בעייני חווית המקווה תלויה בבלנית,
ובמקווה שלי הבלנית ממש מדהימה!
1-אני מאוהבת בהרגשה של האחרי. נקייה .במחזור פחות מקפידה(אם כי כן מקפידה פשוט לא אותו דבר)
2-המקווה שלנו מרגיש כמו ספא.הבלנית חמודה ב"ה ולא מציצנית.ויש ריח של בריכה. אני כן מרגישה שאני מקיימת רצונו יתברך,ויצא לי כבר שהלכתי בשביל המצווה בורא עולם כי הייתי בריב עם בעלי ולא רציתי מגע.
3-בהתחלה של החתונה לא עשיתי בצורה טובה איזה משהו הלכתי כי לא ידעתי-ושלחתי לרב שאלה ושאני טרודה... והוא אמר לי (לא זוכרת בדיוק את המילים) שאנחנו בני אדם , ואנחנו עושים את המקסימום השתדלות והכל בסדר. ולעשות ברוגע.
4-אני משננת לעצמי את 3 בשביל לא להיות אובססיבית. (אם כי צריך לשאול רב על כלשאלה אני לא פוסקת !!!!!)
5-מדברת לה' לפעמים בחזרה מהמיקווה , ואחרי המקווה, מתפללת ובוכה ומבקשת בקשות
6-לעשות את הדברים בנחת.גם אם לפרוס את זה על פני כמה ימים.
סעיף 7-והכי חשוב - לשאול רב על כל דבר שלא נעים לך לעשות כהכנה !!!!! יש הרבה הרבה דברים שהם בכלל לא חובה והייתי בשוק !!!!!! ואז באמת את רואה שמה שנשאר זה דברים "קלים" .פעם הייתי עם לק ג'ל שבוע ומשהו שבועיים ,שאלתי 2 רבנים(גדולים מאוד) ואמרו לי שכל עוד הלק שלם ואני הייתי הולכת כך לחתונה של אחותי ועוד כל מיני שאלות אני יכולה לטבול עם זה.
בקיצור? לשאול רב!!!(על כל דיקדוק שקשה לך בו) וללכת למקווה יפה ושנעים לך בו .
אני בדיוק מחפשת את שלי... תודה
נגזרות של מה שטוב לי,המחשבה המובילה היא- שאני במרכז.
)) אשריכם!!!אם_שמחה_הללויה
מנסה לעזורזה בהחלט יום חגיגי וצריכים שיתוף פעולה גם של הבעל..
מנסה לעזור
אנסה לבדוקמנסה לעזורקרוב לרמת גן.
לא יודעת פרטים... למי שרלוונטי וגרה באיזור - אז תהנה
מפנה שעה לאמבטיה בנחת, ההכנות בנחת ומרגישה טהורה ומצוחצחת וזה אושר גדול. אה.. וגם ממש מעריכה ומחבבת את הבלנית, משאירה זמן גם לשוחח איתה קמעה (אם אין מישהי אחרי)- גם מרענן וגם מחכים.
בבקשה אל תשנאו אותי...
קוראת פה המון שרשורים על כמה קשה לנשים עם המצווה הזו, ופשוט נכמר לי הלב.
אני מתה על זה. אפשר, אפשר לזרוק עליי עגבניות (אם אפשר שרי, צהוב )
לא אוהבת את הריחוק, והשבעה נקיים.
אבל כשמתקרב יום המקווה אני כל כך מצפה לו- כנראה בגלל שאחרי זה חוזרים להיות מותרים.
אני מתכננת מה אעשה באיזה יום.
עושה לעצמי שעווה, משקיעה בזה.
פדיקור- לעצמי, ממש נהנית מזה, בערב, קונה לי מוצרים כדי לעשות את זה טוב, משקיעה.
ביום של המקווה, מקלחת טובה, ציפורניים, אוזניים, טבור וזהו.
ויש לי ליד הבית, 20 שניות הליכה מקווה ספא מווששלללםםםםםם, שווה לי לשלם יותר בשביל זה.
ולא נתקלתי אף פעם, בכל מני מקוואות בבלניות מרגיזות..
והייתי במקוואות ישנים ומגעילים, לא פעם.
ועדיין מתה על זה.
ברור שיותר אוהבת להיות מורת פשוט וזהו, אבל אני חושבת שזה טמון בעניין שעוד בימי רווקותי כשהייתי בחורה נורא עניין אותי כל הסיפור, ממש נמשכתי לזה, לשמוע סיפורים כבר רציתי לדעת איך זה..
ואני מאוד לא אוהבת שמסתכלים עליי, במערומיי, פאדיחה אש. או שהבלניות ממש צדיקות ולא עושות פרצופים או שהן רגילות שטובלות אצלן זברות (סימני מתיחה ונהנים ייייההההההה)
אבל תמיד הייתה לי כמיהה למצווה הזו.
אוהבת אותה, בפשטות.
רעיון לסטארטאפ- לפתח כלור במקוואות, שאחרי שיוצאים השיער לא מגעיל כאילו לא השקענו בו עם מרכך שאנחנו אוהבות!
אין עלייך את תמיד מפרגנת לי
מעצבן אותי שכל פעם שיש ביקורת על דברים שהמדינה מסבסדת לאנשים עם הכנסה נמוכה, ישר קופצים ואומרים שהמדינה מעודדת אבטלה.
לדוגמה ראיתי עכשיו בפייסבוק מישהו שהתעצבן על מחיר מלא שהוא משלם במעון כי הוא לא זכאי לדרגה, והתעצבן שהמדינה מעודדת אבטלה וכמובן שרוב התגובות לכלכו על הממשלה וההתנהלות שלה.
עכשיו כמו שכולן יודעות, הלוואי והיה אפשר להישאר בבית ולקבל דרגה במעון. אפילו הארכת חופשת לידה שמגיעה לנו על פי חוק!! אנחנו לא יכולות להינות ממנה כי נשלם דרגה מלאה...
אני בחרתי להרוויח כמה שאני מרוויחה?? כולם חייבים לעבוד בהייטק ולהרוויח 40-50 אשח כדי שלא תבכו למה רק לכם מורידים הרבה מס מהמשכורת? תגידו תודה על מה שנשאר לכם אחרי המיסוי כי אנחנו גם את זה לא מרוויחים.
אתם חושבים שאנחנו מביאים ילדים רק כדי להנות מעוד 400 שקל בחודש של נקודות זיכוי?
לא בחרתי את המקצוע שלי, ולא את כמות הילדים שלי רק בגלל שיקולים של הטבות מהמדינה! כאילו זה בכלל משתלם פחחח...
זהו, שחררתי 😁
חושבת שההבדל המהותי הוא אם זה הטבה מהמעסיק הפרטי שלך ואז זה ענין של מיקוח ומה שתצליחי להשיג זה מבורך, זו החלטה עסקית שלו מהכיס שלו, וברור שלא תבני על זה כשאת מתכננת קריירה. גם מדמחיסט בונה על שכר גבוה אבל לא על תנאים מסוימים כאלה ואחרים, והוא יודע שההטבות האלה משתנות לפי תקופות.
לעומת זה כשזה מעוגן מול הממשלה זה משהו אחר, הרבה יותר קשיח, לרוב ההטבות רק יעלו ולכן ממש אפשר לבנות עליהן, והן יוצאות מהכיס של האזרח ולא של המעסיק (הממשלה) בעצם.
אבל על תנאי העסקה דיברתי בהקשר של איך להשאיר אנשים במערכת הציבורית. מה שאמרתי מוקדם יותר זה שאם הבחירה שלך ללכת לעבוד במקום כזה או אחר מושפעת בין היתר מההטבות שתקבל (לא יודעת כמה ראיונות עם אברכים את רואה אבל מדי פעם קופץ לי אחד כזה שמסביר שהמדינה רוצה שהוא לא ילמד תורה ולכן לא מממנת לו מעון לילד. המדינה הפסיקה לממן לו מעון לילד, כי הוא לא עשה צבא, זה נכון. אם לימוד התורה שלו מותנה במימון הזה אז פה הבעיה, כי הם לא קשורים אחד לשני לא טכנית ולא מהותית) אז במצב כזה זה לא שאתה "מוכן להקריב ולחיות חיי עוני" כי אתה מוכן לעשות את ההקרבה הזאת רק כל עוד מממנים לך הטבות כאלה ואחרות. אז זה לא ממש נקרא הקרבה. גם אני הייתי שמחה להיות סטודנטית לנצח בלי שום יעדים או מבחני חובה ובמקום לשלם שכר לימוד לקבל מלגה, הטבות במעונות ועוד ועוד.
לגבי מה שכתבת למטה על הקרבה או לא הקרבה, כתבתי את זה כי זה מה שהשתמע מדברייך ומעוד כמה, שהעבודה במגזר הציבורי מאפשרת לכן שכר מאד נמוך. אני לא עובדת שם ולא במקצועות האלה ולא יודעת. האמת שכל מי שסביבי מורה או גננת מרוויחות מעולה בעיניי, בטח ביחס לאחוזי המשרה (לא בוחנת את זה מול השעות מהבית, גם אני עושה שעות מהבית, בוחנת נגיד כמה פניות יש לכל אחת מאיתנו להחליט להירשם עכשיו ללימודים בנוסף או דברים בסגנון הזה)
אם אתן מרוויחות טוב אז מעולה, שרק ישתפר
אני מסכימה לחלוטין שלא הכל זה כסף, גם אצלי זה לא השיקול המרכזי וויתרתי על עבודות יותר מכניסות כדי להיות יותר פנויה לבית ולילדים ופחות במירוץ. המשפט שאמרתי על הקרבה היה מהזוית הכלכלית, וזה בסוף נכון, למען שלוות הנפש וההשקעה בבית את מקבלת פחות כסף, אבל לא בהכרח שזה דבר רע. אם יש לכם את הצרכים שלכם מלאים אז זה כנראה טוב ומעולה שאת מתעדפת. זה לא נאמר בביקורת או שיפוטיות, אלא כציון עובדה כלכלית.
הבן שלי התחיל כיתה ב'.
הוא ילד מאוד חכם, ויש פער גדול בין הידע שלו לבין הביצוע.
הוא מבין ויודע את מה שלומדים בכיתה, אבל מתקשה לעבוד בחברות בכיתה ובבית.
יש לו גם קושי מוטורי, גם קשיי התארגנות וגם קושי לעבוד עצמאית.
בכיתה הוא די נבלע בין הילדים.
הוא לא מפריע בשיעור, והמורים פחות שמים לב שהוא לא מבצע את המשימות.
יוצא שנשאר לו המון לעשות בבית, וגם אז קשה לי לרתום אותו לעשות שיעורי בית. הרבה פעמים הוא עונה תשובות בעל פה, ואני כותבת לו את התשובות (בעיקר בחשבון).
בגלל שהחומר קל לו ולא מאתגר אותו, הוא עוד פחות משתף פעולה.
לקראת סוף שנה שעברה היו מוציאים אותו מהכיתה לעבודה בקבוצה קטנה, יחד עם תלמידים מתקשים. ככה הוא עבד יותר בחוברת.
דיברתי עם המורה שלו, והוא אמר שיבדוק מענה כזה גם השנה.
אבל זה לא באמת מטפל בבעיה.
בתחילת שנה שעברה הוא קיבל סדרת טיפולים של ריפוי בעיסוק. אז פחות עבדו איתו על כתיבה, כי זה היה בשלב שהם רק למדו לכתוב.
המרפאה בעיסוק המליצה לנו לבדוק קשב וריכוז, בגלל קשיי התארגנות.
קצת התעכבנו עם זה, וכרגע אנחנו מחכים לתור לרופא קשב שיהיה אחרי החגים.
אני רוצה גם לפנות שוב להתפתחות הילד שיקבל שוב ריפוי בעיסוק, ולבדוק אם יש דברים נוספים שיוכלו לעזור.
בינתיים אשמח לעצות מניסיון, מה אפשר לעשות?
האם לנסות לעודד אותו לכתוב, אולי באמצעות איזשהו מבצע?
או שדווקא עדיף לאפשר לו להימנע מכתיבה ולעשות יותר בעל פה?
איך אפשר לעזור לו להתאמן בכתיבה בצורה חווייתית ומעניינת?
אם יש פה מרפאות בעיסוק, מורות לגיל הזה, או מישהי שיש לה רעיונות.
אז בגדול -
העקרון שלה הוא להנגיש ולתווך את הרעיון של העתיבה - כדי לכתוב נכון נדרשת יציבה נכונה/ חגורת כתפיים יציבה / למידה של אחיזת עפרון נכונה/ ועוד. היא יצרה דובי שקל לילדים להתחבר אליו וזה בעצם גירוי עקיף כדי לחזק אותם ולחזק אצלם את המיומנויות האלו, ולאחר מכן לחזק את אופן הכתיבה כך שהיא תהיה נכונה וקלה.
שולחת לך רעיון חמוד לחוברת שראיתי באתר אחידע -
מוכנות לכתיבה- תרגול כתיבה הגיל הרך דף עבודה קריאה הוראה מתקנת כתיבה רוחמה ארנד – אחיה ידע
לאיתור קשיים וטיפול בהם.
בהצלחה רבה!
אני די יודעת מה הקשיים, אלא אם יש עוד דברים.
כרגע הוא בעיקר צריך מוטיבציה לשתף פעולה.
הבעיה היא שהוא כבר לא בשלב של מוכנות לכתיבה.
הוא למד לכתוב, אבל לא מוכן לתרגל ולכתוב מה שצריך.
הוא צריך עוד עזרה בחיזוק של השרירים ובכתיבה בצורה נכונה.
ייקח זמן עד שהוא יקבל שוב ריפוי בעיסוק.
אלא אם אני אקח אותו לפרטי, או שהוא יקבל דרך בית הספר.
לא רואה טעם לתת לו דפי עבודה, כי הוא לא מוכן לבצע.
מה זה אומר
שבעצם הוא עושה פעילויות חווייתיות
למשל: תרגילי התעמלות/ לש פלסטלינה או בצק/ משחק בקצף / מעביר מצד לצד פריטים/ שולה בפינצטה חרוזים
מבחינתו כילד זה חוויה ופעילות נחמדה
את (בתור המבוגר המנחה) בעקיפין את יודעת שזה משפיע על היכולת שלו להתנהל נכון עם הגוף וממילא הכתיבה תהיה משימה שהוא יותר מצליח ופחות נמנע.
(הבנתי מייד מהפוסט שלך שהוא צריך חיזוק מוטורי)
לרוב הימנעות מצביעה על לקות/ בעיה קלה במוטוריקה/ אחר , שגורמת תסכול בעת הביצוע - וממילא הכי קל להימנע מהביצוע.
מה שהבאתי זה ספר של מרפאה בעיסוק (הרי ביקשת מישהי מקצועית) רעיונות לחיזוק הגוף (יש הרבה שרירים שמעורבים בפעילות הזו) על מנת שהכתיבה תהיה חלקה וקלה ממש לא אמרתי שצריך לתרגל איתו בבית כתיבה, התכוונתי לחזק את השרירים כדי שיהיו לו חוויות הצלחה, ואז בשלב הבא יהיה לו יותר קל ואולי אפילו מרצונו הוא ישב לכתוב.
בינתיים עד שייתפנה לך תור, יש דברים שאתם יכולים לעשות בבית ולהתקדם לבד .
אדרבה אם למדת אצלה, את יודעת כבר מה לעשות 😃
את יכולה כמובן להמתין לתור של אנשי מקצוע בלי קשר..
וברור שהוא צריך להמשיך בחיזוק של השרירים.
לי קשה לשבת איתו על הדברים האלה, עם שאר הדברים שיש לי לעשות.
היה הכי טוב אם הוא היה מקבל שעה שבועית של ריפוי בעיסוק דרך בית הספר.
שלא יהיה מוגבל רק לכמות מסוימת של מפגשים, ולא ידרוש ממני לבזבז חצי יום על לקחת ולהחזיר אותו.
אבל בשביל זה הוא צריך אבחון וזכאות.
אם לא נצליח לקבל, אולי אני אקח אותו פרטי.
יש לקות שנקראת דיסגרפיה.
הוא עוד קטן, האמת, אז לא יודעת אם הייתי רצה לשם כבר עכשיו, במיוחד שאתם מחכים לעוד אבחונים... אבל אולי כן כדאי לשקול את זה.
אני אישית כן הייתי מעדיפה להקל עליו בינתיים ולכתוב חלק במקומו, בתיאום עם המורה...
אבל אני לא מכירה לעומק את הלקות.
הוא יודע לכתוב את האותיות, והכלב שלו נראה לי בסדר לגיל.
זה לא שהוא כותב בכתב לגמרי לא קריא, אותיות הפוכות וכד'.
הוא יכול לכתוב את האותיות מלמטה למעלה ולא בצורה הנכונה, אבל זה נראה לי הגיוני בשלב הזה ופשוט מצריך תרגול.
בינתיים בכיתה הוא לא עובד, ובבית עושה שיעורי בית באופן חלקי כשלרוב אני כותבת לו הכל או חלק.
נראה שהמורים בבית הספר לא ממש דורשים ממנו, אז עוד יותר אין לו עניין להתאמץ.
כשהוא יקבל ריפוי בעיסוק, ידעו לאבחן או להפנות לאבחון אם יהיה צורך.
כדי לקבל עצות לגבי העבודה איתו בבית בינתיים. ואם נראה שיש צורך בהתאמות בשלב הזה.
אבל אני ממש לא מומחית בעניין.
בכל אופן, כדאי להתייעץ עם איש מקצוע כמה נכון לדרוש ממנו כן להתאמץ...
כרגע הוא לא מטופל אצל אף אחד.
אפשר אולי גם פסיכולוגית ילדים שמכירה הרבה תחומים...
אבל אולי לפסיכולוג במשרד החינוך תהיה היכרות עם הנושא.
על הילד לכתוב... זה מהבחינה הרגשית.
אבל עם ניסיון עשיר בלהיות אצל מרפאה בעיסוק עם הילדים שלי...
בחוברות של חיה קושניר יש התייחסות לכיוון נכון של כתיבה והן גם נחמדות, אפשר גם למצוא ביוטיוב סרטונים לפי השיטה שלה כדי להראות לילד את הכתיבה הנכונה.
כתיבה בכיוון הלא נכון דורשת יותר מאמץ.
לפעמים גם הילד כותב חזק מדי או חלש מדי וזה גם גורם מאמץ יתר, אפשר לתרגל את זה בעזרת נייר קופי, לראות אם הכתב עובר/לא עובר.
כדאי לבקש עוד טיפול אצל מרפאה בעיסוק (לא לחכות כדי שאולי יספיק עוד שני סבבים לפני גיל תשע, שיותר מורכב לקבל).
ולא יודעת אם מרגיע או לא אבל גם הילדים שמשאירים מחברות ריקות, מצליחים לכתוב כשיש משהו שהם ממש רוצים, המתבגרים+ שלי שגם אחרי כמה סבבי ריפוי בעיסוק לא ממש כתבו בבית הספר (אחת מהם גם אובחנה עם דיסגרפיה), מצליחים לכתוב כשזה חשוב להם (סיכום של שיעור תורני שעניין אותם או מכתבי פרידה ארוכים לחניכות בסניף...).
בקושי לכתוב מילה אחת הוא מסכים.
אני אפנה שוב לריפוי בעיסוק.
מחכה שהמורה ימלא שאלון.
הוא יחסית מהקטנים בשנתון (עדיין לא בן 7), אז יותר סיכוי שנספיק.
תנסי לחשוב על לכתוב דברים שיעניינו אותו. אנ יגיד מכינה עפ הבת שלי חוברת מתכונים והיא מעתיקה מתכון למחברת ןאז מכינה אותו (זה עובד גם על ארגון של לעבור על כל החומרים וכל השלבים בצרה מסודרת), יצא לנן גםלכתוב דברי תורה לשבת
בינתיים לא הצלחתי למצוא משהו.
ניסיתי לתת לו תמונות שיחבר להן סיפור מתאים.
או שצייר ציור ויכתוב סיפור או משפט מתאים.
זה לא עזר.
היתה פעם שהוא התחיל להכין ספר עם בדיחות, אבל לא המשיך.
מה יכול לעניין ילד בן 7?
לשכנע אותו לכתוב- בסוף כל שורה שכתב מחכה לו שוקולד צ'יפס אחד או משהו חיצוני שמדרבן .
לשלב את הכתיבה בתוך משחק -
למשל את כותבת התחלה של סיפור, ומקפלת, הוא מוסיף שורה ומקפל וככה יוצא סיפור מצחיק.
הבן שלי מאד אוהב לבשל ולאפות, אז נתתי לו מחברת שירשום בה מתכונים.
משימות כתיבה שיש להן משמעות.
נניח שיכתוב פתק נחת לאח שבגן.
או רשימת קניות על המקרר.
או ימלא לעצמו טבלה של מערכת.
העיקר שהכתיבה שלו תועיל במשהו למישהו, ולא תהיה סתם תרגול מעיק.
התחיל עכשיו כיתה ו' וזה כיתה שיש בה הרבה סיכומים,
שנה שעברה המורה שלו חפר לי שהוא לא יצליח לסכם וללמוד גמרא.
השנה הילד התחיל לכתוב כי לא היה לו ברירה,
והנה הוא מתרגל כתיבה והכתב הולך ומשתפר ללא היכר בתוך חודש.
מצטערת על האנרגיה שהשקעתי כל השנים, (אבל אולי כן הניח לו את הבסיס...)
והבית להשלים זה מאוד מאוד קשה לו.
מודה שלא לוחצת על זה, רואה שהוא מבין את החומר, וגם כותבת לו לפעמים את התשובות.
בחופש כן ביקשתי ממנו לכתוב שלוש שורות של כל אות כל יום, אבל לא הצלחנו להתמיד.
הוא אוהב לכתוב כדאי מבקשת ממנו לכתוב מה כל אחד רוצה ארוחת ערב, או רשימת קניות .
חוץ מזה, אם אני יושבת לידם ומציירת מספר או סרטון הוא גם נהנה ומתרגל
עד שהוא יהיה מבוגר.
כבר היום אנשים מקליטים הרבה יותר מפעם
וגם אם צריך תמלול עושים המרה של אודיו לטקסט.
מתי פעם אחרונה את החזקת כלי כתיבה?
אפילו פתקים רושמים בנייד.
גם הקלדה כבר לא ממש יהיה בה צורך בעוד כמה שנים.
בשביל מיומנות בסיסית בכתיבה לא צריך לכתוב הרבה.
אבל זה לא קרה. עדיין כותבים פתק לילדים בבוקר, רשימת קניות על המקרר ועוד. מאוד קשה לו שהכתיבה שלו מסורבלת ולא ברורה
הייתי שמחה לשמוע אם משהו לא תקין אצלי או שיש מזדהות.
אז ברור שאנחנו חיים בעידן של שפע וחד פעמי, אבל מרגיש לי שהצרכים של הילדים פשוט לא נגמרים.
כאילו כל היום אני סביב לקנות להם מה שהם צריכים וזה רק ממשיך ומתעדכן כל הזמן.
סתם דוגמאות: הגדולה מבקשת גוזיות כי הן בלויות, לאחת נשבר הבקבוק בביצפר, לשני חורים בגרביים, לקטנה צריך צעד ראשון דחוף, המורה ביקשה מחשבון מדעי, משקפיים מחכים בתור, מתנה ליומולדת שעדיין לא קניתי, לגברת שוב נעלם עגיל….. שלא נדבר על חגים שעכשיו וקולקציית חורף לרענן. בקיצור, הם כל הזמן צריכים.
עכשיו עזבו כסף, זה מתיש אותי. ויותר מזה, לא נשאר לי כח ופניות לקנות לעצמי (וגם אני מרגישה שכבר צריכה לחדש מלא דברים כמו חזיות, קרם פנים, סניקרס…)
אני מנסה להבין אם הלופ הזה נורמלי ועל מה לוותר.
פליז תעשו לי סדר בראש
חשבתי שתכתבי על ילדים שכל הזמן מבקשים מותרות. צעצועים, ממתקים, דברים שקנו לחברים וכד'.
אבל את כותבת על דברים שבאמת נצרכים.
צריך למצוא את הדרך לנהל את הקניות האלה בצורה שהכי נוחה לך.
אם זה לקנות דרך האינטרנט ולא להסתובב פיזית בחנויות.
אולי לנסות להיערך מראש ולא להיתקע עם משהו דחוף שחייבים לקנות. (למשל לקנות כמה בקבוקים, ואם נשבר מייד יש חדש).
אפשר לעשות רשימה של דברים שצריך לקנות, ולקנות באופן מרוכז.
זה תלוי גם אם אתם גרים במקום עם חנויות נגישות, או שכל קנייה זה לצאת במיוחד.
ודברים שאת צריכה לעצמך, תשלבי עם הקניות לילדים.
אפשר גם לבדוק כל דבר עד כמה הוא נצרך ודחוף, ועל חלק מהדברים לוותר או לדחות את הקנייה.
הנה הילדון קרע מכנסיים, הנה מדי בית ספר לילדה,הנה נקרע לה הרוכסן בחצאית שהיא הכי אוהבת
כיפות ציציות גרביונים קולקציית חורף טרנינגים פיגמות
ואצלי יש רק 2 ב"ה, אבל בן ובת ואין ירושות אז הכל חדש כל פעם וכן זו התעסקות
וזה עוד בלי העונה של הקלפים, גולות כי לכולם יש, ספרי קריאה.. ב"ה אין לזה סוף
אני עושה ככה: ביגוד זה עליי, כולל ציוד לימודי
כל השאר - בעלי כי זה בנוסף.לתחזוק של הבית באוםן בלעדי שלי כמעט
אבל אני לא מוותרת על עצמי האמת.
כמו לפני חגים, כמו לפני חופשים ולפני חזרה לבית הספר.
אין סיבה חודש אחרי תחילת הלימודים להיזכר שחסר בגדים או בקבוקים או נעלי צעד ראשון או מחשבון מדעי.
לדעתי את צריכה ליזום בתקופות של קניות הצטיידות מקיפה ולא רק חולצות סמל נגיד.
נכון שאין קשר בין נעלי צעד ראשון לתחילת הלימודים,
אבל זאת הזדמנות לעשות יישור קו על כל מה שצריך בתקופה הקרובה.
אם נשבר בקבוק חדש פתאומי שתיקח בקבוק מי עדן עד שתהיה הזדמנות לקנות, לא דחוף. אם נשברה קופסת האוכל שיקחו בשקית אוכל לבינתיים.
אם זה דברים קטנים כמו מתנה ליום הולדת של חבר או חטיף למחר או קרם לשיער שפתאום נגמר, אני שולחת אותם לבד לקנות בסופר הקרוב.
יש כרטיס אשראי אצלם ופירוט אשראי אני רואה מה סליקה עם כרטיס ומה בגוגל פיי ואז יש לי מעקב רציף אחרי החיובים שהם משתמשים.
לעצמי אני לוקחת יום חופש מרוכז מדי פעם וקונה.
זה מזכיר לי שב1.9 הלכתי לקנות משקפי שמש ובכל בחנויות נגמרו מבצעי הקיץ עד 31.8
והייתי בשוק מי מסיים מבצעים עד שסוף סוף אפשר ללכת לקנות בלי ילדים סביבי כל היום..
לא יודעת, זה מרגיש לי שזה לא נגמר.
מדובר בשישה ילדים, גילאים שונים.
פשוט לא מצליחה לרכז את זה!
וברור שקנית הכל ללימודים והצטיידנו מעל ומעבר אבל כל הזמן צצים עוד ועוד
וכמה שנראה לי שעשיתי להם קניות הם שוב צריכים דברים
מרגישה שזה לא סביר כל היום להזמין ולהזמין לקפוץ לפה לקפוץ לשם
(וכן, בכוונה לא התייחסתי למותרות. אבל הם אוכלים את הראש עם הבקשות האלו)
מאוד עזור לי לקפוץ מדי פעם לחנות יד2
וגם לבקש דברים בקבוצות מסירה ולא אוגרות בסביבה...
אני גם לא טובה בקניות בצורה די קיצונית
והייתי רוצה יותר להצליח לקנות מה שהם צריכים בזמן
אבל גם זה כן נראלי עוזר להרגיל אותם קצת לצרכנות יותר מווסתת...
קונה מראש ובזול.
בדר'כ בסופי עונה, המבצעים, עושה קניות של ביגוד לשנה הבאה. יכול לצאת לי זול ברמת עשרה שקלים לחולצה/מכנס/חצאית (תמנון, קיווי, גולף, פוקס). עושה ככה גם עם בגדי שבת.
יש לי בארון למעלה ארגזי בד של איקאה ובהם אני מכניסה את הביגוד החדש, לרוב כבר מכובס, מקופל ומוכן,(וגם את הבגדים שעוברים מאחד לשני ויהיו רלוונטים בשנה הבאה).
כך כשמגיעה עונה חדשה, אני פותחת את הארגזים ומגלה שפע. לרוב כמעט ולא צריכה השלמות.
היה לי לא מזמן מקרה שהיינו צריכים לצאת לאירוע, ובדיוק מכנסי השבת של אחד הבנים הוכתמו קשות והזוג השני נקרע. שניה לפני שנכנסתי לפאניקה נזכרתי בארגז, פתחתי והיו שם 3 זוגות חדשים.. אחד לקחנו ואת השאר השארנו לחדש בחגים.
עכשיו למשל, לראש השנה, היו לי לכל אחד מהילדים בגד חגיגי חדש, שאף לא אחד מהם נקנה עכשיו ולא הצריך אותי להתרוצץ ערב חג..
המינוסים שעלולים להיות:
צריך טיפה מקום אחסון (כי אם ראיתי מכופתרות חגיגיות לשבת שבדר'כ עולות 60₪ יורד במבצע ל10 או 20, אקנה כבר כמה מידות הלאה ואשמור לשנה-שנתיים הבאות)
עלולה להיות טעות בהערכה של המידה. כמעט כבר לא קורה לי.
יצא לי שלא זכרתי שכבר קניתי וראיתי פריט במבצע וקניתי עוד מאותו סוג. (עדיין, שווה מבחינה כלכלית ומבחינתם הלחץ)
מתנהלת ככה גם לגבי פריטים אחרים. השנה למשל לא הייתי צריכה בכלל לקנות עטיפות שקופות לספרים ולמחברות, גם לא צבעים, טושים, מחקים, מחדדים וכדומה.. כי בשנה שעברה קניתי כמה סוגים ונשארה כמות. הציוד לבית הספר מאוחסן לי בארון פתוח במחסן, בקופסאות שקופות לפי נושאים, ופשוט שולפים כשצריך.
היום בבוקר, שניה לפני שיצא לתלמוד תורה, הבן שלי פתאום אומר לי שצריך מחברת 14 שורות.. אין בעיה חמוד שלי, לך למחסן, תוודא שהוצאת את קופסת המחברות הנכונה וקח מחברת. (וקח גם עטיפה שקופה מהקופסה ליד(;)
אגב, בן אחר היה צריך מחברת 14 שורות לפני שבוע ולא היה, כי קניתי בטעות חבילות של סוג אחר. אז נכון שהייתי צריכה לקנות. אבל כשכבר קניתי, קניתי חבילה של כמה וכמה. וכשייגמר, בע'ה מקווה לשים לב ולמלא מלאי ולא לחכות שהם יצטרכו.
כשקניתי בקבוקים לבית הספר, קניתי עוד אחד ספייר. כדי שאם יישבר/ יאבד/ או כל בעיה אחרת- יהיה לי לתת בשלוף.
(בקבוק פשוט של 5 שקלים מהסטוק).
אפילו מתנות לימי הולדת של חברים יש לי כמה במלאי לעת הצורך. השבוע היה יום הולדת לחברה מהגן של הבת שלי- פתחנו את הקופסה של המתנות, בחרנו מתנה, עטפנו, ברכה וביי.
אני מוצאת שהשיטה הזו אומנם תופסת קצת מקום בבית או במחסן,
אבל:
א. מוזילה לי עלויות בצורה דרסטית
ב. מאפשרת לי להיות מאובזרת מראש להרבה צרכים ולחסוך לי התרוצצות ברגע האמת.
אם קראת עד פה- סחטיין עליך.
הצלחה ושמחה!
לא בגדים, לא ספרים, כלום, גם פחות מוצלחת בזה ותמיד מבזבזת יותר משרציתי רק כדי לסיים.
עכשיו יש לי שני גדולים שיכולים לקפוץ פה לחנויות קרובות לעשות לי השלמות והם סבבה עם זה וכיף להם הסיבוב הזה.
אבל בגדים לחגים או מלתחות חדשות זה עוד לא מצאתי פיתרון
להיות בלחץ מעכשו מתאריך משוער של 3 ימים לפני פסח?😂
זה צרה של עוד הרבה זמן! תתעסקי בצצרות של עכשיו בלבד!!! (בסוף זה משוער, את יכולה ללדת גם שבועיים קודם, ר"ח או בכלל ברח אייר ..בקיצור אל תדאגי!!
אבל חבל על האנרגיות שלך
כשזה יגיע זה יגיע וזה יהיה הכי מדויק.
אגב, לקחת בחשבון ששנה הבאה שנה מעוברת?
אולי את בכלל אמור ללדת בפורים?
אז זה כן ערב פסח...
מן הסתם אם זה המשוער, את עדיין לא יודעת את מין העובר.
אם זה בן, אפשר להיחלץ על בר מצוה בשבת הגדול עוד 13 שנים(;
חח סתם בהומור.
בע'ה הכי חשוב שיהיה בבריאות טובה ובידיים מלאות ולכי תדעי.. החיים מפתיעים (ומצטרפת למי שכתבה שתבדקי כי השנה מעוברת)
אני פעם לא יצאתי לטיול באיזשהו תאריך כי אמא שלי היתה לקראת לידה. בסוף ילדה יותר מחודש אחר כך!
אז בנחת ובבריאות בע'ה
בר מצווה חול המועד פסח יותר מסובך...
מי תביא דירה לשבת הגדול?
אני פעם הבאתי דירה לשבת בר מצוה בפסח אבל רק אחרי שהם התחייבו לי שהם לא מכניסים לבית אוכל. (יש אצלנו הקפדות מאוד גדולות בפסח ולא התאים לי החשש שנכנס משהו שיפסול לי את הכלים). כן השארתי להם כיבוד מפנק.
אבל דירה לשבת הגדול? עם כל הטירוף של אמצע הניסיונות.. וגם בדר'כ הרוב בבית שלהם בשבת כזו כי ההורים/החמות לא ששים לארח..
אבל באמת הרחקתי ממש(;
והכל שטויות
הכי חשוב בבריאות בע'ה
אני חושבת על האופציה של ברית בפסח😂 אנחנו לא אוכלים בפסח מחוץ לבית (שזה אגב חלק ממה שמלחיץ אותי באופציה של להיות מאושפזת בפסח) אז זה יהיה מורכב ממש
אני חושבת שאני רוצה בת רק כדי לחסוך לי את הלחץ מזה😂
כשאסור עדיין לאכול מצות וכבר אי אפשר חמץ. אכלו שם בערך גפילטע פיש וזהו. אבל זה היה לפני המון שנים.
כיום באמת שיש כ''כ הרבה דברים שאפשר לקנות בכשרויות הכי גבוהות ובלי שרויה ובלי כל מיני בעיות.. בע'ה שיעבור בשלום ובטוב!
אבל אצלנו קבעו אותה בשחרית של ותיקין כדי שיהיה אפשר עדיין לעשות המוציא על חמץ.
היה ערב חג מטורף אפילו יותר משנה רגילה...
אני איתך אחותי
המשוער שלי ביום האחרון של פסח
ואני בעננים איזה תאריכיםםםםם ללדת בהם אמאלה!
יום הולדת בפסח זה מיוחד, אז יש במה להתעודד😅
אז בלי
לחץ אחותי, הכל אפשרי😉
סתם כדי להירגע🙂
דיליההספקתי להילחץ ולהתחיל לנקות לפסח.
חחחח......
משוגעת
עכשיו רק עצוב לי שלא זכיתי.
בעיני לא להילחץ אבל כן לחשוב על זה בשעשוע ואתגר במובן החיובי,
חלק מהחוויה של הריון, להיות במחשה על התלמ ועל המשמעות שלו (היה לי תלמ ביום כיפור לפני 8 שנים, חוויה עצומה היה להתלהב מזה.)
היה בסדר גמור. ממש דאגתי מהאוכל בבית חולים האמת (והייתי שם ארבעה ימים) והיה ממש לא נורא
אחת במעייני הישועה והיה סיוט כי לא נתנו שם בפסח להכניס אוכל, ואני איסטניסטית ולא נוגעת באוכל של הבית חולים אז היו צריכים לעבוד קשה להכניס לי אוכל🤦🏻♀️ היה סיוט. הייתי מאושפזת מלמחרת החג הראשון וילדתי רק בערב שביעי של פסח אחרי שבת חול המועד בבי"ח... אז השתחררתי רק אחרי החג. זה היה לפני הרבה שנים והמחלקה היתה ישנה והיתה לי חוויה על הפנים.
הלידה האחרונה שוב היתה בפסח אבל הפעם ילדתי באיכילוב והיה מושלם! זה חדרים פרטיים אז לא היה כ"כ משנה לי מבחינת האוכל וכו כי בכל מקרה כל אחת אוכלת בחדר שלה ואני אכלתי אוכל מהבית בנחת בלי להחביא😉.
מבחינת התארגנות לחג- רק הוצאתי חמץ מינימום בלי פרויקטים של ארגון ומיון שלא קשורים לחמץ, הכל בנחת ורגוע. דווקא היה נוח שחול המועד וכולם בחופש ועזרו עם הילדים בבית בשמחה, אבל יש לי משפחה מדהימה שגרים קרוב אז זה באמת מאד הקל. אחרי החג בעלי טיפל בכלי פסח והחמץ (ואחרי שהתאוששתי מהלידה סידרתי את הארונות מחדש😉). אם יש לך עוד שאלות- בכיף.
הייתי בטוחה שאלד בחג ראשון ואז הברית תהיה בחג שני שהיה יומיים ופחדתי מזה ממש
בסוף ילדתי לפני וככ שמחתי שלא היה לי אכפת מכלום חח
הברית הייתה בחול המועד, עשינו בבית הכנסת, הזמנו קייטרינג, היה מעולה.
חייבים להתחיל לחסוך לשבת בר מצווה באיזה מקום כי אף אחד לא ייתן את הבית שלו בשבת הגדול חח
היינו אמורים לקחת לחוג "רובוטיקה" אבל טעינו והגענו לחוג "אלקטרוניקה" והילד אותו אנחנו מייעדים לגדולות (כיתה א') נכנס לזה ואהב (אוהב לחקור ולהבין איך דברים עובדים) ואבא שלו דיי טוען שהילד מתלהב ורוצה, אבל הרובוטיקה יותר עדיף בעיני (יותר נחשב, יותר מתקשר לי עם הייטק ושכר גבוה ופיתוח בעוד שאלקטרוניקה נראה לי מעשי ופחות זוהר כמו איזה איש כפיים בצבא או פחות מכגיס) וגם לרשום לשני חוגים זה טו מאצ'.
סתם יודעת שזו דילמה סופר מטופשת, אבל קצת מבאס, הילד התלהב אבל בעיני זה אפרורי ולא מושך. יודעת שאלוהים גדול וזו רק התחלה.
שקדי מרקלדעתי המטרה של חוג שהוא יהנה ויעשיר את הידע, קצת חשיפה למשהו נוסף בחיים. לא מעבר..
אלקטרוניקה זה מצוין ולדעתי זה רק הבדל בשם של החוג ולא הבדל אמיתי.
אני בטוחה שהוא בכל מקרה נועד לגדולות
ואם כבר זה נקרה לפתחך ואת מזהה כאן איזה קושי אצלך, ואת מזהה את הכשלים בצורת החשיבה שמובילה אל הקושי ומודעת לחוסר ההיגיון בתחושה, אפשר להפוך את זה להזדמנות לתרגול.
למשל תרגול של שחרור, של לשים את עצמי בצד ולתת לילד להיות.
הוא יספיק לשנות את תחומי העניין שלו?
חוץ מזה, בתור אחת שנשואה למהנדס אלקטרוניקה - נעלבתי שאת חושבת שזה לא נחשב זה לא שמדובר בחוג ציור, נגיד (שגם זה משהו של גאונים במובן מסוים!) (חוץ מזה, אלה תחומים מאוד נושקים...)
כתבתי לך בהומור, כדי להקליל לך את הסיטואציה😊❤️
איך חוג בכיתה א ישפיע על השכר שלו?
אז שנה הבאה יהיה ברובוטיקה....
ואם הילד מתלהב מה זה משנה אם זה מושך אותך או לא?
אגב הנדסת חשמל זה תואר לא קל... וגם השכר לא רע נדמה לי....
(ואת כבר לא באמת יודעת אם יש לו ראש מתמטי שיתאים לדבר כזה. ..)
באופן כללי חוג זה להרחבת אופקים
ולהתנסויות שלא נתקלים בהן ביומיום
וגם לכיף והנאה וחיזוק הביטחון העצמי
הנושא של החוג לא באמת קריטי עד כדי כך....
והוא אמר שבשלב הזה בחיים הכי חשוב לבנות אוריינות מדעית - ואז בעתיד כבר יש בסיס לכל מקצוע מדעי שהוא. אז זה לא משנה לאיזה חוג ספציפי הוא ילך, העיקר שעכשיו הוא מקבל את יכולת הלמידה המדעית.
ועוד דבר שהוא אמר - עם קצב התפתחות הבינה המלאכותית, אין לדעת כיום אילו מקצועות ייחשבו רווחיים כשהבן שלך יהיה גדול מספיק... אז שוב, לכן כרגע מספיק רק "החינוך המדעי", ולא המקצוע המדויק.
זהו, מקווה שזה הרגיע אותך קצת יותר
ממתקיתהעיקר שהילד נהנה וטוב לו.
לא הייתי שמה בכיתה א' בחוג שבעתיד יכניס שככר גבוה וקשור להיי טק.
אם כך, הכי טוב זה חוג מיומנות AI
העיקר הילד טוב לו, אל תתבאסי.
אני במקרה כזה שלחתי את הילד גם לחוג השני לניסיון, ואז בחר... ומה שיבחר מבורך
זה שלב כ"כ מוקדם בחיים, הוא יכול לשנות את דעתו עוד מיליון פעם עד שיגיע לבחור מקצוע וגם אחרי.
אני הייתי בכיתה א בחוג חקלאות, מה לי ולזה היום? 😅
ועדיין היתה לי הזדמנות להיחשף לדברים שפחות יש לי בהקשרים אחרים בחיים ומאמינה שהרווחתי מהם.
תנסי לראות מה הילד מרוויח מהחוג (שזה אגב לא קשור רק לתוכן הספציפי בעיניי - זה יכול להיות התנסות, סיטואציות חברתיות, מחקר עצמאי, חוויות הצלחה וכישלון, מוטוריקה ועוד ועוד), לא איך קוראים לו ואיזו אסוציאציות זה עושה לך.
הילד נהנה ומתפתח? נהדר.
ואז את תראיגם ככה אין לכם וטו על מה שהוא יעסוק בו ומן הסתם לא תרצו שיגיד שזה בגללכם 
למקצוע שלו לחיים.
לדעתי לחשוף לתחומים זה תמיד טוב הוא יכול לעשות חוג רובוטיקה שנה הבאה בכל מקרה הקשר בין זה למקצוע האמיתי הוא תלוש.
והצחיק אותי שלדעתך אלקטרוניקה שזה למשל חשיפה להנדסת חשמל נחשבת עבודת כפיים זה מקצוע סופר מבוקש ונדרש והיום עם הAI דווקא תכנות שזה רובוטיקה בירידה בביקוש.
אל דאגה...
והניחי לו לנפשו.
ומודה שאני לא הייתי עולה בקלות על ההבדל בין החוגים
ויותר מזה-
בעיני, מי שמגיע לחייו הבוגרים כשהוא העשיר את עולמו הפנימי את תחומי ההתעניינות שלו, כשיגיע לבגרות ולתחום העיסוק בו יבחר, הוא יגיע הרבה יותר יצירתי, חכם ועם יותר עושר פנימי.
ואגיד לך עוד משהו-לפעמים עיסוק במשהו בגיל צעיר מדי עלול לפתח אנטי, במיוחד כשהילד לא נמשך או לא בחר את זה, אלא זה היה רצון ההורים. מכירה כמה וכמה שההורים לחצו עליהם ללמוד נגינה מגיל קטן וכשטיפה גדלו- זרקו את זה.
אין ערובה לשום דבר.
תני ללכת למה שמעניין אותו. עכשיו המיקוד זה לגדל ילד שסקרן לחיים וללמידה, שנהנה, שכיף לו, תני לו לטעום ולחוות ולהתנסות ולהתעשר בידע ובחוויות.
בסוף בסוף בע'ה יבחר את העיסוק שלו לפי נטיית ליבו וכשרונותיו.
קוריוז מצחיק לסיום- כשהייתי באולפנה, היתה איתי בכיתה מישהי שמאוד מאוד רצתה ללמוד במגמת ספרות. וההורים שלה לא הסכימו, כי רצו תחום ריאלי ולא היתה לה ברירה והיא נרשמה למגמת ביולוגיה.
מה קרה כשהלכה ללמוד תואר ראשון (והבחירה סופסוף היתה בידה)? - הלכה ללמוד ספרות..(:
לא הייתי שמה לב לטעות.
ניסיתי הכל
כותבת מאנונימי מחשש לאאוטינג כי שאלתי מלא
יש לי שיער יחסית חלק והכל גולש
סרטים, בובו.... הבובו בדרך כלל יש לו גם גבעה מוזרה כזו למעלה וזה מכוער
יש למישהי רעיון???
לשים ספריי לשיער, כזה של תסרוקות, על סרט נגד החלקה. לא ניסיתי בעצמי אבל.
תסרקי אותו לאחור (לי נגיד יש פוני עם שביל בצד, ואחריו אני מסרקת לאחור), ככה הסרט יותר נעצר.
ועוברים לכובעים עם סרט מובנה.
פטנט לבובו עם סרט סילקון.
לדעת כדאי לנסות
יותר מבלי כלום
זה נמשך אחורה
על השיער ואז שמה את הבובו
זה מה שאני עושה רק באירועים מיוחדים ועבד לי מושלם בפעמים שניסיתי.
לא עושה את זה בשוטף כי זה מגעיל 😅
וגם יש שיטה של להשאיר כמו פוני כזה מקדימה ולשים אותו אחורה אחרי שקושרים צד אחד של הבובו. לא יודעת אם זה מובן ככה, ואם זה רלוונטי כי נשמע שאת לא בקטע של בובו.
על זה מגלגלת מטפחת ומוסיפה סרט החלקה
נשמע מסובך אבל זה שתי דקות
בובו פשוט לא החזיק לי.. עכשיו לא קורה שעפה לי המטפחת
מהסופר פארם. חזקות מאד
קניתי רק פעם אחת - בינתיים עברו יותר מ 4 שנים ומאד מרוצה
חפשי בחנויות פינק ליידי ובקמיליון.
ראיתי שהם התעדכנו ויש להם גם כמו בובואים כאלו
אז היו לי כמה בריתות שכמובן דרשו מוהל קטרינג וכו וכו...
וברור שזאת השקעה כספית ועשינו אותה בשמחה.
השאלה שלי היא כזו-
כמה זאת חובה להשקיע לבנות?
תכף בעזרת ה אלד בת
ואלה לאחיות שלה לא השקעתי
בגלל שיש לי הרבה אחים בנים,אז בחג שאחריי הלידה כגון -פסח ,סוכות, חנוכה -יצא גם עכשיו.
גם ככה כולם נפגשים אצל ההורים.
אז יש לי מניין שמרגישה בנח כי אחים שלי " להגומל" מכינה מאכל כלשהו )תמיד יש גם ככה אוכל.
מספרים על השם של הקטנה וזהו.
תכלס לא מספיק נכון?
מה הייתי רוצה?
הייתה לי אחות שעשתה ארוע כמו ברית אומנם חיכתה הרבה שנים ואני לא אבל זה מיוחד...
קידוש -הבית כנסת רחוק ובעלי לא אוהב להיות במרכז העניינים....
ארוע נשים בבית?יש לי סלון מאוד קטן.
כאילו לא נעים לי שבגלל שזו בת אין ארוע מכבד וגדול ורשמי.
וגם כל האמירות שזה חשוב ממש. לא יודעת.
מה אתן עשיתן לבת?
מה אתן חושבות?
בעלי עשה בשבת שאחרי הלידה קידוש למתפללים בבית הכנסת וקרא שם, אני נחתי בבית בינתיים😉.
ברכת הגומל אפשר להגיד בלי קשר כשיש הזדמנות.
אין שום חובה להשקיע, אגב לא רק לבנות... גם בריתות עשיתי מצומצם ובלי הוצאות כמעט כי אישית לא התאים לי אחרי לידה אירוע רציני.
תעשי מה שנוח לך ונכון לך.
לגדולה עשינו קידוש בישיבה של בעלי, כשהיא היתה בערך בת חודשיים.
לקטנה בעלי עשה סיום והביא כיבוד לישיבה למחרת הלידה.
ואנחנו נוהגים לא לברך הגומל אחרי לידה.
גדולה אצל חמותי עם כל אחים שלי ושלו והוורים שלי (לחמותי יש בית גדול ממש ולב רחב ב"ה❤️)
ואתל הקטנה סגרנו מסעדה חלבית בדיוק חודש אחרי הלידה, גם הזמנו כזה אחים אחיינים הורים סבא סבתא (היו לנו 34 אנשים) ואכלנו ובעלי אמר דבר תורה, אני ניראלי בירכתי הגןמל לפני לא בטוחה מתי
וזהו
היה ממש כיף ואני מאוד מאוד שמחה שעשינו את זה
יש אומרים שיש עניין לעשות קידוש לבנות
אבל אני פחות מחזיקה מזה באופן אישי
עשינו מסיבת הודיה עם המשפחה הקרובים (ההורים והאחים שלנו) בערך חודשיים אחרי הלידה.
אצלנו בבית, ארוחה חלבית (את הרוב אני הכנתי כי אני אוהבת) ודיברנו קצת על השם והסיפור של הלידה.
מאמינה שבמשך השנים כשהמשפחה תגדל לא בהכרח נעשה דבר כזה.
בעיניי מה שתיארת ממש מספיק, אבל בסוף את צריכה להרגיש עם זה בנוח.
בסופו של דבר מי שהכי שמח בהולדת תינוק הם בני המשפחה
אנחנו אישית עושים קידוש לקהילה לבנות, כי לא רוצים להטריח את המשפחה שלנו להגיע. אנחנו עושים את זה בבית שלנו. אבל נשמע שאצלכם זה לא מתאים, מכמה בחינות, אז לא...
(לבת שלי שנולדה בקורונה עשינו "אירוע" בזום כשהייתה בת שמונה ימים - סתם כי זה מה שיצא - והקרנו בו מצגת שבסופה נחשף השם שבחרנו לה אבל עשינו לה גם קידוש שהייתה רגיעה בקורונה. בכל אופן, אולי זה גם משהו שאתם יכולים לעשות, אם זה מתאים לכם...)
רק שהייתי מזמינה גם את אחים והורים של בעלך אם מסתדר.
אנחנו עשינו ל2 הבנות אירוע קטן בבית רק עם ההורים והאחים של שנינו.
מבחינת גודל נשמע לי מעולה, אבל כן נשמע לי חסר שמשתפים רק צד אחד
תשלחי "הזמנה" למסיבת הודיה
תכיני עוגה שווה שהשם של הילדה רשום עליה
תבואו בבגדים חגיגיים (כולל התינוקת)
תחפשי ברשת ברכות או תפילות ל"זבד הבת" ותברכו
תכיני מזכרות קטנות (משהו סמלי)
אירוע בתוך חודש מהלידה
הזמנו את המשפחה הקרובה, לא עשינו קייטרינג ואירוע גדול אבל כן עשינו סעודת הודיה
שבוע 20, הריון בסיכון גבוה מאוד
ובשבועיים האחרונים , בעת מאמץ (אפילו מאמץ של הרמת קול על הילדים) אני מרגישה רטיבות בתחתון.
הרטיבות בריח של זרע- ופה נלחצתי.
יש למישהי ניסיון?
או בכללי יש דרך לחזק את השק שפיר או לסתום קרע אם חלילה יש?
הריון חשוב לי מאוד
ומיון זה לא אופציה כי הם יהיו חייבים לבדוק מי שפיר בצורה ויגינאלית ואני נגד
אני חושבת שזאת הדרך היחידה לדעת.
ולא כדאי לקחת סיכון בשלב הזה, אם יש אפשרות לזהות דליפת מי שפיר ולשמור על ההריון.
כי עלול להיווצר זיהום
וכמה שאת נגד בדיקות פנימיות, אם ההריון חשוב לך, וזה נשמע שהוא באמת חשוב לך, חייבים לבדוק עם כל חוסר הנעימות וחוסר הרצון והכאב וכו' וכו'
שבוע 20 זה עוד מוקדם ממש והעובר עדיין לא בר חיות, ואפשר כ"כ הרבה לעשות במידה ומתפתח משהו, שחבל לאבד זמן יקר.
אם את חושדת שזה מי שפיר תלכי להבדק!!! אל תשחקי עם זה!!!!
אני מרשה לעצמי להגיב בנחרצות כזו כי חוויתי בעצמי הריון בסיכון גבוה עם מורכבות גדולה, וב"ה היו הרבה שליחים טובים בדרך שעזרו לי לשמור על ההריון.
בשורות טובות
תרגישי טוב
אם יש ירידת מים מתחילה לידה תוך מקסימום שבוע.
לפעמים באשפוז מצליחים לעצור את הלידה. אם זה באמת ירידת מים, אני לא חושבת שיש מה לעשות עם זה מחוץ לאשפוז...
כי לידה מוקדמת חלילה מסוכנת מאוד, לאם ולעובר...
יש לרפואה מה להציע- זריקה להבשלת ריאות, יש דרכים שונות לעצור צירים...
חושבת שכדאי להסיר ספק, להיבדק ובעזרת השם לגלות שנלחצת לשווא...
מבינה לגמרי את הצורך להמליץ לי ללכת למיון. אבל החשש שלי לא סתם.
יש לי היסטוריה מורכבת בהריונות. 2 מתוכם הסתיימו מוקדם מהצפוי והריון האחרון בנס ועם שליחים טובים (שהגיעו מהפורום דווקא) ניצל ולא אבד גם.
במיון בודקים אותי ויגינאלית והבדיקות האלה מובילות אצלי לדימומים, צירים, וסיבוכים כאלה ואחרים.
בהריון הקודם כבר הייתי עקשנית שלא יעשו ויגינאלי כי זה סיכון אבל יש להם נהלים ואסור להם לעבור עליו ולכן נאלצתי לקחת שיקולים על סמך סיפורים של בנות פה ותודה לה' זכיתי להגיע לחודש תשעי וללדת- אחרי לידה שקטה והפלה מאוחרת.
אז לגיטימי להציע מיון אבל מבחינתי זו סכנה יותר גדולה להריון מאשר להשאר בבית ולנוח. אבל עדיין רוצה אולי להחכים מבעלות ניסיון שחוו והצליחו לסתום חור של שק מי שפיר. ואולי זה בכלל הפרשה או בריחת שתן אבל הריח של הזרע קצת אומר לי אחרת...
אשתף גם שבהריון האחרון הייתי אצל רופאה של הריון בסיכון גבוה והיא המליצה לי לקחת נרות שהובילו לזליגת מי שפיר בשבוע 16, לא הצלחתי לתקשר איתה כדי להתייעץ אבל דווקא פה בנות סיפרו על מקרה זהה אחרי אותם נרות ולכן הפסקתי איתם ואחרי שבועיים שלוש ב"ה הפסיקו המים...
עכשיו אחרי כל ההכרות האישית שעשיתי -אני ממש ממש משתוקקת לטיפים למי שיש ניסיון. ובנתיים אשכב ואנוח שזה אף פעם לא מזיק.
ראיתי מישהי שכתבה על שתיית מי/שמן קוקוס שהוא באמת ידוע כמאחה ואולי מאחה את החור. אבל זו המלצה אחת בודדת ולא שמעתי על כאלה שחיזקו את ההמלצה הזו. ואשמח לשמוע המלצות נוספות או ניסיון של בנות פה
מחילה על האורך ושנה טובה ובשורות טובות
אבל ברור שעדיף להתייעץ עם רופא שיש לו הבנה ונסיון הרבה יותר מנשים אנונימיות.
תסבירי במפורט לרופא בדיוק מה שעברת ומה שגרמו הבדיקות הפנימיות, בסוף זה סיכוי מול סיכון, וברור שעדיף יעוץ רפואי מיעוץ פה בפורום. מאחלת לך בע"ה לסיים בשלום בחודש תשיעי בידיים מלאות.
והלכתי למיון יולדות. זה היה אחרי שבוע 24. ממה שזכור לי ברגע שיש חשד לדליפת מי שפיר, ממש אסור לבדוק וגינלית, אסור לבדוק פתיחה, כלום, מחשש שייכנס זיהום דרך החור.
יש בדיקה כזאת כמו נייר לקמוס? שבודקת אם זה מי שפיר. חיצוני לגמרי. לא אמורים לגעת בך.
ואם יש אכן דליפה יגידו לך להישאר באשפוז עד הלידה.. או לפחות כמה ימים כדי לקבל הבשלת ריאות ואנטיביוטיקה ואחר כך את יכולה לחתום סירוב אשפוז ולקחת את הסיכון בבית.
ככה היה אצלי לפחות. צר לי על החוויות הקשות שלך.
אגב את יכולה ללכת לאולטרסאונד ושיבדקו אם יש מיעוט מים. אבל גם אם אין זה לא בהכרח אומר שאין דליפה. אולי היא קטנה והמים מתחדשים מספיק מהר. קיצור זה לא מאבחן גם אם יש או אם אין.
הרבה בריאות ובהצלחה!!! שיהיה בידיים מלאות בע"ה
אסור להכניס שום דבר שאולי יזהם ולכן פתיחה למשל הם יבדקו עם ספקולום חדש ולא עם האצבעות.
ככה היה אצלי לפחות.
מניסיון של כמה פעמים הם כן בודקים אם יש ירידת מי שפיר עם ספקולום.
אמרו שאם זאת ירידת מים אז אין מה לעשות להציל את העובר. ברוך ה' לא הייתה.
אם יש חשד בודקים רגיל עם ספקולום והכל, אם החשד התאמת כבר לא בודקים בכלל בצורה וגינלית בגלל החשש מזיהום
הייתי גם בסרט הזה
יש מצב שאני המלצתי לך להפסיק עם הנרות שהובילו אצלי לירידת מים😏
היה לי עוד הריון עם ירידת מים בשבוע 20 ובאמת בדקו במיון ולדעתי ההתעסקות גרמה שירד עוד מלאא מים
ממליצה ממש לנוח אני כשגיליתי שזו אכן ירידת מים שכבתי רק במיטה בלי לעשות כלום..גם שתיתי מים עם סטיביה שאמרו לי שמחדש מהר את המי שפיר אבל אצלי כבר היה ממש מיעוט
כן כדאי אולי לעשות אולטרסאונד ולבדוק אם זה מי שפיר עם כל מה שהציעו פה, לצאת מהספק..
וואי בהצלחה ממש בעה..תפילות..
פה באישי אם תצטרכי 💕
אנצל את זה כדי להודות לך ממש
מבחינתי את הצלת נפש. ולי הצלת את הלב כי לא הייתי שורדת עוד מקרה...
היית שליחה מושלמת ועזרת לי מאוד ששיתפת אותי כי המקרה שלך היה זהה לשלי וזה שכנע אותי שאני חייבת להפסיק וככה עשיתי.
המון המון המון תודה לך. אין לי באמת איך להודות את באמת מלאך שהופיע בזמן המושלם
של עוד מי שפיר
החששות והעבר.
אני מבינה את הפחד, אבל יתכן מאד שבזמנו באת להבדק כי משהו לא היה תקין נכון? או שהיה לך חשש וכד' ואז התפתח דימום וכו'...
בעקרון בדיקה פנימית לא אמורה לגרום לדימום, בוודאי לא לצירים
ופשוט היה פה צירוף מקרים שבאת להבדק כי משהו התחיל להתפתח ואז היה דימום/צירים....
אבל אי אפשר להתווכח על לב של אמא
לכן הכי נכון בעיני זה לשבת מול רופא ולדבר על הכל....
בהצלחה יקרה
וכל רופא כזה עם התחום הספציפי שהוא טוב בו
מה שאת צריכה למצוא דרך הפורום זה המלצות לרופאים כאלה ולהגיע להיות מטופלת שלהם
דרך הפורום לא תצליחי לדעת אם יש לך ירידת מים או אם סיטואציה כזאת או אחרת מצריכה התערבות רפואית.
אין כזה דבר שיכריחו אותך להבדק וגינלית כי זה הנהלים, אם זה מסכן את ההריון הספציפי שלך, אין חיה כזאת!
יש דרכים להבדק גם לא וגינלית ואת צריכה סמכות רפואית בכירה שתתווה לך את הדרך
(סליחה אם אני נשמעת חריפה או תקיפה מידי, זה ממש לא הטון, זה טון אוהב ודואג )
המון הצלחה!
בתור התחלה הייתי בודקת שזה באמת מי שפיר, יש פדים לזיהוי - קונים בבית מרקחת. אני הייתי בטוחה שיש לי דליפה ומסתבר שזאת הייתה דלקת בדרכי השתן (היה ריח שונה מאוד משתן)
אני חושבת שאם תדעי בוודאות לכאן או לכאן, זה יכול להקל על הצעדים הבאים.
אבל אם את חושבת שזה ירידת מים הדבר היחיד הנכון לעשות זה להיבדק במיון.
אין שום דרך אחרת לדעת וגם אין לך שום דרך לאחות קרע שכבר קיים
ובטח אם ההריון בסיכון גבוה מאוד אני ממש לא הייתי לוקחת סיכון על התינוק
אצלי בהריונות היו ממש דליפות רציניות ופעם אחר פעם הלכתי לבדוק וגיליתי שזה שתן (ממש ברמה של מים נשפכים)
ובין לבין גם תחושת רטיבות במאמץ. דווקא זה שזה קורה במאמץ מחזק את זה שזה שתן, כי כשרצפת האגן חלשה אז כל מאמץ קטן
גורם לדליפה (שיעול, צחוק ואולי גם הרמת קול על הילדים)
מאחלת לכולכן הריונות טובים וקלים ושליחים טובים תמיד,
אבל לצערי לא תבין אותי מי שלא חוותה מה שחוויתי.
חוסר רגישות ואטימות לפרוטוקולים
ותמיד מחדש התנגדתי לויגינלי במיון אבל הלחיצו ואיימו שלא יתנו מכתב שחרור, היה מאוד לא נעים.
אז אני נמנעת מללכת מלכתחילה, גם ככה אין באמת מה לעשות בשבוע כזה.
נותר לי רק לשתות הרבה מים ולהחמיר עם המנוחה, וכמובן להתפלל לנס כי רק ה' יכול לעזור לי באמת וברחמים ובלי טעויות.
מכסים אנטיביוטית.
באמת מצער לשמוע מה שעברת, אבל בסוף לדעתי עדיף ללכת ולחתום על סירוב טיפול במקרה שמחייבים בדיקה וגינלית, אבל לפחות יהיו צדדי דלקת, או בדיקה של הנייר לוקמוס הזה שבודק ירידת מים
כמעט כל ההפלות התחילו אחרי בדיקות של אוס פנימי, יגידו שלא קשור אצלי זה כנראה כן
אבל, עם הזמן הבנתי שברגע שהקב"ה רוצה שתצאי בידיים מלאות מה שלא תעשי או כן תעשי זה יקרה, הגעתי לתובנה הזאת אחרי המון עוגמות נפש וצער גדול.
אני ממש מאמינה בזה אז כן בהריון האחרון היה צריך לעשות כמה פעמים אוס פנימי ןכמה שנמנעתי לא היה אפשר אחרת וב"ה נולדה תינוקת מושלמת
יכול להיות שאולטרסאונד וגינלי יגרום לדימום ברמה רצינית?
בפעמים שדיממתי בתחילת הריון (האמת אחרי אולטרסאונד וגינלי) לא קישרתי את זה לאולטרסאונד. ועוד עשיתי שוב כדי לוודא את סיבת הדימום (והדימום אכן המשיך)
זה לא מסתדר לי מבחינה הגיונית, כי
לכאורה מה ההבדל בין מתמר לבין קיום יחסים? אם קיום יחסים לא גורם לדימום, אז למה שאולטרסאונד כן יגרום לדימום?
באמת. מאתגרים בקני מידה שרוב הנשים אפילו לא מבינות ואני באמת מבינה מה זה
ועדיין אני אומרת אם יש כזה חשש אז יש לך אחריות ללכת ולבדוק דווקא בגלל שההריון הזה כל כך חשוב ואת רוצה לשמור עליו
וכמו שהציעו לך פה את לא חייבת ללכת דווקא למיון את יכולה ללכת לרופא פרטי או למישהו שאת סומכת עליו אבל בעיניי פשוט כל כך חבל לא לבדוק ולהצטער אחרי זה כל החיים....
הלוואי הלוואי הלוואי שאין כלום שהמנוחה שלך תספיק אבל לצערנו זה לא תמיד ככה ובאמת יכול להיות מציל חיים
