הם אמרו לו תבוא
הם אמרו לו תלך
אחד כמוך- לא רוצים פה
כאן יש מקום רק ללב
הם אמרו לו- אתה שונה
לא פה ולא שם
אם תרצה או לא תרצה
אתה כבר לא חלק מכאן
הם אמרו לו - עכשיו
אין מקום למחר
אם תחיה או תמות
זאת רק שאלה של זמן
הם היו נחושים
אכזרים עד כאב
הם לקחו ממנו הכל
עד שלא נשאר מה לתת

אבל אי שם
הוא עוד בחר להאמין
בבוקר חדש שיגיע
ויניס את הצללים
הוא היה - נחוש ללא היסוס
לא לעצור רגע, רק לרוץ ולרוץ

והם אמרו לו - משוגע
לאחד כמוך אין מקום
או אי של מבוכה
נבחרת לשרוד
נבחרת להתנגח
לא לרקוד חצוצרות
בין אופק לקרח
הם אמרו לו תלך
ולעולם לא תחזור
הם אמרו לו תראה
אין מפלט מהקור
הם היו שם תמיד
כאילו שם בשבילו
אך עמוק בפנים הוא ידע
הם מעולם לא איתו

אז הוא לחם ולחם
עד שלא נשאר כבר דבר
רק כאב וצללים
רק שדים מן העבר
הוא הלך לאיטו
רדוף זמן, רדוף תהום
שקוראת לו אליה
כמו צל של שיגעון

בין חולות הזמן
הוא נדד
בין הרים ובקעים
נחוש להעז
נחוש להרדים
ובכל מקום בו פגש
עדר אנשים עיורים
הוא פקח את עינהם
מעתיד של מתים

בין דמיון לשיגעון
בין כנפי מלאכים נושקים
את ליבו הגס לא ההין לשכוח
לא עזב את המתים
הוא הלך חרש חרש
בין סיוט לביעותים
בין חשיכת שדה קרח
לעמק של פרחים

ויום אחד עוד תדעו
את שירתו האחרונה
עייף, חיוור, נטוש
הוא יזמר עוד בדממה
בתוך עמק ערפילי
ומצבור של לחשים
את שירתו האחרונה ישא
כמו ים מלא צלילים.

21/06/20
21:19

מה גרם לכם לדתל"ש? וכשהחלטתם לדתל"ש, מה עשיתם? מה הייתה 'שבירת הקערה' שלכם?