בעייני חווית המקווה תלויה בבלנית,

ובמקווה שלי הבלנית ממש מדהימה!

1-אני מאוהבת בהרגשה של האחרי. נקייה .במחזור פחות מקפידה(אם כי כן מקפידה פשוט לא אותו דבר)
2-המקווה שלנו מרגיש כמו ספא.הבלנית חמודה ב"ה ולא מציצנית.ויש ריח של בריכה. אני כן מרגישה שאני מקיימת רצונו יתברך,ויצא לי כבר שהלכתי בשביל המצווה בורא עולם כי הייתי בריב עם בעלי ולא רציתי מגע.
3-בהתחלה של החתונה לא עשיתי בצורה טובה איזה משהו הלכתי כי לא ידעתי-ושלחתי לרב שאלה ושאני טרודה... והוא אמר לי (לא זוכרת בדיוק את המילים) שאנחנו בני אדם , ואנחנו עושים את המקסימום השתדלות והכל בסדר. ולעשות ברוגע.
4-אני משננת לעצמי את 3 בשביל לא להיות אובססיבית. (אם כי צריך לשאול רב על כלשאלה אני לא פוסקת !!!!!)
5-מדברת לה' לפעמים בחזרה מהמיקווה , ואחרי המקווה, מתפללת ובוכה ומבקשת בקשות
6-לעשות את הדברים בנחת.גם אם לפרוס את זה על פני כמה ימים.
סעיף 7-והכי חשוב - לשאול רב על כל דבר שלא נעים לך לעשות כהכנה !!!!! יש הרבה הרבה דברים שהם בכלל לא חובה והייתי בשוק !!!!!! ואז באמת את רואה שמה שנשאר זה דברים "קלים" .פעם הייתי עם לק ג'ל שבוע ומשהו שבועיים ,שאלתי 2 רבנים(גדולים מאוד) ואמרו לי שכל עוד הלק שלם ואני הייתי הולכת כך לחתונה של אחותי ועוד כל מיני שאלות אני יכולה לטבול עם זה.
בקיצור? לשאול רב!!!(על כל דיקדוק שקשה לך בו) וללכת למקווה יפה ושנעים לך בו .
 

אני בדיוק מחפשת את שלי... תודה

 נגזרות של מה שטוב לי,המחשבה המובילה היא- שאני במרכז.

זה בהחלט יום חגיגי וצריכים שיתוף פעולה גם של הבעל..

אני לוקחת איתי מראש בגד קצת יותר מיוחד. בגד שבעלי יותר אוהב שאני לובשת ביומיום ולובשת אותו אחרי המקווה.

תכשיטים- יש עליי תמיד. אז חוזרת איתם גם.

ולוקחת איתי גם תיק איפור קטן ובושם.

אני גם לא יוצאת מוקדם למקווה (עד שהבעל חוזר ועד שמתארגנת ועוד..) אבל משתדלת להכי לי את מה שאני צריכה עוד קודם. לא ברגע האחרון.

ואני גם רוצה להגיע הביתה כבר אבל חשוב לי להיות מאורגנת ומטופטפת. מכינה ת'צמי לפגישה 

זה נותן הרגשה הרבה יותר טובה מאשר לבוא עם בגד שעברתי איתו את כל היום/ לא מאופרת וכו'.

ממליצה מאוד!
 

בגלל זה מבאס אותי כשיוצא לי טבילה בליל שבת/ ליל חג. כי אי אפשר להתאפר ולהסתרק אחרי הטבילה ואני לא אוהבת להיות ככה.

למרות שלבעלי זה בכלל לא משנה אבל בשביל ההרגשה שלי זה לא עושה לי טוב כל כך..

וגם בגלל שאני צריכה לטבול סמוך לבית ולא אוהבת לטבול שם.

ביום רגיל אני מרחיקה נדוד וטובלת בעיר אחרת ששם הרבה יותר נעים לי וחדש ויפה ובלניות מקסימות וכו'... זה משפר את ההרגשה.

קרוב לרמת גן.

לא יודעת פרטים... למי שרלוונטי וגרה באיזור  - אז תהנה

(וגם בשביל עצמנו) שיום של מקווה זה יום פינוק לאישה.

כמה שאפשר לנוח לפני כן ולהתפנק.

אז נכון שזה נשמע מצחיק  כי לא יוצא לי בכלל לנוח במהלך היום ואני כל יום במירוץ מטורף אבל כן משתדלת להתפנק במה שאני יכולה.

בעבר, כשהייתי בלי ילדים, הייתי מכינה ארוחה טובה ואחרי המקווה אוכלים יחד ומדברים והכל.

עם ילדים- זה פחות שייך.

מה שכן- ביום של מקווה אני לא משקיעה בבישול לילדים. מבשלת משהו קליל.

עושה את מה שאפשר  מבחינת הכנות בלילה קודם. כשהילדים ישנים.

ומה שלא- עושה במקווה.

בעלי מגיע הביתה מוקדם באותו היום (כמה שניתן) ואחראי להשכיב את הילדים ולסדר מה שצריך בבית. שהכל יהיה נקי והילדים יישנו עד שאגיע 

זה חשוב. נותן הרגשה טובה שהבית מסודר ונקי.

אני משקיעה בזה שאני נוסעת לעיר אחרת (ולא ליד הבית) במקווה חדש, משופץ, נוח, יפה. 

ממש הרגשה של בית מלון.

אני לוקחת איתי מה שאני צריכה וזה כולל חלוק מגבת שלי!! שהכי נוח לי לטבול איתו והכי מרגיש לי נעים ככה וכל מה שאני צריכה.

(כרגע אני עם רכב ועם רישיון אבל גם בעבר כשלא היה לנו רכב היינו משקיעים ביום של המקווה בנסיעה לעיר אחרת.

בד"כ בעלי היה לוקח רכב מההורים או מחברים או שהיינו משלמים למונית כדי שתהיה לי הרגשה טובה ומקום טוב לטבול בו)

אני אומרת תפילות מיוחדות לפני הטבילה וזה בהחלט מרגש אותי.

אחרי הטבילה אני מתאפרת (בחדר מיוחד לכך במקווה או במקווה עצמו אם ניתן) ולפעמים לוקחת למקווה בגד יפה יותר שבעלי אוהב יותר.

תכשיטים, בושם וכו'

וחוזרת הביתה.

אם מצליחה להחליף מצעים לפני שאני הולכת למקווה- מה טוב. ואם לא- אז אחרי...

אותי, היום של הטבילה מאוד מרגש ונעים.

(חוץ מהטבילה הראשונה שאחרי הלידה שמלחיץ אותי להשאיר תינוק פיצי עם בעלי כי בד"כ הם לא ממש רגועים בגיל כזה קטן).

אם אני רעבה- אני קונה לנו משהו לאכול על הדרך ואנחנו אוכלים אחרי שאני חוזרת הביתה.

(בד"כ אחרי מקווה ושהיה ממושכת במים- נהיים רעבים )

אני טובלת 7 פעמים וכל טבילה אני מכוונת על מישהו אחר שצריך ישועה. וכמובן על בעלי, עליי והילדים שלנו.

זה בהחלט יכול להיות מרגש וכייף.

עם הכנה טובה וחשיבה חיובית ושיתוף פעולה של הבעל.

דבר נוסף שעלה כאן בשרשורים זה החשש מכך שפספסנו משהו בחציצה או בהכנות קודם-

מה שאני למדתי זה שעדיף לא להיות יותר מידי פדנטים ואז אין בעיה אם פספסתי משהו.

זאת אומרת שמלכתחילה לא להקפיד להוריד את השיער מליון אחוז ושלא הכל יהיה מליון אחזו ולבדוק מליון פעם ולהיות בחששות. כי אז אם שכחתי משהו- זה באמת חוצץ

אבל אם אני עושה במיטב יכולתי ולע מעבר לזה- גם אם לא הורדתי הכל במליון אחוז- אין בעיה של חציצה.

ובכל זאת- אם יש משהו שאני לא בטוחה לגביו- אני מבקשת מהבלנית שתעזור לי לפני הטבילה.

בהצלחה לכולן

שויהיה בקלות, בטוב, בקדושה ובטהרה ועם המון שמחה ובריאות לכולם!!

בשורות טובות

מפנה שעה לאמבטיה בנחת, ההכנות בנחת ומרגישה טהורה ומצוחצחת וזה אושר גדול. אה.. וגם ממש מעריכה ומחבבת את הבלנית, משאירה זמן גם לשוחח איתה קמעה (אם אין מישהי אחרי)- גם מרענן וגם מחכים.

בבקשה אל תשנאו אותי...

קוראת פה המון שרשורים על כמה קשה לנשים עם המצווה הזו, ופשוט נכמר לי הלב.

אני מתה על זה. אפשר, אפשר לזרוק עליי עגבניות (אם אפשר שרי, צהוב )

לא אוהבת את הריחוק, והשבעה נקיים.

אבל כשמתקרב יום המקווה אני כל כך מצפה לו- כנראה בגלל שאחרי זה חוזרים להיות מותרים.

אני מתכננת מה אעשה באיזה יום.

עושה לעצמי שעווה, משקיעה בזה.

פדיקור- לעצמי, ממש נהנית מזה, בערב, קונה לי מוצרים כדי לעשות את זה טוב, משקיעה.

ביום של המקווה, מקלחת טובה, ציפורניים, אוזניים, טבור וזהו.

ויש לי ליד הבית, 20 שניות הליכה מקווה ספא מווששלללםםםםםם, שווה לי לשלם יותר בשביל זה.

ולא נתקלתי אף פעם, בכל מני מקוואות בבלניות מרגיזות..

והייתי במקוואות ישנים ומגעילים, לא פעם.

ועדיין מתה על זה.

ברור שיותר אוהבת להיות מורת פשוט וזהו, אבל אני חושבת שזה טמון בעניין שעוד בימי רווקותי כשהייתי בחורה נורא עניין אותי כל הסיפור, ממש נמשכתי לזה, לשמוע סיפורים כבר רציתי לדעת איך זה..

ואני מאוד לא אוהבת שמסתכלים עליי, במערומיי, פאדיחה אש. או שהבלניות ממש צדיקות ולא עושות פרצופים או שהן רגילות שטובלות אצלן זברות (סימני מתיחה ונהנים ייייההההההה)

אבל תמיד הייתה לי כמיהה למצווה הזו.

אוהבת אותה, בפשטות.

רעיון לסטארטאפ- לפתח כלור במקוואות, שאחרי שיוצאים השיער לא מגעיל כאילו לא השקענו בו עם מרכך שאנחנו אוהבות!

אין עלייך את תמיד מפרגנת לי

ודברים נפתחו ממש אחרי החתונה

גם אצלי זה היה הקשר הכי יציב והבנתי על עצמי שאני מעדיפה מישהו ללכת איתו יחד במיוחד שהיו לי לפניו קשרים מרגשים אך כמו שהם עלו מהר כך הם נגמרו

זה לא שהיום הכל מושלם אבל מי שהוא, מה שהוא עבורי ובעיקר הדרך שעשינו יחד מחפה על הכל

חשוב לי להדגיש- זה היה נכון לי

אני הבנתי שמבחינתי נישואין זו עבודה משותפת וראיתי בבעלי אדם שעונה על ההגדרה הזו,  זו לא הייתה החלטה שכלית,  היה בקשר מציאת חן והיה לי כיף, חיכיתי לפגישות. עם זאת, היו לי קשרים מרגשים יותר, אך הבנתי שמבחינתי  אני מעדיפה את מה שיש לי עכשיו מאשר לדמיין לעצמי מציאות אחרת.  

בזוגיות תמיד יהיה משהו מאתגר, זוגיות היא חלק מהתיקון שלנו (במובן החיובי, אתגר שמפתחת אותנו)

מקווה שזה עזר ולו במעט

בהצלחה🙏🏻

זה עוזר לשמוע..

אצלי זה קצת שונה

כיף לי בזמן הפגישה, אבל בין לבין אין ציפיה כל כך וגם מציאת החן בשאלה.. 

אבל באמת יש פחד שאין הרבה אפשרויות אחרות וגם בבחור אחר אמצא משהו שמפריע..

מההתחלה היו כמה דברים ש"קפצו" לי במראה שלא היו כמו שציינתי, וגם לא ממש הייתי "מאוהבת".

אבל היה כיף יחד, היה "קליק" מיידי והתקשורת הייתה מאוד זורמת.

אחרי החתונה דברים ממש נפתחו.

עדיין אולי היה לי כיף אם בעלי היה קצת יותר גבוה למשל, אבל זה, ושאר הדברים החיצוניים, כ"כ שוליים וחוורים בחיים האמיתיים. וברור לי שבעלי, כמו שהוא, הוא המתנה הכי גדולה שיש לי בחיים...

מה שכן, אם מחליטים שכן, אסור שזו תהיה 'התפשרות' אלא החלטה שלמה ושמחה, לקבל אותו על סך חלקיו הטובים ואלו שפחות.

אבל בשלב שלך- קודם כל לפתוח עוד את הלב, זה הבסיס לתת למשהו לקרות

אם יש דחיה אז לא.

מה שהפריע לי חיצונית בבעלי מפריע לי עדיין היון אחרי הרבה שנות נישואים ואהבה גדולה ובוערת.

היה לי מאד מאד טוב איתו מבחינה נפשית ורגשית וזה מה שבסוף עזר לי לקבל את ההחלטה.

והלב נפתח והיום רואה בו מלא יופי שלא ראיתי אז 

ונשיאת חן כן נבנית גם מקרבה רגשית.

אבל, 

בנישואים יש כל מיני תקופות

ולפעמים יש בלב גם עוד דברים לצד האהבה

ואז פתאום מאד בולט

האף הבולט/השין השורקת/הצורה שבה הוא נוגע באף או ווטאבר.

ומציק.

ועוד יותר כשזה עובר לילדים.... זה עוד יותר מעצבן... (במיוחד אם את אוהבת את איך שאת נראית)

סגנון לבוש אצלי זה משהו שהתאזן ביננו מאד עם השנים וזה לדעתי זניח.

זהו זה השיתוף הכי כנה שאני יכולה לתת לך...

אם אין משיכה אבל גם אין רתיעה, מניסיוני זה עובד לגמרי. כלומר לגמרי קיימת משיכה (עכשיו, אחרי החתונה וכו). המשיכה לא חייבת להתבסס על מכלול הפרטים שלו - גובה, משקל, רמת שיעור, צבע עור, צבע עיניים וכו' וכו. אבל אני מרגישה ששילוב של משיכה רגשית יחד עם פרטים שכן יפים בעיניי (גם אם אובייקטיבית הם קטנים), זה לגמרי עובד, והמשיכה חזקה. לא כאיזו פשרה, אלא כעובדה בשטח. לשם הדברים התגלגלו.

אבל מהתגובה הנוספת שכתבת, אני תוהה האם המראה נותן לך "סיבה טובה" לחתוך כי גם ככה את בסימן שאלה לגבי הקשר ביניכם, או שבאמת המראה הוא מה שמקשה כרגע על הקשר להתקדם. (שני הדברים לגיטימיים לחלוטין, כן? רק כדי לדייק לעצמך את המצב בשביל שתחליטי מה שנכון ומתאים לך❤️)

המראה עדיין חוסם אותך?
גם הקול עדיין
הלבוש? (למרות שלבוש אפשר לשנות בהמשך, מה שכן יכול שמפריע לך למשל סגנון- פשוט מידי, ציציות בחוץ...

בעיקר כשאני רואה אותו "מבחוץ" יותר.. מרחוק.  בזמן שיחה כשיושבים אחד ליד השני אני פחות ממוקדת בזה.

הקול די מעצבן אותי בטלפון, אבל פנים מול פנים יותר טוב.  הלבוש מציק כי הוא בסגנון ממש שונה משלי..

יוצאים כבר זמן מכובד.. יותר מ4 חודשים

שאין אינטימיות רגשית

יותר קשה להתחבר לבנאדם אם אין מספיק חיבור רגשי

הייתי ממליצה לך לנסות לדבר איתו שתעבדו על זה

שיהיו יותר שיחות עומק

בעיני זה דבר שלוקח הרבה יותר מארבעה חודשים

מה גם שיש דברים שמרגישים בנוח לומר רק אחרי החתונה

אבל יתכן מאוד שכל אחת מאיתנו מגדירה אינטימיות רגשית באופן אחר

חשוב לשים לב שיש גם את השוני הטבעי בין גברים לנשים בעניין

יש לך מישהי להתייעץ איתה? יועצת שמבינה בתחום, במיוחד על רווקות מאוחרת?

משיכה לא חייבת להיות, יכולה להגיע גם לאחר הישואין.

אבל אסור שתהייה דחיה.

את לא מתארת דחיה, את מתארת חוסר חיבור לקול, ללבוש, לחיצוניות.
תנסי לחשוב עם עצמך, האם זה דוחה אותך, מגעיל אותך, לא מסוגלת לשמוע אותו. או פשוט חוסר נשיאת חן למראה, לקול.
יכולה לשתף שגם אצל בעלי לא אהבתי דברים מסויימים (סגנון דיבור, משהו נוסף בחיצוניות)אבל זה לא דחה אותי, פשוט לא נמשכתי לזה כל כך והיום זה כלל לא מפריע לי (אגב, מפריעים לי דברים אחרים...חחחחח).
הייתי אומרת לך להמשיך לנסות,לחשוב עם עצמך מה לא מוצא חן בעינייך בדיוק. 

להתפלל ואם מרגישה שיש חיבור אבל מה שציינת מציק עדיין, להתייעץ עם מישהי שאת מכירה.
 

תחשבי אם יש איברים מסויימים שכן מושכים אותך בו- פנים/עיניים/ ידיים/ מבנה גוף וכו'. אם אין שום דבר כזה אלא להיפך- יש דחייה, לדעתי עדיף לסיים. אם את כן מוצאת אפילו משהו אחד או שתיים שמושך אותך במראה- תמשיכי.

אחרי החתונה כנראה יהיו דברים שיפריעו לך

דברים שלא ראית קודם/ שיתפתחו עם הזמן/ שיגיעו בעקבות שינויים שלך/ שלו/ של החיים

יש אשליה שבוחרים בן זוג

אבל רב הנסתר על הגלוי

מה שכן בוחרים

זה עם מי לעשות את הצעד של החתונה

זה צעד שכנראה עושים אחרי שהמעלות עולות על החסרונות (או שנמצאים תחת האשליה הנ"ל)

גם כשנשואים

טיב הקשר תלוי בהסתכלות

אם מתמקדים ביתרונות ומתמודדים נכון עם החסרונות

הזוגיות תהיה יותר טובה

אם מתקשים להתמודד עם קיום החסרונות

הזוגיות תהיה פחות טובה

(כולנו אנשים פגומים

גם לאנשים עם תכונות מרשימות

יש פגמים משמעותיים שקשים להכלה)

אני חושבת שהמיקוד צריך להיות

1. בבשלות שלך להתמקד ביתרונות ולהתמודד עם חסרונות

(גם שלך וגם שלו)

2.  בהתפתחות הקשר לשלב שנראה/ מרגיש שהיתרונות שלו עולים על החסרונות 

שלא מסתכלים על חתונה כזה האדם שאיתו אני רוצה לחיות לנצח, זה נורא מלחיץ ככה.

חתונה זה החלטה שזה האדם שאיתו אני רוצה לעשות יחד עבודה כדי לבנות את הזוגיות שתהיה הכי טובה עבור שנינו (ברור שהשאיפה היא שזה יחזיק תמיד)

בעלי לא מושלם אבל גם אני לא מושלמת. התחתנו עם רגש אבל ממש לא היינו מאוהבים עם פרפרים, בהתחלה זה קצת הלחיץ אבל היום אני יודעת שאני פשוט לא הבנאדם שמתאהב כמו בסרטים. אני אוהבת אותו מאוד מאוד ומקורקעת לא פחות.

לגבי סגנון לבוש זה הדבר שהכי קל לשנות בערך.

אולי כדאי ללכת יחד לפגישה עם מטפלת לפני החתונה, יש זוגות שזה מאוד עזר להם להחליט.

לק"י

אולי מגש פירות לא גדול.

רק לברר מראש אם יש מקרר למאושפזים. 

חוץ מאוכל גם חומר קריאה יהיה רעיון טוב

לא נעים אבל ביום חול הטלפון מעסיק אותי

בשבת- קצת משעמם...

זה.

אולי צריך להתחיל עסק, ספרייה ניידת עם משלוחים או משהו 😅

אם ממילא את מכינה לבית, אפשר קצת להגדיל כמויות ולתת לה קצת מכל דבר.

לא יודעת מה הרמה של האוכל שם, אבל אם הוא לא משהו, אז סלטים ולחמניות ממש משדרג.

ובקבוק מיץ ענבים קטן אם יש לכם, זה ממש נוח שלא תלויים בזמני הקידוש של בי"ח.

שייך לארגן חופשה לשניכם לכבוד היומולדת? זה גם הפקה שווה וגם משהו שכנראה יקל עלייך אם את שחוקה...

יש לי שני קטנים צפופים שדבוקים אלינו ממש (אחד יונק) והגדולים יותר גם דורשים סידור ראוי… לא רואה כל כך אופציות למי לתקוע אותם

עשיתי את זה לפני כמה שנים כשהיו לנו פחות ילדים והתינוק התורן היה בבטן אז חמותי זרמה

(תינוק יונק אולי יכול להצטרף)

למשל - חדר בריחה או ניווט זוגי.

ולהזמין לו מתנה באינטרנט, כדי שלא תצטרכי להתרוצץ.

(בתקווה שמבחינה כספית אתם יכולים לאפשר את זה...)

אם יש לכם בוקר חופשי בלי הילדים אז ניווט זוגי זאת חוויה מהממת בעיניי (יש עוד אפשרויות כמובן, אפשר גם צניחה חופשית אם אתם בעניין 😅)

סדנא זוגית (בבית/בחוץ)

בריכה

לא יודעת מה הרף שלכם, אני ביומולדת הראשון של בעלי הכנתי עוגה שווה וזהו, אפילו על מתנה לא התארגנתי, וזה היה יומולדת עגול 🙈

אז בעצם הצבתי רף כזה נמוך שהכל טוב יותר ממנו... (אם כי עדיין אוכלת את עצמי על ההזנחה ההיא)

רעיונות מהממים אשמח ממש להמלצות ספציפיות

סדנא/בריכה/ניווט

לא מכירה מומלצים בתחום אבל נשמע לי כיף.

יש לי תקציב לזה אבל ממש אין לי ראש.

חלק ממה שעשיתי עד היום כלל בתי מלונות בהפתעה, מתנות יקרות וכמובן ארוחות משוגעות ועוגות מעוצבות מעשה ידי. קיצר די השתגעתי על זה

תחפשי בגוגל.

ובהצלחה!

לדבר על זה מתישהו והחליט להוריד את הרף.

זה מאוד מלחיץ החובה הזאת לארגן משהו רציני כל שנה.

אני לא אוהבת הפתעות

הם יוצרות ציפיות מוגזמות שלא תמיד ניתן לממש

נשמע לי סיוט לעשות הפקה בהפתעה ועוד פעם בשנה אבל כי זה האופי שלי, כנראה שאתם אוהבים את זה.

בכל מקרה, נראה לי גם כשיש רף וציפיות גבוהות אפשר לדבר על זה ביניכם.. את יכולה לשתף אותו בקושי ואולי תורידי טיפה את הרף

קור יכול לגרום לזה,

אם את רואה שינוי בזמן האחרון אולי זה באמת קשור.

ואני מכסה בשמיכה ופוך

השמיכה הרבה פעמים נופלת להם.

אם הייתה יבשה לפני כן - התיאור קלאסי לקור ולחורף.

בגן?  גננת אחרת?
בבית- תינוק חדש?
משהו אחר?
בד"כ הם חוזרים להרטיב כשקורה משהו לאו דווקא שלילי.
מציעה לאחר ששלת דברים אחרים, ללחוש לה בלילה מה שנקרא לחישות לילה.
אצלנו רק זה עזר

ללחוש לה דברים טובים ועוצמתיים באוזן.
את בוגרת, את יכולה ממש לתאר לה את ההצלחה שלה.

כמו שאמרו כאן, מעבר לחורף או קור היה גורם לזה, אז את כבר מלבישה חם, לודא חימום.

דבר שני אצלינו תולעים(!) היו גורמים לפספוסים.

דבר שלישי וירוס, או מחלה לפעמים קודם היה פספוס ומצברוח עצבני ואז שאר התסמינים.  אבל אל אין שום תסמין אחר לא הייתי קופצת לזה.

היא לא מצאה כשהיא קמה, נכון?

פרקטית, וזה למדתי מהפורום, לשים מגן מזרון/שעוונית+סדין+שעוונית+ סדין, ככה בלילה מורידים סדין ושעוונית ויש מיטה יבשה מוכנה.

הייתי מחכה קצת רואה שזה עובר ואם זה עובר לא נראה לי בגיל הזה הייתי מייחסת לזה חשיבות. גם אם כבר גמולה

מה שאלת במשפט

"היא לא מצאה שהיא קמה"?

איך תולעים גורמים לפספוסים?

ובאמת אאמץ את העניין של השכבות במיטה לא חשבתי על זה 

הולכים לישון.

אחרת בוודאות מפספס. נראה לי תקין לחלוטין לגיל הזה.

לפני חודש היתה ישנה לילה שלם וקמה יבשה?

וזה הקטע שנניח ופספסה פעם אחת א זזה כאילו עשתה בשירותים

מאיפה יש לך מלאי שאת יכולה לפספס עוד פנמיים??

פתאום לראות איך הוא התבגר, ולקצור את הפירות שעבדתם עליהם כל כך קשה.

משמח מאוד!

הוא נשמע מותק ממש.

שרק יהיו לכם עוד ועוד נחת ושמחה

וטוב שיש תמיד תקווה

ברור שזה בסדר!!!

וגם לא לעשות שום דבר+ להזמין לעצמך משהו טעים שישמח אותך🫶

נשמע קשה מאוד וכואב

ואת הגננת חובה לסנן ולא לענות

כמה כוח יש בפשטות של הסביבה הנשית

כל כך תודה 

וצריך

ממש יפה שהצלחת לשמור את זה אחרי שהילדים נרדמו.

מצטרפת, כל מה שעובר לי בראש היום זה מה השכנים שמעו, ומה הסיכוי שהם לא היו בבית היום. 

איזו אישה לביאה את

עם כמה את מתמודדת

תבכי כמה שאת צריכה

תנקי את הלב

ותנשמי נשימות חדשות❤️

נשמע לא פשוט, את גיבורה שבכלל שרדת לספר
מבאס שאין עזרה.