"אשרי המאמין".

כנראה שהפסוק הזה נכתב רק עלי???!!!

מזה צריך להיות???

אנשים, ד' אוהב אותנו!

מה, אם פעם תווקשו מאבשלכם סוכרי'ה והוא לא יסכים, תתחילו לבכות כמו תינוקות ולשנוא את אבשכם???

חורמסובעב לי תכסט אזסוארי אם זה מבולגן..

ארגע אני אתן צעקה...

זהו.

אתה יודע שאסור לשמוע שירים כא-לה? א-ס-ו-ר!

מותר לשמוע רק שירי נשמה!!!

שים שיר שמיי'ח ושפונה לאבא!!! [=

והודי'ה, מה זה צריך להיות???

יופי, עכשיו נהוראי'י מנמיך לי תכסא...

עוד צעקה....

יופי, הוא לא יודע איך להגביה חזרה....

אוף!!

אני צריכה להישאר נמוכה!!!!

אז-

הודי'ה,

ששווובבבב!!!!

רגע, נסלק אותם סופית מהחדר....

אז... <פעם שלישית שאני מנסה להתחיל את האמצע....>

הודי'ה- אבל אם את יודעת שאבא שלך שבשמי'ים אוהב אותך, ואת יודעת שכל מה שהוא עושה טוב לך, למה לדאוג?

במת, נגיד יש ילד שיש לו מלא חורים בשיני'ים, והוא בוכה לאבשלו שיביא לו סוכרי'ה. והאבא לומסכים. אז הילד כועס על האבא, אבל כשהוא גודל הוא מבין שזה לטובתו. אם כך קל וחומר, שהאבא שלנו בשמי'ים, שהוא לא בשר ודם, ורחמיו מאודד מרובים, אם הוא עושה לנו את זה, זה ברוררר שמתישו נבין שזה הי'ה לטובתינו.

ותחשבי איזה תפקיד קשה יש לד'- הוא גם אבא וגם מלך... זה מזה קשה... כי אצל מלך שולטת מידת הדין, ואצל אבא מידת הרחמים.. אז שימי לב ש/אנחנו תמיד פונים לאבא.... אבל לפעמים אנחנו שוכחים שאבא הוא גם המלך....  ושהוא גם צריך להתחשב במניעים אחרים..

יופי, עכשיו אורן נכנס....

אבל יותר מזה אני שונאת שהשטן שלבש את שמלת, אממ, את חליפת, העצב משתלט על י'הודים יקרים....

אני אוהבת חיוכיםםם!!!!

ומשו כאן ההם ההם ההם ההם מונע ממני לשים בהודעה חיוכים צבעוני'ים.... ההם ההם....

כי היום בדרך הביתה מצאתי המון המון אופטימיות!!

הלכתי ברחוב ופתאום הרגשתי משהו ליד הרגל שלי. הרמתי אותו, וראיתי שזאת חבילה לבנה ודי גדולה, עטופה בסרט, ומוצמד אליו פתק שכתוב בו ככה:

אופטימיות

זהירות, שביר!!

אין צורך להחזיר - אשרי המוצא הישר

פתחתי את החבילה, ומצאתי שם המון פרחי צבעוני, שעליהם הייתה מונחת כמות ענקית של אופטימיות. חילקתי ממנה לכל מי שפגשתי, והיא פשוט לא הסכימה להיגמר. היא רק גדלה וגדלה. בכל פעם שנתתי קצת למישהו, הכמות שהייתה אצלי ביד הכפילה את עצמה. אז - עוזיה!! תן כתובת, ואני אשלח לך המון המון אופטימיות, ואם תרצה - אפילו את כל החבילה...

דווקא תשמחי! תראי לעצמך שאת לא נותנת לשום דבר להעציב אותך - ואפילו לא לזה. יש את האימרה הכל כך נכונה הזאת:

"ככל שהדבר חסר - כך מעריכים אותו יותר"

עכשיו כשאת נפרדת מהחברות שלך, את מבינה כמה הן חשובות לך, וזה שמח! את גם תעשי מאמצים לפגוש אותן יותר (ותאמיני לי שאתן תבואו לבקר אחת את השניה מליון פעמים). מה תעשי כשהחברות שלך יתחילו להתחתן? גם תהיי עצובה? לא! תשמחי! תצחקי! תשמחי בשמחתן והכי חשוב - אל תראי להן שאת עצובה. הן צריכות אותך שמחה, אני מבטיחה לך!!!

יואו איך עודדת אותי! אני צריכה להגיד את זה לכל החברות שלי שבדכאון!

אני אופטימית שוב! הצלת את חיי!

כל יהודי מחוייב להאמין בביאת משיח צדקינו

הנה מצאתי לך את האופטימיות

את יהודיה לא?

מי ישמע. גם התעודה שלי בכיתה ח' לא הייתה משהו, ותראי - אני חיה, נושמת, בריאה ואפילו מדברת. ניסי ניסים, הא? אל חשש - ההורים שלך יאהבו אותך גם אם לא תקבלי תעודה!!!+!

על עוד אנשים המצב משפיע?? טוב, הצטרפתי...

הנושא הזה בטיפול אצלי... אוטוטו אני פורשת מהאגודה ואני מקימה אגודה נגדית- אגודת האופטימים השלמה.... כולם מוזמנים להצטרף!

'אגודת האפטימים'... והאגודה שלי היא 'אגודת האופטימים השלימה'. זה הבדל מהותי מאוד.

שיפתחו את אגודת האופטימים אצל המתנחלים..

אני עוד מתנדנדת..

חריטה נהיתה לכם..

יאללה - נתראה כשלא תמחזרו את עצמכם..