אני חושבת שאם הייתה לו בעיית מחוייבות בנושא כזה רציני (להבדיל מנושאים 'קטנים יותר' כמו עבודה, לימודים, קשרים חברתיים וכו')
הוא לא היה מתנהג ככה.
בדרך כלל כשאנשים בוגרים רוצים משהו מאד
הם לא נרתעים מה"מחיר" שנדרשים עבורו
על אף ששקלו את העניין מכל צדדיו והיו מודעים להשלכות שלו עליהן.
לאנשים קשה להגיע להחלטה מחייבת וגורלית, כמו החלטה על חתונה שהיא אחת ההחלטות שאדם נדרש להכריע בעצמו במהלך חייו, תוך מודעות לכדאיותה/ לא כדאי וממילא מעדיפים "לחתוך"
בדרך כלל מקובל לומר שאצל אנשים "לא דתיים" זה יותר קורה, כי קודם "חיים ביחד" "מנסים איך זה" ואין עדיין מחוייבות אמיתית ונאמנות טוטאלית , בגלל שהקשר הוא חברי ו"נוח". אם לא ייתחשק לי - אפשר להיפרד ולהמשיך הלאה בחיים.
כאשר מתחתנים, הנישואין הופכים את סוג החברים לבעל ואישה אשר נאמנים אחד לשני וחפצים האחד בטובת השני, וממילא מתגמשים וצועדים אחד לקראת השני למען הבניין המשותף.
(תראי מה כתבתי על "נישואין זו עבודה", יכול להיות שההבנה הזו של המחוייבות והעבודה, מרתיעים אותו?)
העבודה בהחלט יכולה להתחיל עכשיו, בהגברת מצב הקשר ביניכם על ידי שיח פתוח וטוב.
אולי כדאי לך להעלות את הנקודה בשיחה איתו,
ולהבין ממנו היכן הוא עומד ומה דעתו.
ויחד להגיע להסכמה על ייעוץ ששניכם נוכחים בי (מטבע הדברים, יש חלק במפגשים ייעוץ שכל אחד מבני הזוג נמצא כמה דקות לבד עם היועץ, כדי שהוא יקבל תמונה כוללת משני הצדדים המתייעצים, יוכל להציע פתרון שיהיה משותף ומקובל על שניהם)
