נשואה שנתיים ואמא למתוק אחד

מאז שהתחתנו אנחנו עושים שבתות אצל ההורים לסירוגין (גרים רחוק - כשעה נסיעה משני ההורים) וכל שבת שלישית בבית.
משהתחתנו היה הסבב הנ"ל ופרט לתקופת הקורונה (שבה נולד המתוק) הוא המשיך וממשיך כך גם עכשיו.
ההורים משני הצדדים מאוד שמחים שאנחנו באים, מאוד!
אבל - זה מאתגר אותנו.
או שמא רק אותי כי רק לי זה מפריע?
הנסיעות הארוכות, הכנת התיקים ובעיקר השבת עצמה שהיא עם עוד אנשים וצריך להיות יפים ולדבר וכו.. מעייפת.
ובמיוחד שבתות קיץ שמגיעים סחוטים הביתה במוצש וישר מקלחת ולישון..
חשוב לי לציין שהמשפחות שלנו ב"ה מקסימות, רק מחכות שנבוא (נכד ראשון משני הצדדים) וטורחות מאוד כדי שנרגיש בנוח ולמרות היתרון שבלא לטרוח לשבת - אני כל כך מעדיפה להשאר בבית..
מקדימה ועונה לתגובות נוסח "דברי עם בעלך וספרי לו מה את מרגישה"
דיברתי.
ולא פעם.
אבל בעלי רוצה והמשפחות לוחצות..
וביננו, לבקר רק אחת לשלושה שבועות זה כנראה באמת מעט מדי
(וכמובן לא יהיה יפה אם נהיה רק אצל המשפחה שלו ו2 שבתות בבית)
איך זה אצלכם?
בעיקר אלה שלא גרים בסמיכות להורים?
