מרגישים שצריכים אותם, מעריכים אותם, הם מרגישים צדיקי עולם או קדושים מעונים.

וזה תמורה הרבה יותר גדולה מאשר לקבל משהו ממשי כי דווקא שנותנים בלי לקבל מרגישים "שווים" מרגישים קדושים, מורמים מהעם.

השאלה היא כמה אנשים היו מוכנים לתת אם לא היה את התגמול הזה של הרגשה טובה וכו'? יכול להיות דבר כזה בכלל?

ולגבי אנשים שמתו על קידוש ד גם את זה הם עשו בשביל עצמם בסופו של דבר. כי הם ידעו שאם הם לא יעשו את זה אז הם לא יצליחו לישון נורמלי אחכ, הם יהיו מלאים רגשות אשמה ופספוס ואם הם מאמינים בעולם הבא אז עוד יותר, הם מסרו את חייהם בשביל עצמם. בשביל שאחכ הם יהיו ראויים לגן עדן.

אני רק אגיד שגם אני לפני שאני עוזרת למישהו אי לא חושבת, אה אני אעזור ואז אני ארוויח מזה ככה וככה. זה מה שעובר בת מודע אבל.

על אותו עניין משהו מעניין שכתב הרב ד"ר משה רט.

הוא אמר בערך ככה: אם נעשה ניסוי שבו נציע לאנשים לבחור באחת משתי אפשרויות - אפשרות אחת היא לעשות חסד עם מישהו שזקוק לו ואפשרות שניה היא ללחוץ על איזה כפתור שיגרום לך לתחושה שעזרת למישהו בלי שבאמת עזרת לו, על מה רוב ככל האנשים ילחצו?

ברור שכמעט כולם (אם לא כולם) יעדיפו את האפשרות הראשונה.

מה זה אומר תכלס? זה לא אומר שלבני אדם לא חשובה ההרגשה הטובה שלהם, שמטופחת היטב גם בעקבות מעשים טובים ופעולות מוסריות. ברור שזה אחד מהדחפים שלנו כשאנחנו באים לבחור בטוב. אבל, זה אומר שהרצון שלנו להיות מוסריים וטובים הוא רצון אמיתי לא פחות. בני אדם לא יהיו מסופקים רק מתחושה שתעתע בהם ותיתן להם תחושה שהם פעלו בצורה ראויה כי באמת חשוב להם שיהיה טוב. טוב אמיתי בעולם, אובייקטיבי, לא רק כתחושה פנימית שאין בינה למציאות עצמה דבר.

לדעתי שתי המסקנות הן מסקנות שחשוב להכיר אותן ולחיות איתן בשלום. לא צריך להילחץ מזה שיש לנו רצון להרגיש טוב עם עצמנו גם כשאנחנו עושים טוב, אבל גם לא צריך לחשוב בגלל זה שבכלל לא חשוב לנו שיהיה טוב אמיתי בעולם כי זה פשוט לא נכון.

בהצלחה!

תי בוחרת את אופציה א. אבל אתה באמת חושב שאם הכפתור הזה היה מיצאותי רוב האנשים היו בוחרים באופציה א?

אולי בפעם הראשונה, השנייה, השלישית... בפעם החמישית הם ינסו ללחוץ על הכפתור, ירגישו את ההרגשה הטובה בלי המאמץ ואז בפעם העשירית הם אפילו לא יתלבטו.

החזרתיות לא פקטור כאן. ובוודאי שההשפעה האפשרית שלה תפחת ותיעלם ככל שנקצין את הניסוי (למשל האם להציל מישהו או להשאיר אותו למות אבל לקבל תחושה שהצלת אותו)

אני חושב שזו נקודת מוצא הגיונית לגמרי 

אתה מדבר על אופן שבו האדם מקבל תחושה שהציל בן אדם אחר אבל יודע שלא הציל.

אם הכפתור היה כזה שגורם לך להרגיש ולדעת שבזכותך האדם ניצל סיכוי סביר שהיינו לוחצים עליו... להשאיר בן אדם למוות=לחיות עם יסורי מצפון. (*אני* אחיה עם ייסורי מצפון), ככה שלא מפתיע שנלך להציל אותו.

הרגש המוסרי והייסורי מצפון לפני לא יתנו לך ללחוץ על הכפתור בשום אופן.

אבל ההנחה לפיה רגש מוסרי=אגואיזם לא הכרחית. אדם יכול לבחור לעשות X בידיעה שהוא יגרום לY, אבל זה לא אומר בהכרח שהוא עשה את זה בגלל הY. 

יש לבני אדם בחירה, והעובדה שהם בוחרים באפשרות שתיתן להם תחושה טובה לא אומרת שהם בחרו בה רק בגללה או בהכרח בגללה.

תארי לך לרגע שהאדם האהוב ביותר שלך נקלע לצרה צרורה

את לא תתעוררי בכל ההוויה שלך לקום ולעזור לו בכל הכלים העומדים לרשותך?

כאלה הם גם הרבה אנשים,

למרות שלאחר מעשה העזרה שהגשנו תחזק אולי את הערך העצמי וכל מה שכתבת..

אבל יש מושג בעולם שנקרא אהבה אמיתית של אמא לילדים שלה, של אחות לאחים שלה, של אבא לבת שלו, של רב צדיק לכל יהודי באשר הוא ברמה של מוכנות למסור עבורו את הנפש בלי שום קשר לתגמול.

ועוד איך יש דבר כזה.

אני חושבת שאם תתבונני פנימה בתוכך את תמצאי שגם לך יש את זה.

בעיקרון הייתי אורמ לך שאם את ככה חושבת יש לך בעצמך בעיה במידות ואת צריכה לעבוד עליהם.

אבל אני לא אומר לך את זה, כי אני בטוח שאת לא כזאת..

כשזה בתיאוריה - זה נראה לך..

אבל תכל'ס, אם היית יכולה לעזור למישהו - ואני הייתי אומר לך שמיד אחרי שתעזרי אני אמחק לך מהזיכרון את הארוע, ולא ישאר לך שום הרגשה טובה ושום כלום...

אני בטוח שהיית עוזרת לו!!

תבדקי, תחפשי בתוך עצמך....

ה הטובה, נוח לחשוב שאנחנו עוזרים בגלל שאנחנו צדיקים וגומלי חסדים.

אבל אם נגיד היה נולד בן אדם שאין לא יכולת להרגיש את ההרגשה הזאת והוא אף פעם לא הרגיש אותה. הוא היה עוזר? אולי למישהו שהוא מכיר כי נוח לא שהוא נמצא איתו נגיד לאמא/ חבר אבל לאדם שהוא בחיים לא פגש ואין לו קשר אליו וגם לא יהיה לו קשר אליו הוא היה עוזר? לא בטוח, לדעתי בטוח שלא. 

את אומרת אם לא היו לנו רגשות של רחמים מה היינו עושים, זה כמובן נכון...

אבל כעת יש לנו, עובדה.

קצת כשל לוגי להוכיח שאין מכך שמה היה אם לא היה...

תתחשבני טוב...

יש אנשים טובים!

צריך למצוא אותם....

העולם מלא בהם....

(גמאני טובה.... )

או לשטו"ל

אף אחד לא רוצה פה לקרוא את מה שאת מציעה. אין לזה היענות.

אין כמעט אנשים חדשים שמצטרפים לפורומים אז מה שאת עושה זה פשוט לטמטם לנו את המוח.

אולי די כבר?!

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות