מצד אחד יש בי הרבה בגרות סבלנות סלחנות ונסיון חיים
מצד שני יש בי גם חוסר סבלנות ורגישות וילדותיות ..
נגיד ראיתי חתול דרוס וחשבתי עליו שעה חברה שלי אמרה לי שזה מקסים אבל ממש ילדותי היא גם פעם דרסה ציפור בטעות והיא נסעה אז גם על זה קיללתי אותה
מצד שני יצא לי לעזור לכמה אנשים ולדבר עם אנשים חכמים רבניות אפילו רבנים וכו'.. שאמרו לי שיש לי ניסיון חיים שה' יודע מאיפה ושמבט ראשון זה לא נראה עלי אבל ככל שמכירים אותי מבינים
אז אני באמת לא יודעת מה כבר להגיד
שלא נדבר שאני נתתי טיפים לחברות שילדו עם התינוקות על מה להיזהר עם מה להרדים אותו וכו ואפילו טיפים לשלום בית
את בוגרת? לא יודעת אולי לפעמים שצריך? ולפעמים גם שלא
אולי בהמשך?
חחחח באמת שאין לי מושג

