בעייני חווית המקווה תלויה בבלנית,
ובמקווה שלי הבלנית ממש מדהימה!
1-אני מאוהבת בהרגשה של האחרי. נקייה .במחזור פחות מקפידה(אם כי כן מקפידה פשוט לא אותו דבר)
2-המקווה שלנו מרגיש כמו ספא.הבלנית חמודה ב"ה ולא מציצנית.ויש ריח של בריכה. אני כן מרגישה שאני מקיימת רצונו יתברך,ויצא לי כבר שהלכתי בשביל המצווה בורא עולם כי הייתי בריב עם בעלי ולא רציתי מגע.
3-בהתחלה של החתונה לא עשיתי בצורה טובה איזה משהו הלכתי כי לא ידעתי-ושלחתי לרב שאלה ושאני טרודה... והוא אמר לי (לא זוכרת בדיוק את המילים) שאנחנו בני אדם , ואנחנו עושים את המקסימום השתדלות והכל בסדר. ולעשות ברוגע.
4-אני משננת לעצמי את 3 בשביל לא להיות אובססיבית. (אם כי צריך לשאול רב על כלשאלה אני לא פוסקת !!!!!)
5-מדברת לה' לפעמים בחזרה מהמיקווה , ואחרי המקווה, מתפללת ובוכה ומבקשת בקשות
6-לעשות את הדברים בנחת.גם אם לפרוס את זה על פני כמה ימים.
סעיף 7-והכי חשוב - לשאול רב על כל דבר שלא נעים לך לעשות כהכנה !!!!! יש הרבה הרבה דברים שהם בכלל לא חובה והייתי בשוק !!!!!! ואז באמת את רואה שמה שנשאר זה דברים "קלים" .פעם הייתי עם לק ג'ל שבוע ומשהו שבועיים ,שאלתי 2 רבנים(גדולים מאוד) ואמרו לי שכל עוד הלק שלם ואני הייתי הולכת כך לחתונה של אחותי ועוד כל מיני שאלות אני יכולה לטבול עם זה.
בקיצור? לשאול רב!!!(על כל דיקדוק שקשה לך בו) וללכת למקווה יפה ושנעים לך בו .
אני בדיוק מחפשת את שלי... תודה
נגזרות של מה שטוב לי,המחשבה המובילה היא- שאני במרכז.
)) אשריכם!!!אם_שמחה_הללויה
מנסה לעזורזה בהחלט יום חגיגי וצריכים שיתוף פעולה גם של הבעל..
מנסה לעזוראני לוקחת איתי מראש בגד קצת יותר מיוחד. בגד שבעלי יותר אוהב שאני לובשת ביומיום ולובשת אותו אחרי המקווה.
תכשיטים- יש עליי תמיד. אז חוזרת איתם גם.
ולוקחת איתי גם תיק איפור קטן ובושם.
אני גם לא יוצאת מוקדם למקווה (עד שהבעל חוזר ועד שמתארגנת ועוד..) אבל משתדלת להכי לי את מה שאני צריכה עוד קודם. לא ברגע האחרון.
ואני גם רוצה להגיע הביתה כבר אבל חשוב לי להיות מאורגנת ומטופטפת. מכינה ת'צמי לפגישה 
זה נותן הרגשה הרבה יותר טובה מאשר לבוא עם בגד שעברתי איתו את כל היום/ לא מאופרת וכו'.
ממליצה מאוד!
בגלל זה מבאס אותי כשיוצא לי טבילה בליל שבת/ ליל חג. כי אי אפשר להתאפר ולהסתרק אחרי הטבילה ואני לא אוהבת להיות ככה.
למרות שלבעלי זה בכלל לא משנה אבל בשביל ההרגשה שלי זה לא עושה לי טוב כל כך.. 
וגם בגלל שאני צריכה לטבול סמוך לבית ולא אוהבת לטבול שם.
ביום רגיל אני מרחיקה נדוד וטובלת בעיר אחרת ששם הרבה יותר נעים לי וחדש ויפה ובלניות מקסימות וכו'... זה משפר את ההרגשה.
אנסה לבדוקמנסה לעזורקרוב לרמת גן.
לא יודעת פרטים... למי שרלוונטי וגרה באיזור - אז תהנה
(וגם בשביל עצמנו) שיום של מקווה זה יום פינוק לאישה.
כמה שאפשר לנוח לפני כן ולהתפנק.
אז נכון שזה נשמע מצחיק 
כי לא יוצא לי בכלל לנוח במהלך היום ואני כל יום במירוץ מטורף אבל כן משתדלת להתפנק במה שאני יכולה.
בעבר, כשהייתי בלי ילדים, הייתי מכינה ארוחה טובה ואחרי המקווה אוכלים יחד ומדברים והכל.
עם ילדים- זה פחות שייך.
מה שכן- ביום של מקווה אני לא משקיעה בבישול לילדים. מבשלת משהו קליל.
עושה את מה שאפשר מבחינת הכנות בלילה קודם. כשהילדים ישנים.
ומה שלא- עושה במקווה.
בעלי מגיע הביתה מוקדם באותו היום (כמה שניתן) ואחראי להשכיב את הילדים ולסדר מה שצריך בבית. שהכל יהיה נקי והילדים יישנו עד שאגיע
זה חשוב. נותן הרגשה טובה שהבית מסודר ונקי.
אני משקיעה בזה שאני נוסעת לעיר אחרת (ולא ליד הבית) במקווה חדש, משופץ, נוח, יפה.
ממש הרגשה של בית מלון.
אני לוקחת איתי מה שאני צריכה וזה כולל חלוק מגבת שלי!! שהכי נוח לי לטבול איתו והכי מרגיש לי נעים ככה וכל מה שאני צריכה.
(כרגע אני עם רכב ועם רישיון אבל גם בעבר כשלא היה לנו רכב היינו משקיעים ביום של המקווה בנסיעה לעיר אחרת.
בד"כ בעלי היה לוקח רכב מההורים או מחברים או שהיינו משלמים למונית כדי שתהיה לי הרגשה טובה ומקום טוב לטבול בו)
אני אומרת תפילות מיוחדות לפני הטבילה וזה בהחלט מרגש אותי.
אחרי הטבילה אני מתאפרת (בחדר מיוחד לכך במקווה או במקווה עצמו אם ניתן) ולפעמים לוקחת למקווה בגד יפה יותר שבעלי אוהב יותר.
תכשיטים, בושם וכו'
וחוזרת הביתה.
אם מצליחה להחליף מצעים לפני שאני הולכת למקווה- מה טוב. ואם לא- אז אחרי...
אותי, היום של הטבילה מאוד מרגש ונעים.
(חוץ מהטבילה הראשונה שאחרי הלידה שמלחיץ אותי להשאיר תינוק פיצי עם בעלי כי בד"כ הם לא ממש רגועים בגיל כזה קטן).
אם אני רעבה- אני קונה לנו משהו לאכול על הדרך ואנחנו אוכלים אחרי שאני חוזרת הביתה.
(בד"כ אחרי מקווה ושהיה ממושכת במים- נהיים רעבים )
אני טובלת 7 פעמים וכל טבילה אני מכוונת על מישהו אחר שצריך ישועה. וכמובן על בעלי, עליי והילדים שלנו.
זה בהחלט יכול להיות מרגש וכייף.
עם הכנה טובה וחשיבה חיובית ושיתוף פעולה של הבעל.
דבר נוסף שעלה כאן בשרשורים זה החשש מכך שפספסנו משהו בחציצה או בהכנות קודם-
מה שאני למדתי זה שעדיף לא להיות יותר מידי פדנטים ואז אין בעיה אם פספסתי משהו.
זאת אומרת שמלכתחילה לא להקפיד להוריד את השיער מליון אחוז ושלא הכל יהיה מליון אחזו ולבדוק מליון פעם ולהיות בחששות. כי אז אם שכחתי משהו- זה באמת חוצץ
אבל אם אני עושה במיטב יכולתי ולע מעבר לזה- גם אם לא הורדתי הכל במליון אחוז- אין בעיה של חציצה.
ובכל זאת- אם יש משהו שאני לא בטוחה לגביו- אני מבקשת מהבלנית שתעזור לי לפני הטבילה.
בהצלחה לכולן
שויהיה בקלות, בטוב, בקדושה ובטהרה ועם המון שמחה ובריאות לכולם!!
בשורות טובות
מפנה שעה לאמבטיה בנחת, ההכנות בנחת ומרגישה טהורה ומצוחצחת וזה אושר גדול. אה.. וגם ממש מעריכה ומחבבת את הבלנית, משאירה זמן גם לשוחח איתה קמעה (אם אין מישהי אחרי)- גם מרענן וגם מחכים.
בבקשה אל תשנאו אותי...
קוראת פה המון שרשורים על כמה קשה לנשים עם המצווה הזו, ופשוט נכמר לי הלב.
אני מתה על זה. אפשר, אפשר לזרוק עליי עגבניות (אם אפשר שרי, צהוב )
לא אוהבת את הריחוק, והשבעה נקיים.
אבל כשמתקרב יום המקווה אני כל כך מצפה לו- כנראה בגלל שאחרי זה חוזרים להיות מותרים.
אני מתכננת מה אעשה באיזה יום.
עושה לעצמי שעווה, משקיעה בזה.
פדיקור- לעצמי, ממש נהנית מזה, בערב, קונה לי מוצרים כדי לעשות את זה טוב, משקיעה.
ביום של המקווה, מקלחת טובה, ציפורניים, אוזניים, טבור וזהו.
ויש לי ליד הבית, 20 שניות הליכה מקווה ספא מווששלללםםםםםם, שווה לי לשלם יותר בשביל זה.
ולא נתקלתי אף פעם, בכל מני מקוואות בבלניות מרגיזות..
והייתי במקוואות ישנים ומגעילים, לא פעם.
ועדיין מתה על זה.
ברור שיותר אוהבת להיות מורת פשוט וזהו, אבל אני חושבת שזה טמון בעניין שעוד בימי רווקותי כשהייתי בחורה נורא עניין אותי כל הסיפור, ממש נמשכתי לזה, לשמוע סיפורים כבר רציתי לדעת איך זה..
ואני מאוד לא אוהבת שמסתכלים עליי, במערומיי, פאדיחה אש. או שהבלניות ממש צדיקות ולא עושות פרצופים או שהן רגילות שטובלות אצלן זברות (סימני מתיחה ונהנים ייייההההההה)
אבל תמיד הייתה לי כמיהה למצווה הזו.
אוהבת אותה, בפשטות.
רעיון לסטארטאפ- לפתח כלור במקוואות, שאחרי שיוצאים השיער לא מגעיל כאילו לא השקענו בו עם מרכך שאנחנו אוהבות!
אין עלייך את תמיד מפרגנת לי
שאלה אולי קצת לא יפה, אבל באמת שאני שנייה צריכה הסבר
אני לא באה מבית עשיר מאוד (ב"ה לא היה חסר לנו כלום ++ אבל נגיד מותגים לא, בקטע של עקרונות. וכנל טיסות או מלונות או אוכל בחוץ, לא חושבת שזה היה קטע כלכלי כמו חינוכי)
ועדיין ארוחה בשרית, חלבון בריא, פירות ירקות, כן גם הפירות היותר יקרים (אננס או תותים, לא מיד מיד כשמגיע וזה שלושים שח לקילו אבל בהמשך) זה דברים שתמיד היו
ואני כרגע גם אחרי השתחתנתי
מרגיש לי שלהוריד בשרי, או לא לקנות פירות
מה זה הבריאות של הילדים
נכון שיש חלבון גם בקטניות, אבל זה חלבון מהצומח הוא חא כמו זה מהחי
תנרמלו אותי שנייה כי באתי לבעלי אחרי השירשור הזה במחשבה של 'מה אנחנו כאלה מופקרים??'😅
ולא שאנחנו עשירים גדולים גם כיום (חסדי ה' אלף פעם אני מרוויחה טוב אבל משלמים משכנתא ותיכך נתחיל לשלם גם שכירות בנוסף כי הדירה לא גמורה) ועדיין להגיד לעצמי לבשל פרווה ולא בשרי באמצע שבוע מהעיקרון, מה עם הכוח של הילדים? הבריאות?
אני מגזימה?
חח לא יודעת או שענו שם רק אלו שבאמת ממש בודקים וחוסכים או שאנחנו ממש מעל הרף בלי להיות מודעים🙈
מניקה וחייבת לשתות מלא
כל הבקבוקים שקונה על הפנים
צריכה המלצה לבקבוק איכותי אבל לא יקר אם קיים דבר כזה
עלה 30 שקל. הוא לא מהענקיים אבל ממש נח לשתות ממנו.
אני שותה פי מליון מאז שיש לי אותו.
ומחזיק לי כבר חצי שנה. עבר כמה נפילות וכזה ושרד.
לייף בקבוק טריטן פיה כפולה ורוד 600 מ"ל
יש לו גם קש לשתות וגם פתח רגיל לשתות שמרימים, והקש רחב כזה, זה לא שיוצא טיפה ממנו.
התחברתי אליו ממש חח
אני בשוק אחד שותה אותו😁
ולפעמים נמצאת במקומות שאין לי איפה למלא
הוא התעקם וקניתי אחרים והם נהרסו וחזרתי אליו..
לא מוצאת קישור באתר כנראה כי כבר לא במלאי.
אנחנו גם מאוד אוהבים את הבקבוקים של uzspace (מה ש @ואני שר שלחה קישור)
לא הכי אטומים בעולם אבל מאוד נוחים לשתיה וחזקים
המלצה של יונה המלצות במקור אני חושבת.
ממש אוהבים אותו ויש כמה גדלים אז אפשר לבחור.
יכולה לנסות לחפש את הקישור אם רלוונטי...
זה מה שיש לי
באיכות גבוהה בקבוק מים 500 מ "ל 1000 מ" ל bpa חינם הוכחה ניידת לילדים מבוגרים ספורט חדר כושר לסביבה
וזה עוד המלצה שלה:
כן אגיד שבנפילות הפקק עלול להישבר... אז כדאי להיזהר. אבל בגדול אנחנו מרוצים ממש ואחרי תקופה חידשנו לאותו דבר.
אחרי שחטף איזו מכה לדעתי...
השאר למיטב ידיעתי לא.
נכנס למדיח ואת הפיה מנקה עם מנקה בקבוקים קטן.
גודל מעולה ממש
עלה בסביבות 120 שח. אבל משמש אותי כבר המון המון זמן
בטו-גו (החנות נעליים).
בנפח של 800 מ''ל.
נראה לי עלה בערך 30.
איתי כבר שנה ואני ממש מרוצה.
הייתי קונה נביעות ליטר, עפה עליהם.
לי מי עדן מרגישים הכי חזקים,
בכל אופן רואה שמחזיקים לא פחות זמן מהבקבוקים הרב פעמיים שהילדים שלי (כולל ילדים מעל 18 שכבר פחות הורסים דברים) מתעקשים לקנות לעצמם.
וגם כשהם מתקלקלים, זה יותר שחיקה ונראה לא טוב, ולא שבר שמרטיב את כל הסביבה.
פעם היו מוכרים בהרבה חנויות מארז של 2 אוברולים /רגליות/בגדי גוף
יחסית לא יקר
אני כבר לא מוצאת...
וגם באתר שלהם ממש אין מבחר
לא מצליחה להירדם...
נרדמתי לכמה דקות בשעה סבירה והתעוררתי. התהפכתי במיטה שעה עד שנרדמתי שוב וגם זה רק לכמה דקות ותעוררתי שוב ועד עכשיו אני ערה...
מה אכלתי? קורנפלקס (לא חריג) עם משקה קפוצ'ינו, שאמנם אני לא שותה קפה אף פעם, אבל יש בו כמות קפאין מזערית שאפילו בקוביית שוקולד (שאותה אני אוכלת לא מעט 😁) יש יותר קפאין.
וגם מרחתי משחה מאלחשת בפעם ראשונה, אבל אין בה שום תופעות לוואי שקשורות לשינה. רק תופעות לוואי של אלרגיה מקומית, שאין ב"ה.
אז מה נסגר??
טוב, לפחות נקפל כביסה בינתיים...
לבת שלי ב א' היה אמור להיות מסיבת סידור גדולה בערב, ובדיוק אז היה מצב בטחוני לא יציב..הוחמרו ההגבלות, לא ידעו מה יהיה והמסיבה נדחתה ללא נודע.
בקיצור את המסיבה דחו בסוף לאיזה בוקר והודיעו בקבוצה לאימהות שהן יחגגו מול בנות בית הספר בשעות הלימודים, ללא אימהות!!! (כלומר המסיבה הריקודים, הדקלומים וכו יהיה בבוקר מול כל בית הספר עד כיתה ו'. אימהות לא מגיעות, מבחינת שלא כולן יכולות להגיע כי חלק עובדות וכו)
עכשיו אני לתומי קראתי, הבנתי, ולא יודעת למה חשבתי לעצמי, זה יום שאני בבית, אז נסעתי לבית הספר למסיבת הסידור.
כמובן שנכחו כל בית הספר וללא אימהות אחרות.
המנהלת דיברה דברי פתיחה ואז באה אליי וביקשה שאלך
קצת גיששתי, דיברתי לליבה, אבל לא עזר. ברגעים האלו היו דיבורים בבמה, אבל הבנות הביטו ואולי גם שמעו אותנו.
המנהלת אמרה שלא פייר שיש אימהות שלא באו ורק אני מגיעה, אמרתי לה שאבקש את רשותן בקבוצת הוואטסאפ.
אציין שמאוד הבנתי את המנהלת, היא לא רוצה עכשיו בלאגן מאימהות אחרות, ושבנות יקנאו למה רק אמא של.... באה. (אם כי יכול להיות שזה גם לא היה קורה...)
דיברנו כמה דקות כשהיא דורשת שאצא ואני מנסה בנעימות לבקש להישאר בכל זאת, כי אני כבר פה.
כמובן שבסוף יצאתי, מבינה מאוד את המנהלת
אבל מהירהורים שלי, חשבתי לי איזה "הכנסת אורחים" המנהלת העבירה ושידרה לבנות?
קצת הפריע לי ה"גירוש" הזה למרות שיודעת שלא נהגתי כשורה.
אני לא אשת חינוך ובטח לא מנהלת בית ספר, אבל נראה לי היה מקום לשתף את הבנות שאמא של.... הגיעה מרחוק, והמסיבה ללא אימהות, אבל נארח אותה בשמחה כי היא כבר הגיעה ומה זה הכנסת אורחים אם לא זה. ובפעם הבאה אמא של... תזכור שלא מגיעים... או משהו כזה.
ולא יודעת מה התחושות של הבת שלי שפתאום ראתה את אמא , ואז המנהלת מוציאה אותה.
לא דיברתי עם ביתי על זה...
עברו כמה ימים.
שייך לפתוח בפניה?
תודה למי שקראה
שאמא שלהם לא נמצאת...
לדעתי הגיוני המעשה שלה אבל אולי לא הצלילה לעשות אותו בנעימות...
לבת שלך את יכולה להסביר את הנל..
וקורה לכולנו שלא הבנו את הסיטואציה כמו שצריך ועשינו טעות... לומדים מה שאפשר וממשיכים הלאה...
אצלינו השומר מכניס הורים רק כשיש אישור מיוחד.
לא יודעת למה זה קשור להכנסת אורחים, לדעתי לא היה כדאי להגיע מלכתחילה אם אמרו שלא
אבל מצד ביה''ס לא מבינה למה לא יכלו לעשות בערב אחר, ולהזמין את ההורים כמתוכנן. ההורים לא כעסו?
נראה לי הם סתם התעצלו...
אולי חשב שאני מצוות ההפקה...
הכנסת אורחים- זה לא רק להזמין לשבת.. אני רואה את זה כדמות שנכנסת לבית הספר, גם אם בטעות, יש 2 אפשרויות:
לגרש- מה שקרה
או להסביר את הסיטואציה בנעימות, ולהזמין בשמחה ובהסבר, למרות שלא מתאים.
וכן... עצלות, ולדעתי אימהות שמחו שכך כי גם הן התעצלו להגיע.
בית ספר מרוחק מהעיר...כרוך בנסיעה, וזה גם זמן ןערב..
לבנות יש הסעה
תצטרך לתרץ אחכ לבנות או לאמהות שגם רצו להגיע ונמנעו בגלל שזה לא הוגדר לאמהות. זה באמת לא פייר.
אולי מהתחלה היה עדיף שהיתה מודיעה שמי שרוצה מוזמנת להגיע ודי.
אבל אולי גם מצידך יש מקום להראות לילדות שכשיש כללים צריך לעמוד בהם ולא להתעקש לעבור עליהם
אישית הייתי מאוד (מאוד!) כועסת אם הייתי במקומך
וואו ככה לגרש אמא???
הלם
הבת שלי סיימה ו' השנה, מסיבת הסידור שלה נעשתה תחת מגבלות קורונה, וגם זה הצליחו להשחיל בין סגר לסגר.
נראה לי יש יותר שכבות ביסודי שהשתבשה להם מסיבת הסידור, מאשר שכבות שהתנהל כמתוכנן.
מבאס ממש שהילדים מתכוננים לאירוע והוא לא יוצא לפועל בגלל מגבלות.
אצלנו הפתרון במקרים כאלט, שהבית ספר מזמין הסרטה מקצועית של הטקס, ואז נשמר זמין לכל אחד בכל מקום.
אפשר גם לעשות שידור לייב. אפשר להציע הצעת ייעול לפעמים הבאות.
כרגע אפשר להציע לעשות טקס חוזר, הפעם רק לאמהות.. אולי ביום שישי. חלק מהאמהות לא יוכלו להגיע, תמיד יש כאלו. יום שישי הרבה אמהות יכולות. מי שלא יכולה שתזמין סבתא/ דודה/ אחות גדולה במקומה.
לגבי השאלה שלך, את מכירה בטעות שנעשתה, ממש בתום לב, אבל טעות בשיקול הדעת.
מנהלת ביסודי חייבת להיות קשוחה עם הכללים.
תראי איך המרחב הציבורי נראה כשכולם מפחדים משיימינג.
בית ספר זה לא מתנס שאפשר להגמיש כללים
ואם תלמידות היו יוצאות מפוקוס כי "גם אמא שלי בבית ואני רוצה להתקשר שתבוא"
מי שהייתה נאלצת להתמודד עם הבלאגן זו המנהלת.
גישה של הכנסת אורחים לא רלוונטית לדעתי בסיטואציה הזו
זה כמו שתלמידה שקיבלה השעיה תוכל להיכנס לכתה כי היא "כבר הגיעה"
תלמידות כל הזמן מנסות לבדוק גבולות ולכן מנהלת צריכה ללכת ראש בקיר הרבה פעמים.
אגב שיימינג, לפני כמה שנים "התפוצצה" בתקשורת כתבה על מנהל בית ספר שהשעה תלמידה שלא עמדה בכללי מסיבת בת מצווה שנהוגים בתקנון.
המסיבה נערכה כמובן בשעות שאינן של לימודים, באולם פרטי ולא הייתה קשורה למוסד הלימודים.
גם שם הטענה של האמא הייתה שבהסתכלות פרטנית לא היה צריך להשעות את הילדה.
טענת המנהל הייתה שבהסתכלות כוללת היה צריך להשעות כי הכללים ברורים וידועים וההורים חתומים על התקנון.
אני יכולה להבין את שני הצדדים, אבל אני שמחה שבמוסדות הלימוד של ילדי אוכפים את הכללים של בית הספר לטובת הכלל ולטובת הסדר.
זה נותן המון כח למורות ושומר על רמה גבוהה ולא מיליון התערבויות של הורים שמחלישים את המערכת.
אז נכון שבמקרה שלך אולי לא היה קורה כלום אם היית נשארת בהנחה שהאמהות והתלמידות היו זורמות עם זה,
אבל זה כן משדר שדר כללי יותר, שאפשר "להגמיש" כללים, פשוט להגיע ויהיה בסדר.
נכון היה לפנות אליה מראש ולבקש הגמשה, כשזה לא קרה, אני מבינה את הפעולה למרות שהיא "לוחמנית"
גם הגעה ללא תיאום עלולה להתפרש כך (אם כי ברור שזה לא המקרה, את הגעת בתמימות כדי לשמוח עם הבת שלך)
לגבי הבת שלך שראתה שהגעת ואז שהלכת, אפשר לעשות מהלימון לימונדה,
להסביר:
אמא רצתה להשתתף ולשמוח איתך. ניסיתי. המנהלת לא הרשתה אז הקשבתי למנהלת והלכתי.
המסרים:
1. את חשובה לי, עשיתי השתדלות להשתתף.
2. לא כל מה שרוצים ומנסים, בסוף מקבלים.
3. למנהלת יש סמכות עליונה בזמן ובשטח בית הספר.
לגבי פניה למנהלת, אפשר לפנות אבל לדעתי לא כביקורת על ההחלטה, אלא יישוב ההדורים.
אפשר לכתוב את השתלשלות האירועים ואת הרגשות שלך, ולסיים בכך שאת מכבדת את ההחלטה שלה כמנהלת.
לדעתי זה רק יתן לך נקודות מולה בשנים הבאות וזה הרבה יותר חשוב לתועלת הבת שלך, מאשר לצאת צודקת לגבי האירוע הנוכחי.
וחיבוק על האכזבה!
חיבוק 💞איזה חוויה מבאסת.
גם לך וגם לילדה.
ברור לדבר איתה.
אבל בית ספר פעל בצורה ממש מבאסת שעשה את המסיבה בבוקר. אצלנו גם דחו את המסיבה מלפני פסח לאחרי פסח אבל ברור שזה צריך להיות עם ההורים!
אולי אני מפספסת..
אבל ברור שלא הוגן שרק אמא אחת תהיה..
מה זה קשור להכנסת אורחים?
מנקודת המבט של התלמידות
תמיד מדברים ועוסקים בהכנסת אורחים, דווקא כשקשה, כשלא רוצים...
זו לא הזדמנות להעביר מסר חינוכי מתוך מעשה?
לזה התכוונתי.
זה לא אירוח של ראש העיר בבית הספר, שהתארגנו לכבודו.
דווקא האמא הפשוטה, שעשתה טעות אבל טרחה והגיעה, אולי בכל זאת נזמין אותה? נארח אותה במסיבת הסיום למרות שלא הייתה צריכה להיות נוכחת...
נקודת מבט קצת שונה...
אי אפשר לחנך אותן על חשבון משהו שלא פייר כלפיהן.
בנוסף, כשעושים משהו שהוא לא בסדר (כן, זה לא נורא ואיום אבל לא תואם את הכללים), אין כ'' כ סיבה לצפות ליחס לפנים משורת הדין.
וממש ממש מבאס שלא הזמינו את האמהות!
בעייני ברור לאפשר לך להשתתף
באמת בתום לב, היית האמא היחידה
לא איזה קנוניה מאורגנת מאחורי הגב
מה הביג גיל, אםשר להסביר את זה נורא בקלות לילדות (ולאמהות)
אצלנו במוסד זה ברור היה עובר בטוב ובנעימים גם מצד ההורים וגם מצד הצוות החינוכי
חיבוק על החוויה, כן הייתי מגששת עם הבת שלך איך היה לה החוויה, תשתדלי לא להכניס לה מילים ורגשות לפה, יותר שיח לפי תומו
היו כללים ברורים ואת לא הלכת לפיהם אז הם 'עזרו' לך לעמוד בכללים.
לא רואה קשר להכנסת אורחים
ונראה לי שגם אם היו אומרים את זה כמו שהצגת (שבפעם הבאה אמא של.. תזכור לא להגיע) היה יכול מאוד להביך את הבת שלך
אני שונאת שמיישרים קו למינימום בגלל שלא כולם יכולים...
מסיבת בידור זו חוויה חד פעמית
הורה שהגיע והשקיע לחוות את זה עם הילד שלו זה ראוי להערכה ולא לביזוי
מבינה את ההורים שלא יכולים
אבל אם הייתי מתיישרת לפי היכולות של שאר ההורים אז לא הייתי עושה הרבה שברים
מה השלב הבא?
לחייב את כל הילדים להישאר צהרון כי יש הורים שלא יכולים לאסוף באחת?
אני נוטה לא להעביר ביקורת על בית הספר בעניין כי אני משערת שהיו להם שיקולים משלהם
ראוי מאוד לכבד הורים שלא יכולים להגיע למאורע המשמעותי הזה
כן, אם ביקשו לא להגיע ראוי לכבד את הבקשה
אני מעריכה את המנהלת על העמידה בעניין
ואני אומרת את זה בתור האמא הפראיירית שהקשיבה לבקשות מעין אלו ואז גילתה שהיו אמהות שהגיעו והן וילדיהן הרוויחו ואני וילדיי הפסדנו
מאז כמה מקרים כאלו למדתי לקח
וזה לא משתווה בכלל להשארת ילד בצהרון..
אני מבינה שהיו אילוצים להעביר לבוקר (מלחמה וכו...)
ואני עדין חושבת שגם בנסיבות האלו שהעבירו לבוקר וזה אומר לקחת חופש היה צריך לאפשר להורים שיכולים להגיע
אני מכירה הרבה הורים שהיו עושים מאמץ כי זה באמת אירוע חד פעמי וחשוב
ומי שלא יכול- אני מניחה שרובם היו יכולים למצוא פתרונות יצירתיים כמו סבא סבתא
אבל לישר קו לכולם למסיבה ללא הורים - לא פייר בעיני
ההחלטה מראש לאסור היא הבעיתית בעיני
לא גיבשתי עמדה איך היה צריך להתייס למי שלא כיבד את ההחלטה... (שלא מכבדת בעיני את הילד/ההורה/המעמד... אבל ניחא )
איזו חוויה לא נעימהלומדת כעתאבל בעיני עשית טעות שלא שאלת קודם אם אפשר להגיע ופשוט הגעת🤷♀️
היית חוסכת לכולם עוגמת נפש.
אני רק - איזה באסה זה שלא מצאו דרך כך שגם אמהות יוכלו להגיע.
אני חושבת שזה המעט שמגיע לאימהות, להיות במסיבת סידור של הילד. אירוע מרגש ברמות - מה כואב להם לפרגן את זה לאמהות?
שיתאמצו קצת יותר, גם לילדה וגם לאמא
למרות הקשר המאצגר שהיה לי עם אמא שלי, המסיבת סידור זכורה לי ממש ממש לטובה.
אבל לא וויתרו על נוכחות האמהות. ב"ה
והיא התרגשה ככ וחיכתה שאגיע. ממש חבל שחא התאמצו יותר
יש לו פליימוביל שבאמת העסיק אותו הרבה שעות, אבל עכשיו מוציא רק בשבת.
לגו אין לו סבלנות לבנות.
משחקי קופסה גם לא הסגנון.
הוא כן יורד לגינה, אבל רק באזור יותר מאוחר אחרי צהריים, וגם לא כל יום.
הוא לא הטיפוס שמזמין והולך לחברים.
ולא אחד שהיצירתיות יוצאת ממנו כשהוא משועמם, אלא אם להציק לאחים שלו זה יצירתי 🤦♀️
לא רוצה להיות אחראית על השעמום שלו, אבל כן רוצה תהיה בבית מספיק תעסוקה שלא יחפש שתגיע השעה ללכת לגינה.
לקרוא, בניית דגמים, להזמין חברים או ללכת לחברים
לבשל ולעשות דברים בבית
ולדאוג שיהיה לזה קופסה או רשימה שהוא יכיר מראש כי כשמשעמם קשה לעבור למצב רוח פעיל
חוגי תכנות, אומנות, אפילו קורס גיטרה.
עדיף משהו עם התנסות עצמית.
זה גיל שצריך מעבר ליצירות במקסטוק.
גם חוגים שווים דרך המתנס/ תנועת נוער.
אפשר לוודא שיהיה לו זמין:
גולות
קליעה למטרה עם חיצים נדבקים
שק אגרוף אם הוא אוהב
ספרים
טרמפולינה או משהו בסגנון.
כדורגל
מתח
אופניים/סקייטבורד
אוטוטו פליימוביל וגינה פחות ימשכו אותו לדעתי הוא ברף העליון של הגיל שזה עוד מעסיק אותם.
להיפגש עם חברים אחר"צ בפארק זה משהו שהוא יאהב? (זה לא כמו ללכת או להזמין חבר)
אופניים קורקינט הוא יורד איתם לגינה, אבל הוא נשאר שם רק כשיש חברים וזה נגיד קורה בערך פעמיים שלוש בשבוע, מאמינה שבחופש יקרה עוד פחות.
מתח ושק אגרוף יכולים בהחלט לעניין אותו
אם הוא לא אוהב אז הוא גם לא יעמוד בלהתחבר לשיעור בזמן.
אתם יכולים לבדוק אולי בגלל שזה במחשב כן יעניין אותו?
תבדקי דרך אתר המקפצה, זה בחינם.
יש גם תוכניות לחקר חלל ושל מכון דוידסון.
דברים כמו גיטרה ואומנות לא מכירה באופן אישי,
אבל בטוחה שיש לא מעט.
אבל אם לא מעניין אותו ללמוד דברים בעצמו (ללמוד הכוונה גם ללמוד לנגן למשל נכלל בלא אוהב ללמוד?)
אז פחות הכיוון.
מה עוד?
אמממ מונדיאל?
מנוי לבריכה?
החופש זה באמת בעיה. אולי להגדיר לו שהוא חייב למלא סדר חופש, רוצה או לא רוצה.
הגמישות בתוכן לא בשאלה של העשייה עצמה.
3 פעמים בשבוע להיפגש עם חברים זה אחלה.
מקווה שיחזיקו מעמד גם בחופש.
אולי נגיד עבודה כעוזר מדריך בקייטנות? אולי התנדבות עם חיות? מה שיש לכם בסביבה.
זה תעסוקות לקיץ לא ליומיום.
של "אפשר לחשוב"
אין לי ילדים בגיל אז לא נכנסתי לפרטים אבל אולי תנסי לחפש
ממה שהבנתי זה הפעלות בכל מיני תחומים
שמקבלים כל יום בשעות קבועות
אולי חסר לו בטחון שם ואם תעודדי להזמין הוא יגלה כמה זה נחמד
ואם לא- אז יש גינה?
אפשר דברים של בנים..לבנות מחנה,דברים מעץ.. ניסויים מדעיים ביתיים קלים..
ובאמת קובעים בגינה..
גם שמדי פעם מגיעים הם בקושי משחקים עם עצמם.
מחנה הוא עושה כשיש לו מוזה, זה לא משחק של כל יום.
יש לי פה ערמת עצים שהוא אסף ומשחק איתם אבל זה כבר פחות מעניין אותו.
על 'קופסת משעמם לי' שהכינו הילדים שלי.
קופסא עם מגוון פתקים עם רעיונות למשימות שכשמשעמם שולפים ממנה פתק (ויש בה גם דברים כיפיים ומצ'פרים וגם משימות בבית. הכל מהכל).
אם מישהי יודעת לחפש, פירטתי על זה פעם לעומק (ועכשיו אין לי זמן).
שלום לכולן! אני חדשה כאן ושמעתי על המקום הזה מחברה. התחתנתי בשנה האחרונה.
רציתי לשאול, איך אתן מסתדרות עם ההכנות לטבילה? עשיתי את זה כבר כמה פעמים וכל פעם מייאש אותי להתחיל יש יותר מדי פרטים ודברים שצריך לשים לב אליהם, שאין לי כוח…
אמרתי לבעלי היום שכל אישה ששומרת טהרה מגיע לה גן עדן מיד בלי שאלות, על כל מה שהיא חווה בתקופה הזאת…🤦♀️
יש עצות למישהי? אשמח לשמוע!
החישוב שלי הוא כזה (לא יודעת האם נכון הלכתית)
מה אישה עשתה לפני 200 שנה?
הלכה לסופר פראם כדי לקנות את הדבר הספציפי להוריד עור קשה מכף הרגל? הקפידה להשתמש בליפה הכי ממרקת בבית? הקפידה לקנות את המקל הארוך לגב?
התקלחה. במקרה הטוב. הלכה לנהר (לא מקנא בה), חזרה הביתה.
היום אני עושה מקלחת טובה. עוברת כדי לראות שהכל בסדר. לוקח לי 30-40 דקות בד''כ. מהרגע שאני נכנסת למקווה עד שאני בחוץ 10-15 דקות כתלות בעומס במקווה
(יש ארגונים שאפשר יום קודם, ציפורניים, לק וכו').
מורידה שיערות וגוזרת ציפורניים
אמבטיה של רבע שעה בערך
משפשת את העור של הרגליים שבישיבה של כמה דקות במים מתרכך ויורד בקלות
מקלחת טובה
מסרקת את השיער תוך כדי שלא יהיו קשרים.
צחצוח שיניים וחוט דנטלי
עיון בכל הגוף וזהו
גג 40 דקות
ובמקוה ציק צאק אם אין תור תוך רבע שעה אני בחוץ
גזיזת ציפורניים, גבות, שפם, הסרת שיער - יום לפני
ביום המקווה מקלחת טובה, ניקוי טבור ואזניים במקלחת עצמה, צחצוח שיניים, עיון
אולי קיבלת בהדרכת כלות מנהגים וחומרות שונות?
שווה לבדוק את זה
ולהבין את ההלכה כמו שצריך..
אני אישית קיבלתי הדרכה מהכלה של הרב דוב ליאור והיא נירמלה ואיפסה אותי ואת ההתארגנות ממש.
היום )טוב גם נשואה כמה דקות..( מתארגנת בארבעים דקות גג
תלכי ותשאלי
זה לא אמור להיות מורכב בכלל.
דף A4 עם רשימה ארוכה של כל מה שצריך לעשות… אני עוד לא זוכרת הכל בעצמי.
בסוף זה לא באמת לוקח כל כך הרבה זמן, פשוט לראות את כל הרשימה ההיא, זה מלחיץ…
מי הרב שלכם?
אולי בעלך יכול לתת לו את הרשימה שיסמן מדרג-מה חובה, מה רצוי, מה רק אם נשאר זמן וכח?
כי באמת לא הכל זהה וזה חשוב לדעת.
אותי מדריכת הכלות לימדה שצריך פשוט לעבור על כל הגוף מלמעלה למטה מכל הכיוונים
לא צריך שום רשימה בשביל זה
רק לעבור
ראש- לחפוף, לסרק
פנים-מה שאת מקפידה(בגדןל לרוב הדעות שיערות מחוברות הן לא חציצה). לקנח אף, לצחצח שיניים, לבדוק אוזניים ולהוריד עגילים
חזה, בטן(טבור לפעמים צריך לנקות) גב, ידיים ישבן וכו- לסבן, לשטוף, לעשות עיון שאין חציצות..
וזהו פשוט לעבור על הגוף שלך, בעצמך.
אם עברת על כל הגוף את בע"ה מוכנה לטבילה.
רק מה שרלוונטי לך, ואולי סתם מפורטים שם דברים שמבחינתך הם חלק מובנה ממקלחת ולא צריך שיהיו מפורטים בכלל.
או שתוותרי על הרשימה ופשוט תעברי לעצמך על הגוף.
וזה מצטמצם פלאים.
אני הייתי גם כמוך בשנים הראשונות, ואחרי שלמדתי הבנתי שזה לגמרי סתם.
יום לפני מורידה שערות וצפרוניים, נשאר רק להתקלח ולעסור על הגוף שאין כלום.
מקלות אוזניים ושפם קצת זה גם יום לפני.
אין באמת הרבה עשיה.
אבל באמת זה מבהיל בהתחלה. לאט לאט ❣️
כמו שכתבו פה זה לא אמור לקחת יותר מדי זמן
ולא משהו חריג
בגדול להוריד שערות איפה שאת רגילה, ציפורניים ומקלחת טובה.
אפשר לפצל ליומיים וזה מאד מקל.
לי עוזר אחרי המקלחת לעבור על הגוף מלמעלה עד למטה לוודא שעשיתי הכל- שיער אוזניים עיניים שיניים וכן הלאה.
אם אישה שנפלה לנהר נחשב שטבלה או לא. הדיון הוא לגבי האם צריך כוונה בטבילה או לא.
אבל תחשבי שאם יש מקום להגיד שאשה שנפלה, עפ כל הבגדים שלה, בלי לעשות שום הכנה לפני- יכול להיות שנחשב שטבלה אז זה כבר מרגיע קצת.
עכשיו באופן פרקטי- קודם כל ללמוד מחדש את דיני הכנה לטבילה והלכות חציצה. כשלומדים את זה בהדרכת כלות הראש שלנו עסוק בעוד מליון דברים ואנחנו לא עד הסוף קולטות. כשלומדים מחדש פתאום מגלים מה באמת עיקר הדין, מה התווסף וזה מסדר את הראש.
ומצטרפת למה ש @טארקו כתבה.
שימי את הרשימה בצד. תעברי על הגוף מלמעלה למטה.
חפיפה, אוזניים (לנקות את החורים של העגילים אם ככה את נוהגת), פנים נקיות מאיפור. רחיצה של הגוף, הורדת שיערות (אפשר ומומלץ יום לפני.) ציפורניים בידיים וברגליים (גזוזות או נקיות אם את מאריכה).
זהו. לא להשתגע. לא צריך לקחת יותר משעה כולל הכל. רובינו מתקלחות כל יום או כל יומיים. זו לא המציאות שהתקלחו פעם בשבוע אז הצטברו על הגוף לכלוכים שצריך להתאמץ כדי להוריד.
ומציעה גם- לשנות כיוון. אם מתאים לך, אם לא מתחברת- תדפדפי.
את מתכוננת למפגש מחודש עפ בעלך, זמן קצת להשקיע בעצמך.. (אני נגיד בתקופות בלי מקווה מגיעה להורדת שיערות פעם באפעם.. ), אפשר להתפנק באמבטיה כיפית וטובה, אפשר למרוח *אחרי הטבילה* קרמים מפנקים.
במקום צ'ק ליסט מלחיץ- השקעה בעצמי.
במקום לחץ מהיום הזה- ציפייה אליו, ליום שהוא שלי ואני חושבת בו על עצמי ומה עושה לי טוב.
בהצלחה!
מבינה אותך ממש!
חוץ מעל העצות שנתנו פה לפני,
אני רוצה להגיד לך לנשום אוויר ולדעת שזה הולך ומשתפר.
הניסיון הופך את זה ליותר קל.
זה נהיה יותר מוכר.
ואם הזמן עובר ואת בלחצים גדולים וחרדות, אחרי שהתייעצת עם דמות שתעשה לך סדר מה הכרחי, שתדעי שיש לנשמת תכנית ליווי למי שיש לה חרדות סביב ההלכות...
אבל זה ממש לא חייב להיות המקרה שלך.
זה פשוט סיטואציה שחדשה לך וזה בסדר שלוקח זמן להתרגל.
מזכירה את כל זה גם לעצמי 😅
יש דברים שהם לא עיקר הדין ובעקרון כל ההכנות לא אמורות לקחת כולל הכל שעה....
יש היום מקוואות שיש שם גם רשימה לי זה עושה סדר... אני חושבת שהגן עדן מגיע על הרצוא ושוב, על המרחק , הקושי, פחות על המקווה עצמו😄תנצלי את הימים האלו , שאת עדיין נשואה טריה. תהני מהמקווה, תקחי לשם איפור ,תתפארי אחרי , תפתיעי את עצמך, תני לעצמך להתפנק ביום כזה ...
בהתחלה זה ממש כמו הר.
אחר כך זה נהיה הרבה יותר פשוט.
מה שאת רגילה ביום יום זה מה שאת צריכה להקפיד עליו+ כמה דברים כמו גזיזת ציפרניים.
השאר זה לא חובה,עור קשה ברגל זה לא חציצה לא חייבים להוריד,שערות הם לא חציצה לא חייב להוריד,
ראוי להוריד אם את מקפידה להוריד אבל לכתחילה זה לא חציצה.לצחצח צריך אבל לא לחפור מעבר זה ראוי ומהודר אך זה לא חציצה.
וענו לך נכון הכוונה לעבור על כל הגוף ולראות שבעצם הכל נקי,שזה בעצם עיון ולהתכוון שזה עיון.
אפשר לפצל את ההכנות ליום יומיים לפני.
העיקר שזה יהיה בנחת ברוגע.
שאני אומרת לעצמי כשאני מתחילה להיכנס ללופ של ו'מה אם איך שאני עושה לא מספיק' (אצלי זה קורה סביב ניקיון לפסח).
ברגע שעשית מאמץ סביר (פירטו לך פה בכמה הודעות מה זה נחשב), אין שום סיבה שתצוץ לך חציצה יש מאין שתפסול יותר מאשר אם היית טובלת במים לא צלולים- וזו אופציה קיימת וכשרה.
מזל טוב! 🥳 כלה בשנה ראשונה זה שלב מרגש (וכן, יש בו גם דברים מלחיצים שצריך ללמוד לנהל)🤍
זה לעבור עם בעלי קודם.. על כל מה שאני עלולה להתקע:
אני מתחילה לפני את ההתארגנויות גוזרת ציפורניים עור יבש וכו
ואז מבקשת שיסתכל על הציפורניים ויגיד לי אצבע אצבע שזה בסדר
ואז על עור יבש
ואם יש פצעים
וכל דבר שאני עלולה להיתקע עליו שעות במקווה אח"כ
. והוא עובר איתי ואומר לי דבר דבר שהוא בסדר.
ואז במקווה אני ממש מחזיקה בראש שעברתי על הכל ועשיתי הכל ואני רק עושה סקירה אחרונה של מעבר רציף על כל הגוף - אני כן מתקלחת שוב אבל זה עניין של מה נח לך.
(ואם ואם פתאום מגלה איזה עוד פעם משהו אני למרות הבושה מצלצלת לבלנית ושואלת אותה אם להתעכב על זה או לא)
אני מרגישה שזה ממש נתן לי עוגן שאני יודעת שזה בסדר ואם לא התחדש שום דבר אז כבר עברנו על זה
דברים אחרים לא עזרו לי וזה ממש כן
אולי יעזור גם לך❤️
נשואים כבר כמה שנים ובהתחלה היה מאוד קשוח, הייתי נלחצת מאוד כל פעם.
מה שעוזר לי זה לדעת את עיקר הדין, (חציצה צריך להיות משהו שמקפידה עליו/מכסה חלק ניכר מהגוף, יתכן ויש דעות אחרות אבל זה מה שאני יודעת והולכת לפיו) ללכת לפי מישהו שמקל בנושא ולא מחמיר. (בכללי אני חושבת שמצוות צריכות להעשות ברוגע ובנעימות, במיוחד אצל נשים, ועצבנות ולחץ בקיום מצוות לא תמיד קשורה רק להלכה)
ומה שעוד עוזר לי זה להפוך את ההתארגנות לחוויה, אצלינו המקווה הוא מאוד נעים, אז הרבה פעמים מתארגנת במקווה עצמו וזה הופך את זה למיוחד ונעים
שהלכתי למקווה בערך שנה אחרי החתונה אחרי שקיעה.
אז הייתי שעה בהכנות ואז טבילה.
כשיצאתח מהטבילה הבלנית אמרה לי להתארגן מהר כי יש הרבה שמחכות. נתנה לי תחושה לא טובה. שאלתי אותה מה הביתי אמורה לעשות אחרת, התחלתי הכנות לפני שקיעה אז חייב שעה. היא אמרה שלא חייב שעה.
אז פניתי לרב שאני מתייעצת איתו והוא באמת אמר שיש נוהגים ככה, אבל העיקרון זה לא להתארגן בלחץ. לא חייב שעה על השעון.
מהמקרה הזה למדתי שבדיעבד צריך להתארגן כמו שאת רגילה לנקות ולטפח את עצמך + כמה דברים מעבר. אבל לא להשתגע
הקדמה. בת שלי רבה עם ילדה ממשפחה ענקית. גדולים שם כבר נשואים . אבל כמה בינוניות עוברות גיל ההתבגרות קשה. ואני לא חושבת שזה בגלל גודל המשפחה. העניין הוא שבת שלי כל פעם אומרת - אם לא יודעים לחנך , למה להביא 15 ילדים?
מאוד צורם לי. אין לי 15 ילדים כמובן וכנראה כבר לא יהיה אבל עדיין ממוצע במשפחה דתית זה שבע ולנו יש יותר.
וכל הזמן אני מרגישה סוג של ביקורת סמויה . וגם מתבגרים סוג של מנצלים את הנקודה המספרים שלהם יהיו רק שישה ילדים וכמה הם מסכנים. שאובייקטיבית לא נכון. אני עזרתי בבית לא פחות מהם והיינו רק שניים. אותו דבר בעלי.
גם יחס מהשכנים. עכשיו כבר פחות כי רובם בגיל ההתבגרות. אבל פעם כשהין לי הרבה קטנים, כל פעם שאיזה ילד מהבניין או בניין ליד הרעיש , באו אלי כי ידעו שיש לי הרבה ילדים. גם אם ילד בכלל היה בצבע אחר , חילוני , לא יודעת מה. כאילו הנחת יסוד כזאת שאם ילדים בלי השגחה אז הם באים ממשפחה גדולה ולא שומרים עליהם.
אם 2 ילדים של שכנה חילונית יצאו לבד , אף אחד לא יגיד למה היא ילדה כל כך הרבה ילדים ולא שומרת עליהם. סתם יגידו שהיא לא אחראית .
גם מבחינה כלכלית. אם הורים לקצת ילדים לא נותנים משהו, אז זה נחשב חינוך לפשטות . אם הורים להרבה ילדים , אז זה בגלל שהם עניים ומסכנים הילדים.
אני לא רוצה שיחשדו בתחילת הריון אז משתדלת לצאת כשיש מפגשים,
מצד שני הפעם זה בשילוב הקאות ואין לדעת אם יפתיע ומתי יפתיע .
גם כשהייתי מקיאה קבוע בנסיעות. ותמיד היה לי מוזר שלא עלו עליי לפני שסיפרתי.
בהריונות האחרונים לוקחת בונג'סטה אז מתפקדת רגיל ללא הקאות.
אם יש חום ואז זה כן עדיף להוריד.
לגבי הכדורים לבחילות באמת לא חפרתי כי לא הייתי צריכה ב''ה. אבל תבדקי על זה קצת, אולי תופתעי שזה לא דרמטי (שוב, אין לי מושג). וגם לסבל ולהקאות יש משמעות, בסופו של דבר הכל משפיע. תרגישי טוב!!
זה תגובה נורמלית וטבעית של הגוף
הרופא של הילדים שלנו אומר לתת אקמול רק אם כואב ומתלוננים
אם למשל זה חום והילד לא סובל אז לא לתת
ואני חושבת שזה לא מדויק להגיד את זה
אבל אני מעדיפה לא להמשיך את הדיון הזה וכל אחת תעשה מה שהיא מבינה ומרגישה
מדובר על חום גבוה וממושך שפוגע, כי הוא פוגע בהתחלקות התאים. לכן בהריון יש המלצה להוריד את החום מהר יותר מבמצב רגיל, אם כי לא חייבים מיד. (בדקתי באתר של כללית ומכבי)
אני מכירה הרבה שלוקחות.
גם לקחתי בהריונות היפרמאזיס, אבל למזלי לא עזר אז הפסקתי לקחת כי גם אני חוששת מכל הכדורים האלו אז הרגשתך ממש מובנת.
כמה שמנסה להעביר תבחילות..
לא מסוגלת לשתות מים ועוד
נמנעתי מהכדורים
למזלי, באחד ההריונות כשלקחתי לא זוכרת את השם... מה שהיה לפני הבונג'סטה, לא עזר לי. אז לא הייתה לי סיבה לקחת.
לזכור שזו תקופה שעוברת
וללעוס קרח, כמו שכתבו לך פה, כל כמה זמן כדי לא להגיע לעירוי...
אבל האמת שבדר"כ ההקאות לא מפתיעות אותי
אני סוחבת את הבחילה כמה שעות ורק אז מקיאה.
בהריון הראשון שהקאתי בטירוף בלי הפסקה אז לגמרי פגע בעבודה
לא הייתי מסוגלת לצאת לעבוד אחרי שהקאתי את הנשמה על הבוקר.
ובאמת סיפרתי למנהל שלי על ההריון נורא מוקדם.
צריכות להדליק משואה
