'לכולם יש נפילות'

א- כי זה לא נכון

ב- זה מעודד שמה שעשו זה בסדר וזה גם לא נכון.

אםה את ספרדיה יש מצב ששטיפה טובה תעזור להמשיך את הספירה כרגיל

צריך לשאול רב

כדי שאשה תוכל לפסוק בזה היא צריכה ללמוד ולעבור מבחנים (כמו רב ומורה הוראה)

להיות צדיקה ובלנית לא נותן לה הסמכה לזה

בשבילי ללמוד תורה / גמרא (אבל עם רב שיסביר לי חח ) / לעומק - זה פשוט זמן איכות .
אני כל כך מתגעגעת למידרשה . וואו . ברמות.
מרגיש שהזמן כל כך מנוצל , ומרגישה שם שלווה שאין באף מקום אחר . 
בחדר , סביב שולחן , עם רב , ועוד כמה בנות , ולומדים ומתעמקים ונהנים ומחכימים ומתחברים ומתפלפלים בדקויות הכי קטנות , ושואלים את כל השאלות, ובוכים וצוחקים ומתרגשים ונדהמים ומחליטים
 וווווווואו 
איך בא לי שוב. 
התגעגעתי.

זה חשוב.

כן יש קצת יותר מדי לחץ לקריירה במקומות שונים , אבל יש גם עדיין לחת עצום רק על האשה לגדל ילדים ולדאוג לבית.

אני חושבת בתור אמא שללמד את הבנות שלי שהכל אפשרי, ושהן צריכות למצוא את הנקודה שנכונה להן ולפעול להשגתה בלי להתייחס למה העולם חושב. ואם זה קריירה תובענית או חינוך ביתי עד גיל 18, זה לא משנה. זה צריך להיות האמת הפנימית שלהן.

אם ניקח את הנחת התפילין למשל, הרי ברור שמי שעושה את זה שאר המצוות לא עד כדי כך מעניינות אותה (ניכר בדרך הלבוש ועוד כל מיני) דווקא במצווה הזו פתאום מלחמה. 

מצד שני, ויש צד כזה, כאשה, ללכת לפוסקת בכל מיני נושאים יהיה דבר נפלא בעיני. ואם התנועה הזו מגיעה משם, מהרצון של נשים להיטיב לנשים אחרות , להיות שם בשבילן, מתוך הבנה של נשיות מה היא. זה יכול להיות מדהים. לא פחות. אני די בטוחה שכל אחת מאיתנו נתקלה אי פעם בפסק כזה או אחר הנוגע לנשים שגרם לה לומר לעצמה (או לאחרות, תלוי כמה היא מתעצבנת) אם הוא היה מבין מה אשה עוברת, הוא לא היה פוסק ככה (ברור שלפעמים אנחנו לא צודקות בהנחה הזו, אבל לדעתי האישית, לפעמים כן)

וכמו שנפלא בעיני שיש רופאות נשים היום שאני יכולה ללכת אליהן בנינוחות , ויש גם בודקות טהרה- שזה אומר שבמקום מסוים הבינו שפה אין גישה לגבר ונתנו את לימוד ההלכות והכח בידי מישהי לפסוק, אז כנראה שאפשר קצת יותר.

והאמת, האמת נמצאת באמצע.... ולוואי שנכוון כולנו לשם שמים ולהגיע לאמת.

אני אשתדל מאד ללמד אותם שמותר להם לעבוד, ומותר להם לא לאהוב לבשל ולכבס

<אבל בעצם אם הם יחליטו להיות stay at home dad ולעשות הכל בבית אני אהיה ממש גאה בהם! הוי, החסכים... >

סתם סתם. בע"ה את הבנים האמת פחות צריך ללמד את זה, ממה שאני רואה סביבי הם מרגישים מאד נוח לבחור מה שמתאים להם, כולל לבשל ולעשות ספונזה (חוץ מלהישאר בבית ולא לעבוד. גבר בחיים לא יודה שיותר כיף לו לגדל ילדים מאשר לעבוד,אז את זה צריך ללמד אותם. שזה מותר)

מצד שני אף פעם לא הייתי גבר. אולי אני לא ממש מבינה

אבל כן, האמת שלהם היא זו שצריכה לקבוע. אם מישהו רוצה להיות גנן בגן ולא רופא, וזה מה שהוא אוהב, אני מקווה שאצליח ללמד אותם לעשות מה שהכי טוב ומתאים להם ולשים פס!

ישנן כמה שיטות פסיקה בנושא:

יש שמצריכים להמתין ארבע ימים, יש שחמישה, ויש שמצריכים אפילו שישה.

תלוי במחלוקת שולחן ערוך עם הרמ"א ועוד פוסקים.

אל תחוו דעתכן בנושאים הלכתיים שלא ברורים לכם כלל ועיקר.

ואם יש מקום להקל במקרה פרטי צריך לפנות לפוסק עם כתפיים הלכתיות ולא לכתוב משהו משרירות הלב שמעורב בהרבה רגשות ומעט הגיון הלכתי.

מקווה שהיה לתועלת.

אצלי בדיוק בדיוק אותו דבר

קניתי סוגרים מפלסטיק לארונות, גם מבוגרים מתקשים לפתוח

כל תכולת הארונות עברה למדף העליון

הוצאתי מהבית חומרי יצירה מסוכנים

צבעים ולורדים רק מהסוג הרחיץ, לא רעיל

אם יש אפשרות להוציא מרץ בגינה זה עוזר מאד

בימבה ג'וק

לבלות באמבטיה, אפשר גם עם צבעי ידיים

יכול להעסיק שעות

בהצלחה רבה! 

עולה לי לראש טרמפולינה שבטח יהיה לו כייף לקפוץ עליה הרבה.

אולי להתקין נדנדה

בימבות מכל מיני סוגים.

שיהיה לו הרבה אפשרויות לפרוק מרץ בלי לחרב לך את הבית.

וחיבוק גדול. נשמע קשוח מאוד.

זה מאוד מווסת את רוב הילדים.

חימר, קצף, בצקים שונים.

אפילו להכין לו בצק של קמח, קורנפלור, מים- זה לא יותר מידי מלכלך ואם זה יצליח להעסיק אותו זה יעזור בוויסות שלו ויתן כיוון לעבודה.

מבחינת הוצאת מרץ

אנחנו כמובן יוצאים כללל יום לגינה

בחורף למשחקיה או לחנות גדולה או משהו העיקר לצאת להוציא מרץ.

הוא לא רוצה כבר בימבה קטן עליו.. יש לו אופני איזון

אמבטיה כרגע אין לצערי, אבל אני רואה אצל ההורים שזה בלגן נוראי הוא משפריץ מים על הכללל

אין לנו מרפסת אז אין לי איפה לשים טרמפולינה, אבל באמת אמורים לעבור דירה וחושבת שזה רעיון טוב, נקנה לו בקיץ.

אני כן אמא מכילה יחסית ומאד אוהבת נניח להכין עוגיות עם הילדים 

אבל איתו אני כבר לא מצליחה (אחרי שעם הגדולים יכלתי)

מקסימום עוגה בחושה במיקסר..

לגבי בטיחות

הוא פותח סוגרי פלסטיק

מטפס למדפים גבוהים

הוא גם יודע לפתוח תרופות. חומרי ניקוי עם סוגר בטחון..

אני משתדלת שהדברים המסוכנים יהיו גבוה פשוט כי לוקח זמן לעלות למעלה ומקווה שאתפוס אותו בדרך..

הרופא לא נותן הפניה בגיל הזה לריפוי בעיסוק אומר שהוא קטן מדי.

תנסי לא הכנת עוגה/עוגיות, אלא משחק בבצק.

לא למאכל.

חימר גם מאוד נעים למשחק, אבל מלכלך יותר..

להכין בצק של חצי קמח חצי קורנפלור, מים וללוש עד למרקם נעים, ולתת לו לשחק בזה- כמו בפלסטלינה או ברבצק.

אם יש לו אחים גדולים יותר גם יכולים להצטרף. אולי תופתעי🫶🏼

ננסה

יש משהו קנוי ולא חמצי שיכול להתאים?

רק ונעים?

חימר הוא לא רך במיוחד..

1/2 כוס קורנפלור

1/4 כוס מים

לערבב הכל עד שנוצר בצק נעים לעיבוד, כמו פלסטלינה.

אחרי שהבמק התגבש אפשר להוסיף לו טיפה אחת של צבע מאכל וככה יש בצק צבעוני.

אפשר להכפיל כמויות

ואז יש יותר בצק

שאפשר לצבוע בעוד צבעים

שומרים במקרר בתוך שקית או כוס ח"פ. 

היא לא מדדה כמויות אלא שמה כל פעם קצת עד שהגיע למרקם נעים.

עד שזה מתאחד זה די מלכלך ואחרי שזה מתאחד זה רך ונעים וכיף ללוש אבל עדיין מעט דביקי... 

להיזהר מאוד מטרמפולינה במרפסת.

צריך ממש לוודא שזה לא מסוכן מבחינת גובה.

לגבי שאר הדברים - אני אף פעם לא הצלחתי להכין איתם עוגיות😅

השאלה היא האם הפער נובע בגלל שהקודמים היו רגועים, ואז יש ציפייה למשהו שלא תואם גיל

או שבאמת גם ביחס לגיל שלו הוא פעלתן במיוחד.

האם יש קשר לאופי, או לגבולות

אני לא מכוונת לשום דבר, אני באמת לא יודעת. רק מעלה נקודות למחשבה.

בגיל הזה, באמת בדרך כלל ההמלצה היא לטיפול דרך ההורים. אם אין דרך לטפל בילד, אולי אפשר לבקש מהקופה הפניה להדרכת הורים, זה כלי שאפשר לקבל דרכם, וזה יכול לעזור.

ובינתיים, נשמע שאתם די עושים הכל נכון

מונעת סכנות מלכתחילה כדי לא להיכנס לזה

יוזמים פעילות בחוץ

לפעמים זה גם פשוט גיל שצריך לעבור (או לשרוד😅)

מהתגובות של אמהות בגינה הן די מזועזעות ממנו

נכון גם שהגדולים שלי מאד רגועים אז מהבחינה הזו זה בהחלט אתגר חדש..

מתארת לרופא את כל הקשיים, את לא צריכה לבקש אבחון, תבקשי הפנייה להתפתחות הילד, ותתעקשי עם הרופא. אם יש קשיים יותר אובייקטיביים לילד-תקציני אותם. ריפוי בעיסוק ממש יכול לעזור גם בגיל הזה, היא תוכל לכוון אתכם לכל מיני דברים שיכולים לווסת אותו...

עוד דבר שאני ממליצה-זה ערסל או נדנדה בתוך הבית, התנועה הליניארית יכולה ממש לעזור לו להרגע.

בנוסף להפעיל את השרירים הגדולים , למשל לתת לו לדחוף דברים כבדים לאורך היום, גם יכול לעזור לו להרגע. לפעמים להוציא מרץ כמו טרמפולינה רק מעוררת אותם, וצריך פעילויות שיעזרו להם להרגע

מה הכוונה תנועה ליניארית?

כמו קו, ולא סיבובית, כמו תנועה של נדנדה רגילה בגן משחקים.

הנה משהו שמצאתי עכשיו ב-AliExpress:

כיסא חושי כיסא נדנדה לילדים כיסא נדנדה נייד עם כרית נדנדה תלוי נדנדה מקסימום 200 ק"ג

כיסא חושי כיסא נדנדה לילדים כיסא נדנדה נייד עם כרית נדנדה תלוי נדנדה מקסימום 200 ק"ג

אפשר משהו כזה שהוא עוטף, אבל גם נדנדה כמו שקונים לחצר יכולה להתאים, או ערסל מקרמה, מה שמתאים לך, ולתלות את זה מהתקרה, כמובן להוריד כשאין השגחה כי זה מסוכן...

גם מרפאה בעיסוק, או אפילו מדריכת הורים עם ניסיון עם הגיל הרך וקשיי וויסות, יכולות לכוון את השאלות כדי להבין יותר מה הקושי-האם הוא מחפש תחושה? מחפש תעסוקה? האם תעסוקה מובנית יותר יכולה לעזור לו? האם הוא מחפש צומי? האם מתחילה אצלו מודעות לסכנה או שאין בכלל? יש קשיים בתחומים נוספים? האם הוא במסגרת בשגרה ואיך הוא שם? יש מלא שאלות שיכולות למקד את הקושי...

את מחזקת את מחשבתי שצריך ריפוי בעיסוק.

ננסה רופא אחר

הוא כן נשמע פעלתן יותר מהרגיל לגיל שלו, לא הייתי מצפה שזה יתאזן לבד בלי הכוונה. 

למצוא פעילויות מותאמות שאת מרשה לו.

לתת לי לעשות דברים בעלי משמעות

נשמע ילד עם הרבה כוחות

כתבתי פה לפני כמה ימים בעוד שרשור דומה, אז ממש אותם דברים.

מצד אחד איסוף, מגע, חום, עוזרים להרגיע.

מצד שני לתעל את האנרגיות למקומות טובים

לחברה שלי יש ילד שתיארה אותו ככה בגיל כזה.

וכאילו בלי קשר- היו לו נוזלים באוזניים ושקד שלישי, והיה צריך ניתוח. ואחרי הניתוח הוא ממש נהיה יותר רגוע. אז אולי שווה לבדוק גם את הכיוון הזה.

ואם זה מעודד בגיל 9 כבר עשה פסח.

אז יש לזה צדדים חיוביים

ניסית לתת לו דברים שמצריכים ריכוז ועדינות?

אני מתכוונת נניח להוציא ביצים מהמקרר.

אולי תופתעי לטובה.

האם מעניין אותו לבנות בקוביות/ דופלו?

אם כן אפשר לתת לו נגיד שרוול כוסות ויבנה פירמידה.

או לנפח בלונים ולמרוח בספריי קצף

או לשחק בחול קינטי.

מגנטים מעניין אותו?

רובה מים במרפסת.

ממש אבל

האמת תלוי בכם

אמרת שיעשה לך טוב להתארח אז זה שיקול

אבל מה זה ??

הקטע הוא שלוקח לי זמן לעכל ולעבד שיחות

רק אחרי כמה שעות אני קולטת וואלה מה אנחנו פראיירים מה נסגר

אם טוב לך להתארח ואת יכולה להרשות לעצמך את הסכום - תסעי

בסוף תחשבי מה את כן מקבלת מזה שאת נוסעת

לא פייר, לא סבבה, הזוי אפילו - אבל תדאגי לעצמך 

כואב ברמות לשמוע שמעיפים נוכחות של אח אחר (ולא משנה מה הסיבה גם אם היא הכי מוצדקת).

אני במקומך לא הייתי משלמת על דירה, מעדיפה להשקיע את הכסף הזה כדי לעשות לי חג נחמד יותר בבית.

יכול להיות שזה מה שחמותך הבינה, שבכל מקרה לא תשנו אצלה ולכן הציעה לאח אחר?

ואולי פשוט לומר לה שאת מבולבלת ולשאול מה קורה? 

זה לא פעם ראשונה ולא אחרונה שאת מרגישה מופלת לרעה מול משפחה אחרת של בעלך.

האם התחושה הקשה (והצודקת) הזאת מקדמת אותך?

כנראה שלא.

כשאנחנו מזהים שנעשה לנו עוול סביר לפעול לתקן את העוול.

אבל כשאי אפשר לתקן, לא יעזור לכאוב את זה.

לכן השאלה היא לא האם לגיטימי לשלם סכום גבוה כשאפשר לקבל בחינם

אלא האם לגיטימי לשלם סכום גבוה בשביל להתארח בליל הסדר (כי אין אפשרות להתארח בחינם בכל מקרה)

בתור אחת שכמעט תמיד תעדיף בית,

דווקא ליל הסדר יש בזה משהו מאוד מקל להתארח אז אולי כן שווה את ההוצאה.

אבל לא מבינה מה הקטע🤔

וכן ברור שיש מלא מלא יתרונות. למשל שכבר שנים אני לא מתארחת אצל אף אחד 

אף אחד לא אומר באמת מה הוא חושב ואז נוצרים מצבים אבסורדיים כאלה שכל צד מרגיש שנדפק וסותם בשביל הצד השני.

יכול להיות שחמותך חושבת שיהיה לכם יותר נוח להתארח בדירה נפרדת או שהיא חוששת שמשהו בבית שלה לא יהיה לך נוח.

קשה לדעת מה הסיבה.

בכל מקרה בגלל שזה חד פעמי הייתי סותמת.

אגב פעם בר"ה שכרנו דירה בעיר של חמותי בשכונה אחרת.

רצינו לעשות איתם 2 סעודות, עם אח אחר עוד סעודה, וסעודה נוספת לבד. ככה היה לנו יחסית המון חופשיות, ולא לגמרי חג לבד.

חמותי חשבה שאנחנו עושים סעודה לבד כי לא נעים לנו ובעלי לא הצליח לעמוד בלחץ ועשינו שם יותר מדי ארוחות לטעמי ויש מצב שזאת פעם אחרונה שהיינו שם אם אני לא טועה.

ואולי אם היא הייתה מכבדת את ההחלטה היינו עושים את זה הרבה כי באמת היה איזון מצויין ולכולם היה יותר טוב.

מה שאני באה להגיד זה שיש כאלה שאוהבים להתארח בתוך הבית של ההורים, ויש כאלה שמעדיפים בבית נפרד.

ולפעמים כשמציעים אחת מהאפשרויות האלו מתכוונים להיטיב ולא להרע.

אולי חמותך לא יודעת שאת מעדיפה את זה, או נלחצת מהאפשרות שתישנו אצלה ולא תהיה לכם פינה משלכם לאורך כל החג.

אולי היא נלחצת ממשהו אחר וככה טוב לה.

לפעמים צריך לקבל מרחב בחירה של האחר בלי לנסות להבין את המניעים שלו.

סה"כ לארח לליל הסדר זה המון טרחה, חבל להתמקד בסידור הלינה.

אם את מעדיפה את זה על פני ליל הסדר בבית, תתפנקי מזה שאת לא צריכה לבשל

ויכולה להכשיר מטבח ברגע האחרון.

תראי את הצדדים הנוחים את יכולה לישון עם פיגמה ומבחינת כסרש יותר בחופשיות

את יכולה לתת לילדים לאכול מה שאתם רגילים בלי שיפתחו עליכם עיניים.

את יכולה לצאת לסיבוב עם בעלך בלי לתת דין וחשבון.

אם חנוק לך מדי בצהריים יש לך פינה להיות בה.

יש מלא יתרונות, תחשבי עליהם.

בהצלחה ❤️

מאד יעזור לכאוב את זה.

לא להתווכח עם זה, לא להלחם בזה, לא להלחם בעצמך על זה

פשוט לכאוב את הכאב

עד הסוף

עד לבכי טוב משחרר

זה מאד יעזור.

נשמע ממש ממש לא נעים שיש העדפות בין ילדים

אבל נשמע לי גם (ובאמת סליחה אם זאת לא הסיטואציה). שאת מצד אחד נהנת בקרבתם ורוצה שיארחו אתכם. ומצד שני כל הזמן מרגישה מחדש שהם לא שמחים בכם או מעדיפים אחרים על פניכם או שיש בכלל הרבה חוסר נעימות שלך שם.

אבל מה שמפתיע אותי זה שכאילו יש בך צד שכל פעם מופתע/מתאכזב מזה מחדש...

וזה לא ככ ברור לי.

מרגיש לי שכדאי לך לטובתך לעשות סדר בלב ובראש שלך מה קורה שם.

אני מבינה שהחיים מורכבים ומערכות יחסים יכולות להיות מורכבות. אבל לטובת הנפש שלי, הייתי רוצה לעשות סדר אחת ולתמיד מה באמת קורה לי שם ומהם מערכות היחסים. כדי לא לשבור את הלב כל פעם מחדש וכדי להנות ממה שכן יש.

האם סהכ הם אוהבים אותכם ורוצים גם בחברתכם?

אני מדברת רק על ההורים. שאר האחים ןהגיסים זה אירוע אחר.

האם באמת אתם נטל עליהם? אם כן, במה? בהכל? או רק הנוכחות של הרבה ילדים שמסתובבים?

אולי הבישולים?

אולי הזמנים בין הארוחות?

אולי השינה?

אם באמת את חושבת שחמותך אוהבת אתכם. ויש קושי עם הנוכחות שלכם- זה אירןע אחד.

ואז באירוע כזה אני אישית הייתי מקלילה הכללללללל

באמת

לשלם כמה שצריך

להפסיק להסתכל מה קורה אצל הגיסים והאחים האחרים

לשחררררררר

כי העיקר שאני יודעת שהיא בסוף באמת שמחה בי ובילדים ואוהבת לראות אותנו וזה משמח אותה.

זה הכל.

וכמובן בהנחה שזה גם משמח אתכם לפגוש אותה. אבל בלי תנאים. אי אפשר בעיני להתארח במורכבות שיש לכם וכל הזמן להסתכל מה אחרים מקבלים ומה אנחנו לא.... זה פשוט שובר את הלב כל פעם מחדש. ומעצבן ברמות. ומכעיס. ופשוט לא עושה טוב לאף אחד...... הרי גם ככה את לא תשני אותה. אז נותר לך רק לשנות את עצמך ולשמוח בזה שאתם מתארחים אצל חמות שאת אוהבת ושהיא אוהבת אתכם (למרות הכל).

אבל אם באמת את חושבת שבאופן כללי הנטל מכם הוא כל כך משמעותי עבורה עד שהיא רק נימוסית אליכם ומזמינה מנימוס אבל באמת לא הייתה רוצה שתבואו (שוב, גם בתנאים שהם פחות טובים- לישון בדירה אחרת למשל)- אז עם כל הצער והכאב. הייתי מפנימה את זה סופית ומפסיקה לצפות שיזמינו. מפסיקה לצפות לקשר קרוב. מפסיקה ליזום הגעות שלכם. זהו זה.

אי אפשר לחיות בעיני עם ההתנדנדות הזאת של אוהבים אותי אבל לא מכבדים אותי, מזמינים אותי, אבל לא רוצים שאגיע......

אני אישית לא הייתי יכולה לחיות ככה.

הייתי רוצה להקשיב עמוק פנימה, עם מכלול הזמן והחיים שאת מכירה אותם כבר מאז שהתחתנתם. ושואלת את עצמי בכנות- הם שמחים בנו או שלא.

ואז

אם מקבלת החלטה  שאני מאמינה להם שהם שמחים בי - אז אני יחד עם זה מקבלת בלי תנאים את התנאים שלהם לאירוח!!! ואני גם מחליטה בצורה מודעת לא להכנס לסיבות שגרמו להם לתנאים האלה. פשוט מקבלת את התנאים בלי להתכווץ אם אצל אחים אחרים יש דברים אחרים! ממש זורמת עם חמותי.

או - שבהקשבה עמוקה למכלול שאר החיים המבטים ובעיקר הלב שאת יכולה להרגיש מחמותך - אולי מגיעה למסקנה שאנחנו לא באמת רצויים ולא שמחים בנו ואנחנו יותר נטל משמחה - ואז הייתי חוזרת הביתה בלב שלם ושמח.

כי אני רוצה להיות אהובה היכן שבאה.

אירוח- לעולם יהיה מתיש ומעייף ונטל. אבל למרות הכל עושים את זה כי שמחים במי שבא.

אז אני זוכרת שזה מעייף לארח. ואני זורמת עם כל הבקשות והתנאים של המארחים- בתנאי שאני יודעת בלב שהם אוהבים אותי.

אנחנו לא נשואים יומיים

וזו ההתנהגות הלא ברורה

פעם למעלה פעם למטה.., לפעמים מרגישים הכי רצויים שבעולם

ופתאום לא

אגב אני רק פורקת כאן.... את מה שיש לי בלב...,,.

אני לא באה אליכם רק כדי להתלונן.כי בסוף אני גם קצת באינטרסים שלנו כמו שהמקורית כתבה ,כי אני נהנית גם להתארח ולנוח.

ויש דברים שאני לא יכולה לכתוב ולפרט מחשש לאאוטינג גמור, נראה לי שהכל יוצא לא מובן במה שאני כותבת. אם אכתוב את התמונה המלאה אני בטוחה במיליון אחוז שהתגובות כאן יהיו אחרות ואתם תהיו אפילו בהלם

עם כל זה אני מאוד מעריכה את תגובתך ואהבתי. אז תודה 

או בכלל הפרשנות שלי לא נכונה

אז לגמרי כתבתי רק ממה שכן קראתי...

בכל אופן

כמובןןן

תקחי רק מה שרלוונטי לך ועוזר לך.. ומה שלא תזרקי לפח.

כתבתי רק איך שאני הייתי נוהגת אילו הייתי בסיטואציה כי אני לא יכולה לסבול מורכבות גדולה מידי בקשרים.. זה פשוט לא בשבילי ואז אני מרדדת את זה במוח שלי קצת לשחור לבן ומחליטה אם לוקחת את המציאות כמו שהיא או משחררת לגמרי.

אגב לגבי זה שלפעמים כן מרגישים רצויים ולפעמים לא- זה נשמע לי מאוד הגיוני, כי שוב, לארח זה תמיד קשה!!.... אז נשמע לי הגיוני שלפעמים זה מרגיש נטל.... למרות שזה באמת לא נעים. ומארח טוב אמור לדעת לשים גבולות כדי שזה לא יהפוך לו לנטל מידי (אגב הגבולות האלה עצמם יכולים להתפרש אצל האורח כחוסר נעימות.... מעגל שכזה). בקיצור.

נשמע שכל עוד את נהנת לנוח ולהתארח אז מצבך טוב וזה עצמו סימן שאתם אהובים שם והיא עושה המון עבורכם, גם אם לא הכל מפנק עד הסוף ואתם גם צריכים לשלם מחירים (תרתי משמע).

בהצלחה!!

במיוחד שיש הרבה מארחים שמזמינים לא מכל הלב...

ברמת משפחתיות מאוד קרובה

נראה לי אפשר להרגיש

אם מסתכלים עמוק פנימה ורואים את מכלול החיים

אבל כל אחד ומה שהוא מכיר.. אולי יש דברים מןרכבים יותר שאני לא מכירה

היא הציעה לו לבוא לחג, ומחכה שהוא יחזיר תשובה.

הגיוני שבינתיים היא לא יכולה לאשר לכם להגיע עד שהוא יחזיר תשובה, לא? מה היא תעשה אם הוא יחזיר תשובה חיובית? תגיד לו אה אופס פג תוקף ההזמנה שלי?

אני לא מתכוונת לזלזל בבאסה שלך!! זה באמת לא מצב נעים, ולהרגיש שמעדיפים מישהו אחר על פניכם זו ממש תחושה קשה 💜💜

אבל נראה לי שאפשר להתייחס לסיטואציה בלי פרשנויות, וזו סיטואציה שיכולה לקרות ולא מעידה על טיב היחסים הכללי.

אני מאמינה שכל קשר בין הורים לילדים הוא מעגל סגור עם נסיבות שונות

ולא.. לא חייב שוויון בין אחים

כי הצרכים שונים

והדינמיקה שונה

אני יכולה לספר שיצא לי פעם להיות הצד 'המועדף'

זאתי שרק חיכו לתשובה שלה אם היא מגיעה או לא

וביטלו בגלל זה מישו אחר

זה היה נראה רע

והיה כעס

שוב- כי לא ידעו את הסיפור

ברגע שהבנתי שחמותי חזלשה את גיסתי מלבוא לשבתמבלי לשתף בסיבה ביקשתי שיסבירו- הייתי אחרי הפלה שלישית, ההורים שלי לא היו בארץ והיינו צריכים מקום מפלט מפנק

בסוף בסוף- את לא יודעת למה מעדיפים את האח

אם זה על רקע רפואי

או מצב משפחתי שלו מורכב

או שאשתו מכשפה וחמותך מפחדת להגיד לה לו

או שמונים אלף סיבות אחרות

אם את רוצה בחברתם ומעריכה אותם - תני להם קרדיט שיש להם סיבות

יכול להיות גם כאלו שאולי לא תסכימי

אבל זה שלהם

ואם את לא רוצה בחברתם ומעריכה אותם- אז שחררי

אשמח לתגובות נוספות

אני זוכרת אותך מהמדרשה בבר אילן

שיהיה בהצלחה!

תודה על המענה!

הלוואי והיה לי כזו אפשרות של מפגש ועצירה רגע לחשוב ולהתחבר באמצע רצף הלידות...
(הייתי משקיעה בזה כסף וזמן, חד משמעית) היום אני בתקופה של "אחרי" הלידות. עברתי את ההתלבטות, הבאתי עוד אחד וסגרתי את הבסטה

אותך בפרטי על הקורס של ליאורה?

אין לי המלצה לפלטפורמה ספציפית, אבל אפשר לחפש תכנים שלו.

מזהירה מראש שהוא מדבר באופן טבעי על הרבה תופעות שנפוצות יותר אצל מתבגרים חילונים, אבל יש הרבה מה ללמוד.

לעקירת הרגלים רעים ולימוד הרגלים טובים

(למרות שאני בלמידה תמידית של התפתחות אישית בהרבה נושאים

אין לי כמעט על מה להמליץ כי אני לוקחת מכל מקום

מלמידה בעבודה

מתכנים אקראיים ברשת

מסיטואציות עם אנשים

ועוד

הדברים שמלווים אותי לאורך כל השנים

זה דווקא לא תוכן

אלא למידה אישית

התבוננות עצמית על סיטואציות שהיו> למידה מטעויות> תכנון לשיפור עתידי> יישום והתמדה

כי בעצם שום תוכן לא עושה עבודה

אלא רק נותן מידע

והוא הופך משמעותי רק בלמידה עצמית אמיתית)

על פסיכולוגיה חיובית, ולא במובן של "תחשוב טוב יהיה טוב.."

שמעתי כמה פרקים ורוצה להמשיך.

יש לה הרבה דברים מעניינים שפותחים מחשבה ומגבירים מודעות.

ולמה היא חושבת שהוא טוב

כי באינטרנט יש רק מידע שיווקי וזה לא עושה סדר בראש

בית מדרש בינה יתירה.

לא התנסיתי באופן אישי בקורס הזה, אבל מכירה את יעל יצחקי ואת השיעורים שלה, והם מהממים.

נרטה לי שכם לסיוון רהב מאיר יש קורס בזום לבנות מצווה.

אולי כשיולדים באוגוסט

בערב פורים בישלנו וארגנו את הבית לאירוח של סעודת פורים, ואז כשסיימנו בעלי היה צריך לצאת לערבית ולקריאת מגילה. לפני שהוא יצא הוא אמר לי: "יופי עכשיו תהיה לך איזה שעה לשבת בנחת על כוס קפה"

לא! עכשיו תהיה לי שעה לארגן חבורת ילדים מחורפנים ולרדוף אחריהם שלא יהפכו את הסלון המסודר!

ספויילר: שום כוס קפה לא הייתה בשעה הזו.

בעלי חוזר הביתה בערב, אחרי יום שלם שהייתי עם הילדים.

פתאום שמתי לב שהבן שלי שפך קודם משהו.

אז בעלי אומר לי: למה את לא שומרת עליו?

הוא גם הלך לאיבוד אתמול.

מטפס על המשענת של הכסא.

מטפס לגובה בגן שעשועים.

עומד על השולחן.

אני עסוקה בלשמור עליו מדברים יותר קריטיים, אז פספסתי את מה שהוא שפך.

היא התכוונה הלחץ דם מהעצבים על הבעל חחחח

איך הגבת כשזה מה שהוא אמר לך?

שהוא לומד כרגיל, משאיר אותי כל היום לבד עם הילדים.

ואז בא אלי בתלונות.

בעלי העביר לי בוואטסאפ דברים שכתב רב היישוב על הנקיונות לפסח, שהשנה זה לא זמן רגיל ומה המינימום שצריך לעשות וכו'.

האמת הופתעתי כי הסטנדרטים שלי הרבה יותר נמוכים משלו וזה ממש אישיו אצלנו תמיד ועוד יותר השנה..

שאלתי אותו אם הוא קרא את ההודעה לפני שהעביר לי אותה אז הוא ענה: אויש, זה היה טעות, לא התכוונתי לשלוח לך...

לעלות לשיחת סינכרון.

(יש לנו משהו מחר מוקדם בצהריים וצריכים להיות מתואמים)

עניתי לו שנדבר מחר בבוקר.

הוא כתב לי שהיינו צריכים לעשות את זה אתמול.

מההה אתהההה אומרררר??? ואיפה אתה היית יומיים ולמה חיכית לשעת השיא??

(ילדים בלי מסגרות, בעל במילואים)

ורק אני לא הבנתי מה ניסו להשוות לחופשת לידה?

כאילו חופשת לידה אמורה להיות בנחת או משהו כזה? או שזה תחרות על הכאוס?

לא הבנתי

וגם מי המשורר? 

גם לא בזמן מלחמה

שעת השכבות זה לא זמן לעבודה

אנשים מנותקיםם

ממש מתאים לאחים קטנים לומר דבר כזה 🤭

בהצלחה ממש עם כל ההתמודדויות!

תודה אהובה אחת

בגלל שהתחלתי להגיב לו על זה זה גם גרר דיון עם נימוקים למה זה כן מנוחה עד שעצרתי את זה בכוח

ומאז מנסה לשכוח

אבל זה נכנס חזק. הורמונים או רגישות יתר תמידית שלי

אבל עדיין כואב לי מזה מאוד

כל דבר מעצבן אותי. וכמובן הכל יוצא על הילדים.

בא לי להאשים את ההורמונים של שבוע 23, אבל לא יודעת אם הם אשמים באמת....

ראיתי את המשפט הבא-

אני מקווה שאחרי הלילות האלה כולם מבינים מה זה "חופשת לידה"...

תיק ללידה ולאשפוז, הכנסתי כל מה שלא שימושי ביום יום או דברים שימושיים שיש לי יותר מאחד מהם כמו מטפחת, ועשיתי רשימה מדויקת של מה צריך להכניס ברגע האחרון

עוד תיק עם דברים לתינוק לשחרור שבעלי הביא במהלך האשפוז

ורשימה של מה לארוז להורים שלי כי הגעתי אליהן ישירות מהאשפוז

לגבי מה צריך פשוט חיפשתי כמה רשימות באינטרנט ורשמתי לעצמי כל מה שראיתי שם והיה נראה לי שצריך

והצלחת באמת לארוז ברגע האחרון או שזה היה לא נוח? פשוט עם המצב של המלחמה אני מפחדת שאני לא אהיה בבית לארוז ממש לפני הלידה

שבוע לפני התאריך

וילדתי שבוע אחריו

אז היה הרבה זמן שהתיק ישב סתם

אגב שמתי ברכב תיק עם דברים שאין בעיה שיהיו ברכב

למקרה שלא נהיה בבית ונצטרך לצאת לבי"ח

ילדתי לפני התאריך ולא ציפיתי לזה, אז לא היה איתי את כל הדברים שתכננתי לתיק לידה ובעלי ארז חלק מהדברים. היה קצת פשלות אבל לא משהו נורא😅

בלידה השניה ארזתי את הדברים האחרונים בין ציר לציר, ובאיזשהו שלב רק אמרתי לבעלי מה להביא ומאיפה כי לא היה לי כוח להביא בעצמי...

תכלס את יכולה לארוז לך מה שקריטי ממש ולא תסתדרי בלעדיו בלידה ולוודא שכל מקום שאת הולכת אליו ליותר מכמה שעות זה יהיה איתך

ורשימות ברורות אם בעלך יצטרך לארוז דברים לבד ..

זה באמת רעיון להסתובב עם הדברים הקריטיים, כי כרגע נראה שאלה דברים שגם ככה איתי הרבה

ללידה

שמן שקדים

מטען לטלפון

ספר לזמן של ההמתנה אם יהיה

אוכל לבעלי

מים

למחלקה

תחתונים חדפ

בגדים

פיגמה

מגבת

מברשת שיניים

משחת שיניים

לשחרור

בגדים לך

בגדים לילד

עגלה

כיסא בטיחות לרכב

בעצם את הדברים של השחרור לא חייב לקחת מראש

ואת הדברים של המחלקה נראלך כדאי לקחת מראש או שאפשר שיביאו לי אחרי?

את עולה לשם אחרי שעתיים מהלידה ואין לדעת כמה זמן היא תיקח, אבל בכמ מן הסתם בעלך לא ילך הביתה בזמן שאת בחדר לידה רק כדי להביא אותם.

אגב שכחתי לכתוב לשחרור - מוצץ שעבר סטריליזציה, לדרך.

כדאי גם מקטין לסלקל.

אם לא תניקי, שתדעי שהבקבוקים שנותנים בביח אפשר לבקש מהם עוד 1-2 לדרך הביתה במקןם להתחיל להסתבך עם להביא תמל

ובבית, אחרי הלידה, כדאי שבעלך יקנה מראש וישים במקרר כרוב קטן להקלה על הגודש

בטיחות אז צריך עגלה.

לפי התקנות מותר לשחרר תינוק רק בתוך עגלה או סלקל. אנחנו השתמשנו בכיסא אז הבאנו עגלנ

לק"י

קרם ידיים

שמפו

סידור

מטפחת/ כובע

סיכות למטפחת (או מה שאת משתמשת)

ספר קריאה

נשנושים

פדים (בבית חולים יש את הגדולים, ובשלב מסויים אני צריכה את הדקים יותר. זה כי אולי פחות רלוונטי ביומיים- שלושה הראשונים, אבל לפעמים מאושפזים יותר).

רפידות הנקה.

תחתונים רגילים (אני לא משתמשת בחד"פ)

שמיכה לתינוק לשחרור

כובע

לא לקחתי בגדים/ פיג'מה/ מגבות לאישפוז, כי השתמשתי במה שיש בבית חולים.

רק אם הייתי מאושפזת בשבת, דאגתי לבגד שבת+ מטפחת לשבת.

שמפו הבאת כי אין בבית חולים או כי רצית את שלך?

ולגבי הבגדים, איזה בגדים הם מביאים?

והם מביאים כותנות של בית חולים ומגבות.

כל פעם נזכרת במשנו אחר..

תביאי קלסר מסודר עם הבדיקות הריון והכרטיס מעקב הריון.

כשתגיעי לביח ירצו לדפדף לראות את הכרטיס (זה סיכום מעקבי ההריון שהאחות או הרופא יכולים לתת לך. לי הוציאו אחד בכל אחד מהמעקבים האחרונים וכל פעם שמתי בתחילת הקלסר את ההכי חדש), בדיקות מתחילת ההריון - הכי חשוב סוג דם (אפשר לבקש שיכתבו בכרטיס מעקב ותמרקרי), וגם שאלו אותי על cmv

בדיקות ממהלך ההריון - שקיפות, סקר שליש ראשון, חלבון עוברי, סקירה ראשונה ושניה, מי שפיר אם עשית, הערכת משקל, gbs

אם כבר הייתי פעם אחרונה כנראה אצל הרופאה והאחות? כל רופא/אחות בקופה יכולים להוציא לי או רק רופאת נשים?

לק"י

זה פשוט יותר נוח מאשר להביא מלא דפים עם בדיקות.

אבל ייתכן שישאלו אותך גם, לא הכל הם מסתכלים רק בדפים.

ועוד משהו- תעודת זהות (וארנק/ כסף קטן).

אחות במרפאת נשים או גם במרפאה רגילה? אני צריכה עוד לעשות ספירת דם ומתלבטת איפה

תיק של זמן הלידה

ואחר כך בעלך יביא לך את התיק המוכן למשך האישפוז

כי סתם להיסחב עם תיק מיותר ממיון יולדות ועד למחלקת יולדות זה ממש מציק

לי עדיף לקחת הכל מראש.

הוא כנראה יוכל לחזור הביתה (אנחנו גרים מאוד קרוב לבית חולים), אבל לא יודעת אם ישר אחרי הלידה או קצת אחרי

אצלנו אז זה בדיוק מה שעשיתי

לקחתי דברים עד לאחרי המקלחת הראשונה לאחר הלידה

והשאר בעלי הביא לי.. אחרי שחזר הביתה למנוחה

והוא תמיד גם נשאר איתי כמה שעות אחרי הלידה