אחרי צאת שבת, להדליק איתנו חנוכיה בווידיאו. ישר אח"כ ניתקנו ואני סיימתי עם הילדים. התקשרתי אחרי ההשכבות לפרוק לו את שבת, הוא הקשיב ואז בשיא הכנות אמר שלא מצליח להתרכז (לא היה בפעולה ספציפית) אמר שיחזור אלי, וחזר אחרי 5 שעות (בדקתי🙈) ברור לי שזה לא מרוע, שאני חשובה לו, שיש עליו כ"כ הרבה על הראש (הוא לוחם בתפקיד פיקודי)

אבל נפגעתי. רציתי צומי, רציתי להרגיש היחידה שחשובה, להרגיש שהוא כל  זמן רק חושב עלי.


היום היה יום קשה. מכל מיני דברים שיושבים עלי. התקשרתי קצת לדבר והוא היה באמצע אימון. חזר אלי בדיוק באמצע סידור לא.ערב, שמע בעיקר שאגות שלי על הילדים.


סיימתי להשכיב את הילדים. כ"כ רציתי לסוע אליו, לחיבוק, לדבר.

ולא התקשרתי. פחדתי כ"כ מדחייה, פחדתי לשמוע שלא שייך שאגיע.

ולדבר בטלפון לא באמת מספיק לי, לא באמת עוזר תמיד.


אז יצאתי קצת להסתובב, כי זה תמיד עושה לי טוב. וכן חיכיתי שהוא לפחות ייתקשר, יתעניין…

והוא לא התקשר. וכבר מאוחר. ואני נעלבת, ונפגעת, ומקנאה, ומרגישה פחות חשובה.


ואז הוא התקשר.


הוא בדרך.


נבהלתי.


שאלתי אם קרה לו משהו.


ענה לי שלא, הכל איתו בסדר, פשוט הרגיש שאני צריכה אותו.


ואז כל הדמעות התפרצו.


והכל פתאום הפך להיות יותר קל. יותר בסדר.


הדברים נכנסנו לפרופורציות.


וזהו. יושבת על הספה, בוכה, פורקת ובעיקר מחכה.


ויודעות שיהיה עוד. עוד סבבים. עוד קשיים. עוד מבחנים בזוגיות.

ומתפללת שהקב"ה ימשיך לתת לנו יד כל הזמן.


ושתגיע הגאולה השלמה בקרוב.

שולחת לך חיבוק גדולואילו פינו

ותודה גדולה ממני ומכל עם ישראל על ההקרבה העצומה שלכם!

מזדהה עם המון ממה שכתבת.. קראתי והחזרת אותי למילואים האחרונים שהיו מאתגרים וממש כמו שאת מתארת..

שמחה בשבילך שהוא חוזר, שהצליח קרוא אותך מרחוק ושהתאפשר לו להגיע. מאחלת שיהיה זמן משמעותי וממלא יחד

שולחת לך מלא כוחות להמשך המילואים והמון הערכה ♥️♥️

את כל כך מחוברת לעצמךEliana a

אהבתי

זה כבר חצי ריפוי

מהממת שאת! תודה לך ותודה עלייך!!!אמהלה

ואיזה זוג מתוק אתם נשמעים

ותראי איך את חשובה לו

ואיך הוא הרגיש שאת צריכה אותו

איזו אינטואיציה חזקה היתה לו שנכון שיגיע הביתה היום

שיהיה לכם ערב קסום 

ושזה יתן לכם מלא כח להמשך

בשורות טובות

חיבוק ענקיתהילה 3>

זה קשוח בטירוף. נשמע שאת קשובה למה שהלב שלך זקוק ויודעת גם להביא את זה לזוגיות וזה כל כך חשוב.

איזה כיף שהוא חזר, תספרי לו כמה זה מחיה אותך ❤️

וואי אהובההבוקר יעלה

כמה קשה. מבינה אותך כ"כ

שולחת חיבוק גדול.

ותודה לכם. 

וואי כתבת ככ יפה ואמיתיאראחרונה

אני לא הייתי מצליחה להתנסח ככה שממש בא לי להראות לבעלי

זה ככ קשה לסחוב ככה לבד

מבינה אותך מאוד


ואיזה מהממים אתם שהוא הרגיש אותך ויצא

מצפון, שומר בעבודהאנונימית בהו"ל

יש לנו שומר בכניסה לעבודה שמדבר הרבה עם מי שנכנס, בהתחלה הייתי תמימה וחדשה ונידבתי קצת מידע על מי אני ומאז הוא שואל הרבה שאלות ומגיע בהפסקה ואם ריק נכנס ומנסה לדבר.. וגם בסוף היום מנסה להתחיל שיחה..

הוא מבוגר ונראה שעבר הרבה קשיים בחיים...

מרחמת.. ויודעת שהקב"ה מצפה מאיתנו ליחס מכבד.

מצד שני באיזה שהוא שלב התחלתי לענות מהר, לעבור לידו מהר, לענות בקצרה ולהיות מהר בפלאפון ולהראות עסוקה.. הוא לא הפסיק!! וגם ניסה לדבר עם עוד מורה חדשה ולהראות לי שהיא כן זורמת - היא גם תמימה עוד..

יום אחד בעלי בא איתי והוא התחיל לדבר איתו גם..

יודעת שהתנהגתי אליו בקצת קוצר רוח,

מצד שני אני לא מעוניינת לדבר עם גברים!! ובקלות זה עלול להגיע למקומות של בעיה... הוא יכול לדבר ממש הרבה ולשאול שאלות.. ניסיתי לעצור את זה מהר...

אשמח למחשבות שלכן

מוסיפהאנונימית בהו"ל

הוא יודע שאני דוסית, אני לבושה ככה!!

בהתחלה חשבתי שהוא מדבר בקטע של סוג של סבא.. או משהו כזה.  

אבל זה נהיה שאלות של הרבה זמן והרגשה של רצון לברוח..

אני רואה מבוגרות ממני שמכבדות אותו ומקדישות לו זמן.. אני צעירה וזה לא מתאים לי גם בלי קשר. 

יש טיפוסים שהם לא מאה...באתי מפעם
זה לא נשמע כמו טיפוס שזה בעייתי לדבר איתו מבחינת 'לאן זה עלול להדרדר,' מכירה כמה שומרים כאלה וגם כשהייתי ממש צעירונת הרגשתי ממש לא נעים ואפילו מוטרדת, אבל כשהתבגרתי קצת (אני לא כזאת מבוגרת, פשוט לא ילדונת...חח) אז לא לקחתי את זה למקום כזה, הסתכלתי עליו בעיניים של ילד מסכן שמתחנן לטיפת יחס מכל עובר אורח, זה לא רק מנשים צעירות... אז את כמובן לא חייבת לתת לו יחס כ''כ אם זה מרגיש לך מעיק מידי, רק אומרת שאל תקחי את זה קשה. זה שאת לבושה דוסית לא אומר שהוא יסיק את המסקנה, כאמור, יש אנשים שהם לא ממש מאה בתפיסת העולם והבנה של דבר מתוך דבר, ומן הסתם גם לא מודע לכך שהוא חופר אלא בטוח שהוא חברהמן. 
אבל הוא ממש מסוגל להפוך להיות "חבר"אנונימית בהו"ל
כזה ולהרגיש מאוד בנוח לומר הערות ולייעץ ולהתקרב רגשית, ואני גם לא ילדונת.. ופשוט מעיק עלי הלשים גבולות בלי סוף, כשאני פשוט לא מעוניינת לפתח שיחה חוץ משלום ולהתראות. 
אז אל תפתחי שיחה. בעיני זה ממש בסדריעל מהדרום

לק"י


זה לא שהוא בודד לגמרי. אני מבינה שיש כאלה שכן משוחחים איתו.

(גם אם הוא היה בודד וזה היה מעיק עלייך, אז לא הייתי אומרת שמחובתך לשוחח איתו. אבל אם הוא גם לא בודד, אז בכלל).

תודה על זה.אנונימית בהו"ל
ברגע שאת מרגישה רצון לברוחכורסא ירוקה

זה הזמן לעצור. אפשר להתעלם או להגיד בוקר טוב בנימוס ולהכנס פנימה, בלי מה שלומך או שאלות. אם הוא שואל מה איתך - בסדר תודה שיהיה יום נעים.

אני מרגישה מועקה כזאת. שהוא מנסה לפתח קשראנונימית בהו"ל
ואני ממש לא בעניין, אבל מרחמת ואולי צריכה לחשוב קודם על עצמי וכמובן לכבד אותו אבל לשים גבול ברור
אי אפשר לייצר קשר מרחמים אם את לא רוצה את זהכורסא ירוקהאחרונה

אם יש אנשים שמתאים להם לדבר איתו או שמרגישים שזה פחות מעיק עליהם - הם ידברו איתו. עלייך זה מעיק אז פשוט תפסיקי.

אי אפשר לבנות קשר, ועוד כזה שלא מתאים לך ואת לא מעוניינת בו, אם הוא מעיק עלייך רק בגלל הרחמים.

תרחמי קודם על עצמך

למישהי יש ניסיון עם לידת עכוז אחרי קיסרי?אנונימית בהו"ל
תבררי מול בתי חולים אם זה בכלל אפשריהשם שלי
זה אפשרי אם חותמים על סירוב לניתוחאנונימית בהו"ל
יש הבדל גדולהשם שלי

אם בית חולים מאפשר מלכתחילה לנסות לידה רגילה במצב כזה.


או שהאישה מכריחה אותם לילד אותה ככה, כי היא מסרבת לניתוח.

ואז אולי זה מה שיקרה, כי לא יכולים לכפות ניתוח, אבל כל האווירה תהיה של הלחצות, ועל כל דבר קטן ינסו לשכנע לעבור לניתוח.


אין לי מושג מה המדיניות של בתי החולים. אבל אם יש בית חולים שמאפשר, ומוכן להתגייס לזה, אז עדיף.


ואגב, אני ילדתי בניתוח בלי לחתום על הסכמה. ברור שהסכמתי, אבל זה היה כל כך מיידי, שבכלל לא נתנו לי לחתום.

ואיך הרגשת אחרי?אנונימית בהו"ל
מבחינת הניתוח?השם שלי

ב"ה התאוששתי בקלות.


מבחינת זה שלא חתמתי על הסכמה,

אז קודם כל כן הסכמתי, ושיתפתי פעולה. רק לא חתמתי על הטפסים.

ולמחרת הרופא הגיע אלי להתנצל.

זה היה ניתוח חירום ממש, אם היו עוד מחכים, לא בטוח שהתינוק היה שורד.


לצערי אין בי"ח בארץ שמאפשר את זה ככה בקלותאנונימית בהו"ל
יילוד תינוק עכוזחנוקה

דורש מומחיות גדולה.

 

לא סתם הפסיקו ליילד עכוז- כי זה מסוכן.

אז אם בביח אין רופא מומחה לזה-

נשמע לי ממש התאבדות.

סליחה על החריפות...

אבל המטרה שהולכים לביח היא בשביל שיהיה שם מישהו שציל חיים במקרה הצורך.

אפשר גם ללדת בבית- שם אף אחד לא ייקח אותך לניתוח..

איך אפשר לדעת מראש אם יש רופא מתאיםאנונימית בהו"ל
או לא באותה משמרת?
לוקחים רופא פרטיעדיין טרייהאחרונה
תתחילי בלהתייעץ עם רופא מומחה. לא כל מנך ולא בכל מצב (לא יודעת לגבי לידה אחרי קיסרי) מתאים ליילד עכוז.
לי איןיעל מהדרום

לק"י


הקטן שלי היה במצג עכוז (וב"ה התהפך לבד בסוף), ואני אחרי קיסרי.

אבל כשהרופאה אמרה לי מה האפשרויות, היא אמרה שאפשר ללדת בלידת עכוז (היא לא המליצה. אבל לא אמרה משהו על הקיסרי שעברתי).


אז אולי בסורוקה זה אפשרי. לא ביררתי.

זו את מהשרשורים הקודמים?יעל מהדרום

לק"י


כתבת שבעבר היפוך לא עזר לך?

(אני בכל מקרה קבעתי תור להיפוך. לידת עכוז לא רציתי לנסות).

אולי יעניין אותך