כשהייתי דוס לפני בערך שנה הדבר האחרון שעניין אותי זה זוגיות. ידעתי שבשלב כלשהו בחיים אני אגיע לזה אבל זה לא עניין אותי.
ואז קרו כל מיני דברים ונהייתי דתלש ואז פתאום התחלתי לחשוב על זה.
כי אם הייתי ממשיך במסלול הדתי המוכר אז היו משדכים לי מישהי והיינו מתחתנים והיו לנו עשר ילדים באיזה התנחלות בשומרון.
אבל עכשיו אני אצטרך לפלס את דרכי בעולם הדייטים החילוני בלי שמץ של מושג איך עושים את זה.
ועכשיו כשנחשפתי לעולם החילוני פתאום הרגשתי כמה זוגיות חסרה לי.
שתבינו, אני גר ביישוב דוס בטירוף שבו יש הפרדה מלאה מהגן עד החתונה ככה שהבנות היחידות שדיברתי איתן בחיי הן מהמשפחה שלי,
וזה משגע אותי לראות אנשים בזוגיות ולדעת שאין לי שום דרך לשנות את המצב ואני אצטרך לחכות עד שיקרה משהו, או עד שאני אגיע למקום חדש בחיים.
אשכרה אנשים מופתעים כשאני אומר להם שאין לי חברה והעובדה שאני לא יכול לעשות עם זה כלום משגעת אותי.
נכון לרגע זה אני בחור בן 17 שנמצא בישיבה תיכונית נחשבת ואין לו מושג מה הוא עושה עם החיים שלו ואם הוא ממשיך בכלל לשמינית, והכי גרוע, החיים שלי בפועל ממש לא הולמים את הערכים שלי בשום צורה.
אז תודה שהייתם איתי עד כאן, מאחל לכם חופש מדהים ומספק😘
נ.ב
זה לא היה פשוט לשתף את זה, אני מפתיע את עצמי😅
