ורק עלינו אף אחד לא מדבר.
אתם תשמעו על קשישים שנשארו לבד בסדר
ועל משפחות שנרתמו לעזרתם
על מאבק הורי ילדי החינוך המיוחד
ועל משרדי הממשלה שהתגייסו בשבילם
על ביטוח לאומי שמפזר כסף לעצמאים
ועל ביבי שמבטיח לתת עוד תמיכה
אבל עלינו- לא תשמעו דבר.

כי אנחנו נראים לכאורה כה רגילים
בשנות העשרים של חיינו
חלקינו עצמאים, חלקינו שכירים
וחלקינו סתם נהנים לעצמינו
אנחנו אלופים בלזייף
בלסחוט עוד חיוך אחרון
גם כשהמצברים ריקים לגמרי
גם כשנותרה רק טיפת שיגעון

אנחנו הבודדים
הדבוקים במחלה הארורה
דיכאון חסר בושה
או רגשות אשמה
עלינו לא תשמעו בחדשות
על הקושי שבשגרה
איך אפילו פעולה פשוטה
כמו לקום בבוקר
הופכת למלחמת קיום
מלחמת התשה

איך זה ללכת בכוח לעבודה
כשהדיכאון מושך אותו רק לישון
איך זה לשרת אנשים ולקוחות
בין שיברון לעוד שיברון

ומה זה מעבר דירה
לאדם שבלאו הכי
כל חייו בטלטלה

ואיך זה מרגיש
כשאפילו לבכות
אין כבר כוח
לנפש פצועה

עלינו לא תשמעו בחדשות
לנו לא יגישו סיוע או עזרה
אנחנו נצטרך להישאר חזקים
ולשווע לטיפת הצלה

אנחנו נמשיך לחייך
גם כשהכל שבור מבפנים
מתי כבר נפסיק לזייף
את הצלקות הכאבים והצללים

הלוואי שיום יבוא
ולא נצטרך רק לשרוד
הלוואי יום יבוא ובו נוכל
להתחיל גם קצת לחיות

שאני יודע שהוא קיים

כאילו אני לא אצליח באמת למחוק את קיומו מהראש והרגשות שלי

ואז

יש את תורתו ומצוותיו

ואם לא

אז שאלות פילוסופיות

שבסופן 

הרבנים תמיד צדקו וכל מה שהם השתילו לי

ואז הבחירה לצאת

לשחרר מהכל

תמיד תהיה מלווה באשמה. 

ואז זה כבר לא שווה את זה

ואז אני נשאר באותו מצב

לופ.

תשובה סליחות וכו' ועם כל המחשבות והרגשות בלב?

לכזה שלא מופיע בתפריט הראשי.
בעז"ה תכף תשובו , טוב לראות שלא כותבים פה הרבה...

.

בא לי כבר לשחרר.

לתת להכל לקרוס.

להישיר מבט אל המציאות ולהפסיק להתחבא. 

סיימנו עכשיו סדר שני.

מעדיפה פעמיים כיפור מאשר פעמיים ליל הסדר😶