מחשבות אחרי שמחתורה!נצח לנצח!!!

וואו! החג מאחורינו, הכל עבר..

עכשיו יש רגעי מחשבה..

 

שמחתורה זה חג מיוחד..יוצאים לשמח, לשמוח, נהנים מזיו התורה,

מתרגשים נהנים ושואבים כוחות למשך השנה..

לי עלו כמה מחשבות-

 

1)     1)  אני אישית בחג הזה מתה להיות בן..

לרקוד, להחזיק תספר תורה, לשיר בלי לדפוק חשבון..

לוידעת, מאז שאני זוכרת את עצמי, פעמיים בשנה בא לי להיות בן

בשמחתורה ויום ירושלים..

(הופ הופ.. להרגע! ממש ממש לא כל השנה..חח..)

אבל לאחר מכן עם מעט מחשבה רואים שוואלה לבנות יש תפקיד לא פחות חשוב..

היציאה לבתי כנסת בבוקר המלווה בתהלוכה שמחה,

לא תהיה שווה בלי (סוף התהלוכה) =הבנות..

כי גם בעזרת נשים מחכים לנו..

וגם בזה שהבנות מסתכלות מלמעלה ורק שרות ומוחאות כפיים

וואלה זה שיא החשוב..נותנים לבנים כח להמשיך במרץ

(..חח.. טוב, מלא בנות מסתכלות..)

 

2)     2)  יציאה לעיר מעורב זה מגניב..

   התהלוכה עם דגלי ישראל עם השירים:

"עם ישראל חי !!!" )בכיאת כמה פעמיים אפשר לשיר את זה?

כל פעם שעובר ערבי מסכן מתחילים לצרוח את זה..)

"ויפן כה וכה וירא כי אין איש.. לעשות נקמה בגויים!!!"

(אני מתה על הצרחות מעומק הגרון של השורה האחרונה.. בהילוך איטי..חח)

"ובאו העודים מארץ האשור.. והשתחוו לה' בהר הקודש.. בירושלים

(ואז פה באה צרחה "בהר הבית!!!").."

כולם רוצים להגיע לשכונה בה יש 70% ערבים ..(עצוב שיש כזו מציאות..)

כי זה יותר ש>ווה יש יותר סיכוי לאקשן.. (עזבו! עדיף שיהיה שקט!)

הצבא, היס"מ(וואלה פעם ראשונה שאני רואה יס"מ שלא באים.. נגדנו..),

המון שוטרים.. (מה נראה להם שהם רכבו על סוסים?! פחח.. טוב שלא הגזימו..!)

בכולופן זה נחמד והכל..

אבל- בשכונות היהודיות בהם יש רוב יהודי, דווקא הם קצת נשכחות..

מחפשים תאקשן, אבל לא שמים לב שגם היהודים בשכונות האלה

זקוקים לחיזוקים.. זקוקים לגאווה יהודית בחוצות העיר..

אבל- אין מי שיעשה את זה..

 כי כולם באו לשכונות ערביות..

 

3)    3)  במוצאי החג-יש שמחה מיוחדת..

         שמחה שמרגישים באוויר, ושומעים באוזניים..

        אהבת אחים מטורפתתת..ריקודים לאור מוזיקה חסידית

        שמחה עם חילוניים תושבי העיר, בני עקיבא, אריאל,

מעגל אדיר של שירי נשמה.. זה רגע שלא מענין שום דעה פוליטית, שום סגנון, שום אידיאלים שונים, דבר אחד עומד מול העינים-"זה העם שלי!- אני אוהב אותו!!"

 

  זהו פחות או יותר..

 

 

אה.. ד"א- יש לי כמה חידושים..

 

1)     1)  מי חשב לראשונה על השם "מוריה"?!

           בטוח הוא לא העלה על דעתו שזה יהיה שם שכבר ימאס לשמוע!!!

     יאאא' כמה "מוריות" היה בחג! נמאססס.. (חח..)

 

2)     2) בנים רוקדים יפה כשבנות מסתכלות עליהם..

           (טוב, אפעם לא ראיתי אותם רוקדים לבד..)

 

3)     3) הייתושים בעכו- מזן ערבי טהור!

זה היה כואב! (היה?! עדיין!!! גררר...)

 

4)    4)  פעם ראשונה שראיתי כ"כ הבדלים בין ישיבת הסדר, למכינה.. (ויש הרבה הבדל..)

 

5)    5) החולצות של השחקנים (מה זה היה כדורגל, לא?!) של עכו זה צהוב!

בעצם למי אכפת??!!!

זה היה משחק בשבת.. ואסור להנות ממנו! (להנות? מה מעניין בזה?)

 

 

מסכימה לגמרי!!כפ"ד בנשמה
במיוחד בקטע שבשמחת תורה בא לי להיות בן.. וגם בפורים.. כי אפשר לשמוח ולרקוד בלי גבול ויש לך עם מי..
זה היה חמוד...וכפ"ד-אני בחיים לא הייתי רוצה להיותשיראל.
בן בפורים...זה מ-ג-ע-י-ל-! כולם שיכורים ומקיאים ובעעעע...אני כמעט מקיאה כשאני חושבת על זה...נחמד להיות בבית הכנסת בריקודים וכו' עד השלב שהם יותר מדי שיכורים ומקיאים...
לא נכון!!כפ"ד בנשמה
מה שכיף שאפשר פשוט לשמוח בלי גבול!! בלי לחשוב יותר מדי.. ובלי להתחנן לבנות שירקדו איתי כי זה מפדח לרקוד לבד..
הרגת אותי!!אוהבת את אבא
בס"ד להש"ית
אני לא אגיד עד כמה רציתי ללכת לעכו.
כמה תובנות חדשות יש לך
הבדל בין הסדר למכינה? ואוו..יש כ"כ.
אני שמחה שנהנת.
יאללה שנה הבאה..
וואי!נצח לנצח!!!
כמה אני שכנעתי אותך!!!
אבל בחג ההבדלים זעקו לי..
מקווה שגם את נהנת..;)
 
בעעעעע נמאס מכל המוריות האלה!!ואחת עם חצאית
רק אני חמודה..;)
אבל באמת,למה יש כ"כ הרבה??זה כזה מציייק!
ובקשר לכדורגל-->חטאנו עווינו פשענו..אבל יש לציין שאחרי שרב אחד של המכינה אמר לנו שאסור כי היו שם גם קבוצה של יהודים-הבנות הלכו ונסגר היציע..
וחוצמיזה,הצהובים זה היה קריית אתאהאדומים זה היה עכו..
בקשר לחג-כ"כ נהניתי!!(חוץ מהקטע של הרגל )
והכי היה כיף לשמוע מהנשים המבוגרות בבית כנסת שהלכנו אליו בלילה"או,עכשיו אני מרגישה שאני בארץ ישראל" "אתם לא יודעות כמה זה חשוב,כמה זה משמח שאתם כאן"..זה היה כל כך כיף לדעת שם הבנות עשו את חלקן..למרותשהלכנו מאחורי הבנים ורק מחאנו כפיים,זה היה כל כך חשוב עם כל האנשים שנופפו אלינו מהחלונות ואני בטוחה שהם התגאו בזה שאנחנו צועדים ככה ברחובות עם כל הדגלים איזה כיף לראות שיש גאווה יהודית שכזאת!!
אצלינו רקדו הבנות.. וגם החזתי ספר תורה..מיטל
מה אתם רפורמים? זה פשוט נשמע לי מוזר..כפ"ד בנשמה
חח..מוריה!! חמודה!-Rעות-
בס"ד
 
שמחה שנהנת!
לאיזה מהמוריות את מתכוונת?;)ואחת עם חצאית
לשתיהם..=]-Rעות-
בס"ד..
 
 
ו..חצאית ישלךחתימה יפה..
טנקס(זה חלק מהשיר של כנסיית השכל)ואחת עם חצאית
ואאללה.. את צודקת..malichi
זה פשוט מעצבן שבאמצע הרחוב הבנים מתחילים לרקוד והבנות מסתכלות עליהים ומוחות כפיים כמו איזה זקנות..
כולם פיתאום מתעצבנות למה הם לא בנים...
אבל בלי הבנות שיא היבש.. צריך את כולם ביחד!!!
הי, גם אני חשבתי על זה,צופיה[=
שבשמחת תורה זה לא כיף להיות בת .
הלוואי והייתי יכולה גם לרקוד עם/סביב הספר תורה,
לרקוד סתם ככה בעזרת נשים זה לא אותו דבר .

אבל מה לעשות ..
אני לא הייתי רוצה להיות בן איפה שהייתי...שלבוקיתאחרונה
כווולם היו שם שיכורים! זה היה מגעיל! אבל הייתי רוצה לשמוח כמוהם בשמחת התורה..;)
אני לא חדשההרהמורניק

למה כ"כ משעמם פה?????

כולם כבר התבגרו ועברו לצמ"עאיגנוטוס פברל

או לשטו"ל

לא ככה - נהיה יבש כי לא מצטרפים חדשים במקום אלוGini
שהתבגרו ועברו לפורומים של הגילאים היותר גדולים 
כולנו יבשים 🙁🙁Gini
וואלה!! אני גםההרהמורניק
אני חדשההודיה לה':)אחרונה
למה באמת
חיפוש קוראים לסיפור קצר שעומד לצאת לאוראורנשטיין

מחפשת קוראים/קוראות מהמגזר הציוני-דתי, כדי לקרוא סיפור זכרונות קצרצר של יוצא ברית המועצות לשעבר, ולענות על כמה שאלות. 

 

הסיפור באורך 38 עמודים. 

 

פרטים על הספר:

השעון המתקתק במרתף - סיפור מהווי נערותו של הרב מיכל וישצקי, מאחורי מסך הברזל. 

 

תקציר:

 

ברית המועצות, תשט"ו. סדרי הלימוד של מִיכֵל וישצקי די רגילים: לימוד גמרא בבוקר, ולימוד חסידות עם אביו אחר הצהריים – שחזר מגלותו בקזחסטן חודשיים קודם לכן.

אלא שאז החסיד האגדי, ר' מענדל פוטרעפאס גם משתחרר ממאסר פתאום. הוא מאתגר את מיכל בסדרי לימוד חדשים – המובילים בקלות לרצף סיכונים חדש.

עד להימור הגדול מכולם. 


מעניין אתכם?
כתבו לי ואשלח לכם את המסמך:
יהודית אורנשטיין -
0553075722
yehuditorens@gmail.com


 

את יכולה להפסיק להספיםנקדימון

אף אחד לא רוצה פה לקרוא את מה שאת מציעה. אין לזה היענות.

אין כמעט אנשים חדשים שמצטרפים לפורומים אז מה שאת עושה זה פשוט לטמטם לנו את המוח.


 

אולי די כבר?!

נשמע סיפור מענייןקעלעברימבאראחרונה
חיפוש קוראים לסיפור קצר שעומד לצאת לאוראורנשטיין

מחפשת קוראים/קוראות מהמגזר הציוני-דתי, כדי לקרוא סיפור זכרונות קצרצר מהווי נערותו של יוצא ברית המועצות לשעבר, ולענות על כמה שאלות. 

 

הסיפור באורך 38 עמודים. 

 

פרטים על הסיפור:

השעון המתקתק במרתף - סיפור מהווי נערותו של הרב מיכל וישצקי, מאחורי מסך הברזל. 

 

תקציר:

 

ברית המועצות, תשט"ו. סדרי הלימוד של מִיכֵל וישצקי די רגילים: לימוד גמרא בבוקר, ולימוד חסידות עם אביו אחר הצהריים – שחזר מגלותו בקזחסטן חודשיים קודם לכן.

אלא שאז החסיד האגדי, ר' מענדל פוטרעפאס גם משתחרר ממאסר פתאום. הוא מאתגר את מיכל בסדרי לימוד חדשים – המובילים בקלות לרצף סיכונים חדש.

עד להימור הגדול מכולם. 


מעניין אתכם?
כתבו לי ואשלח לכם את המסמך:
יהודית אורנשטיין -
0553075722
yehuditorens@gmail.com


 

הנוער הדתי לאומי לאן הוא הולך בצבא ?אביגיל מלאך

האם אתם חושבים שכל הנערים של הציבור הדתי לאומי מכוון ליחדות עילית או גם למקומות רגילים אחרים ?

הציבור הדתי לאומי - מגיע לכל היחידות והתפקידיםזמירות

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

..יהודי חסידיאחרונה

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

הפצות!!יהודי חסידי

ב"ה אנחנו זוכים להקים ארגון שיעודד את כולנו ביחד לצאת להפצות, להתחבר לצמא הגדול שיש בעם ישראל להתחבר לאבינו שבשמיים.

 הארגון הוקם אחרי שבסוכות האחרון היה אירוע גדול בתל אביב - 'טולולולב - נוטלים לולב בתל אביב' שהשתתפו בו למעלה ממאתים בחורי ישיבות מישיבות שונות, ולמעלה מ-10,000!! יהודים זכו ליטול לולב.

 

בעז"ה ביום חמישי הקרוב יהיה אירוע השקה בהתוועדות 'צמאה' של הישיבות גבוהות __מגיעים ומתחברים דפוס .pdf

 

יצא עלון יפה, עלון (6).pdf מוזמנים לראות.

 

 

כמו כן יש אתר נחמד מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות

 

אשמח לתגובות....

וואודומיה תהילה
מדהים!
קצת תמונות מהפעילותיהודי חסידי

וקצת תמונות מהאירוע בבניני האומהיהודי חסידי
סיפוריהודי חסידיאחרונה

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

 

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות

מחפשים בני נוער לכתבהדבדב

לכתבה על שמירת נגיעה לנוער דתי לעולם קטן (השבועון)

מחפשים: שני בנים ובת (דתיים) - לראיון קצר בטלפון

על איך הם רואים את הדברים, מה המצב בשטח בנושא ועוד מספר שאלות.

אפשר גם אנונימי אם לא נוח בשם המלא.

אם מתאים לכם - אנא פנו לנדב בווטאסאפ בלבד 0545645411

תודה  

כתבה לנוער על שמירת נגיעהדבדב

לכתבה על שמירת נגיעה לנוער דתי לעולם קטן (השבועון)

מחפשים: שני בנים ובת (דתיים) - לראיון קצר בטלפון 

על איך הם רואים את הדברים, מה המצב בשטח בנושא ועוד מספר שאלות.

 

אפשר גם אנונימי אם לא נוח בשם המלא.

 

אם מתאים לכם - אנא פנו לנדב בווטאסאפ בלבד 0545645411

 

תודה  

חיפוש קוראים לסיפור על נער מתבגר מאחורי מסך הברזלאורנשטיין

מחפשת קוראים/קוראות מהמגזר הציוני-דתי, כדי לקרוא סיפור זכרונות קצרצר מהווי נערותו של יוצא ברית המועצות לשעבר, ולענות על כמה שאלות. 

 

הסיפור באורך 38 עמודים. 

 

פרטים על הסיפור:

השעון המתקתק במרתף - סיפור מהווי נערותו של הרב מיכל וישצקי, מאחורי מסך הברזל. 

 

תקציר:

 

ברית המועצות, תשט"ו. סדרי הלימוד של מִיכֵל וישצקי די רגילים: לימוד גמרא בבוקר, ולימוד חסידות עם אביו אחר הצהריים – שחזר מגלותו בקזחסטן חודשיים קודם לכן.

אלא שאז החסיד האגדי, ר' מענדל פוטרעפאס גם משתחרר ממאסר פתאום. הוא מאתגר את מיכל בסדרי לימוד חדשים – המובילים בקלות לרצף סיכונים חדש.

עד להימור הגדול מכולם. 

אולי יעניין אותך