אפילו אל תתחילי לשאול איך זה קרה...

אפילו אחרי דייט אחד שלא צלח צריכה את הזמן שלי לעכל.

1 הצלחתי לקבל כמויות מטורפות של "לא" בשבוע. בקלות 6 או 7

2 דיברנו, ראינו שאנחנו גרים במרחק של 20 דקות באוטובוס, תוך פחות משעה נפגשנו

אבל השאלה מה קרה פה 3 דייטים שונים ב24 שעות - לקראת נישואין וזוגיות

חשבתי שזאת טעות כלשהי בהקלדה אבל אני רואה שחזרתם על המילה כמה פעמים..

אבל לצאת עם כמה במקביל תוך הסתרת המידע הזה מהם זה מעילה קשה באמון עד בגידה.

מי היה מסכים לצאת עם מישהו בידיעה שיש לו מתחרים באותו זמן בדיוק?

שנפגש/ת במקביל עם אחרים/ות?

אף אחד!

אף אחד בעולם לא היה מסכים,

טוב, חוץ אולי ממוסלמיות/בדואיות/נשות גואל רצון..

זה לא רלוונטי בכלל מה מידת ההשקעה

אז באיזה זכות עושים את זה לאחרים??

זאת חוצפה ממדרגה ראשונה

ואני בהלם שיש לזה היתר רבני.(מקווה שההיתר תקף רק במידה שהצד השני יודע ומסכים)

אנחנו מדברים על מישורים אחרים לגמרי,

השוואה במחשבה הרבה יותר דקה מיציאה בפועל עם כמה,

מבחינתי זה הבדל שמיים וארץ

כי בהשוואה אנחנו מדברים על רמה של שליטה במחשבות שזה הרבה יותר קשה למי שעושה את זה למרות שכולנו נסכים שזה לא רצוי אבל ,בניגוד לניהול קשר מקביל עם כמה אנשים, אנושי.

אני באופן אישי לא הייתי נעלב לדעת שמישהי יוצאת איתי ועם עוד מישהו. פשוט לא מעליב אותי. היא יוצאת איתי וזה אומר שהיא מחוייבת להתייחס אלי כאל אופציה לחתונה. זה הכל. ואדם שבקשר מסוים איתה. אבל אם יש עוד אדם כזה - הרי ברור שיש לה עוד אופציות. תיאורטיות, ובפועל, ואולי גם אחרי... אז מה כל כך נורא שהיא גם תשתה קפה על חשבון מישהו אחר ותשב איתו לשיחה של שעתיים? הרי ברור שבפגישות הראשונות אתה לא "האחד והיחיד" (חוץ ממקרים נדירים). יש עוד מאות כמוך. אז היא גם מודעת לזה וגם נוהגת בהתאם...

האם זה חכם - כנראה לא. הרבה אנשים לא יאהבו את זה, ולכן עוד פחות חכם. וזה בעצמו זלזול, עוד לפני עצם העובדה שאנשים רואים בזה זלזול.

אבל האי-מוסריות כאן היא מזערית.

האם אשתך תרצה אותך בגלל מספר הזהות שלך, או בגלל שאתה בחור טוב שהיא יכולה להסתדר איתו?

אני מאמין שהאפשרות השניה היא הנכונה.

אם אשתך רוצה אותך רק בגלל הייחודיות שלך, המשמעות היא שבלעדיך היא היתה נשארת רווקה לעד. זאת גישה מאד לא בריאה לחיים.

אז כן, יש מאות כמוך. אתה אדם ייחודי בהרבה דברים, אבל לא בגלל זה היא יוצאת איתך. כאשר היא בוחרת להתחתן איתך, אז מכלול התכונות שלך הופך להיות מכלול התכונות של האיש שלה, ואז מכלול התכונות הזה - שהוא כמובן במינון ייחודי - הוא דבר שהיא רוצה מאד (ואני מניח שיהיו שתיים שלש תכונות שהיא היתה שמחה לשנות).

אבל בשלב הפגישות הראשונות? כן, לגמרי, אני לא רואה שום זלזול באמירה "יש מאות כמוך". להיפך, במחשבה שזה לא נכון יש זלזול באותם מאות שהם כמוך...

"האם את/ה יוצא\ת עם עוד מישה/י\ו ולמה כן או לא"

בעיקר ה"למה כן או לא", ובדגש על ה"לא"

אזהרה: לא לכל אחד זה מתאים

הרבה אנשים לא נקשרים בפגישות ראשונות, ובפגישות הראשונות מבחינתם לא באמת נוצר קשר "כולה נפגשנו פעמיים".

אבל עקרונית אני מסכים לגמרי, שזה לא התנהלות נכונה. כי נקשרים. ורק בגלל זה יש בעיה מוסרית. לא בגלל "חוסר נאמנות" או משהו כזה

את אכן יכולה לברוח.

את רוצה להסביר מה התשובה שלך לטיעון שלי?

כי אם אין תשובה, אז הגישה שלך היא בסדר, אבל אני לא רואה מה הפגם באנשים שיש להם גישה אחרת (חוץ מההפסד שלהם בזה שאת לא רוצה קשר איתם)

כמובן רק מעיר - 

1 אני כמובן לא עושה דברים כאלה, זה יכול לפגוע באנשים שחושבים אחרת ממני, וגם התנהגות לא חכמה

2 אני משתדל להיות נחמד ורגיש לאנשים באופן כללי, גם כשאני לא בקשר איתם. 

3 אני מניח שבדיוק כמו שהבחור יתעניין בך, הוא התעניין לפני שבוע במישהי אחרת. אז לא מבין מה זה כל כך משנה אם זה לפני שבוע או לפני שתי דקות. אבל זאת התחושה שלך.

במובן מסוים עדיין לא הפרכת לגמרי את הטיעון שלי - אלא רק הצגת שוב את התחושה שלך בניסוח משכנע יותר.

4 גם לחתוך קשר מראה על חוסר נאמנות. ובכל זאת את לא טוענת נגד זה.

אם מישהו ישיר שיר שאני אוהב עם זיופים, אני אחשוב שעדיף שלא יעשה את זה, אבל לא אפגע פגיעה עמוקה.

פגיעה משמעותה שיש כאן טיעון ממשי ומוסכם. אני לא מופתע מזה שאת חושבת שזה לא ראוי. הרבה אנשים חושבים כך. אבל נשמע שאת מופתעת שמישהו בכלל יכול לקבל אופציה אחרת

כנראה אני מסכים שיש כאן רמה מסוימת של פגיעה, אבל לדעתי זאת השפעה חיצונית של אנשים כמוך ולכן אני לא ארגיש פגיעה אם מישהי תספר לי שמחר יש לה דייט (אמורים להגיד במקרה כזה "בהצלחה"?)

כמי שנכוותה בזה.

אתה שם את כל האנרגיות והכוחות שלך כדי לקדם קשר ומנסה לפתור בעיות למרות שהקשר עצמו לאו דווקא הכי מזהיר בעולם

ואז מגלה שהצד השני מתפרפר - אתה מרגיש כמו ג'וק קטן מרומה שדרכו עליו.

למרות שההיגיון הפנימי שלך לפיו קשר של בעל ואישה יחודי ,מיוחד ובלעדי ומה שלפני נמצא במישור אחר לחלוטין  יפה מאוד ואני מתחברת אליו זה לא יכול ואסור שזה יהיה מותר

זה יוצר עולם מלוכלך ומגעיל.

אני גם נגד להתיר דבר כזה שכשהקלפים גלויים והצד השני יודע הכל

כי זה נוגד את הטבע הנשי בודאי,שהיא נאמנה לאחד שלה הלוואי שזה היה נוגד גם את הטבע הגברי, למרות שאני יודעת שיש גם גברים שמסוגלים לנהל קשר רק עם אחת וככה זה צריך להיות. לא סתם הקשר שבין עמ"י להקב"ה נמשל לקשר שבין אישה ובעלה. על כן, יש להתנהג בהתאם, ולהתחנך נכון גם בדרך להגעה למטרה הזאת ,אחרת ההרגל עלול ליצור בעיות ה' ירחם, מספיק מה שכבר יש.

אשה לא מסוגלת להיות בקשר בהוא לא מיועד להיות החלטי

(מסוגלת להיות לא החלטית בקשר, אבל הקשר חייב להיות מוחלט)

אוקיי. טענה טובה. תודה

עם אישה שבודקת אותו ואחרים במקביל. אני מקווה בכל אופן.

אני יכול לעשות ראיונות עבודה, מפגשי היכרות שלא למטרה זוגית... הכל עובד בכל פורמט.

ההחלטה שכבר מהפגישה הראשונה הפורמט הוא זוגיות הדוקה הוא ממש לא מחייב.

באותה מידה זה היה יכול להיות כמו ראיון עבודה - תבוא, נשב לשיחה, נחזיר לך תשובה בשבוע הבא אם ממשיכים הלאה

מתי?

יש היגיון במה שכתבת אבל יש מי שנקשר גם מאוד מהר.

איפה שמים את הגבול?

אבל כמדיניות מוכללת, ולא כחובה מוסרית

כמו שכולנו הולכים עם מסכות כי יכול להיות שיש לידינו חולה קורונה או שאנחנו בעצמנו, וממילא זאת אפילו חובה מוסרית.

אבל אין חובה מוסרית מהותית ללכת עם מסכה, ואם אנחנו יודעים שכל הנוכחים בחדר עברו בדיקת קורונה והם בלי קורונה, אין צורך במסכה

שאין מצב שבן כלשהו, חוץ ממך כנראה,היה מסכים לצאת עם בחורה שיוצאת איתו וגברים אחרים.

נשים טיפשות, הוכח כבר שהן קיימות לצערינו.

בדיני חוזים, יש משמעות רבה למושג המופשט "תום לב".

אחד היישומים של זה, נוגע לעריכת חוזה בזמן של מו"מ עם צד אחר, למשל:

אם אני מנסה למכור את הבית שלי שלי ומגיעים 10 אנשים כדי לראות אותו, ואחד מהם אומר שהוא רוצה לקנות ולכן אנחנו מתחילים מו"מ על חוזה המכירה - אסור לי להמשיך להראות את הדירה לאנשים נוספים.

אם בסופו של דבר אמכור את הדירה למישהו אחר, בזמן שהאדם הראשון חשב שהיא "משוריינת" עבורו (אנחנו הרי כבר במו"מ על החוזה), הוא יכול לתבוע אותי על כך. 

לכאורה, על מה התביעה? הרי כל עוד לא חתמנו על חוזה אני לא חייב לו שום דבר.

אלא שהחוק אומר שהמשא ומתן צריך להתנהל בתום לב. אם הרוכש מנהל מו"מ על החוזה מתוך מחשבה שכרגע הבית משוריין עבורו, אסור לי להמשיך ולפרסם אותו לאנשים אחרים. עצם הניסיון למכור לאנשים אחרים בזמן מו"מ, מראה שאני לא באמת שלם עם הכוונה למכור לאותו אדם, ואם אני לא שלם עם ההחלטה - מדוע אני מבזבז את זמנו וכספו על עריכת הסכם?

עכשיו אחזור לעולם הדייטים.

אם משה נפרד מדנה לפני שבוע, והיום הוא פוגש את רחל - אזי דנה היא כבר לא אופצייה עבורו. אבל אם הדייט עם דנה הסתיים רק לפני שעה, ועכשיו הוא נפגש עם רחל (בלי שנפרד מדנה) - הוא פועל בחוסר תום לב משווע.

רחל בטוחה שהוא מגיע נקי למפגש, במטרה לבחון האם יש ביניהם התאמה לקראת חתונה. אבל לא, הוא מגיע למפגש בזמן שהוא עדיין נפגש עם בחורה אחרת. הבעיה נהיית אקוטית יותר בדייטים הבאים: הוא לא יכול לתת לרחל את התחושה שהיא מיוחדת עבורו, כי ממילא אם היא לא היחידה אז היא לא יכולה להיות מיוחדת. היכולת להיקשר אליה תהיה מוגבלת מאוד, כי היא בתחרות עם אדם אחר שנמצא *כרגע* במצב שלה בדיוק, כלומר בניסיון להתחבב על ידי משה. 

היא כנראה לא משקיעה את כל הזמן שלה, הכוחות הנפשיים שלה, הרגשות שלה וכו' - רק בשביל להתחרות עם אדם אחר על ליבו של משה. היא מאמינה שהיא היחידה שמעניינת אותו *כרגע*, היחידה שהוא בודק עכשיו את סיכוייו להקים עימה בית.

בנוסף, לרוב בני האדם יש חרדה פסיכולוגית הנקראת FOMO -  Fear of Missing Out, פחד מהחמצה. 

אם יוצאים עם שניים במקביל, אותו FOMO לא יאפשר לנו להיקשר לאף אחת מהאפשרויות, בגלל הידיעה שהיקשרות ל-א' פירושה ויתור על ב'. 

אמנם בכל מקרה ההחלטה להתחתן עם א' פירושה ויתור על כל שאר האנושות, אבל היי, אני לא יוצא עכשיו לדייטים עם שאר האנושות. כאשר אני יוצא עם שתי נשים במקביל, ועם שתיהן טוב לי, כמעט ואין סיכוי שאצליח להיקשר באמת לאף אחת מהן - ולוותר על השנייה. גם כאן, עולה המסקנה שזה עוול נורא כלפי הצד השני, שלא יודע שהוא יוצא עם אדם חסום.

כל אלה הן סיבות אובייקטיביות לכך שמיקבול יפגע בסיכויים של משה לבחור ברחל, וכפועל יוצא מכך - יפגעו ברחל עצמה. ועוד לא התחלתי לדבר על עצם ההנואה שבדבר, כאשר היא לא יודעת שיש לה מתחרה.

לחתוך קשר לא מראה על חוסר נאמנות, כי אלה מראש "כללי המשחק" הידועים היטב לשני הצדדים - צד שלא מרגיש שהדייטים מובילים אותו לרצון להתחתן, פורש.

אפילו לגבי דיני חוזים - אני מניח שיש שלב שבו מקובל שהכל עדיין פתוח, ויש שלב שבו כבר לא.

אתה מחליט (וכך גם הרבה אחרים כאן חושבים) שלהתחיל לצאת עם מישהי זה הבטחה שהיא משוריינת. לצערי הנסיון שלי הוא שזה הכי לא משוריין שיש. אולי היא לא תצא עם אף אחד במקביל, אבל היא יכולה עוד חצי שעה להחליט שלא רוצה להמשיך ואין לה שום מחוייבות כלפי (בדרך כלל המחוייבות היא - קבעת פגישה, תגיע לפגישה; חתכת קשר, אל תסנן אלא תנהל שיחת פרידה. זהו). בעיני לא אכפת לי אם היא החליטה שאני פחות טוב ממה שהיא דמיינה, או פחות טוב מהבחור שהיא פגשה חצי שעה אחר כך. בסופו של דבר הפגיעה המשמעותית היא שהקשר לא נמשך.

יש כל כך הרבה סיבות למה קשר מפסיק, שהסיבה "היה עוד בחור והוא יותר טוב" אחרי פגישה אחת או שתיים היא זניחה בעיני. זה לא כיף, אבל אני מניח שאנשים מגיעים לעשרות ומאות קשרים שנחתכים גם בלי הסיבה הזאת.

ולגבי העלבון של "היא רצתה אותו ולא אותי" - בסדר, כולם עוברים את זה. הרי אני לא יכול לאסור על כאלה שנפרדו ממני להתחתן, נכון? אז תמיד זה יהיה נוכח

לגבי השיקולים הפסיכולוגיים - מסכים לגמרי, שעבור רוב ואולי כל האנשים זאת התנהלות לא נכונה. אבל גם לאכול הרבה עוגות זאת התנהגות לא נכונה אבל אין בה משהו לא מוסרי.

א. כשאני אומר "משוריינת" בוודאי שזה לא לכל החיים. נכון, אין לה שום מחויבות להתחתן אחרי דייט ראשון (או דייט 100). כאמור, אלה "כללי המשחק" והם ידועים מראש לכל הצדדים. הכוונה היא שלפחות בזמן הדייט, שני הצדדים מגיעים בראש פתוח ונפש חפצה להכיר זה את זו. 

ב. אתה אומר שלא אכפת לך אם היא חותכת בגלל שאתה לא טוב בפני עצמך, או בגלל שאתה פחות טוב ממישהו אחר שהיא יוצאת אתו. אבל זה מאוד משנה, כי זה אומר מה הסיכויים שלך מלכתחילה. אם היא יוצאת עם שניים במקביל, הסיכוי שלה להחליט שאתה מתאים לה קטן משמעותית. אם ניקח דוגמה קיצונית, אני מניח שלא היית מסכים לנסוע עכשיו שעה לבית קפה בשביל לפגוש בחורה *ביחד* עם עוד 30 אנשים, כאשר בסופו של כל דייט היא מודיעה לאחד מהבחורים שהוא לא מתאים לה, וככה עד שהיא תישאר עם אדם אחד. זה אחלה תסריט לריאליטי, אבל לא לחיים האמיתיים. אתה לא היית מוכן להשתתף בתחרות כזאת בחיים האמיתיים (כאמור בכותרת - אני מניח את זה ), והיית רואה בזה בזבוז זמן מוחלט.

ב. באכילת עוגה אני לא פוגע באנשים אחרים ולא משחק ברגשות ובזמן שלהם.

א. כללי המשחק - מקבל את זה, אלה כללי המשחק. לא רואה פגם מוסרי בלשחק משחק שונה

ב. אתה טועה. 

1 דווקא נשמע מגניב להכנס לתוכנית ריאליטי כזאת.

2 זה גם כדאי - כי מעבר לגיל 25, רוב הבחורות שתצא איתן כבר עברו 30 בחורים והרבה יותר בלי להתחתן איתם. אז סיכוי של 1/30 הוא גבוה יותר מסיכוי של 1/100. אולי אפילו כדאי להציע לעשות את זה - מיזם 2/52, שתי בנות פוגשות 52 בחורים, ושתיהן צריכות לצאת עם חתן (בסוף שתיהן יבחרו את אותו אחד)

3 גם אם לא מצליח, זה אחלה מיתוג, להיות זה ששרד עד מספר 27... בעצם יש לך אפשרות לבדוק בזמן אמת עד כמה אתה יכול לשפר את ההצלחה שלך, עם קבוצת מבחן.

ג הפגיעה נמדדת לפי כללי המשחק. לשמוע "לא" כשקיוית להצליח יכול לכאוב הרבה יותר מאשר קשר שבו ידעת מראש שאתה מהמר

פגם מוסרי זה:

1 אם לא אכפת לך מקודים חברתיים

2 אם אתה לא מקפיד על דברים שהם לא רק קודים חברתיים

כי קוד חברתי אפשר פשוט לשנות. יש זמנים שמקובל משהו אחד ואחרי כמה שנים מתקבל נוהג אחר

הסכמתי שזה לא כל כך כדאי מבחינת יעילות.

התייחסתי רק לשאלה אם זה פוגע, מעליב, או לא מוסרי - והסברתי שאני לא מרגיש שזה היה מעליב אותי, וממילא אני לא רואה את זה כ"לא מוסרי מהותית" - כי יש אנשים שזה לא נורא מפריע להם, אלא רק כ"לא מוסרי בסיטואציה הסבירה" שבה הצד השני לא אוהב את זה.

הסברתי גם שעל אף שכל אדם הוא ייחודי, הייחודיות הזאת לא תמיד (ובדרך כלל לא) תבוא לידי ביטוי בסיבות להחלטה על חתונה (כלומר, הסיבות המרכזיות הן סיבות שקיימות אצל הרבה אנשים אחרים). לתת לאדם תחושה שהוא ייחודי - ודאי שזה נחמד וטוב.

אני לא חושב שיש פער משמעותי מבחינת היחס של המגזרים השונים למחוייבות לצד השני במהלך קשר.

יש הבדל באופי הקשר ובדברים נוספים, אבל לא בגישה למחויבות לקשר.

באשר לזה שבעיני הרבה אנשים זה פחות נעים - מסכים איתך, כמו שציינתי

היה סבבה סה"כ, בחורה חמודה

פעם ראשונה אני מבין, אבל למה לא למדת מהטעות בפעם השניה?

פגשת אח אחד. ואז עוד אחד. ואת ממשיכה...

לסמוך עליה, וגם לשים את השכל בתמונה לא בנפרד

בגדול, חושב שצריך משהו משמעותי כדי להבין בדייט ראשון.

תשתפי קישור לשם?

יש את אסף זולדן הוא תותח

ואז לקבל המלצות מגורמים שמכירים אותך במציאות

שהוא מעגלי

משאיר נזקים לאורך הדרך

והמטרה לא מושגת

המרַצה מתבאס לעשות משהו שפחות לטעמו

המעשה יוצא עקום

כי עוגה עושים באהבה

המרוּצה לא באמת מרוצה

ואז המרַצה שוב נכנס לפעול

זה מתחיל במילה טובה,

ויכול להיות גם טירחה מאומצת,

נסיעה רחוקה או הוצאה כספית גבוהה.

האם הצד השני מכיר בזה?

"העושה טובה למי שאינו מכיר בה..."?

או "המפייסו בדברים..."?

לרוב נשים חכמות פיקחות ומבינות שהגבר משקיע או מקדיש מזמנו, מתאמץ ומנסה.

ואם היא לא שמה לב לזה? אז חבל על המאמץ.

הראש והלב שלה במקום אחר.

וגם גברים מבחינים בזה במוקדם או במאוחר ;)

נתינה היא חשובה מאוד, בטח בזוגיות.

ריצוי זה גרוע. כי ריצוי מונע בדרך כלל מפחד.

באופן אירוני הריצוי לא מתמקד בשני, אלא בעצמי. בפּנים- אני רוצה לרָצוֹת את השני כדי שלא יקרה א' ב' ג'..

ואז זה בדיוק הפוך מנתינה. כי אני בעצם הסיפור, לא הוא.

וזה יוצר שני אפקטים-

א. לא נעים לצד השני לקבל ככה. זאת לא נתינה אמיתית, וזה מורגש.

ב. זאת נתינה שהיא באה עם מחיקה עצמית. מה שגרוע בתווך הארוך (לשני הצדדים אגב).

בגדול בחוויה שלי, אלמנט דומיננטי של ריצוי יכול להרוס זוגיות.

(לעומת נתינה שהיא חלק הכרחי ובלתי נפרד מזוגיות)

התחום של יחסים הוא תחום של "מדעי החברה" ולכן הוא תחום מאוד לא "מדע מדוייק"

זה לא באמת משנה באיזה הגדרות נשתמש. השאלה האמיתית מה התוכן.

אם שמת לב, התוכן של הדברים שכתבת הוא לא סותר בכלל את תוכן דברי.

ההבדל זה המושגים השונים, אז דיון על מושגים הוא קצת מפספס את המסר שרציתי להעביר.

אז מה ניסיתי לעשות פה?

לקחתי מילה שההקשר הנפוץ שלה הוא שלילי.

התייחסתי למילה הזאת על פי המשמעות המילולית שלה גרידא.

ריצוי = לגרום לאדם להיות מרוצה.

בלי להטעין על זה שום הקשר, גם לא את ההקשר הנפוץ.

תקני אותי אם אני טועה, זה נראה לי הפירוש המילולי של המילה.

בהקשרים אחרים, ריצוי במובן הרזה של הדבר, יכול להיות תואם לסיטואציה ואפילו טוב.

למה אני בוחר לדבר ככה?

בעיני, כל דפוס התנהגות/מחשבה יש בו הגיון מסויים.

לכן במקום לשלול את הגיון הפנימי של המחשבה/התנהגות לא טובה, כדאי הפוך - למצוא מה כן הגיוני בו.

ואז ממילא כאשר אני מבין מה הגיוני במשהו מסויים, אני מבין את ההקשר הנכון שלו ולדעת איך להשתמש בו.

זה גם נראה לי מביא המון אמפתיה וחמלה ביחס לטעויות ויותר קל וכיף ככה ללמוד מטעויות

@אנוני.מית @oo @שנונימי @נעמי28

כלומר, זה מה שאתה עושה בפועל, אבל המניע הוא בכלל לא הצד השני ולא טובתו, המניע הוא שאתה תהיה אהוב, שאתה תקבל אישור ולא דחייה.

זה ה-הבדל.

אתה מרכז הסיפור, לא הוא.

זאת תכונה שמאמצים בילדות, בשלב כל שהוא הבנת שכדי לשרוד ולהרגיש אהוב אתה צריך לרצות, לשמח, להיות מושלם, לא להיות נטל.

אפשר לעשות טובות, אפשר לעזור,

כדי לנהל מערכות יחסים טובות חייב לפעמים להתגמש

אבל בריצוי המניע הוא לא אותו מניע וזאת הבעיה.

לריצוי אין גבול, בריצוי אתה מרגיש שחוק, קורבן, שנלקח ממך ולא שנתת.

לפעמים זה בסדר לגרום לשני להיות מרוצה בשביל טובה אישית,

נשמע לי מאוד אנושי.

מסכים שכדאי שזה יהיה במינון נמוך מאוד.

כדי להבין האם אתה סתם עושה טובה למישהו או מרצה

מה יקרה אם תסרב? אתה יכול להגיד "לא" בלי להרגיש אשם? אתה מרוקן אחרי הנתינה הזאת? חצית את הגבולות שלך בנתינה הזאת? צברת "נקודות זכות" אצל אותו אדם עם הנתינה ואתה מצפה לקבל בתמורה אישור ואהבה?

זה לגמרי בסדר לגרום לשני להיות מרוצה ולעשות לו טובה

השאלה מה המניע, המחירים, מה הגבולות שנחצו ומה המינון.

ומה מטרת השאלה שלך באופן כללי? לי זה היה נשמע כמו ניסיון הכחשה לריצוי.

לא שאלתי מה האינדיקציה לריצוי.

ניסיתי להביא מקום שבו המילה ריצוי מקבלת הקשר חיובי.

אז אם את פתוחה לשמוע על זה מעולה.

בכלל לגרום לאדם להרגיש רצוי ולגרום למישהו להיות מרוצה, זה לא משהו שהייתי מזלזל בו.

ולמה אני מתעקש על זה?

כי אני מרגיש שיש פה כוח בעל עוצמה במציאות. יש פה כלי אדיר. להשפיע על רצון של מישהו אחר זה וואו. לכן חשוב גם לדעת לעשות את זה נכון.

זה מכוון גם אליך -

המסר שלי לא בא לסתור את תוכן דבריך אלא להוסיף - לקראת נישואין וזוגיות

ורצון לשלוט על איך שהאחר רואה אותי.

וחלק מהריפוי בה הוא לשחרר שליטה.

זאת עוצמה שלילית, גם למרצה וגם למרוצה - שלרוב מרגיש את הריצוי ולא מעריך את המרצה, והמרצה במעשים שלו מגשים בעצם את הפחדים הכי עמוקים שלו, ולא מוערך ולא אהוב.

נראה שאתה מנסה למצוא משהו חיובי בתנועה שאולי נראית טובה אבל לא מגיעה ממקום נכון וטוב.

לאדם להרגיש רצוי ולגרום למישהו להיות מרוצה

זה אכן יכול להיות דבר טוב

אני חושבת שההבדל בין ריצוי 'טוב' לריצוי רע

נמצא בפרמטרים של התוצאה

האם האדם המרצה אוהב את עצמו ואת המעשה כשהוא מרצה

ומה קורה ביום שהוא מפסיק לרצות באופן זמני/ קבוע

אני עושה את הריצוי הטוב הרבה

סמול טוק עם עשרות אנשים ביום בעבודה/ תוקפת את הבוס ברשימת נושאים לדיון על הבוקר/ מקשיבה לילדים גם אם אני פחות בעניין ועוד ועוד

נכון שהמניע שלי הוא ריצוי (ולפעמים עוד דברים)

אבל אני אוהבת את המעשים הללו

רואה בהם משחק פסיכולוגי

של עלות תועלת

ואז ביום שאני עצבנית אש/ מבואסת/ עייפה מדי

ולא עושה את כל זה

אז החיים ממשיכים כרגיל

ואף אחד לא בא בטענות (אולי הילד הקטן צריך תיווך 'אני צריכה שקט')

בריצוי רע

האדם המרצה מרגיש רע אחרי המעשה

וביום שהוא מחליט להפסיק

הוא מקבל שפכטל

• שיהיה גבוה, אבל לא שחצן.

• חתיך, אבל שלא יידע שהוא חתיך.

• חכם, אבל שלא יתקן אותי.

• עשיר, אבל שיהיה עניו.

• תורני, אבל שלא יהיה "כבד".

• קליל, אבל רציני.

• מצחיק, אבל שידע מתי להפסיק.

• רגיש, אבל גברי.

• גברי, אבל מחובר לרגשות.

• ספונטני, אבל מתכנן הכול מראש.

• כריזמטי, אבל צנוע.

• מנהיג, אבל שייתן לי להוביל.

• אוהב לטייל, אבל גם אוהב להישאר בבית.

• ספורטאי, אבל שלא יהיה מכור לחדר כושר.

• בשל רגשית, אבל עם נשמה של ילד.

• חברותי, אבל שלא יהיו לו יותר מדי חברות.

• שיהיה לו תואר.

• רצוי שניים.

• ועדיף שגם יעשה מילואים בלי להתלונן.

• שיהיה לו עסק מצליח או עבודה בהייטק.

• אבל שיסיים לעבוד בארבע כדי להיות עם הילדים.

• שיאהב ילדים.

• אבל שלא ייתן להם מסכים.

• שידע לבשל.

• ושלא יעשה מזה עניין.

• שיקום מוקדם לתפילה.

• אבל גם יישאר ער לדייט עד חצות.

• שילמד דף יומי.

• וגם שיספיק לקרוא ספרי פסיכולוגיה.

• שיהיה מחובר לרב.

• אבל שיחשוב בעצמו.

• שידע לרקוד.

• אבל לא יותר טוב ממני.

• שיאהב מוזיקה.

• אבל שלא ישמיע טראנסים באוטו.

• שיהיה כריש במשא ומתן.

• אבל עדין איתי.

• שיזכור כל תאריך חשוב.

• בלי שאני אזכיר.

• שידע להחליף גלגל.

• לתקן ברז.

• להרכיב איקאה.

• להבין במשכנתאות.

• להשקיע בבורסה.

• ולהוציא את הזבל בלי לבקש.

• שיהיה עמוק.

• אבל גם זורם.

• שידע להכיל.

• אבל גם להציב גבולות.

• שיכבד את ההורים שלי.

• ויאהב את האחים שלי.

• ויצחק מהבדיחות של אבא שלי.

• שיהיה בן 29.

• עם ניסיון החיים של בן 45.

• והאנרגיות של בן 23.

• בלי מטענים.

• בלי אקסיות.

• בלי דרמות.

• ועם אינטליגנציה רגשית של מטפל זוגי.

• וכמובן... כימיה. כי אם אין כימיה — כל השאר לא משנה.

כמובן ג'נרטתי את המקבילה לגברים (חלק חמודים, חלק קצת פספס והייתי עורכת יותר)

שתהיה צנועה, אבל נראית כמו דוגמנית.

תורנית ומשכילה, אבל שאין לה ידע הלכתי יותר ממני.

חכמה ושנונה, אבל שלא תנצח אותי בוויכוח.

זורמת וקלילה, אבל שתקפיד על קלה כבחמורה.

שתפרגן לי מול החברים, אבל שלא תגרום לזה להיראות כאילו היא מחנכת אותי.

נשית וענוגה, אבל שתדע להרים ספות כשמנקים לפסח.

דעתנית ומבינה, אבל שתיתן לי להרגיש הראש בבית.

עצמאית, אבל שתחכה להחלטה שלי.

שתרצה לפרנס את לימוד התורה שלי, וחס וחלילה לא שתפתח קריירה.

שתעשה תואר פרקטי.

עדיף בהוראה או חינוך מיוחד.

אבל שתרוויח כמו בהייטק כדי לשלם שכר לימוד לישיבות.

שתעבוד חצי משרה.

כדי שתהיה בבית כשאני חוזר מסדר ערב.

שתאהב ילדים.

שתגדל שבט של שמונה ילדים.

אבל שלא תיראה עייפה לעולם.

שתדע לבשל כמו אמא שלי.

ושלא תשתמש באבקת מרק.

שתכין חלות כמו במאפייה.

ותלמד את כל הסגולות להפרשת חלה.

שתאהב אורחים בשבת.

ותארח 15 חברים מהישיבה בהתראה של שעה.

ותשמח לשטוף את כל הכלים במוצאי שבת בלי להזעיק אותי.

שתהיה מחוברת לרבנית שלה לתמיכה רגשית.

אבל שתסכים עם הרב שלי בכל נושא.

שיהיו לה אידאלים לתמוך בחצי שנה רצוף מילואים.

אבל שלא תדרוש ממני לגור בגבעה.

שתדע לשיר זמירות שבת.

אבל שלא תשמיע קול ליד חברים שלי.

שתאהב מוזיקה יהודית עמוקה.

אבל שלא תביא לי שירי קרליבך של שלוש שעות.

שתעשה ספורט ותשמור על כושר.

אבל בצניעות ובלי לעשות מזה עניין.

שתדע לנהוג בצורה בטוחה.

אבל שתיתן לי לנהוג תמיד.

שתדע לקפל את הציצית היטב בלי שהפתילים יסתבכו בכביסה.

ותגהץ לי את החולצות הלבנות בלי קמט אחד.

שתהיה עמוקה מחשבתית.

אבל שתסתפק בוורטים פשוטים על הפרשה.

שתדע להכיל את הספקות שלי.

אבל שתהיה יציבה כמו סלע אמוני.

שתכבד את ההורים שלי.

ותאהב את השטויות של אחים שלי.

ותצחק מהווארטים הנאמרים בשולחן שבת של אבא שלי.

שתהיה בת 21.

עם בגרות נפשית של בת 50.

והמראה הרענן של בת 16.

בלי היסטוריה של דייטים.

בלי חפירות של 'לאן הקשר הולך' - שפשוט תזרום עד האירוסים.

ועם יכולת הקשבה של פסיכולוגית קלינית אחרי יום עבודה.

וכמובן... שיהיה ענווה ופשטות. כי אם אין פשטות — איפה כל התורניות?

יש שיר כזה

אגב זו תשובה לכל אתגר

חתן מתוק מדבש*

אני חושב שכולנו רוצים לבנות בית ורק מחכים לזה

שיעור ד' זה לא צעיר

לא צריך לקחת אותי כפרוייקט כדי לשדך לי?

אבל אני כופר וצעיר מכדי להכיר בחורות שיתאימו לך

זקן בעלז. ואולי אתה לא מכיר בחורות שיתאימי לי אבל אולי את הסגנון כן

את הסגנון ודאי שאני מכיר, אבל את הבחורות לא

מתחיל שיעור ג'

להכיר בנות בסגנון זה כבר משהו אחר. השאלה יותר מי יכול לעזור לי להכיר

אני שואל זאת כי הרבה דברים בזוגיות, באופי ההתנהלות הזוגית, ביחסים בין בני הזוג, נחשפים ומתגלים רק לאחר תקופה ארוכה שגרים ביחד.

לדעתי הרבה מה שאתה רואה כיום בבית, לטוב ולרע, לא בטוח שתוכל לאבחן בצד השני לפני הנישואים.

למדתי מה לא לעשות

אותו דבר

מופתע שזה חריג

בעיקר הוציא לי את החשק והמיץ.

הזוגיות שלהם מתאפיינת, לפחות מהמבט שלי, בחיכוכים מינוריים תמידיים, הרבה משחקי תפקידים גבר־אישה, ובפן החיובי דברים שאני מבין שנחמדים שלהם אבל פשוט לא נמצאים בעולם הערכים שלי.

מה שבסופו־של־דבר חיזק אצלי את המחשבה שלפחות עבורי, שאיני מצליח להפיק את החלק החיובי בזוגיות, זה רעיון עם נטו שלילי.

שלמדתי מהם איך לא לנהל זוגיות והורות

היום אני יודעת שזה לא רק הזוגיות/ ההורות

אלא האדם באשר הוא

כי בסוף הזוגיות/ ההורות היא מראה של הבנאדם

גם אם לא רציתי להתנהל כמוהם (והצלחתי בהרבה מובנים)

יש חלקים שנשארו

השפעות מילדות

אפילו כאלה בתת מודע

תמיד יש ויהיה על מה לעבוד

לעשות נכון יותר

אחד של ההורים

השני של הסבא וסבתא שגרו צמוד ממש

הדתדלתי לקחת את הטוב שראיתי משניהם.

מההורים שלי למדתי בעיקר מה לא

מהסבא וסבתא קיבלתי המון.

אבל קצת עיוות לי את המושג זוגיות כי סבא שלי היה בעל מהסרטים באמת.עשה הכל או כמעט לגמרי הכל ופינק את סבתא שלי ממש בלי סוף וממש נהנה מזה.

היא היתה ממש נסיכה שלו.

בעיקר בהתנהלות בתוך קשר,

בסוף, זה מה שראיתי בבית. על בסיס זה, אני יכול לעצב את איך אני רוצה שהזוגיות שלי תראה.

אני לא חושבת שמודלי זוגיות מכל סוג שהוא היו משפיעים על מה שאני מחפשת.

מה שהכי נגע בי היה לראות כמה הוא השקיע בסבתא שלי בהקשבה בעדינות וביחס המכבד שנתן לה.

ואצל ההורים התחברתי במיוחד לזה שהם תמיד ביחד גם כשהם לא מסכימים הם עדיין מחייכים אחד לשנייה ויש ביניהם חום יציבות ציניות הומור בעיניי יש בזה משהו ממש קסום.

מההורים שלו במערכות יחסים שלו (ובכלל בחיים)

מי שחושב שהוא לא, עדיין לא גילה את זה.

מודל הזוגיות השפיע בעיקר אחרי החתונה

לא חושבת שנכח כמעט לפני

מההורים שלו.

בכל התחומים.