חמותי פשוט מקסימה! אני מתה עליה!

אבל לפעמים פשוט אין גבולות 

תנסי לדבר איתה אבל בעקיפין כאילו שחבל שאת לא תהיי שהיא באה. גם אם ישלה מפתח. או בצחוק כזה שאת רוצה לסדר קצת לפני שהיא באה..

טוב.. מתלבטת אם לנצל ולשתף פה משהו קורע

כשהייתי רווקה וגרתי עםההורים, הייתה לי קומה נפרדת והיה שם החדר שלי, חדר מחסן, משניהם הייתה יציאה למרפסת גדולה ושירוקלחת שלי.

נכנסתי להתקלח. יצאתי רק עם מגבת.... רק על השיער..

כי מה זאת הקומה שלי בחיים אפחד לא עולה!!!!

אני הולכת לי לחדר פתאום קולטת שאבא שלי מסתובב במרפסת!!!!!!!

יא רבי

פאדיחה.

קרה לי עם בן דוד של בעלי.

התארחנו כולם בבית של אמא שלו.

והוא נכנס לחדר שישנו בלילה, התבלבל עם החדר שהוא ואשתו ישנו.

ואני בדיוק ישבתי על המיטה עם  פיג'מה ובלי מטפחת.

אה גם פעם פתחתי את הדלת לשכן שבמקרה היה בעלה של חברה הכי טובה שלי בלי מטפחת חחחח

שוב את מזכירה לי

שירדתי מההסכעה של בית הספר, שישי בצהריים בשכונה הומת הדם. וכולם..... דתיים וחרדים, וילדים עם הורים מבית הספר שמכירים אותי. אני צועדת ברחוב, ואז ענף שורר נתקע לי במטפחת ומרים אותה. אני מחזירה מהר ומסתבכת ולא מצילחה להחזיר רגיל זה הסתבך עם הבסיס והשיער שלי יוצא מכל מקום. רצה מהר מאחורי איזה בניין ומסדרת.

פאדיחות על חלל

ה/ הטוב

הבובו הזה

אחותי פינקה אותי בבובי של הודולה ליומולדת.

החיים שלי מתחלקים ל2

לפני הבובי

ואחרי הבובי.

לא נישואין

לא לידה

הבובי הביא את האור לחיי

שעדיף שתצלצל קודם

לפעמים שחמתי מפתיעה אותי אז היא רואה בית מבולגן

פעם אחת היא ראתה הר סיני על הספה אז היא שאלה אם החלטנו לעשות סדר בארונות אז הוצאנו את כל בגדים

אמרתי לה שזאת הכביסה שלנו שמיועדת לקיפול

לא הזיז לי שראתה בית מבולגן (טוב נו אולי קצת...)

אותי זה מרגיז שמוגיעים חצי שעה מראש והם בדרך אלינו !!  ככה לבוא בלי התראה..הזוי בעיני

כי אסור שיהיה קרמיקה במרחב מוגן (עלולות להתנפץ מההדף וזה ממש מסוכן).

עלות הוספת ממד מ0 מתחילה ב50k ממה שאני יודעת, לממד בנוי שפשוט מחברים לבית (כשיש היתר לתוספת בנייה)

צריך להתייעץ עם מי שמתעסק עם זה

יתרונות וחסרונות של מי שעשה להם.

תפרסמו בסביבה שאתם מחפשים לשמוע ואנשים יקשרו אתכם. הרבה בנו בשנתיים האחרונות.

והייתי מבררת עם השכנים שמתחתיכם לפחות, יכול להיות שכן ירצו להגדיל את הבית, להיות עם ממד, להעלות את הערך לדירה. לכל אחד הסיבה שלו לבניה כזו.. 

אבל אולי באמת אכתוב גם בקבוצה שבאזורנו.

ממד זה בעצם חדר ש4 הקירות עשויים בטון

וככה אפשר להיות  מוגנים מפגיעות של טילים

די בעדויות ששומעים בתקופה זו וגם מזו האחרונה של הבניין בשוהם- כל מי שנכנס לממד  (שזה היה כל דיירי הבניין)

ניצל מהפגיעה הקשה ב"ה.

ככה שבאמת זה מרחב חשוב.

טכנית

יש בו קירות בטון

ראיתי גם שיש נקודה/ כמה נקודות חשמל

ויש חלון אחד, תקני כמובן.

ואם אני לא טועה אז פתח אוורור נוסף.
 

כתבתי לך את זה כי רשמת לגבי המטבח או חדר אחר שאפשרי להפוך לממד.

הממד צריך להיות כשמו. מרחב מוגן דירתי.

ריק מכל מיני חפצים חדים/ קרמיקות/ זגוגיות/ מראות ,  כדי למנוע מצב שבשעת הדף מתנפצות ומסכנות את הסובבים.

המקסימום שראיתי זה מיטה וארון שם.

שלא תצטרכו! 

אצלי עכשיו יש שם בעיקר ארגזים סגורים.

כדי לחשוב על לשים שם (שיהיה תמיד)

מים

טישו

מגבונים

מטענים

תעסוקה

תהילים/ סידור

הבנתי מבעלי שהיום בבניה החדשה,

התקן הוא ממד כבר כשמתכננים את הדירות. 

בעזרת ה שלא תזדקקו להשתמש בזה

כי לא יהיה עוד ! 

צריך לקחת בחשבון שיש כרגע הקלות ממש בעניין הזה,אחר כך זה יעלה יותר בזמן ויותר בביוקרטיה.

בגדול  וזה חלק מההקלות שיש כרגע בעיקבות המלחמה.

תוך חודש מקבלים התיר בניה.

עדיף להתייעץ עם מהנדס או אדריכל לגבי האפשרויית האלה,

מטבח לא הייתי ממליצה להפוך לממד,

צריך מספיק אוורור למטבח בממד זה בעייתי יותר.

צריך גם לקחת בחשבון שאם הממד לא מחובר למקלט הוא הרבה פחות בטיחותי ממד שבנוי על הקרקע ממש.

זה גם כן שיקול,

אצלנו יכולנו להפוך חדר לממד בעלות ממש נמוכה אבל העדפנו לבנות חדר ממד בנוסף כדי להגדיל את הבית.

אבל הבנתי שאפשר לבנות ממ"ד רק מעל ממ"ד אחר, ככה שאם אתם לא קומה ראשונה והשכנים מתחת לא מתכננים לעשות ממ"ד, לא בטוח שתוכלו לעשות ממ"ד תקני לחלוטין (יש לזה חלופות אחרות, אבל כדאי לברר מראש)

ההורים שלי לא יכולים כי גרים בקומה גבוהה והשכנים לא מעוניינם.

בבית פרטי לברה שלי הוסיפה כחדר נוסף

יש זוגות שנחמד להם השקט שלהם, הזמן שלהם.. אם הם כאלה אז הכל טוב.

אם זה מפריע להם אז לדעתי האישית אחריותכם כילדים לעשות תורנות וכל פעם מישהו אחר "יקריב" 

יעני ההורים של בעלך מזמינים אתכם ואת ההורים שלך. אולי כשזה מצריך שינה זה פחות נפוץ אבל עדיין אפשרי.

בשלב מסויים הילדים יותר ויותר מזימינים את ההורים ואז אפשר להזמין את שני הצדדים.

יש להם חברים במצבם?

אם לא שאחד מהאחים יוותר השנה, ובשנה הבאה שיסעו לחול ואז שנה אח"כ מתחלפים.

בעיני להשאיר הורים ליל סדר לבד כשזה לא מרצונם זה קו אדום.

אם זה יעלה לך בזוגיות אז  אולי אין ברירה, אבל אם זה רק עניין של באסה, גם אם באסה גדולה ממש, אז אולי נכון להתגבר.

לא יודעת מה זה אומר להרוס לבעלך את החג, שלא יהיה קריאת הגדה כמו שהוא אוהב או מנהגים שהוא רגיל אליהם?

או לא אוהב הכוונה שלא יוכל לעשות סדר פסח מינימלי אפילו מסיבה כלשהי. זה שני דברים שונים.

דבר ראשון - להתחלק בין האחים- חצי השנה אצלכם וחלק בצד- השני.ואז תמיד יהיה איתם מישהו

וגם...ובעיקר

אנחנו שנים לא רצינו לעושת פורים עם ההורים שלי כי כמו שאמרת..משעמם אצלהם וזה לא מרגיש חג..

גם להזמין פחות רצינו כי עישנו אם חברים והרגיש לנו לא זורם

כנ''ל אחותי

ויצא שהרבה שנים הם היו לבד לבד בפורים

והיום כשהם מבוגרים

אני כמעט בוכה מלחשוב על זה שכל שנה הם היו לבד

ועכשיו הם לבד כי לא יכולים לארח ולא להתארח

וכמה היתי רוצה לתקן ולהחזיר את הזמן לאחור ולהיות ברגישות כלפיהם ולא לחשוב רק על החג שלי

לא חייב כל שנה.אבל כ ן לחשוב עליהם..אולי להזמין אלינו

כשהם מזדקנים פתאם רואים דברים אחרת

פתאם מצטערים למה לא היינו עבורם מספיק

לדעתי כדאי לתכנן את זה ככה שבאף שנה ההורים לא יהיו לבד...

זו לא אופציה מבחינתי.

אין מצב בעולםםםםם להשאיר הורים ליל הסדר לבד!

עם כל הכבוד לנוחות ולכיף גם הם מסרו את עצמם בשבילכם.

תורנות חובה

ואפילו לא נעים בכלל שהם מודעים לסיטואציה.

אחרכך כשהם יזקנו זה עוד יותר יכאב לכם

וכל הכבוד לך שאת על זה 🩷🩷🩷

אין מצב להשאיר הורים לבד בליל הסדר.

הכי הגיוני שתעשו האחים תורנות.

לא יודעת כמה אחים אתם, אבל בהנחה ש-3 פלוס

זה יוצא שפעם בשלוש שנים כל אחד צריך להיות אצל ההורים.

אפשר אגב גם להזמין אותם אליכם.

ואם זה מקובל אצלכם, אז שחמיך וחמותך יזמינו אותם אליהם יחד אתכם.

אבל להשאיר הורים לבד... לי זה ממש ממש צורם.

וגם אנחנו משפחה קטנה וההורים שלי לא אוהבים את הלבד

אנחנו מקריבים למען ההורים את הנוחות שלנו. כל השנה אגב מוודאים שהם לא לבד בשבתות ובמיוחד בחגים! אין אופציה להשאיר לבד.

היה לי ממש קשה לקרוא אותך( הפותחת )מתנצלת אם אני לא רגישה  אבל בעלך יכול להתגבר על הנוחות שלו. 

לא כתבת כמה אחים אתם, אבל אם אתם 4 או יותר אפשר להתחלק לזוגות ואז אתם אף פעם לא "לבד" אצל ההורים.

אצלנו במשפחה יש קבוצה רק של האחים בלי ההורים ולפני כל חג אנחנו מוודאים שהם לא לבד. לפעמים בראש השנה הם בוחרים להשאר בבית ולא לבוא אלינו אבל בגלל שזה יותר חג של תפילות ופחות משפחתי זה קצת פחות נורא. אם הייתי יודעת שהם לבד בפסח ממש היה נשבר לי הלב…

אלא אם הם רוצים את זה...

במיוחד לא בליל הסדר זה נורא עצוב 

כתבת שלהיות אצלם זה להרוס לבעלך את החג... בעיני בדיוק הפוך.

לחגוג במקום כשאתם תהיו בטוב וההורים שלך לבד, זה לא חג..  ככה כותב הרמבם...

אנחנו הפסדנו הרבה  פעמים ליל ח הסדר או ראש השנה עם במשפחה שלי שאצלם כיף ומשפחתי, כדי שחמי וחמותי לא יהיו לבד. אפילו שאצלם שקט וצפוף...

תעשו בינכם סבב.

כתבת שאפף אחד לא רוצה להקריב את החג שלו. וזה מובן.

אבל נראה לי שאחת המילים שמתארות הורות זה הקרבה. וזה הזדמנות להשיב טוב להורים על כל מה שהקריבו עבורכם

אף אחד לא רוצה לעשות את החג עם ההורים.

הייתי יכולה להבין אם אלו היו הורים מתעללים,

אבל אני מבינה שזה לא המצב.

איך ההורים שלכם עשו את החגים?

מה היה עם סבא וסבתא שלך?

זה יוצא פעם בארבע שנים.

אי אפשר פעם בארבע שנים ל"סבול" עם ההורים שילדו אתכם?

ההורים שלי הם חילונים ולעשות איתם חגים ואפילו שבתות זה לא נעים בכלל בכלל.

לא ברמה הרוחנית מבחינת עבודה רוחנית ותפילות ושאר רוח, ולא מבינה דתית ארצית פשוטה.

פתאום כיבו את האורות,

פתאום מישהו הוריד את המרק מהפלטה,

זה לא פשוט בכלל אבל עושים את זה במאמצים מרובים מאוד מתוך הכרת הטוב ומתוך כיבוד הורים.

בסה"כ הזמן שלהם איתנו הוא קצר וכל עוד היו הורים סבירים- לא מכים, לא מתעללים, מפרנסים, מלבישים, משחקים קצת עם הנכדים- אני לא רואה סיבה שלא לחגוג איתם חג אחד פעם בארבע שנים.

אם אין הרבה אנשים ואקשן תעשו אתם את האקשן.

תבואו כמה אחים, תזמינו שכנים, אנשים בודדים, חיילים אולי.

אם הילדים שלי לא היו רוצים לחגוג איתי, אני חושבת שהייתי ממש ממש מצטערת.

אני מדברת רגע רק על עצמי.

הייתי חושבת שאו שהייתי הורה רע,

או שהייתי הורה טוב מדי וכנוע ולא לימדתי אותך איך להעריך ולכבד אותי, או שבמחילה הילדים שלי לא כ"כ טובים.

מקווה שהסברתי ברור ובכבוד.

יכול להיות שהיא בת יחידה למרות שנשמע שיש לפחות 2, לפעמים משנים מעט מפאת אאוטינג.

בכל מקרה צריך להיזהר לא להיות שיפוטיים מדי.

לצורך הדוגמה יכול להיות שיש לה אח אחד בחו"ל,

או שיש לה אח שהוא במילואים ואשתו עושה חג לבד אצל ההורים שלה, אולי כבר שנה שלישית ולמעשה רוב הדאגה להורים נופלת עליה והיא רוצה להרגיש צעירה ולהתפנק קצת..

סתם דוגמה, אז מה שכתבת נכון, רק לשים את זה בסוגריים שלא מכירים מספיק את התמונה המלאה.

כל המספרים התבלבלו לי לגמרי

ומקבלת גם את שאר הדברים שכתבת

סליחה - אפשר שיימחק.

אז אני אכתוב פה את נקודת המבט הלא צדיקה שלי, רק כדי שתדעי שאתם לא לבד...

אצלנו להורים של בעלי יש שלושה ילדים. שניים נשואים ואחת לא. רק לנו יש כמה וכמה ילדים (לאח השני הנשוי יש בת אחת שנולדה אחרי הרבה שנים).

לפני כמה שנים החלטנו שאנחנו עושים ליל הסדר בבית (למרות שאצל ההורים שלי, משפחה ברוכה, דווקא כיף).

עשינו את זה שנה אחת כשהגיע התור אצל ההורים שלי, ובשנה אח"כ בעלי שאל אם אולי בכ"ז נעשה אצל ההורים שלו כדי שלא יהיו לבד (אחיו היה אמור ללכת לצד של אשתי). אני ממש ממש התלבטתי, כי ליל הסדר הפרטי שלנו היה כ"כ מוצלח והיה לי קשה לוותר על זה (וגם בעלי הודה שאצל ההורים שלו לא נוכל לתת לילדים את מלוא תשומת הלב, כי הם רק רוצים כבר להגיע לשולחן עורך ופחות מעניין אותם דברי תורה וכאלה).

ואז הייתה הקורונה, וזה פשוט פתר לנו את הבעיה🤭

ומאז המשכנו לעשות לבד בבית וזהו, וההורים שלו לפעמים היו עם האח השני ולפעמים רק עם הבת הרווקה.

מציינת שתי נקודות חשובות:

1- ההורים שלו דווקא אנשים שאוהבים שקט, וקשה להם לארח אותנו לאורך זמן. גם לסתם שבת אנחנו כבר לא מתארחים אצלם כי זה פרויקט גדול מדי בשבילם. פוגשים אותם באמצע שבוע, כמעט כל שבוע.

2- אחותו של בעלי עם קשיים נפשיים, כשאנחנו באים לשם היא לא מסוגלת להיות שם (נשארת סגורה בחדר שלה). מה שאומר שאם נהיה שם בליל הסדר - היא לא תהיה שם... (ובגלל הקשיים שלה גם עם חברות וכד' היא לא תחגוג) אגב, נודע לנו על הקשיים האלה רק בשנים האחרונות... לפני כן לא הבנו למה היא תמיד מתחמקת מנוכחתנו. (בתחילת שנות נישואינו היא עדיין הייתה בסדר והייתה איתנו כשבאנו לבקר)

זהו, רק כתבתי את הסיפור שלנו (באנונימי גם בגלל הבושה וגם בגלל הפרטים החסויים על גיסתי). לא יודעת אם אפשר להסיק ממנו לסיפור שלכם...

גם הצד של בעלי אוהב  שקט לכן הולכים פחות.

מדברים על משפחה שכן רוצה אורחים.. 

את לא היחידה

וכשיש מקרים יוצאי דופן זה הגיוני ומתקבל

מדובר פה על מקרה קלאסי

אנחנו עוד לא יודעים מה לעשות השנה

אבל גם אצלנו יש סיפור מורכב יותר

את לא צריכה להרגיש רגשות אשמה על זה

תמיד יש יוצאי דופן ופרטים שונים

מתייחסים כמובן למקרה רגיל

אז אם זה שיקול משמעותי (אין ממד, נסיעה ארוכה וכדו') קחו את זה בחשבון.

וברור שיש תורנות

או שההורים מתארחים או שמארחים את הילדים התורן, כל שנה לפי הסידור שהכי מסתדר להורים מול האח התורן

מבינה שהמצב אצלנו עצוב יותר ממה שחשבתי

לאף אחד לא באמת אכפת מההורים ברמה של הקרבה

הם אנשים לא קלים ואין לצערי הערכה

אין לי כוח להכנס לזה מול בעלי כי החג אצל ההורים שלו זה חתיכת אירוע ואנחנו שם מאז החתונה

אני לא רוצה לדמיין את ההרגשה שתהיה לי לדעת שהוא בטוח מבואס ברמות אבל אין לו ברירה

ולא, ההורים ממש לא שמחים להיות לבד

שנים קודמות היה להם סידור שכבר לא רלוונטי

בכל אופן אחים שלי לא יזרמו על תורנות

כל אחד מציג את תירוציו ואני לא במקום של להטיף להם

מבינה אותך ממש ממש

🫂🫂🫂

זה לא פשוט

סיטואציה לא פשוט. בכלל

הלוואי שימצאו איזה רעיון שירגיע אותך

תתפללי 🩷

יכולה לומר שאנחנו 6 שנים חוגגים סדר בבית וחמתי מארחת כל שנה. השנה ייתכן ולא תארח בגלל המצב, ואני לא יודעת מה מבחינת אחים שלו. כרגע אחות רווקה כל שנה מגיעה, ועוד אחת נשואה לא יודעים

אני מבחינתי אם אדע שהם לבד כלומר רק האחות הרחוקה מגיעה - מעצמי אציע לבעלי ללכת וממש בלב שלם

אבל ודגש חשוב - לא סובלים שם חלילה, בכלל, פשוט מעדיפים את החג אצלנו בבית עם פחות המוניות

אז אני אומרת - אם ההורים בלתי נסבלים, מעירים, כועסים, מתפרצים, והאווירה עכורה - לא רואה סיבה ללכת לסבול. יש להם אחריות להנעים ולהתאים את עצמם לאורחים, כמו שהפוך. זה מערכת דו צדדית

אם זה רק "לא כיף כמו אצל חמתך" - חד משמעית הייתי הולכת.

אין מה לעשות.

קורה גם לאנשים אחראיים וגם למי שלא רגיל לזה.

ילדים זה עם שזז ומשתולל ולפעמים זה קורה. אז לא נורא וזה עובר ומתגברים.

וחיבוק על התקופה שתהיה קצת מורכבת מבחינת התנהלות כנראה.

אין לי ממש עצות פרקטיות כי ב"ה לא התנסתי, אבל מאמינה שעגלה של תינוק ממש תקל עלייך, אז אולי שווה לנסות להשיג.

בהצלחה!!

זה קורה לכולם (כמעט)

תנסי לראות איפה יש סניף של יד שרה קרוב אליכם, יש להם כיסאות גלגלים לילדים

אפשר לתת אקמול, נורופן, לכאב. יכול להיות כמה ימים ואז זה עובר בעז"ה.

תנסי לעשות מזה הילולה, הרבה צומי ואקשן

לאח שלי היה גבס עד מעל הברך בגיל 3.

חוץ צבעוניים הראשונים, שהוא לא יכל לדרוך על הרגל. בהמשך הוא הלך עם הגבס.

במקלחת, היינו עוטפים את הגבס בניילון.

אם היא לא יכולה לדרוך, כדאי להשאיל כסא גלגלים.

או כסא גלגלים (לדעתי עדיף עגלה אם יש משהו שנח לה בו)

ולבית אולי יהיה לה נח להתנייד עם בימבה כיף (בימבה כוכב)

אז אל תקחי את זה קשה מבחינת חוסר אחריות וכד'

הבן שלי בן 1.8 היה לאחרונה עם גבס ברגל גם מאיזה משחק מטופש בגינה ולא עשה שום דבר מסוכן

ילדים מתאוששים מזה יותר מהר ממבוגרים

חיבוק ורפואה שלימה

הם השאילו כסא גלגלים לילדים מיד שרה

וככה התגלגלו לגן

לגבי מקלחת

תבררו על גבס רחיץ

ואם לא- אז יש גם כסא למקלחת שאפשר לשבת עליו

נראה איך יהיה לנו... פשוט הייתה לה הסתגלות ממש קשה לגן ודווקא לאחרונה התחילה לפרוח שם סוף סוף

ברגע שהכאבים פוחתים

אז הגיוני לחזור לאיזשהו שגרה

גבס יכול להיות תהליך ארוך של כמה שבועות

אין סיבה לשבת בבית כל הזמן הזה

ממש תודה על ההצעות! אני אחשוב על עגלה/כסא מיד שרה. הכסא קצת עושה לי אסוציאציות לא נעימות אבל אם הוא יותר נוח אולי זה שווה.

ותודה על העידוד שזה יכול לקרות... מרגישה שזה היה כזה מיותר וחבל שלא עצרתי את ההשתוללות. באמת לא חשבתי שזה יגיע למשהו כזה... הם גם לא ילדים שמשתוללים בטירוף.

עוד שבוע נלך לביקורת ואז נשאל לגבי גבס קל יותר/רחיץ

בינתיים ממש קשה להזיז ולהרים אותה, היא נורא חוששת ובוכה מכל תזוזה לא נכונה, עדיין מנסים להבין איך הכי טוב להתנהל.

גם בצד הרגשי

וגם פיזי

תנו לעצמכם זמן

זה יהיה יותר קל לתפעול

הימים הראשונים היו ממש כמו שאת מתארת, הכל רגיש וכואב ומפחיד.

תוך שבוע בערך זה כבר היה הרבה יותר טוב. כבר לא כאב לה, ועיקר הקושי היה סביב ההתנהלות הטכנית עם הגבס. אבל חזרה לגן כרגיל אחרי שבוע (וגם השתתפה במסיבת סיום).

בעז"ה שיהיה שיפור מהיר...

דבר ראשון ממליצה ללכת לאורתופד פרטי שמומלץ. אני אישית לא רוצה לקחת סיכון כשמדובר ברגל של ילד קטן

אני חושבת שלא צריך לחכות שבוע ואפשר ללכת כבר מתי שיש תור

אם את באזור ירושלים יש לי המלצה

ואז אפשר לבקש מהרופא הנחיה לגבס קל

יש לי המלצה על מישהו שעושה גבס קל. זה פרטי אבל בעיני שווה כל שקל. אפשר להתקלח עם זה כרגיל, הגבס עצמו הרבה יותר קל, ובמקרים רבים מותר לדרוך על הרגל עם הגבס הזה, מה שהופך את התקופה המגובסת לקלה ואת ההחלמה אחר כך למהירה הרבה יותר.

הפנו אותנו וקבעו לנו כבר תור למרפאות חוץ של רמב"ם (שם הלכנו למיון) מקווה שזה יהיה טוב, אם לא נקבע לאורתופד פרטי.

ואני אברר על גבס קל תודה רבה! 

קודםן כל, הכל טוב זה קורה להרבה ילדים
בתחלה גם אנחנו נלחצנו, אבל מהר התרגלנו ואפילו היום הבת שלי אומרת איך בא לי לשבור רגל (חס ושלום)
זכור לה כחוויה.
אנחנו הבאנו לה קביים לילדים והיא הסתדרה מצויין.
בימים הראשונים הם הימים הכי כואבים, רק נורופן עזר לה בלילה ובמהלך היום.
לא שלחנו אותה בימים הראשונים למסגרת, אבל אחרי שהכאבים חלפו היא הלכה רגיל לכיתה, אנחנו הבאנו אותה והחזרנו.
וגיל 4- בעלך יכול להרים ולהעביר ממקום למקום, אין מה לעשות צריך לעזור לה.
מקלחת- מכסים בניילון נצמד את כל הרגל , גם איפה שאין גבס. ומקלחים ונזהרים שמים יגעו כפה שפחות עד כמה שניתן.

משעשע שהיא זוכרת כחוויה טובה. ומנרמל לדעת שבימים הראשונים זה כואב ככה... גם פה נתנו נורופן

אנחנו (עם יד שבורה) היינו עוטפים בשקית ומדביקים את הקצה עם מסקינג טייפ על החלק החשוף של היד.

לרגל מן הסתם צריך שקית גדולה (שקית אשפה).

יכול להיות שניילון נצמד יותר נוח, לא התנסיתי. אבל כותבת את מה שאנחנו עשינו כדי לתת עוד אופציה...

להורים של בעלי יש 2 רכבים אז הם השאילו לנו לתקופת המילואים כי באמת לא היה רלוונטי שאהיה בלי רכב

אולי יש חברים עם שני רכבים או משפחה שיכולים לתת לכם?

או לקנות רכב מיני קטן וזול ולמכור אותו בסוף המילואים? יכול לצאת יותר זול מלהשכיר רכב..

האמת שלנו יש 2, לא רואה את עצמי מסתדרת בלי

אבל, מלבד פעמים בודדות בחופשה שלא עבדתי ולא התכוונתי לנסוע לשבת- תמיד היה ברור שאני צריכה את הרכב ואין ברירה.

אח שלי לעומת זאת קנה עוד רכב בגלל המילואים.

אני חושבת שעם כל הקושי שלו להיות בלי רכב

בגלל שאת לבד עם הילדים אז זה בכלל לא שאלה מי צריך להישאר עם הרכב

או שבדרך מישהו מהמחלקה מקפיץ אותו קצת.

אין להם הרבה יציאות ובכל מקרה אין ברירה אחרת.

היה ברור לשנינו שלא משאירים אותי להתמודד עם תיחזוק בית ושמירה על סדר יום בלי רכב.

הוא גם התבאס ליסוע ככה והיה מחפש פתרונות אבל בשביל יציאה במקרה הטוב פעם בשבוע אין סיבה לתקוע אותי

אגב, גם אותי כאשתו זה היה מבאס כי הוא יכל להגיע

מוקדם יותר הביתה אם היה לו רכב זמין.

אולי בעלך יכול להשכיר רכב עד אזור שבו יש סניף של חברת ההשכרה וניתן להחזיר את הרכב ומשם להצטרף למישהו שנוסע למילואים וככה לא לשלם על השכרת רכב שנמצא בחניה

שולחת כוחות🙏🏻

אבל קנינו רכב זול שישמש אותו לצורך הזה וככה הרבה יותר רגוע לנו.

לגביו שינסה להסתדר.

אולי אפשר שאת תקחי/ תחזירי אותו לפעמים מנקודה נוחה יותר.

נניח מהעיר הקרובה, או בטרמפ מסודר עם חבר שגר באיזור ואז מקפיצה או אוספת מהחבר.

לשכור רכב בשביל שרוב הימים הוא יישאר בבסיס ללא תזוזה זה לא משתלם.

אולי יש לכם חברים/ משפחה עם שני רכבים שפחות צריכים את הרכב השני עכשיו?

לקנות רכב שני כשגרים במקום בלי תחבצ סביר, זה ממש הגיוני.

מה אתם עושים ביום יום? הוא לא צריך רכב לעבודה?

בכל הסבבים שהיו לנו עד עכשיו.

מבחינת שנינו זה ברור.

שבסופו של דבר עלי יש עול הרבה יותר גדול.. אז הוא יעשה את ההקרבה ויסע בטרמפים ותחבצ.

וזה יכול להאריך לו את הדרך פי 5 אם אין לו רכב..

כמובן שזה קשור גם לתפקיד שלו במילואים...

אבל בשביל להחזיק את הבית אני חייבת רכב.

(גרה במקום שאפילו כדי להגיע לגן בפרק זמן הגיוני צריך רכב. ולכל קנייה במכולת)

אין אף אחד באזור שלכם שנוסע עם רכב?

אני כמה פעמים הסעתי אותו אל טרמפ או לקחתי או אותו אל/מ תחנת רכבת ואז זה בהחלט חסך לו בנסיעה.. (תחנות רכבת זה שעה נסיעה מאיתנו..)

ולא מעט פעמים אספתי אותו מצמתים בדרך (סביב ה20 דקות נסיעה) שהיה לו טרמפ עד אליהם. גם עם ילדים באוטו. 

והגנים לא כ"כ קרובים לבית...

אצלנו זה גם ככה ובעוד יישובים בסביבה, לא נדיר כ"כ 

אצלנו ספציפית גם בעלי לא נוהג אז כשצריך  אני נוסעת לקניות...

מדי פעם משאילים דברים משכנים 

באחד הסבבים שהיה ארוךך

במצב כנו שלך.. הרגשתי שזה לא אפשרי אחרת

לא מתחרטת כמ עכשיו חייבת גם בלי קשר..

אבל בישובים זה המציאות גם בלי קשר למילואים,.לרוב מי שמכירה יש 2 רכבים

גך בתוך הישוב קשה להתנייד בלי כי המרחקים,המעון,המכולת החברים לילדים...לא הכל במרחק הליכה

קניתי כמובן רכב זול יחסית .

ובלי קשר חיבוק

מילואים זה קשוח מאוד מבינה אותך

פה אין למצוא נגיד משפחתון ליד הבית

והישוב פרוס בכוונה על שטח גדול אז המרחקים הם גדולים

וגם הבעלים עובדים מחוץ לישוב והנשים שעובדות מה יעשו

באמת פה הישוב על שטח קטן יחסית.

וגם יש תחבורה ציבורית ברמה כלשהי (לא מאוד תכופה אבל זה מאפשר התנהלות עם רכב אחד למשפחה. ויש פה גם משפחות בלי רכב בכלל...)

כן חושבת שכדאי לשכור רכב במצב הזה..

נכון זה סכום לא פשוט, אבל ייתן לכם קצת יותר אויר בתקופה שגם ככה קשוחה.

אלא אם כן אין לכם מאיפה להוציא את הסכום בכלל.. 

וגם לפני שהיה לנו, היה ברור שהרכב נשאר אצלי

גם ככה זה סיוט להשאר לבד עם הילדים..

אני אישית לא משתמשת הרבה בהחזרי בייביסיטר ולכן את שאר הדברים שמקלים עלי כמו אוכל לשבת, ניקיונות וכו' עושה על חשבון החזרים מבייביסיטר.

ויש מצב שיצא לבעלך יותר זול להשתמש המוניות כשהוא צריך מאשר להשכיר עוד רכב, תבדקו את זה

לא כדאי לכתוב בפורום ולהמליץ על זה לאחרות

להגיש בייביסיטר על משהו אחר

בכל אופן אני משתדלת מאוד להיות ישרה עם כספי ציבור 

עונה במרוכז.

ברור שלי קשה יותר בלי רכב כי אני עם הילדים אבל בסוף גם נוח לי שיש לו רכב כי ככה הוא קופץ לפעמים וגם כשהוא בלי רכב זה מקצר לנו את הזמן שהוא בבית גם כשהוא יוצא וגם כשהוא חוזר.

וגם המילואים לא קלים לו בכלל ואני כל כך רוצה לפרגן לו שיהיה לו נוח, ככה הוא למשל יכול לקפוץ לקנות לעצמו משהו לאכול לפעמים.

לגבי לקחת רכב מהמשפחה- הוא באמת לקח מההורים שלו בשבוע האחרון אבל זה יצר קונפליקט עם אחותו הקטנה (היא לא באמת קטנה) שמשתמשת גם כן ברכב וביקשו מאיתנו להחזיר.

בתקופה הזאת אני בגישה של לא לחסוך כסף אלא להוציא על מה שאפשר כדי שהחיים יהיו פשוטים יותר. אז נראה שנלך על להשכיר רכב למרות העלויות.

לקנות רכב נוסף לא רלוונטי זה יקר להחזיק שני רכבים וביום יום אנחנו ממש מסתדרים מצויין עם רכב אחד.

לפנות לחמ"ל של חנוך דאום ולבקש עזרה בנושא.

אני עוקבת אחרי הפרסומים שלו ויודעת שהם גם עזרו לאנשים בדברים כאלה...

וחיבוק, זה מצב מאתגר ומתסכל!

תודה לכם על המסירות למען כולנו!

אנחנו בתקופה דומה הבנו שאין ברירה חייב רכב בדקתי להשכיר והבנתי שהשכרה לחודשיים תעלה כמו רכב מעפן אז קנינו רכב ב5 אלף מתוך ידיעה שימות אבל לפחות נמכור אח"כ ונחזיר חלק מהסכום

לנו עלה בערך 800 לשבוע השכרה של רכב קטן

אז לא בטוח שלא עדיף כבר לקנות רכב...

הז יקרררר

הרבה יותר זול לקנות רכב פשוטט

גם אם יהרס אחרי כמה חודשים..

בעלי כמעט תמיד מוצא טרמפים בקבוצה של הפלוגה.. ואם לא אז מתגלגל בטרמפים..

ברור שלוקח יותר זמן אבל זה אפילו לא שאלה לנו ברור שאני עם הרכב.

זה נכון גם אם לא הולכים לממד או מקלט? ובעצם החיים ממשיכים סוג של כרגיל?

אנחנו מושפעים מכל מה שקורה בארץ שלנו, בעם שלנו.

גם אם לחלק יש יותר אזעקות ולחלק פחות או אפילו בכלל לא.

ודאי שזה משפיע ושואב המון אנרגיות.

כל המציאות היא מוטרפת ולא הגיונית.

והתגובות שלנו הן תגובות נורמליות והגיוניות בתוך המציאות שהיא הלא הגיונית.

לכן לנרמל לעצמנו את מה שאנחנו מרגישות,

ובעיקר לא להוסיף לעצמנו עוד טון של אשמה עצמית (שגם לא נכונה כלל וגם לא מקדמת) זה חשוב מאוד.

ואם נצליח אפילו להרים לעצמינו - זה בכלל וואו

באת לי בזמן

ממש שמחה לשמוע, בהצלחה גדולה יקרה 🙏❤

פסח נראה כמו הר בלתי עביר בעת הזו.

כל שנה הוא מאיים אבל השנה הוא ממש נראה בלתי אפשרי.

אז שנייה יקרה.

קחי אוויר

ונסי לראות במבט-על את המציאות בהינתן כל הבלתמים וכל האילוצים,

ולקחת את ההיתרים מפוסקי הלכה וללכת על פיהם.

אם זה אומר מגירות וארונות שלמים שלא לגעת בהם אלא רק לסגור ולכתוב "למכירת חמץ" ולהכליל במכירה. גם אם יש חמץ גמור שם, יש הרבה שמתירים בעת מלחמה לכלולם במכירת החמץ.

את יכולה לשאול את הרב שלכם ולקבל פסיקה פרטנית ומדויקת שתיתן לך קצת אוויר.

אם זה מכירת חמץ כוללת, לא לגעת בארונות רבים בבית אלא רק לסגור ולכלול,להתרכז רק בניקיון המטבח והחמץ הברור בבית וכל מה שאפשר לעשות כדי להוסיף אוויר.

כל אחת ואיפה שהיא יכולה.

ושוב הכי חשוב - לעשות מה שאפשר ומה שניתן בלי השק ששוקל מאה טון של ביקורת והאשמה עצמית על כמה אני בעצם לא... ולא... ולא...

כי האני הזו בתוך מלחמה. 

והאני הזו קודם כל רוצה לשרוד ולשמור על כל היקרים לה.

וזה לוקח המון המון המון משאבים ואנרגיה.

לא רק פיזית, גם נפשית ורגשית.

ומה לעשות שאנו בני אדם מוגבלים ואין לנו מלאי בלתי נגמר של אנרגיה... האנרגיה שלנו מוגבלת מעצם היותנו בני אדם.

נסי לראות את כל ה"מה כן" את.

לא ה"מלא לא".

כי גם המה לא הזה מורכב מכ"כ הרבה אילוצים וזללני אנרגיה כבר שנתיים וחצי (או 6, מהקורונה, או אפילו יותר). וזה ממש מצטבר בלב ובגוף ובנפש, ובטח ובטח שעכשיו.

את רוצה להתלבש על איזה פרויקט, כולך מרץ, ובום - התרעה.

את אחראית ואלופה ושומרת על החיים של כולם ומתמגנים.

ואז?

מה, ככה כאילו כלום?

ככה אפשר לעבור בבום לעשות את הפרויקט?

והגוף שרועד מה איתו?

והילד שבוכה מה איתו?

והנפש שמפחדת וחרדה מה איתה?

והחדשות ששמעת על אחים שלך מהעם שלך מה איתן?

והריכוז שממך והלאה בגלל הכל מה איתו?

והצלילות, הבהירות והכוחות שהתנדפו כולם כלא היו מה איתם?

אז אי אפשר אותו דבר.

ואפילו לא קרוב.

אפשר לחיות.

להבין שהמטרה היחידה שאני כן לוקחת על עצמי זה לשמור על החיים של הילדים שלי ושלי.

ושכל כל כל כל השאר אני רגע שמה בפרספקטיבה שונה.

אני כן אנסה, כן אנסה מה שאוכל, אבל לא לא לא אהיה עם ביקורת עצמית!

אני רק ארים לעצמי ולא אוריד!

כי אני א-ל-ו-פ-ה!

את אלופה!!!

וגיבורה כ"כ כ"כ כ"כ

ומה שתצליחי מעבר וואו! ענקית!

ומה שלא תצליחי - יש לכך סיבה! הכי טובה שיש! ואפילו מאה סיבות.

אז לאהוב את עצמך גם ככה.

לקבל כוחות

לקבל אוויר

להביט פנימה לחלק אלו-ק ממעל ממש שבתוכך

ולזרוח, מבפנים

כי כמה כמה שאת אהובה טובה יקרה ראויה ומספיקה!!! ❤👑

זה גם מספיק והותר ❤

יש לנו בנתיים משחקי הרכבה יותר ודמיון

מרגישה שצריכים משהו מעבר..

אפשר משחק זיכרון

משחקים של דגמים

כי גם אם אובדים חלק מהקלפים אפשר עדיין לשחק בו. ובת הארבע שלי נהנית לשחק בו, גם אם לא ממש לפי הכללים.

אפשר גם משחק כלשהו של סולמות וחבלים (יש גם כאלה בחנויות של השקל לפעמים) - יש רק לוח משחק, חיילים וקובייה. וזה משחק מבוסס על מזל, אז לא צריך רמת משכל מיוחדת... אבל כן צריך לדעת לספור עד שש.

פקאלך

מי תופס מצווה

מיץ ענבים

זה משחקים חרדים.. מצוינים לגילאים שכתבת

אצלינו ממש אוהבים

אשכנזים קוראים לעצמם וולף או זאב, או שניהם יחד.

אבל זה לא מהתנ"ך.

בכל מקרה שמות יפים שאני ממליצה ואוהבת ממש:

איתי, עידו. 

שזאב איננו שם של יהודי במקורות.

ואם הכוונה היא כפי שאת טוענת, לא הייתי רואה בזה כשם טוב בכלל וקשה לי להאמין שיהודי יקרא על שם אותו הזאב מספר תהלים.

בעדות אשכנז היה מקובל לקרוא על שם בעל חיים כתוספת כוח בזמן שהייתה הרבה תמותה ולכן נפוצים שמות של בעלי חיים ומכאן יש יהודים ששמם הוא זאב או דב או אריה וכך גם לנכדים שלהם.

ככה לפחות מקובל גם כיום אצל החרדים.

ולכן מהסיבה שמדין הם עם עוין לישראל ובפרק הזה שאת מפנה המשורר מקלל את העם ואת זאב המלך יש לי יסוד להאמין שאין זה הזאב התנ"כי שהיהודים קראו על שמו.

נכון שזה לא שם יהודי או של יהודי, ונכון שהשם המקובל זאב הוא לא על שמו. אני גם לא בטוחה שכל מי שקורא לבן שלו עידו מכוון שזה יהיה על שם הדמות התנכית...

אבל רק אומרת אשכנזים לא המציאו את הרעיון של לקרוא על שם בעל חיים - חמור, זאב, עורב, גמלי, סוסי, נחשון (זה מנחש), שפן ועוד הרבה שמות בתנך מבוססים על שמות בעלי חיים, וזה רק שמות של גברים. קיים גם בשמות של נשים (דבורה, יעל, רחל, חולדה, לפי חלק מהמפרשים -לאה).

אלא שבעדות אשכנז היה מקובל.

בזמנים שהיה מקובל לקרוא בשמות מהתנ"ך לכל חריגה מהרשימה המקובלת הייתה סיבה.

אז לקרוא דבורה ויעל זה טבעי וזה היה קיים בכל עדות ישראל בגולה כי השם תנכי.

לקרוא אריה ודוב וזאב היה מקובל רק בארצות אשכנז  כשהייתה מגיפה, כשהילד היה חולה או כשאחיו לפניו נפטר.

אח"כ נולדו נכדים וקראו להם בשם הסבא והסבתא, או על שם רבנים או כשכבר עלו ארצה והשם השתרש.

נדיר מאוד למצוא זאב אבוחצירא, אבל כנראה שנמצא  יעל ודבורה אבוחצירא

גם לאבא שלי יש שם נוסף שהוא שם של חיה, וזה על שם מישהו (אשכנזי נראה לי).

(אין לי מושג לגבי הנושא. סתם מעלה השערה).

זה דבר נדיר ביותר באמת.

למרות שכבר פגשתי מרוקאים שעלו ארצה עם השם הרצל (שהוא שם גרמני) כשהם טוענים שהשם הוא על שמו של חוזה המדינה 😆 אז מי יודע

אבל עדות המזרח

וגם הרצל יש להם🤭

והוא לא האריה היחיד הספרדי.

הרצל ספרדים באמת לרוב נקראו על שם בנימין זאב הרצל (שאגב הסיבה לקרוא זאב אריה וכו היתה הרבה פעמים ממש לא קשורה למגפות אלא לברכות של השבטים כמו פה - בנימין זאב, יהודה אריה, נפתלי הירש (צבי))

"וַיִּלְכְּדוּ שְׁנֵי שָׂרֵי מִדְיָן אֶת עֹרֵב וְאֶת זְאֵב וַיַּהַרְגוּ אֶת עוֹרֵב בְּצוּר עוֹרֵב וְאֶת זְאֵב הָרְגוּ בְיֶקֶב זְאֵב וַיִּרְדְּפוּ אֶל מִדְיָן" (שופטים ז', כ"ה)

תהלים פ"ג מזכיר את הסיפור הזה...

(ואני מסכימה שהשם היהודי 'זאב' הוא וודאי לא על שם זאב הזה, שהיה אחד משרי מדיין ואויב של עמ"י)

שאני חשבתי שלגמרי חדש. אבל נמצא בתיעוד ארכיאולוגי מסוף בית ראשון או משהו כזה. 

כך שגם אם לא מופיע בתנ"ך מאוד יכול להיות שהיה בשימוש בתקופת התנ"ך

ועידו היה הסבא של זכריה הנביא שגם כן היה נביא בעצמו....

והשפה העיברית היא עדין השפה העיברית של אלפי שנים, גם אם איבדנו חלק מאוצר המילים בעקבות הגלות... כך שאולי גם בתקופת התנ"ך היה אגם, ים וכו

חלק כשמות בתנך וחלק כמילים בתנך

איתמר

אלקנה

דביר

ישי

מלאכי

עוזיה

עמיחי

אליאב

אימרי

אביה

רואי

אחיה

אלחי

אלרואי

בניה

מתניה

שניהם מהממים בעיניי, ושניהם מהתנך.

בסוף בחרנו אלנתן.