הסיפור שלי מתחיל בזה שלאמא שלי לוקח זמן להיגנס להריונות. נולדתי שנתיים וחצי אחרי החתונה ויש לה פערים יפים ובלי מניעה. אז לתומי חשבתי שגם אצלי יהיה ככה ואין למה לחכות. לא מונעים.
3 חודשים אחרי החתונה אני מרגישה בחילות כאבי ראש כאבים בגב תחתון ועייפות. בטוחה שזה וירוס- לא עובר כבר שבוע. ממש ממש לא חושדת בהריוןגם עןד לא הגענו לאיחור במחזור. באחד הימים מישהי בעבודה אומרת לי שכאבי גב זה הורמונלי ורומזת. ואמא שלי יום אחר כך צוחקת אולי את בהריון. אני נלחצת ועל הבוקר למחרת רצה לקנות בדיקה באטרף. קונה 2 סוגים שיהיה בבית ופשוט עושה. בעלי בתפילה ולא חיכיתי כי היה לי ברור שזה לא הריון ואני עושה רק כדי להירגע. בום. 2 פסים ברורים. הלם מוחלט. בעלי חוזר שומע ומתחיל לרקוד. אני עוד לא ממש סגורה על הרגשות שלי. הולכת לרופאה בבדיקת דם בטא ממש גבוהה.משם בחילות והקאות. אני ממש סובלת וכל זה כזוג טרי וצעיר. לא אלאה אתכן בתלאות ההריון ב"ה כל הבדיקות תקינות ואני מתחילה לשמוח ולהתרגש. ואז נתקלים בעוד בעיה. אנחנו גרים בדירת 25 מ"ר אין מקום בכלל להכניס פה עריסה בלי לחשב את שאר הדברים ו... מתחילים במרתון למצוא דירה. חודש שמיני ועוד אין דירה כולם כבר מתחילים להילחץ. ואז ב"ה מצאנו. דירה טובה. מאוד יקרה אבל אין ברירה מעבר הדירה יוצא בשבוע 37+3 נו שויין. נסתדר.
שבוע 37 יש לי כאבים ממש חזקים בבטן למעלה כנראה פיצוש אוהבת להתמתח ולהישאר ככה כמה דקות טובות. בשלב מסויים החלטתי ללכת להיבדק רק כי זה גם תסמין של רעלת וסתם כי אני רוצה להיבדק ויש לי סיבה. מוניטור תקין. יש קצת ברקסטונים וזה לא מרגש. הרופא שולח לבדיקות דם ואולטרא סאונד למחרת בבוקר. 37+1 בהערכת משקל פתאום התינוקת מתאימה לשבוע 34 אחרי שכל ההריון תאמה במדויק את גיל ההריון. זרימות תקינות שליה קצת זקנה לשבוע. והנה התקף לב נוסף מעכשיו מעקב גדילה הם לא אוהבים את זה שהיא ירדה באחוזונים ביחס לעצמה. מפנה את כל הבדיקות לרופאה שלי שמייד מפנה אותי לרופא הריון בסיכון ומבטלת את התור לשבוע הבא. ומעקב מוניטור ואולטראסאונד כל יומיים. 37+3 היום עוברים דירה. אורזים באטרף ומסבלים הכל בעלי לא כל כך קולט מה הפירוש של אישה בהריון בחודש תשיעי ולא מבין למה רק הוא סוחב ואולי שאעזור לו להרים את הספה 2 קומות😶 (הי מתוק, אני רציתי לשלם על הובלה) מתאמת הרבה יותר מהרגיל. ואוכלת על זה סרטים. סיימנו את המעבר ביום שישי. נשאר לנקות את הבית הקודם. מוצ"ש אני רוצה ללכת לנקות לבעלי ממש אין כח- אני די מכריחה אותו. מזל כי למחרת מתחיל הכיף. אני הולכת לקופה וקובעת תור לרופא הריון בסיכון למחר זה יהיה בשבווע 38 בדיוק. ב"ה קיבלנו את פרופסור יגל שאומר לנו שהוא מציע ללכת לזירוז חשש לiugr כשהיא תהיה בחוץ נהיה רגועים יותר. הולכים לשערי צדק גם שם מוכנים לזרז הערכת משקל 2.429 אני מגיעה לזירוז ובטוחה שהופ נכנסים לחדר לידה ומתחילים טעות מרה. הכל נמרח מורידים אותי למחלקת נשים ואני תשיעית בתור. ההמתנה בלתי נסבלת. לחץ ומתח אני רוצה ללכת לישון בבית והם לא מוכנים. יום שלישי עשרה בטבת בעלי ואמא שלי צמים ויש עוד מה לנקות בבית הקודם רוצה גם את המרפסת בעלי מג'נגל בין הנקיונות אלי אחיות שלי מתייגסות לעזור. מגיעה הרופאה ובגלל שאסור לי אפידורל מקדימה אותי לראש הרשימה ומודיעה שאת הזירוז שלי עושים ביום ולא בלילה. בהתחלה שמחתי מסתבר שזה היה מוקדם מידי. כל היום היה עומס לא העלו זירוזים ואני בינתיים לא מצליחה לישון כמו שצריך ובלחץ ולא נח לי ואני מרגישה שלא נכון לי להגיע ככה ללידה בזירוז בלי אפידורל. מתחילה לבדוק אפשרות לעבור לבית חולים שיכניס אותי מייד. לילה הגיע שוב אני מבקשת שאם בכל מקרה לא מעלים אותי בלילה שיתנו לי ללכת הביתה והם מסרבים. והנה אני שומעת שמתחילים בקצב להעלות את כל הזירוזים חוץ ממני. כולן עוקפות גם כאלו שהגיעו אחרי. אני דורשת לדבר עם הרופאה התורנית שמואילה בטובה לרדתאלי ב1בלילה. (חשבו שאני ארדם אבל ניקצתי) בכיתי לה שזה לא יכול להיות ככה ומה יהיה אם גם מחר בבוקר פתאום יהיה עומס ולא יעלו זירוזים ובכל מקרה לוקח זמן עד שהזירוז משפיעאז אם היא תעלה אותי ב3 וודאי אלד בבוקר. היא אומרת שאסור לה להפר הוראה של הרופאה הבכירה אבל היא מבטיחה לי שלפני שתסיים בבוקר היא תלחץ על הרופאים לזרז אותי בכל מקרה היום. בוקר. יום רביעי 38+2 אמא שלי הולכת לעבודה כי אנחנו מבינים שזה לא כל רגע. אני בהתחלה מחכה בסבךנות ואז ב10 מתחילה להזכיר לאחיות את קיומי ומגיע 1 בצהריים יצאתי מול העמדת אחיות והתקשרץי לתל השומר ואיכילוב לברר על מצב הבירורים. פתאום האחות קוראת לי. הי את התפנה לך חדר לידה תעלי (יששש התרגיל הצליח) מזעיקה את בעלי עוד לא קוראת לאמא שלי. נכנסים לחדר לידה אני מבקשת חוקן לפני עושה מקלחת טובה ומכניסיפ לי פרופס כמובן שהתחזיות של הרופאים פסימיות עוד 10 שעות נתחיל לראות משהו וכו'4.5 שעון חורף בעלי יוצא למנחה ואני מרגישה שנייה אחרי שהייתי בשירותים שיוצא לי משהו רצה מהר. מים ודם- ירידת מים. קןראת למיילדת שבגלל שאני זירוז אני ה3 שלה כי לא חשבו שאני אצטרך משהו במשמרת הזו היא בהתחלה לא מוכנה לבדוק אני מתעקשת. נכון. ירידת מים הרופאה מגיעה המיילדץ משכנעת אותה להסץכל ואופס גם היא מרגישה. מוציאים את הפרופסונותנים ללידה צ'אנס להתקדם לבד. אנחנו אסורים מודיעה לבעלי ומתחילה להכין אץ אמא שלי. אני מחוברת למוניטור בגלל ה iugr רוצים לנטר הרבה.
מתחילים לי כאבי מחזור לוקח לי זמן להבין שזה צירים. אני מבסוטית וכן, כואב אבל כאב נסבל. אמא שלי מגיעה ב8 ובעלי מודיע לי שעד חצות אני יולדת. הלוואי אנחנו עונות לו בפסימיות. הצירים מתחזקים ורואים אץ זה במוניטור. קשה לי לשכב ואני מבקשת לזוז. מפסיקים את הניטור. אני זזה על הכדור ונכנסת למקלחון ג'קוזי וזה ממש מקל. מבקשת בדיקת פתיחה (התחלתי מ1.5) פתיחה 4 ישששש. מתקדמים מהר. כולם מבטיחים שמפה זה רץ ואולי בעלי צודק ואלד לפני חצות. הכאב ממש מתגבר מציעים לי גז צחוק ממש מתלבטת סוחבת עוד שעה ונכנעת. שמה את הגז צחוק מחשיכים את החדר אמא שלי יוצאת לנשום ואני עם בעלי היקר. אני מטושטשת סוג של ישנה בין ציר לציר אבל בצירים- כאבי תופת בלי שום יכולת להתמודד איתם אני פשוט מתכווצת על המיטה. אני מקיאה וממשיכה לעופף. אחרי שעתיים אמרתי שאני שונאת את הגז צחוק הוא לא עוזר ואני רוצה ללכת למקלחת. מפסיקים אותו. צריך אחריו 20 דקות ניטור ורק אז מותר לקום. המוניטור האלחוטי לא תופס עלי משום מה. כבר היתה החלפת משמרות באות המיילדות מיילדת וסטז'רית. מדהימות ממש בודקות פתיחה 5.5 לא זז כלום. הולכת למקלחת והצירים כבר ממש ממש כואבים ברמות הזויות. מתחילה לי עצירות ואני לוחצת לא יוצא כלום. שוקלת אם לבקש שוב חוקן אבל זה לא הגיוני. לא מקשרת את הידע שבראש למציאות. לא מבינה את הסימן הברור הזה. הצירים מטורפים ואני יוצאת ואומרת לאמא שלי שאני רוצה ניתוח עכשיו. הרדמה מלאה וזהו. היא קוראת למיילדת שמנסה לשכנע אותי שלא כדאי ובטח אני רוצה יותר מ3 ילדים (באותו רגע חשבתי לעצמי- מי בכלל רוצה עוד ילדים) אני מתעקשת והיא מעלה אותי לבדיקת פתיחה כדי לדעת מה להגיד לרופאה. פתיחה 9.5 יאללה מתחילה לידה. קוראים לבעלי שיצא לנשום אוויר מתחילים לחיצות תוך רבע שעה היא בחוץ 2.520... מהממת. ב"ה!! ממש תינוקת ברורה ויפה. המשפחה שלי בהלם היו בטוחים שזה בן... וזהו. ילדתי ב3 בלילה כמובן כי את הזירוז התחיל וי בצהרים. כמו שתמיד אמרתי.
ב"ה היה שווה את זה היא היום בת 5 חודשים מתוקה ממש
3 חודשים אחרי החתונה אני מרגישה בחילות כאבי ראש כאבים בגב תחתון ועייפות. בטוחה שזה וירוס- לא עובר כבר שבוע. ממש ממש לא חושדת בהריוןגם עןד לא הגענו לאיחור במחזור. באחד הימים מישהי בעבודה אומרת לי שכאבי גב זה הורמונלי ורומזת. ואמא שלי יום אחר כך צוחקת אולי את בהריון. אני נלחצת ועל הבוקר למחרת רצה לקנות בדיקה באטרף. קונה 2 סוגים שיהיה בבית ופשוט עושה. בעלי בתפילה ולא חיכיתי כי היה לי ברור שזה לא הריון ואני עושה רק כדי להירגע. בום. 2 פסים ברורים. הלם מוחלט. בעלי חוזר שומע ומתחיל לרקוד. אני עוד לא ממש סגורה על הרגשות שלי. הולכת לרופאה בבדיקת דם בטא ממש גבוהה.משם בחילות והקאות. אני ממש סובלת וכל זה כזוג טרי וצעיר. לא אלאה אתכן בתלאות ההריון ב"ה כל הבדיקות תקינות ואני מתחילה לשמוח ולהתרגש. ואז נתקלים בעוד בעיה. אנחנו גרים בדירת 25 מ"ר אין מקום בכלל להכניס פה עריסה בלי לחשב את שאר הדברים ו... מתחילים במרתון למצוא דירה. חודש שמיני ועוד אין דירה כולם כבר מתחילים להילחץ. ואז ב"ה מצאנו. דירה טובה. מאוד יקרה אבל אין ברירה מעבר הדירה יוצא בשבוע 37+3 נו שויין. נסתדר.
שבוע 37 יש לי כאבים ממש חזקים בבטן למעלה כנראה פיצוש אוהבת להתמתח ולהישאר ככה כמה דקות טובות. בשלב מסויים החלטתי ללכת להיבדק רק כי זה גם תסמין של רעלת וסתם כי אני רוצה להיבדק ויש לי סיבה. מוניטור תקין. יש קצת ברקסטונים וזה לא מרגש. הרופא שולח לבדיקות דם ואולטרא סאונד למחרת בבוקר. 37+1 בהערכת משקל פתאום התינוקת מתאימה לשבוע 34 אחרי שכל ההריון תאמה במדויק את גיל ההריון. זרימות תקינות שליה קצת זקנה לשבוע. והנה התקף לב נוסף מעכשיו מעקב גדילה הם לא אוהבים את זה שהיא ירדה באחוזונים ביחס לעצמה. מפנה את כל הבדיקות לרופאה שלי שמייד מפנה אותי לרופא הריון בסיכון ומבטלת את התור לשבוע הבא. ומעקב מוניטור ואולטראסאונד כל יומיים. 37+3 היום עוברים דירה. אורזים באטרף ומסבלים הכל בעלי לא כל כך קולט מה הפירוש של אישה בהריון בחודש תשיעי ולא מבין למה רק הוא סוחב ואולי שאעזור לו להרים את הספה 2 קומות😶 (הי מתוק, אני רציתי לשלם על הובלה) מתאמת הרבה יותר מהרגיל. ואוכלת על זה סרטים. סיימנו את המעבר ביום שישי. נשאר לנקות את הבית הקודם. מוצ"ש אני רוצה ללכת לנקות לבעלי ממש אין כח- אני די מכריחה אותו. מזל כי למחרת מתחיל הכיף. אני הולכת לקופה וקובעת תור לרופא הריון בסיכון למחר זה יהיה בשבווע 38 בדיוק. ב"ה קיבלנו את פרופסור יגל שאומר לנו שהוא מציע ללכת לזירוז חשש לiugr כשהיא תהיה בחוץ נהיה רגועים יותר. הולכים לשערי צדק גם שם מוכנים לזרז הערכת משקל 2.429 אני מגיעה לזירוז ובטוחה שהופ נכנסים לחדר לידה ומתחילים טעות מרה. הכל נמרח מורידים אותי למחלקת נשים ואני תשיעית בתור. ההמתנה בלתי נסבלת. לחץ ומתח אני רוצה ללכת לישון בבית והם לא מוכנים. יום שלישי עשרה בטבת בעלי ואמא שלי צמים ויש עוד מה לנקות בבית הקודם רוצה גם את המרפסת בעלי מג'נגל בין הנקיונות אלי אחיות שלי מתייגסות לעזור. מגיעה הרופאה ובגלל שאסור לי אפידורל מקדימה אותי לראש הרשימה ומודיעה שאת הזירוז שלי עושים ביום ולא בלילה. בהתחלה שמחתי מסתבר שזה היה מוקדם מידי. כל היום היה עומס לא העלו זירוזים ואני בינתיים לא מצליחה לישון כמו שצריך ובלחץ ולא נח לי ואני מרגישה שלא נכון לי להגיע ככה ללידה בזירוז בלי אפידורל. מתחילה לבדוק אפשרות לעבור לבית חולים שיכניס אותי מייד. לילה הגיע שוב אני מבקשת שאם בכל מקרה לא מעלים אותי בלילה שיתנו לי ללכת הביתה והם מסרבים. והנה אני שומעת שמתחילים בקצב להעלות את כל הזירוזים חוץ ממני. כולן עוקפות גם כאלו שהגיעו אחרי. אני דורשת לדבר עם הרופאה התורנית שמואילה בטובה לרדתאלי ב1בלילה. (חשבו שאני ארדם אבל ניקצתי) בכיתי לה שזה לא יכול להיות ככה ומה יהיה אם גם מחר בבוקר פתאום יהיה עומס ולא יעלו זירוזים ובכל מקרה לוקח זמן עד שהזירוז משפיעאז אם היא תעלה אותי ב3 וודאי אלד בבוקר. היא אומרת שאסור לה להפר הוראה של הרופאה הבכירה אבל היא מבטיחה לי שלפני שתסיים בבוקר היא תלחץ על הרופאים לזרז אותי בכל מקרה היום. בוקר. יום רביעי 38+2 אמא שלי הולכת לעבודה כי אנחנו מבינים שזה לא כל רגע. אני בהתחלה מחכה בסבךנות ואז ב10 מתחילה להזכיר לאחיות את קיומי ומגיע 1 בצהריים יצאתי מול העמדת אחיות והתקשרץי לתל השומר ואיכילוב לברר על מצב הבירורים. פתאום האחות קוראת לי. הי את התפנה לך חדר לידה תעלי (יששש התרגיל הצליח) מזעיקה את בעלי עוד לא קוראת לאמא שלי. נכנסים לחדר לידה אני מבקשת חוקן לפני עושה מקלחת טובה ומכניסיפ לי פרופס כמובן שהתחזיות של הרופאים פסימיות עוד 10 שעות נתחיל לראות משהו וכו'4.5 שעון חורף בעלי יוצא למנחה ואני מרגישה שנייה אחרי שהייתי בשירותים שיוצא לי משהו רצה מהר. מים ודם- ירידת מים. קןראת למיילדת שבגלל שאני זירוז אני ה3 שלה כי לא חשבו שאני אצטרך משהו במשמרת הזו היא בהתחלה לא מוכנה לבדוק אני מתעקשת. נכון. ירידת מים הרופאה מגיעה המיילדץ משכנעת אותה להסץכל ואופס גם היא מרגישה. מוציאים את הפרופסונותנים ללידה צ'אנס להתקדם לבד. אנחנו אסורים מודיעה לבעלי ומתחילה להכין אץ אמא שלי. אני מחוברת למוניטור בגלל ה iugr רוצים לנטר הרבה.
מתחילים לי כאבי מחזור לוקח לי זמן להבין שזה צירים. אני מבסוטית וכן, כואב אבל כאב נסבל. אמא שלי מגיעה ב8 ובעלי מודיע לי שעד חצות אני יולדת. הלוואי אנחנו עונות לו בפסימיות. הצירים מתחזקים ורואים אץ זה במוניטור. קשה לי לשכב ואני מבקשת לזוז. מפסיקים את הניטור. אני זזה על הכדור ונכנסת למקלחון ג'קוזי וזה ממש מקל. מבקשת בדיקת פתיחה (התחלתי מ1.5) פתיחה 4 ישששש. מתקדמים מהר. כולם מבטיחים שמפה זה רץ ואולי בעלי צודק ואלד לפני חצות. הכאב ממש מתגבר מציעים לי גז צחוק ממש מתלבטת סוחבת עוד שעה ונכנעת. שמה את הגז צחוק מחשיכים את החדר אמא שלי יוצאת לנשום ואני עם בעלי היקר. אני מטושטשת סוג של ישנה בין ציר לציר אבל בצירים- כאבי תופת בלי שום יכולת להתמודד איתם אני פשוט מתכווצת על המיטה. אני מקיאה וממשיכה לעופף. אחרי שעתיים אמרתי שאני שונאת את הגז צחוק הוא לא עוזר ואני רוצה ללכת למקלחת. מפסיקים אותו. צריך אחריו 20 דקות ניטור ורק אז מותר לקום. המוניטור האלחוטי לא תופס עלי משום מה. כבר היתה החלפת משמרות באות המיילדות מיילדת וסטז'רית. מדהימות ממש בודקות פתיחה 5.5 לא זז כלום. הולכת למקלחת והצירים כבר ממש ממש כואבים ברמות הזויות. מתחילה לי עצירות ואני לוחצת לא יוצא כלום. שוקלת אם לבקש שוב חוקן אבל זה לא הגיוני. לא מקשרת את הידע שבראש למציאות. לא מבינה את הסימן הברור הזה. הצירים מטורפים ואני יוצאת ואומרת לאמא שלי שאני רוצה ניתוח עכשיו. הרדמה מלאה וזהו. היא קוראת למיילדת שמנסה לשכנע אותי שלא כדאי ובטח אני רוצה יותר מ3 ילדים (באותו רגע חשבתי לעצמי- מי בכלל רוצה עוד ילדים) אני מתעקשת והיא מעלה אותי לבדיקת פתיחה כדי לדעת מה להגיד לרופאה. פתיחה 9.5 יאללה מתחילה לידה. קוראים לבעלי שיצא לנשום אוויר מתחילים לחיצות תוך רבע שעה היא בחוץ 2.520... מהממת. ב"ה!! ממש תינוקת ברורה ויפה. המשפחה שלי בהלם היו בטוחים שזה בן... וזהו. ילדתי ב3 בלילה כמובן כי את הזירוז התחיל וי בצהרים. כמו שתמיד אמרתי.
ב"ה היה שווה את זה היא היום בת 5 חודשים מתוקה ממש
