תכתוב, תכתוב עד שישרפו לך האצבעות, עד שהמקלדת תעלה באש.

תכתוב

זה מה שאתה עושה רגע לפני התפרקות לרסיסים

כמו הפעם ההיא ששמעת את הצפירה והיא התקשרה כדי להתקשר ולא הבינה למה אתה כלכך שבור עכשיו

ותמיד יש תירוצים במציאות להשליך עליהם רגשות, ולהשיל ממך רחמים ואינטימיות של אנשים שלא מבינים.

היא רצתה לגעת יותר, לדעת עוד, על האיש העצוב הזה, גילתה טפח ורצתה להכנס אל החלל כולו, חושבת שזו תהיה הרפתקאה ששווה לחיות בשבילה, בתמימותה היא נמשכה בסקרנות של ילדה לעולם שכולו אופל.

ילד עם לב רך, רך מידי, לעולם קשה

כמה מהר הם הפכו אותך לאיש הברזל

לאבד את כל האיכות שאמורה לאפיין אותך

ולהסתובב כשרק דבר אחד בראש מעיינך

לא להפגע.

לא להפגע.

עולם של פגיעות

הוא מלביש את הנחמה שלו בצורות שונות, 

וזה הכל תירוץ

גם את היית

סיבה לנחמה

מה חבל שלא היית

אולי זה מזל

שזה נשאר ככה, 

תמונה נאה ומהדהדת, במסדרון של תמונות חיים,

היא נשארת כך, במסגרת

בלי המשך

הרגע נותר דומם לנצח

והיא כבר לא תהיה

לנצח נחיה את חיינו כך

מדי פעם אתהה מה היא עושה עכשיו

האם היה בעיניה את הדבר שחיפשתי

האם היא יכלה לחבק את הילד

ולהבין שהעולם הוא לא רק להפגע?

במקום זה היא בחרה באותה דרך שהוא הכיר

מימים ימימה

היא הוכיחה לו שהוא צדק תמיד

ופגעה.

והלכה.

ובכתה.

והצטערה.

הילד נשאר לבד, ברכב חשוך באמצע שום מקום

מנסה לאסוף את שברי עצמו לכלל אדם שוב

ולחזור לחיים

שאינם אלא תחפושת

כמה נדוש, תחפושת. אין מילה אחרת לתאר את החיים.

זה מצחיק, כי חיים זו מילה מלאת אנרגיה ואור, עם רצון ושאיפה, 

כשהחיים עצמם 

מעוררים את המחשבה

מתי המתג הזה יכבה

ואיך

והאם אתחרט

האם תנתן לי בחירה

או שאלך לי

מלא וגדוש

במבט לאחור, עם חיוך מר אך מבין.

מעולם לא הסתכלתי לאחור עם חיוך

גם לא מר

פרידה, וסיום הם המוות

מדוע לא להקשר לנצח

למה חילוק הגופים

לא רוצה להשאר לבד בגופי שלי

תהיי כאן איתי

ואל תתני לי להיות לבד

אף פעם.

נחמה.

העולם קורא לי מטורף

אבל אני רק ילד שמחפש נחמה.

ארור העולם.

ארורים כולכם.

רק רציתי שתאהבו אותי

למה לא בעצם? מה רע בלאהוב?

כולכם אנשים שעושים הכל

רק לא להפגע

בדיוק, זה מה שלימדתם אותי.

ארורים הדמיונות

והמחשבות

והרגשות

שמביאים את האמונה

והתקווה

ומולידים מחדש את השבר

רק בכל פעם בגל חזק יותר

כמה שחזקה היא התקווה שבאה משאול תחתיות

כך חזק היאוש שבכל פעם גובר עליה

ואת,

את ילדה שייסרתי אותך,

שממני למדת כמה שהעולם הזה רע

למדת ממני יאוש מהו

כאב

בגידה

חרטה.

אני מצטער,

באמת.

אם רק הייתי יכול,

היינו שנינו ילדים,

כמו שרצית

היינו משחקים

ועושים דברים פשוטים

של ילדים

לפני שהעולם הזה היה טורף אותנו

סליחה

(זה נראה לי מסכם את המחשבות כרגע)

ההצפה

הבילבול

הבילבול

אולי זה חורף סטנדרטי

אולי זה ככה כל שנה ואת לא זוכרת

אולי זו אותה ספירלה מבלבלת

אולי

ואולי לא

ואיך תדעי

איך

שלמסע הזה

יהיה סוף

טוב

🙏🏻

זר לא יבין

אני לא יודעת כלום יותר

אני צריכה את החיבוק הזה אלוהיםם אני צריכהה

וזה טוב וזה רע

ואני רוצה ומפחדת ונגעלת ומשתוקקת

אבל הוא נפסיק לדבר ופשוט חיבוק

בוא ננשום את זה

פשוט חיבוק של נצח

להרגיש את הלב פועם ביחד

האיפוס הזה

הרגיעה

הוויסות

הנשימה שחוזרת לקצב סביר

ההרגשה הבטוחה והמוגנת

אני חייבת את החיבוק הזה דחוף

חייבת ואסור לי בו זמנית

מי יודע מה יוליד מחר

לא יודעת מה לקוות

עזוב הכל

פשוט תביא חיבוק

תן להרגיש אותך 

כיפחיים ככה כיפכוף של יום

אעאעאע טאטע תושיע אותי

ואני לא יודעת אם סיימתי והכל טוב

או שיבוא עוד גל

ואז שוב

לבכות

לנסות

להתפלל

להיוושע

רק שבסוף תהיה ישועה

מי יכול להבטיח דבר כזה

לחיות על הקצה

האדרנלין

הריגוש

לשחק בגבול של מותר לאסור

אני עושה את זה לעצמי

זה בסדר

רק לא לשכוח