לנגן

לישון

לקרוא

לאכול

לישון

לאכול

לקרוא

לרקוד

להתקלח (נחשב תחביב)

להציג

לדבר עם חברות

להתפלל

ללמוד לפני התפילה

ללמוד

לקרוא היסטוריה

הפקה

ניהול

קומונה

לבשל

כתיבת שטויות בסגנון חסידי

להתכתב

לטבול

לקרוא

לכתוב

לישון

לשיר (בלי שישמעו אני שרה גרוע)

לכרסם שוקולד

להתכתב כאן

לנגן בלי לדעת לנגן- רק כשאני לבד בבית......

טכנולוגיה - בעיקר מחשבים
כדורגל
חיות
ואומניות לחימה

לצייר

תחביב חיי.

שנה שעברה הייתי מצירת  בעמוד האחרון של המחברות שלי בזמן השיעור.

אבל הבעיה שהייתי צריכה להחליף אותן לפי השיעורים,

ואם  נגיד הייתי רוצה לעבוד על ציור א בשיעור אנגלית, והוא היה בכלל על מחברת נביא,

אז הייתי סוחבת איתי לכל שיעור הרבה מחברות.

אז השנה קניתי לי מחברת ציורים מיוחדת שאני סוחבת רק אותה בנוסף לשאר הציוד שלי לכל שיעור.

אני ממלאת בערך עמוד בשבוע, ואני מציירת כמעט אך ורק אנשים.

וגם מתוך זה  כמעט רק בנות, ניסיתי לצייר בנים, אבל אין כ"כ הרבה אפשריות לבגדים, שיער, צורת פנים שלהם וכו',

בנות הרבה יותר מענייניות לצייר.

ועוד משהו שכמה בנות צחקו עליו, אני מקפידה לצייר את הציורים שלי בלבוש צנוע, לא בגלל שיש סיכוי שבן יראה את המחברת שלי, זה פשוט שאני חושבת שזה הרבה יותר יפה ואלה גם ככה הגבולות שלי ואין לי שום עניין לחרוג מהם.

(זה לא שחשבתי על זה לעומק והגעתי להחלטה רוחנית, סתם משהי ראתה את המחברת שלי ושאלה על זה, אז זה בערך מה שאמרתי לה)

יותר דמויות לא אמיתיות,לא דיוקן(בזה אני גרוע), אלא סתם דמויות קומיקס... גם בסוף המחברות

לא בדיוק דמויות אמתיות הפרופורציות בגדול רגילות,

אבל הסגנון הרבה יותר סכמתי

(מילה שלמדתי במגמת אומנות, מי שלא מבין במושגים יקרא לזה מופשט, למרות שזה משהו אחר)

באמת שאני ממליצה לך לעשות מחברת שלמה רק לציורים,

ככה לא תצטרך לחפש באמצע שיעור אחד מחברת משיעור אחר כדי לצייר בה.

לקום בזריחה, ולראות אותה....

ללמוד וללמוד(בעקר היסטוריה כאילו תולדות ישראל).

טכנולוגיה יעני לטחון מחשבים פלאפונים וכו

לשיר בצרחות

לדבר עם ה

(לשחק: קטאן פינג פונג סיכון ארץץ עיר) לעיתים אני יכולה ממש לשונא את זה.

חיים שלי הסטוריה!!!!!!!!!

בוא נעביר להן שיעורי הסטוריה.

על מנת שלא תשארנה נטולות השכלה.

חלילה!!!

@חייה בסרטט ו@טונה(לא דג) תזההרנה!!!! 

סתאםםםםםםםםםםםםםםםם

אוקיי תגיד אם אתה מתכוון לכך:

1942 היא שנה בעיצומה של מלחמת עולם שניה בשלב השני של המלחמה.

למעשה היא מציינת את שנות הבלימה (אם אנני טועה)

או ללכת על השואה מחנות השמדה.

אבל זה עצוב מידי בכדי לעשות את זה כך.

אני לא אוהבת היסטוריה אבל אני יודעת...

אבל מה רע בתולדות עמינו היקר והקדוש???

לצייר

לקרוא

לצלם

לכתוב

לדבר עם חברות

...

הם סתם תפקודים אנושיים בסיסיים.

כאילו, אפשר לאהוב לישון\ לאכול\לדבר וכו',

אבל זה לא באמת תחביב, כי זה לא משהו נפרד משגרת חיים רגילה.

תחביב לדעתי זה משהו שאתה עושה בנוסף לחיים הרגילים שלך כי אתה נהנה ממנו, לא כל דבר שאתה נהנה ממנו.

(כאילו, לנשום זה תחביב?

אין משהו שיגיד שהוא לא נהנה לנשום,

צריך לעשות גבול איפה שהוא)

וגם דברים שהם לימודים,

כאילו זה הגיוני להתעניין בתחומים מסוימים ולרצות לדעת עליהם יותר ובגלל זה ללמוד עליהם,

אבל אם ממילא יש לכם את אותו שיעור היסטוריה כמו לשאר שכבת הגיל שלכם,

ואתם לא מתעסקים בנושא יותר מכל אחד אחר שלומד את השיעור הזה,

ואתם פשוט נהנים ממנו יותר,

זה נקרא שיעור מועדף, לא תחביב.

(אותו דבר על לימודי חסידות או אמונה,

אם זה רק מגיע מתוכנית הלימודים הרגילה שלכם,

וזה פשוט מעניין אתכם יותר משאר השיעורים, 

זה שיעור מועדף, לא תחביב)

לדעתי אפשר להפוך פעולה "פשוטה" כמו שינה ואכילה לתחביב....
לדוגמא: יש פעולה רגילה שזה אכילה... אבל אני יכול להפוך את האכילה לתחביב אם אני לא יואכל רק חביתה ולחם.... אם אני אוכל דברים מיוחדים... לא סתנדרתים..
חוץ מזה שיש אדם שאוכל רק בשביל לשבוע. ויש אדם שאוכל והוא יותר נהנה מזה...

כי זה פשוט רחב מידי להשאיר את זה ככה.

לכתוב "אני אוהב כל שבוע לנסות סוג שונה של תפוח עד שאני אכסה את הסוגים ואקבע מה יותר טעים"

(אגב שמעתי על מישהי שעושה את זה, באמת זה נשמע מעניין)

זה לא אותו הדבר כמו להגיד "אני אוהב לאכול".

כי אוכל פעולה רגילה, יכול להיות שאתה נהנה ממנה, אבל זה לא משהו מיוחד.

ולעומת זאת הסיפור הזה עם התפוחים זה באמת תחביב, כי זה שונה מסתם אכילה בזה שהופכים את לעיסוק משלו ששונה מ"להכניס אנרגיה לגוף" שזו המטרה של אכילה.

ושינה אני לא חושבת שאפשר לעשות מזה תחביב, אין הרבה מה לשנות פה,

אולי לישון בשעות מוזרות, 

או בתנוחות או שונות,

אבל זאת בגדול אותה הפעולה והמטרה שלה לא שונה מהמטרה הרגילה של שינה.

ולדבר זה משהו שכולם עושים,

ולהפוך את זה לספציפי באמת הופך את זה לתחביב.

נגיד משהו שאוהב להתווכח, או לדבר על עיצוב בתים,

או לתמוך רגשית באנשים, או לספר סיפורים מעניינים,

או עוד מליון אפשריות אחרות, כי אפשר לדבר על כל נושא שקיים.

אבל דיבור בפניי עצמו זה לא דבר מיוחד.

כל מי שלא חי על אי בודד חייב לדבר עם אנשים, לבד זה לא מיוחד.

שיש כאלה שנהנים גם מהדברים הממש קטנים בחיים..

שאם נחשוב על זה, הם גם לא מובנים מאליהם

זה לא תחביב.

אתה באמת מגדיר תחביב כ"משהו שמשהו נהנה ממנו"?

כי כמו שאמרתי, זה מגיע לנשימה, או לדברים הרסניים כמו עישון, או לישון מקסימום 3 שעות בלילה.

לדעתי תחביב זה לעשות משהו כי נהנים ממנו בנפרד מהשגרה הרגילה, בלי לגרום נזק לשגרה הרגילה.

לא התכוונתי שתחביב זה משו שיכול להזיק, כי במקום לעלות את איכות החיים זה רק יכול להוריד..

יש אחד שישן בשביל שיהיה לו כח וש אחד שמנצל כל שעה פנויה לישון....

לטייל 

לרכב על סוסים

לנהוג ברכב

לשחק עם אחים שלי

לדבר עם חברים

לשמוע שירים

להכין אוכל
לאכול 

לישון

ושוב לטייל(את זה הכי הרבה)

@נוגע לא נוגע

יופי לי!!!!! - נסיונות פעילים

בדיוק התחלתי ללמוד לנגן בגיטרה ואני מזה נהנת מזה ממש ממליצה!

אבל אני בטוחה שאתה שומר על עצמך.....

הם כ"כ טפשים!!!!

אבל אם כבר המוסלמים....

והגן עדן.... וכל המדרשים של מוחמד ובני דודיו....

במיוחד יותר לאיסלם בחלקים שלא קשורים לרצח כל העולם,

אבל צריך להיזהר עם זה.

(יש גם את הקטע שנצרות נחשבת עבודה זרה כי היא מאמינה בשילוש הקדוש האב,-האל שלהם, הבן- ישו, שגם הוא האל שלהם, או הבן שלו? זה לא ממש עקבי, ורוח הקודש- שביהדות זו דרגה מתחת לנבואה, אני לא מבינה מה הקשר של זה.

בקיצור, הם לא מאמינים באל אחד, והאיסלם, כן מאמין בזה, אז נגיד מותר להיכנס למסגד אבל לא לכנסייה.)

הם מאמינים בשילוש בשלימותו, הבן שהפך לאל הצטרף בכך לאב ולרוח הקודש, לא החליף אותם. זה שהיא נחשבת דת מונותאיסטית זה כי היא לא מאמינה באלילים רבים מספור המופקדים כל אחד על דבר אחד, וזה מונותואיזם, אבל "אל אחד" זה לא.

(נ.ב. לא יכול להתאפק, שמעתי על  קהילה בארה"ב שהרב שם הוריש בחייו את תפקידו לבנו, וכך היו שני רבנים באותו שם, אב ובנו, ויהי היום, ימי חנוכה, התקשר מישהו לשאול שאלה, זה הלך ככה:

-הלו

-שלום וברכה, מי מדבר?

-פלוני, הגעתי לרב גולדשטיין?

-כן, שלום,

-רגע, האב או הבן?

-רוח הקודש....

אבל עדיין לא הבנת, מה זה בדיוק רוח הקודש?

כל השילוש הזה הוא פיצול של אותו האל?

מה הם חושבים שקרה לפני שישו נולד?

מי זה מבחינם שברא את העולם וכו'?

אם זה שילוב של שלושתם, הם חושבים שזה טוב שהוא התפצל ל-3?

או שמאז ומתמיד היו 3 חלקים של משזה לא יהיה?

וישו לא אמור להיות המשיח?

זה לא כ"כ מעניין אותי, אבל זה לא נראה עקבי במיוחד.

התפיסה שלהם זה שד היה פעם איתנו ועזב אותנו עם חורבן בית שני

איך אפשר להאמין בכלל שד טוב אליהם? אם לפי תפיסתם אם הם יעשו משו רע אז הוא יעבור לעם אחר

ובכלל מה זה השטויות האלה שכולם רעים מהיסוד ממש לא! ההפך,כולם מהשורשטובים

[לקחתי קצת אישי]

שום דבר שם לא עקבי הכל בלגן גדול שמתבלבל עם עצמו...

בגדול זה ככה, בהתחלה היה רק אל אחד, והוא בורא העולם ("האב") שהוא עיבר נשמה במריה הטמאה, וכיוון שהאל בעצמו לא יכול לקיים יחסים, הוסיפו למשוואה את "רוח הקודש"  שעל ידה נעשה העיבור, ואז מריה ילדה את ישו ("הבן"), ישו נהרג, ואז הוחיה ויצא מן הקבר כאל, וכעת האלוהות היא "שלוש שהם אחד ואחד שהם שלוש" (זה הנוסח פחות או יותר..), לא ידועה לי על התייחסות מפורשת אם זה טוב או לא, אבל אני מניח שהם חושבים שאם זה ככה זה טוב...

והוא גם המשיח, דהיינו שכשהוא יתגלה שוב בגוף, הוא יהיה ה"גואל".

זה בגדול, אבל יש הרבה סתירות שם... עזבי..

איך אתה זוכר את השם שלך??

זה קפץ לי בטעות.

מתנצלתת

לריב עם האחים

להתאפר ולעשות לעצמי תסרוקות 

לנסות לתפור דברים ביד 

לאמץ חיית מחמד ולנסות לשמור אותה בחיים

התעמלות קרקע

לריב עם אנשים בפורום

לשחות [מים זה חייםםםםםםם]

זה מספיק?

או לשטו"ל

אף אחד לא רוצה פה לקרוא את מה שאת מציעה. אין לזה היענות.

אין כמעט אנשים חדשים שמצטרפים לפורומים אז מה שאת עושה זה פשוט לטמטם לנו את המוח.

אולי די כבר?!

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות